יחסי ישראל–נפאל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יחסי ישראל-נפאל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ישראלנפאל
ישראלישראל נפאלנפאל

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכוויתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניה הצפוניתסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנד
ישראל נפאל
שטחקילומטר רבוע)
22,072 147,181
אוכלוסייה
10,009,800 29,639,951
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901 40,908
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,940 1,380
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה פדרלית דמוקרטית

בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של נפאל קיימים יחסים דיפלומטים מלאים נכון ל-2021.

היסטוריה

מגעים ראשונים

הקשרים הראשונים שנוצרו בין ישראל לנפאל נקשרו בינואר 1953, בוועידה האסייתית הסוציאליסטית (אנ') שנערכה ביאנגון, בה נפגשו לראשונה שר החוץ הישראלי משה שרת, נציג מפא"י, ובישוושוואר פרסאד קויראלה, יו"ר מפלגת "הקונגרס הנפאלי" (नेपाली कांग्रेस). עניין כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לנפאל הועלה לראשונה על ידי שרת רק בעת ביקורו בקטמנדו ב-1956, במסגרת מסעו באסיה. תגובת ראש ממשלת נפאל הייתה זהירה, הוא השיב שבעניין זה הוא הולך בעקבות הודו, שלא כוננה יחסים עם ישראל באותה התקופה.[1] בהתחשב בהשלכות מלחמת סיני וכן בעובדה שהשלטון בנפאל נחשב אז לבלתי יציב, לא המשיך משרד החוץ הישראלי לנסות ולהביא לידי כינון יחסים דיפלומטיים עם נפאל עד 1959, אז זכתה בבחירות בנפאל מפלגת "הקונגרס הנפאלי". המפלגה ויושב-ראשה קויראלה, כעת ראש ממשלת נפאל, גילו ידידות לישראל עוד מימי הפגישה עם נציגי מפא"י בוועידה ב-1953. קויראלה ביקר לראשונה בישראל באוגוסט 1958 כאורח הוועד הפועל של ההסתדרות. קויראלה ביקר שוב בישראל באוגוסט 1960 והשתתף בוועידה הבינלאומית על תפקיד המדע בקידום מדינות שנערכה אז במכון ויצמן ברחובות.[1]

י"ב טאפא, ראש הסיעה הפרלמנטרית של מפלגת הקונגרס בא ארצה בדצמבר 1959 וביקורו היווה את פריצת הדרך הגדולה ביותר ביחסים. טאפא מסר כי עניין היחסים עם ישראל נדון כבר בקרב חוגי השלטון בנפאל. ראש הממשלה קויראלה תומך נלהב בהחלפת נציגויות דיפלומטיות. העניין נדון גם עם ממשלת הודו, שהפנתה את תשומת לבה של נפאל לכך שהיא עצמה לא מקיימת יחסים עם ישראל. בסופו של דבר, החליטה נפאל להודיע על החלפת נציגויות דיפלומטיות עם ישראל במסגרת הודעה כללית על פתיחת שורה של נציגויות במקומות שונים בעולם.[1]

לאחר קויראלה

ב-15 באפריל 1960 כתב קויראלה לגולדה מאיר והודיע שממשלת נפאל החליטה יום קודם לכן לכונן יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל. הוא ביקש מכתב רשמי ממשלת ישראל ובו הצעה לכינון היחסים כדי שיוכל לשלוח הסכמה רשמית להצעה זו. ב-28 באפריל שלחה מאיר איגרת רשמית כמבוקש, שבה הציעה כינון יחסים דיפלומטיים מלאים. ב-25 במאי השיב לה קויראלה ונקבע יום לכינון היחסים. היחסים הדיפלומטים בין ישראל לנפאל כוננו ב-1 ביוני 1960, מאז הקמת היחסים נפאל תומכת תמיכה מלאה בישראל. ישראל פתחה את השגרירות שלה בקטמנדו, עיר הבירה של נפאל במרץ 1961, ונפאל פתחה את השגרירות שלה בתל אביב בשנת 2007.

בחודש ספטמבר 1963 נערך ביקור של מלך נפאל מהנדרה ורעייתו בישראל, בה חוזקו קשרי הידידות עם ישראל.[2]

בשנת 1966 עברו 100 חיילים נפאלים קורס צניחה בישראל, לקראת הקמת בית ספר לצניחה בנפאל.[3]

נפאל היא המדינה היחידה בדרום אסיה אשר מכירה בזכותה ובקיומה של ישראל כמדינה עצמאית, נפאל מקיימת עם ישראל יחסים דיפלומטים מלאים אשר תומכת בישראל להתקיים עם גבולות בטוחים ומוכרים בעולם. ב-13 בספטמבר 1993 נחתם הסכם אוסלו בין ישראל לאש"ף בוושינגטון די. סי. על אוטונומיה לפלסטינים שברצועת עזה ויריחו, ההסכם זכה לברכה מנפאל. בשנת 1975 בהחלטת האו"ם להשוות את הציונות לגזענות, נפאל הייתה בין המדינות הבודדות שלא תמכו בהחלטה.

בין ישראל לנפאל קיים שיתוף פעולה כלכלי וחקלאי, ב-2010 נפגש שר החקלאות של ישראל, שלום שמחון, עם שר החקלאות של נפאל לקראת הסכם חתימה של שיתוף פעולה חקלאי בין נפאל לישראל. הסכם שיתוף הפעולה המדובר היה העברת טכנולוגיה לייעול השימוש במים, רעיונות בנושא פיתוח הכפר, שימור קרקע וכן פעילות כלכלית נלווית. כמו כן, מתקיימת פעילות משותפת בין שתי המדינות בבנייה, תשתיות, חינוך, ביטחון ועוד. בעבר סייעה ישראל לנפאל בתחום תמיכה טכנית, ונפאל סיפקה לישראל כוח עבודה, אך תחומי פעילות אלו הופסקו.

באפריל 2015, התרחשה רעידת אדמה בנפאל. נפאל זכתה לגיבוי מצד ישראל שהתבטא בחילוץ ומציאת הנעדרים הישראלים והמקומיים. באוקטובר 2016 נעדר עמית רייכמן, פילוסוף ומהנדס ישראלי בנפאל. הממשלה עזרה בחיפוש אך זה לא נמצא והוגדר כמת שמקום קבורתו לא נודע.[4]

לשכת המסחר ישראל–נפאל

לשכת המסחר האמונה על יחסי המסחר בין ישראל ונפאל היא לשכת המסחר ישראל–הודו ונפאל הפועלת תחת לשכת המסחר ישראל– אסיה.

ב-21 במאי 2020 נחתם לראשונה מזכר הבנות בין לשכת המסחר הישראלית ללשכת המסחר נפאל–ישראל השוכן בקטמנדו. טקס החתימה אשר נערך באמצעות האינטרנט.

גלריה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי ישראל–נפאל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מ. יגר (2004) המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת אוניברסיטת חיפה, פרק תשיעי, נפאל
  2. ^ "מהנדרה מלך נפאל ונשיא המדינה מעלים על נס את הידידות בין שתי המדינות", דבר 10 בספטמבר 1963.
  3. ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1966
  4. ^ דניאל רוט־אבנרי, המטייל עמית רייכמן הוכרז מת שמקום קבורתו לא נודע, באתר ישראל היום, ‏11 ביוני 2017
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31313514יחסי ישראל–נפאל