מלחמת היהודים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "מלחמות היהודים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מלחמות היהודים (סדרת טלוויזיה).
מלחמת היהודים
Ιστορια Ίουδαίκοΰ πολέμου πρός Ρωμαίυς
עמוד השער של "מלחמת היהודים" בלטינית, כתב-יד קלן, מן המאה ה-12.
עמוד השער של "מלחמת היהודים" בלטינית, כתב-יד קלן, מן המאה ה-12.
מידע כללי
מאת יוסף בן מתתיהו
שפת המקור יוונית קוינה,
קודם לכן חובר ב"שפת אבותיו" (ככל הנראה ארמית).
הוצאה
תאריך הוצאה בין 75 ל-79
הוצאה בעברית
תרגום קלמן שולמאן
יעקב נפתלי שמחוני
שמואל חגי
ליזה אולמן
סדרה
הספר הבא קדמוניות היהודים

מלחמת היהודים, מתורגם גם כמלחמות היהודים (בלטינית: Bellum Judaicum, ביוונית: Ιστορια Ίουδαίκοΰ πολέμου πρός Ρωμαίυς, "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים") הוא ספרו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו). הספר הוא דיווח היסטורי העוסק במרד הגדול בין השנים 66–73 לספירה, ובגורמים שהובילו אליו.

כתיבתו של יוספוס נייטרלית בעיקרה אך צצים בה מדי פעם דברי אבל וקינה על מר גורלו של העם היהודי וחורבן המקדש. עם זאת, רבים טוענים שליוסף ישנה נטייה ליפות את המציאות לטובתם של הרומאים. יש הקושרים זאת לכך שהספר עמד לבקרת הקיסר אספסיאנוס[1].

כמו יתר ספריו של יוספוס, הספר בצורתו היוונית שרד בזכות הכנסייה הנוצרית ולא שומר במסורת הרבנית. הכנסייה ראתה בספרו המתעד את חורבן ירושלים ובית המקדש הוכחה לנכונות נבואתו של ישו על חורבן העיר, ולדוקטרינה הגורסת שבחירת עם ישראל היא חזקת הכנסייה בלבד ושהיהודים שלא הצטרפו אליה איבדו את מעמדם כחלק מן העם.

זמן חיבורו ושמו של הספר

יוספוס חיבר את הספר לראשונה (סמוך לשנת 73) ב"לשון אבותיו" (ככל הנראה ארמית. הנוסח המקורי אבד ולא הגיע לידינו) על מנת לספר ליהודים היושבים במזרח "מעבר לנהר פרת" ולבני עמים אחרים באזור, את קורות מלחמת היהודים ברומאים, וזאת על-מנת להרתיע אותם מפני יציאה למלחמה באימפריה הרומית. לאחר מכן תרגם יוספוס את הספר ליוונית בגרסה שנועדה בעיקר לנוכרים. הוא כתב את הספר בזמן שישב ברומא וקיבל לשם כך עזרה מאנשים אחדים בלשון היוונית.[2] את המהדורה היוונית כתב לא לפני שנת 75, אז נבנה המקדש לאלילת השלום, שיוספוס מספר על השלמת בנייתו,[3] ולא אחרי שנת 79 לספירה, שנת מותו של הקיסר אספסיאנוס, מכיוון שב"נגד אפיון"[2] יוספוס מספר שהגיש לו חלקים מ"מלחמת היהודים" כדי לזכות באישורו לדברים שכתב. עם זאת, רוב החוקרים מעריכים שתיאורו השלילי של קאיקינה אליאנוס[4] נכתב בזמן שזה הוצא להורג על ידי טיטוס, ומשום כך נראה כי יוספוס עדיין ערך שינויים בחיבורו עד שנת 81, שנת מותו של טיטוס.[5]

הגרסה היוונית אינה תרגום של ממש של הגרסה הראשונה בארמית, מאחר שיש בה דברים רבים שאינם רלוונטיים לקהל דובר ארמית או לקהל יהודי, ובהם תיאור המנהגים והאמונות של היהודים מנקודת מבט של הפילוסופיה היוונית והתייחסויות רבות לספרות היוונית. לגרסה היוונית ישנם מאפיינים יווניים רבים, הזרים להיסטוריוגרפיה והלכי הרוח של המזרח הקרוב, שכתובים בסגנון הרווח בחיבור היסטורי יווני: ניתוח אירועים על פי סיבה ותוצאה, מבנה רטורי, נאומים ארוכים, תיאורים ביוגרפיים וההתפלמסויות עם היסטוריונים אחרים.[6]

בחיבוריו המאוחרים יותר, מכנה יוספוס את יצירתו זו "מלחמת היהודים".[7] עם זאת, כתבי היד המוקדמים ביותר של החיבור הם מימי הביניים, וניתנו להם אז כותרות שונות, בהן (מלבד "מלחמת היהודים") "ההיסטוריה היהודית של כיבוש ירושלים". לשם "כיבוש ירושלים" ישנן עדויות כבר בכתבי המתרגם והחוקר הנוצרי הירונימוס, אולם ייתכן שכותרת זו פשוט משקפת את תחום העניין של המלומדים הנוצרים בחורבן ירושלים כהגשמת נבואתו של ישו. הכותרת "מלחמת היהודים" משקפת נקודת מבט רומאית.[8]

מבנה הספר

תבליט הנמצא על שער טיטוס ברומא ומתאר תהלוכת ניצחון בה נראים לגיונרים עטורי ניצחון נושאים כלים מכלי בית המקדש
מצדה - ספרו של יוספוס הוא המקור היחיד לתיאור המאורעות במקום בתקופת המרד

המשפט הראשון בהקדמה של הספר הוא משפט הפתיחה הארוך ביותר בכל הספרות ההיסטוריוגרפית ששרדה מן העת העתיקה, והוא נועד להרשים את הקורא בכל הנוגע למיומנותו של המחבר כסופר והיסטוריון וכ"עד ראייה למאורעות".[9]

החלק הראשון (עד פרק י"ד בספר ב'), שהוא שליש מהספר, משמש מבוא היסטורי לחלקו השני, העיקרי. החלק הראשון כולל סקירה מהתקופה שבין האירועים בירושלים שקדמו לגזירות אנטיוכוס הרביעי החל משנת 170 לפנה"ס לערך, ועד מעשי הרצח והשוד של הנציב גסיוס פלורוס, שהם לדעת יוספוס, הסיבה הישירה למרד, סוף שנת ג'תתכ"ו (66). חלק זה מהווה תקציר של האירועים שפורטו על ידו מאוחר יותר בספרים 11–20 של קדמוניות היהודים, אשר מסתיים באירוע עליית גסיוס פלורוס, שם מוסר יוספוס שעל אירועי המלחמה שפרצה ניתן לקרוא בספר שכתב על מלחמת היהודים.[10]

החלק השני, העיקרי, הוא פרשת המלחמה עצמה. מראשית המרד בשנת 66 ועד כיבוש מבצרי היהודים האחרונים, בשנת 73. יוספוס כותב בפרוטרוט את תולדות המלחמה, כעד־משתתף וכאדם שככל הנראה כתב רשימות בזמן אמת. הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי, לפי המנהג בתקופתו.[11] הוא משבץ את תיאורו בתיאור מאורעות חשובים שקרו בעולם באותו זמן כגון מרידות הגאלים והגרמאנים, מלחמות בארמניה ועוד.

החיבור כולל שבעה "ספרים". כל אחד מהם נכתב במקור על מגילת פפירוס נפרדת.[12] חלוקת הספרים לפרקים אינה של המחבר, אך היא קדומה, אולי אף בימיו, ונעשתה בידי עורכים. בשלב מאוחר יותר הוסיפו עורכים כותרת לכל פרק (לטינית: Epitome), הכותרת כוללת תקציר המחולק לסעיפים. אולם סעיפים אלה אינם זהים לסיעוף הפנימי של הפרקים, המופיע במהדורות הדפוס. נראה שזו עדות לכך שהיו שתי שיטות סיעוף שאחת שרדה בכותרות והשנייה בהוצאות הדפוס, לצד הטקסט.

במספר הוצאות מודרניות (למשל הוצאת מסדה, 1968) ויתרו על הסיעוף בכותרת על-מנת שלא לבלבל את הקורא.

ההוצאה המדעית הראשונה של הספר היא הוצאת ניזה (Niese), ברלין 1894. בהוצאה זו נוספה לכל ספר משבעת הספרים חלוקה פנימית רציפה לפסוקים. לפיכך, ציטוטים ניתנים לעיתים בציון הספר ומספר הפסוק, או בציון הספר, מספר הפרק ומספר הסעיף.

מקורותיו של יוספוס

ב"מלחמת היהודים" ניכרות מאוד השפעותיהם של ההיסטוריונים היווניים תוקידידס (המאה ה-5 לפנה"ס) ופוליביוס (המאה ה-2 לפנה"ס), שתולדות חייו דומות לאלו של יוספוס: עירו השתייכה לליגה האכאית שהתנגדה לרומאים, הוא עצמו נתפס והובא לרומא כבן ערובה, קשר שם קשרי ידידות עם מדינאים רומיים בכירים, השתכנע שהאימפריה הרומית בלתי מנוצחת, וכתב את תולדותיה, הכוללות גם את האירועים שהתרחשו בימיו ובארצו, במטרה להרתיע את נתיניה מלמרוד בה.[13]

יוספוס אינו מציין את המקורות ששימשו אותו בכתיבת "מלחמת היהודים", אך אין זה משום שניסה ליצור עמימות. חיבורים מן העת העתיקה נכתבו במגילות, מה שהציב מגבלה טכנית על פירוט המקורות המצוטטים, ובנוסף על כך היה מקובל בימים ההם לכתוב היסטוריה בסגנון רטורי. היסטוריונים מהעת העתיקה ציטטו את מקורותיהם לרוב רק במסגרת פולמוס עם מחברים אחרים. רבים מהם העדיפו להסתמך על מקור אחד, או לכל היותר על מקורות ספוּרים והעדיפו להתבסס על חיבור שכבר התפרסם.[14]

יוספוס הכיר את ספר מקבים א', שעמד בפניו בעת שכתב את ספריו. ספר חשוב נוסף שהיווה לו מקור הוא רשימותיו של ניקולאוס איש דמשק, מזכירו של המלך הורדוס. ניקולאוס מדווח על התקופה של אחרית ימי החשמונאים וכל תקופת שלטונו של הורדוס. יוספוס חי בתקופת הנציבות השנייה (66-44 לספירה). גם כאן סביר שנעזר בכרוניקות שונות שלא הגיעו לידינו, אך המקור החשוב והבולט לספר, שמיחד אותו כספר היסטורי מרתק במיוחד, היא עדות יוסף עצמו. בדבר המרד היה שותף מרכזי ופעיל הן בהכנת הגליל למלחמה והן בפרשת הקרב על יודפת, שאותה היה יכול למסור בפרטי פרטים משום שהיה מפקד היהודים בקרב. לאחר נפילתו בשבי הוא מפסיק לשחק תפקיד משמעותי בעלילה אך עדיין היה עד ממקור ראשון לרוב ההתרחשויות. בעת שהותו במחנה הרומאים בזמן המצור על ירושלים, ניהל לדבריו תיעוד מסודר של האירועים וראיין עריקים מן העיר.[15]

יוספוס מדגיש שקרא את ספרי הזיכרונות של הקיסרים.[16] ספרי הזיכרונות הללו הם הקומנטרים (commentarii, רשומות) הקיסריים (ההיפוֹמְנֶמָטָה). ייתכן ומדובר בספר זיכרונות שכתב אספסיאנוס, אולם סביר יותר שמדובר בדוחו"ת-שדה של המפקדים הצבאיים. הקומנטרים הללו נזכרים בחיבוריו 3 פעמים. אף על פי שב"מלחמת היהודים" אין הוא מזכיר אותם כלל, אין ספק שהם היו לנגד עיניו בעת כתיבתו. ייתכן והסיבה לכך הייתה רצונו להדגיש את מעמדו כמחבר שהוא עד ראייה ולא קומפילאטור בלבד המסתמך על עדותם של אחרים.[17]

מניעים לכתיבת הספר

המניע העיקרי לכתיבת הספר הוא הנצחת הסיפור ההרואי והמזעזע של חורבן יהודה, ירושלים והמקדש, והאסון הנורא שאירע לעם ישראל.

עוד היבט בספרו הוא הסכלות שבניסיון ההתנגדות לרומא, הוא מתאמץ להראות שהרומאים ברובם הם עם שנוהג באדיבות עם העמים שחיים תחת שלטונם, במובן זה הספר משמש כשופר תעמולה לשושלת הפלבית שיוספוס ישב בחצרם ברומא והוא מרבה בשבחיו לקיסרים אספסיאנוס וטיטוס. אף על פי כן, בולט היחס החם לטיטוס בהשוואה לאובייקטיביות כלפי אספסיאנוס.[18] שמו של הספר עצמו, "מלחמת היהודים", מבטא את נקודת המבט הרומאית על המלחמה, שכן הרומאים נהגו לקרוא את מלחמותיהם על שם העמים שבהם נלחמו (למשל: "המלחמה הגאלית" או "המלחמה הפונית").[19]

ההיבט היהודי ניכר בספרו בכך שהוא מבקש להראות שהיהודים הם עם שוחר שלום המעדיף להימנע מאלימות. את האחריות לפריצת המרד הוא תולה במיעוט קטן ותוקפני בתוך האומה היהודית שגרר את העם למרד חסר סיכוי ברומאים, בעוד שהרוב התנגד בתוקף למלחמה.[20]

בנוסף, מנסה יוספוס להצדיק את מעשיו בתקופת המרד ובמיוחד את מעברו למחנה הרומאים.

הספר נועד לא רק לספר על העבר, אלא גם מכוון לעתיד: להזהיר את היהודים היושבים מעבר לפרת (באמצעות גרסתו הארמית המוקדמת של הספר), את היהודים בארצות הפזורה ההלניסטית שהיו שרויים בתסיסה, ואת יהודי ארץ ישראל, לבל ינסו למרוד שנית ברומא.[21]

חשיבותו של הספר

לדברי ההיסטוריון מנחם שטרן, החיבור "מלחמת היהודים" הוא חלק מה"התפתחות הכללית של ההיסטוריוגרפיה היוונית, מאז ימות תוקידידס" וניתן לראות בו "דוגמה כמעט מושלמת של היצירה ההיסטוריוגרפית היוונית בעידן הקיסרות הרומית". לדעתו, במאה ה-1 לאחר תקופת אוגוסטוס, לא ניתן "להצביע על דמות של היסטוריון יווני שישווה בעצמת כתיבתו ליוספוס של 'מלחמת-היהודים'".[22] לדעת שטרן, מדובר ב"ספר גדול מבחינה ספרותית ואמנותית", ואף אולי "ספר הפרוזה המזהיר ביותר של הספרות היהודית הלניסטית ויצירה גדולה ללא ספק גם לפי הממדים היווניים רומיים באותם דורות".[23]

מלחמת היהודים הוא העדות היחידה כמעט, והמפורטת ביותר, למרד הגדול. בספר זה נמסרת תמונה מדויקת של ירושלים וארץ ישראל של התקופה. יוספוס הוא כותב בהיר ומפורט מאוד. כתיבתו הסדורה והמדויקת, הנעדרת סיפורי מעשיות (אך אינה חפה מאינטרסים) מתאימה מאוד להנחיית המחקר המודרני.

בכל הקשור לתיאורי הארץ יוספוס הוא כותב אמין ומדויק, ככל שהמחקר הארכאולוגי מתפתח מתגלים ממצאים שמאששים את התיאורים של יוספוס. המחקר הארכאולוגי גם יוצא נשכר מהבחנתו של יוספוס וציונו המדויק את הטופוגרפיה. הטופוגרפיה אינה משתנה באופן ניכר והיא מאפשרת לחופרים להבין את המפה אותה מצייר יוספוס.

אולם בכל הקשור לתיאור המרד ניתן להבחין במשנתו של יוספוס שמבקש לתאר את המרד כאי הבנה: פעולתם של מיעוט קיצוני שהצליח לגרור אחריו את כל העם בעקבות התנהגותם המושחתת של הנציבים הרומאים. ישנה ביקורת במיוחד על תיאורו את חורבן בית המקדש. המבקרים טוענים שהמניע העיקרי לתיאור זה הוא רצונו לנקות את פטרונו, הקיסר טיטוס, שביקש לשדר תדמית של קיסר נאור ומיטיב מאשמת החרבת מקום פולחן דתי - דבר שנחשב טאבו בעולם העתיק. תיאורו של יוספוס את טיטוס כמי שלא רצה לשרוף את המקדש תואם את רוב המקורות הלא יהודיים מתקופתו. מנגד, חז"ל מתארים את טיטוס באור שלילי ביותר ומספרים על החרבתו וחילולו את בית המקדש[24]

תיאור מצעד הניצחון (טריומף) ברומא (ספר ז, סעיפים 123–157) הוא התיאור המפורט ביותר של מצעד ניצחון רומי בכל הספרות הקלאסית.[25]

בספרו "נגד אפיון", מספר יוסף כי העניק את ספרו על המלחמה לאספסיאנוס וטיטוס, וכן גם למספר יהודים חשובים, "אנשים משכילים בחכמה יונית", כמו יוליוס ארכלאוס (בעלה של מרים בת אגריפס הראשון[26]), הורדוס הנאור, והמלך אגריפס השני.[2]

חלקים מתיאור המרד הגדול בספר עומדים בסתירה לתיאורו בספרו האוטוביוגרפי של יוספוס "חיי יוסף", שנכתב בערוב ימיו.

תרגומים וגרסאות

מהדורתו של קלמן שולמאן, וילנה 1862

התרגום הקדום ביותר לשפה שאינה יוונית הנמצא בידינו הוא תרגום הספר השישי, לסורית. תרגום זה נמצא בסוף כתב יד המכיל גם את הפשיטתא. יש חוקרים המשערים כי תרגום זה נעשה הישר מן המקור העברי או הארמי.

במאה הרביעית תורגם הספר ללטינית, תוך עיבוד וקיצור. קיצור זה נקרא "ספר הגסיפוס", לכאורה על-שם הגסיפוס, אחד מההיסטוריונים הקדומים של הכנסייה, לו יוחס העיבוד, אולם למעשה מקורו של השם בשגיאת תעתיק שמו של יוספוס[27] ומשום כך מכונה המעבד "פסאודו-הגסיפוס". על בסיס מקור זה נכתב בימי הביניים בעברית "ספר יוסיפון".

התרגום שתרם להפצת הספר במערב אירופה הוא התרגום ללטינית של אחד מאבות הכנסייה, רופינוס איש אקוילה, מן המאה הרביעית. תרגום זה היה מוכר גם על ידי היהודים המשכילים בימי הביניים ונקרא "יוסיפון לרומיים".

התרגום העברי המלא הראשון הוא של קלמן שולמן, המשכיל היהודי שתרגם רבות עבור בית ההוצאה של האלמנה והאחים ראם. תרגומו יצא לאור ב-1863 ונעשה מתוך התרגום לגרמנית של פארט (Parett), כלומר תרגום מכלי שני, ולא ישירות מן המקור היווני. התרגום יצא בשם "מלחמות היהודים עם הרומאים" וייתכן שמשם השתרש השיבוש "מלחמות היהודים" (ברבים, במקום "מלחמת היהודים") בשם הספר בעברית.[28]

מהדורות עבריות ואחרות

יוונית:

עברית:

ככל הידוע, התרגום הראשון לעברית. תורגם מהמהדורה הגרמנית המתורגמת של היינריך פארט (1856, ראו להלן ברשימה "מהדורות מתורגמות לשפות אחרות").
  • מהדורת תמלול מקוון תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, בתרגומו של ד"ר י.נ. שמחוני (יעקב נפתלי שמחוני), הוצאת שטיבל, תרפ"ג (1923) תל אביב. הוצאה זו הוציאה מהדורות נוספות בשנים תרצ"ח/ט2, 1929, 1930, 1933, 1935, ובשנת 1940. ספר זה יצא בהוצאת מסדה בתל אביב החל משנת תש"י 1950 לערך (ב' כרכים, מהדורת צילום של מהדורת תל אביב, תש"ה לערך). תשט"ו 1955 (צילום של מהדורת תל אביב, תש"י לערך). תשט"ז 1956 (צילום מהדורת תשט"ו); תשי"ז 1957 (צילום מהדורת תשט"ז); ובשנת 1968.
מהדורה זו, משנת 1968 מסדה 1968, היא המהדורה המקובלת בקרב חוקרים ישראליים, ובה משתמשים בדרך כלל בימינו כמקור העיקרי לציטוט.

התרגום הסורי העתיק כאחד הספרים החיצוניים מתוך הפשיטתא - התרגום הארמי לביבליה:

  • מלחמת היהודים בכתב יד אמברוסיאנו, אחד מכתבי היד של הפשיטתא (ארמית-סורית), (בכתב היד הספר מופיע בסופו של כתב היד, בעמודים 660 - 679, אולם בקובץ הפד"ף הדפים נסרקו כספר הכתוב משמאל לימין, והדפים מופיעים בסדר יורד, מהסוף להתחלה. כך שהספר מלחמת היהודים מופיע החל מעמוד 37 ועד עמוד 18) (משקל הקובץ 530 מגהבייט)
מהדורות מתורגמות לשפות אחרות
יידיש:
  • די אידישע מלחמות / פון יוסף בן מתתיהו הכהן (יוסיפוס פלאוויוס), וילנה: ב"א קלעצקין, תרע"ד-1914.
  • די לעצטע טעג פון ירושלים / ארויסגענומען פון זעקסטן בוך פון יוסיפוס פלאוויוס יודישע מלחמות; [תרגם] ז’ קאלמאנאוויטש, ברלין: כלל פארלאג, 1922.

גרמנית:

  • היינריך פַּארָט, 1856.
* Heinrich Paret, des Flavius Josephus Geschichte ded juedischen krieges, Stuttgarth 1856, (733 עמודים)
  • גִּפְרֶרֶר
  • קְלֶמֶנְטְץ
  • קוֹהוֹט

ערבית:

  • אש נצאר עלא ואלדינה פי חרבן בית המקדש ואש עדדאו פלגלות, בתוך ספר איסטוואר דליהוד, מתורגם לערבית בידי יוסף בן דוד גנאסייה, ג'רבה: דפוס ח’ חדאד, תשי"ז (1956).

רוסית:

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת היהודים בוויקישיתוף

סקירת מהדורות התרגום העבריות

הערכת התרגום החדש של ד"ר ליזה אולמן (2009)

הערות שוליים

  1. ^ ראה לדוגמא דורות הראשונים חלק ה'.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק ט.
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, הערות ובאורים (מאת המתרגם י"נ שמחוני) לספר ז', פרק 5, פסקה ז'.
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ד, פרק 11, פסקאות ב-ג, סעיפים 644-634.
  5. ^ תרגום ליזה אולמן למלחמת היהודים ברומאים, מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 29, 35.
  6. ^ תרגום ליזה אולמן למלחמת היהודים ברומאים, מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 37.
  7. ^ יוסף בו מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר א, סעיף 203; ספר יח, סעיף 11; ספר כ, סעיף 258. חיי יוסף, פרק 27, סעיפים 413-412.
  8. ^ תרגום ליזה אולמן למלחמת היהודים ברומאים, מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 36.
  9. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום ליזה אולמן), פתח דבר, פסקה א, הערה 1.
  10. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק יא, פסקה א, סעיף 258.
  11. ^ דוד פלוסר, יוספוס פלביוס, אוניברסיטה משודרת, עמ' 56.
  12. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום: ליזה אולמן), מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 33, הערה 50.
  13. ^ תרגום ליזה אולמן למלחמת היהודים ברומאים, מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 38-37.
  14. ^ תרגום ליזה אולמן למלחמת היהודים ברומאים, מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 45.
  15. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק ט, סעיף 49.
  16. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק י.
  17. ^ מגן ברושי, מהימנותו של יוסף בן מתתיהו: נתוני ריאליה במלחמת היהודים ומקורותיהם, בתוך: יוסף בן מתתיהו: היסטוריון של ארץ-ישראל, עמ' 25-23.
  18. ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון של 'מלחמת היהודים', עמ' 386.
  19. ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון של 'מלחמת היהודים', עמ' 384.
  20. ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון של 'מלחמת היהודים', עמ' 388.
  21. ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון של 'מלחמת היהודים', עמ' 389–390.
  22. ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון של 'מלחמת היהודים', עמ' 379.
  23. ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, דרכו של יוסף בן מתתיהו בכתיבת ההיסטוריה, עמ' 410.
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז .
  25. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום: ליזה אולמן), מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 24, הערה 41.
  26. ^ אריה כשר, נגד אפיון, פירוש לספר ראשון, עמ' 76.
  27. ^ תרגום ליזה אולמן, מבוא עמ' 16
  28. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום: ליזה אולמן), הקדמה מאת ליזה אולמן, עמ' 1, הערה 1.
  29. ^ התרגום הרוסי של יעקב שרתוק ИУДЕЙСКАЯ ВОЙНА
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34440369מלחמת היהודים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מלחמת_היהודים&oldid=2327881"