מצור
מָצוֹר היא צורת לחימה שבה צד אחד מבקש לכבוש מתחם מבוצר ואילו הצד השני מבקש להגן עליו ולהמשיך להחזיק בו. ההגדרה המילונית למצור היא: "הקפת עיר על ידי צבא כדי לנתק אותה משאר המקומות ולהכניעה". כיום המונח "מצור" מתייחס לכל פעולת הלחימה על מתחם מבוצר ולא רק להקפתו והרעבתו. פעולת ההקפה והבידוד נקרא "כיתור" או "טבעת מצור".
מצור מתרחש כאשר כוח תוקף (או "כוח צר") נתקל בעיר או במבצר המסרבים להיכנע ושלא ניתן לכובשם בהתקפה ישירה ומיידית. המצור בדרך כלל כרוך בכיתור המטרה ובחסימת דרכי האספקה, בשילוב התקפות על הביצורים במטרה להבקיעם. ההתקפות על הביצורים בדרך כלל עירבו כלי מצור וארטילריה ולעיתים אף ניסיונות לחפור מתחת לביצורים ולמוטט את יסודותיהם.
לוחמת המצור קדומה כהיווצרות ריכוזי האוכלוסייה החקלאיים והעירוניים, כאשר איכרים הקימו גדרות ותעלות על מנת להגן על יבולם מפני חומסים. במזרח התיכון יש עדות לערים מבוצרות בחומות אבן אלפי שנים לפני הספירה (יריחו). במהלך ימי הביניים הייתה לוחמת מצור חלק חשוב בלחימה באירופה. לוחמת המצור עברה את ההתפתחות המשמעותית שלה מאז התקופה הרומאית כאשר הומצא התותח. התותח מוטט בנקל ביצורים שעמדו חזקים מול כלי המצור העתיקים ושינה את תכנון הביצורים. במאה ה-20 חשיבותה של לוחמת המצור הקלאסית פחתה ורוב הערים לא כללו עוד חומות עיר או ביצורים למיניהם. את לוחמת המצור על ערים החליפה בעיקר לוחמה בשטח בנוי, וזאת עקב ההתפתחות הגדולה באמצעי ההשמדה והגידול בכוח האש שהפך רבים ממאפייני המצור הקלאסי ללא רלוונטיים.
שיטות מצור
הכוח הצר
האסטרטגיה הכללית של הכוח הצר נשענים לרוב על שלושה שלבים, שלעיתים חופפים או נבלעים זה בזה:
- ניתוק המתחם המבוצר מסביבתו, כדי למנוע את תגבור הכוח הנמצא בתוכו באנשים ואספקה ועל מנת לפגוע ברוח הלחימה שלו.
- שבירת חוסנו, יכולתו ורצונו של הכוח המגן להילחם על ידי שילוב של אמצעים טקטיים, טכנולוגיים, ופסיכולוגים.
- השתלטות על המתחם המבוצר באמצעות הסתערות, תחבולה, שימוש בבוגדים או במשא ומתן.
באופן כללי, ישנן ארבע שיטות להכנעת מעוז מבוצר:
- הבקעת מערך הביצורים, פריצת החומה וכיבוש המעוז בכוח תוך קרב פנים אל פנים מול המגינים. שיטה זו דרשה כלי מצור בעלי כוח מכני רב, על מנת לפעור חור בחומה ו/או לרסק את השערים. בעקבות המצאת התותחים פותחו ביצורים מיוחדים כנגד תותחים שהקטינו מאוד את יעילות הארטילריה הישירה. שיטה נוספת להבקעת הביצורים היה לנסות לחפור תחתם ולמוטט את היסודות.
- הקפת המצור בטבעת כתר המונעת כניסת אספקה ומזון למעוז הנצור. הצבא הצר מרעיב את הנצורים ומחכה שייכנעו מחמת רעב אחרי שתיגמר להם האספקה. טבעת מצור היא גם שיטה להחלשת המגינים לפני ניסיון ההבקעה.
- הפצצת העיר בירי תלול מסלול על מנת להתיש את המגינים, לערער את המורל שלהם ולהכניעם. בעת העתיקה וימי הביניים הפצצה זו נעשתה באמצעות מעוטים (קטפולטה) וטרבושה. אחרי גילוי אבק השריפה זה נעשה באמצעות מרגמות ותותחי הוביצר היורים בכינון עקיף.
- חדירה פנימה אל המעוז בדרכי עורמה שונות (למשל: שיתוף פעולה של בוגד או גיס חמישי מקרב הנצורים או סוס טרויאני), כאשר הנצורים לא מצפים לכך, ואז ניצול ההפתעה כדי להכריע אותם.
מול ביצורי אבן מתוכננים היטב, רוב ניסיונות ההבקעה נטו להסתיים בכישלון, ואילו מצורים ממושכים - בהנחה שלצבא הצר היו את האמצעים הלוגיסטיים לאחזקת מחנה בתנאי שטח קשים לזמן ממושך - נחלו לרוב הצלחה. מול ביצורי עץ, שהיו נפוצים באירופה של טרום מסעות הצלב, גם תקיפות הבקעה צלחו.
כלי מצור
כלי מצור הוא שם למכלול של אמצעי לחימה אשר שימשו צבאות בעת העתיקה ובימי הביניים למצור על נקודות מבוצרות. כלי המצור התחילו להתפתח יחד עם בניית חומות סביב הערים ונועדו לבטל את היתרון שהקנו החומות לנצורים.
עתיקים:
- דָּיֵק - סוללות או מגדלים שנבנו בעבר סביב ערים בצורות, בעת מצור, כדי לירות מהם אל העיר. (ראו: יחזקאל פרק ד פסוק ב)
- סוללת מצור - נועדה לשמש גשר פיזי נוח להגעה אל החומות, עבור החיילים התוקפים ובעיקר עבור כלי הניגוח.
- קטפולטה (בעברית: "מעוט") - כלי שנועד לידות אבנים גדולות (ולעיתים גם חביות בוערות) על ומעל חומות הביצורים.
- בליסטרה - כלי הדומה במראהו לקשת אופקית, שימש לירי קליעים על הביצורים ומגיניהם.
- טרבושה - כלי ששימש לירי תלול מסלול מעל החומות.
- איל ניגוח - מוט קשיח וכבד, לרוב מחופה, שנועד לרסק את השער המבוצר של המתחם.
- מגדל מצור - מגדל נייד שסיפק עמדות אש לקשתים ואפשר ללוחמי הכוח הצר להסתער על מגיני החומה.
מודרניים:
הכוח הנצור
הכוח הנצור הסתמך בעיקר על ביצורים ואספקה גדולה של מזון ומים כדי להחזיק מעמד מול מצור ממושך. מבצרים וערים כללו לעיתים גם בורות מים, מעיינות ושדות תבואה שנמצאו בתוך החומות, דבר שחיזק את יכולתם לעמוד בפני מצורי הרעבה ממושכים.
הביצורים עצמם כללו כמעט תמיד חומה גבוהה שבה שזורים צריחים ומגדלים, ובהם חרכי ירי המאפשרים לירות על כל מי שמנסה לטפס על החומה או לפרוץ אותה. על גג החומה עצמה היה נהוג להציב קשתים שיירו חצים על הכוח הצר וימנעו ממנו לנסות לפרוץ את החומה או לטפס עליה. בנוסף לירי, יכלו הקשתים להשליך על התוקפים אבנים או שמן רותח מגג החומה. לעיתים נחפר לפני החומה חפיר (יבש או רטוב) וזאת על מנת לסכל ניסיונות להגיע אל יסודות החומה ולמוטטה. נקודת תורפה במערך הביצורים הייתה המגדל שהכיל את שער הכניסה למבצר, ולפיכך מוגן מגדל זה בכבדות. בשיא ימי הביניים השתכללו הביצורים ולעיתים אף כללו חומות כפולות (המאפשרות להמשיך להחזיק מעמד גם אחרי שחומה אחת נפרצה), מגדלים עגולים החולשים על כל הזוויות, חפיר רחב ושער עם גשר הניתן להרמה. כאשר הומצא התותח שהפך את ביצורי ימי הביניים לחסרי תועלת, פיתחו המהנדסים של אירופה ביצורים נגד ארטילריה המבוססים על מגננים, סוללת עפר רחבות וחומות נמוכות, שצוידו אף הן בתותחים על מנת לפגוע ולהשמיד את כלי המצור ותותחי הכוח הצר.
עוד שיטה שבה השתמשו הנצורים לשבירת מצור היא חבלה במחנה האויב ותקיפת הכוח הצר במטרה להרוס את מחנהו או את כלי המצור שלו ולאלצו לוותר על המצור. ביצורים מסוימים כללו שערים סודיים בחומה (שנקראו "פִשפָשים") שאפשרו הוצאת כוחות קטנים על מנת לחבל במחנה הצר וציודו. לעיתים הסתמכו הנצורים על כוח צבאי חיצוני שיסייע להם מבחוץ לשבור את המצור.
היסטוריה
תולדות לוחמת המצור היא כתולדת הביצורים והתפתחותן. העיר המבוצרת העתיקה ביותר היא כנראה יריחו, שבה נמצאו שרידי חומות וחפיר.
לוחמת מצור בעת העתיקה
העת העתיקה כללה מצורים גדולים ומפורסמים על ערים מפוארות ומבוצרות למשעי, כאשר רוב כלי המצור התפתחו בהדרגה וכללו מגוון אמצעים: החל מאיילי ניגוח, סולמות ומגדלי מצור וכלה במעוטים מתקדמים שפותחו על ידי היוונים והרומאים.
צבא אשור היה הראשון מבין צבאות העת העתיקה במערב שהיו לו יחידות הנדסה קבועות. האשורים הפעילו בעיקר אילי ניגוח, מגדלי מצור והשתמשו ביחידות חפרים שמטרתן הייתה למוטט את חומת הערים הבצורות על ידי חפירה מתחת ליסודותיהן. בתקופה זו, רוב הביצורים היו עשויים מלבנים ומלאכתם הצרים הייתה קלה יחסית. ככל הנראה אשור היו הראשונים להמציא את הכננת, מכשיר שניתן להשתמש בו במכונות מצור שונות. דוגמה טובה לטקטיקת המצור של האשורים היא כיבוש העיר לכיש שבשפלת יהודה, על ידי סנחריב. כיבוש זה מתואר בתבליט לכיש וממנו אפשר ללמוד על מבנה הצבא האשורי.
גם לפני התקופה האשורית השתמשו ביחידות הנדסה וכלי מצור, אך היו אלו יחידות אד הוק ויעילותן הייתה מוגבלת. יעילות יחידות ההנדסה האשוריות הייתה רבה ביותר ובעזרתן הצליח צבא אשור לבסס אימפריה רחבת ידיים במזרח התיכון.
ביוון העתיקה חלו מספר שיפורים בכלי מצור והמצאו כלים חדשים. התפתחות כלי המצור באה לענות על התקדמות במלאכת ביצור הערים - במקום חומות בנויות מלבני חימר, חלק נכבד מהחומות היה בנוי מאבנים. נוספו מיני כלי הטלה גדולים דוגמת בליסטרה וקטפולטה, שופרו אמצעים אחרים. לעיתים, לצד כלים אלו בנו היוונים חומות מצור סביב הערים הנצורות על מנת לסגור את האויב בצורה הרמטית. בתקופה זו שופרו מאוד מגדלי המצור ולא אחת נכבשו ערים שלמות בעזרת המצאה זו. אף על פי שבסרטים שונים רואים לעיתים בליסטראות וקטפולטות מוצבות על החומה או בתוך צריחים, הרי שזה לא היה מקובל. העניין הוא שבדרך כלל החומות היו צרות למדי ולא היה מקום למכונת מצור גדולה על החומה או בתוך הצריח.
אולי המצור המפורסם ביותר הוא המצור על העיר טרויה. מצור זה המוזכר באגדות האיליאדה, נמשך לפי אגדות המיתולוגיה היוונית כעשר שנים, עד לשבירתו על ידי שימוש מתוחכם בסוס מעץ. מצור זה נחשב לאגדה עד לתחילת המאה ה-20, אולם חפירות ארכאולוגיות גילו שרידים של עיר מבוצרת במקומה המשוער של העיר, דבר שלפי חוקרים מסוימים תומך בחלק מהסיפור האגדתי.
אלכסנדר הגדול וצבא מוקדון היו מעורבים במצורים רבים. שניים מהם ידועים במיוחד: המצור על צור (Tyre) ועל המצור על הסלע סוגדיאנה (Sogdian Rock). העיר צור הייתה עיר-אי פיניקית במרחק ק"מ אחד מהיבשה ונחשבה לבלתי חדירה. המוקדונים בנו סוללת עפר אל העיר (נאמר עליו שהיה ברוחב של כ-60 מטר) והציבו בסופה כלי מצור כגון קטפולטות קלות ומרגמות שירו אבנים על העיר. אחרי 7 חודשי מצור נפלה העיר. בניגוד מוחלט לצור, המבצר בסוגדיאנה נכבש על ידי תחבולה: המבצר היה ממוקם גבוה על צוק, אלכסנדר השתמש בטקטיקה דמויות קומנדו על מנת לכבוש הרים שחולשים על המבצר ולגרום למגינים המיואשים להיכנע.
הלגיונות של הרפובליקה הרומית ומאוחר יותר, האימפריה הרומית, ידועים במיומנות ההנדסיות שלהם ובפרט בטקטיקת המצור שלהם שבוצעה ביעילות ובנחישות. במסעו לכיבוש גאליה במאה ה-1 ניהל יוליוס קיסר מספר רב של מבצעי מצור מגוונים. יוליוס קיסר תיאר כיצד בקרב אלסיה בנו הלגיונות שתי חומות ענק מבוצרות סביב העיר. החומה הפנימית, בהיקף 10 מיל (כ-15 ק"מ) החזיקה בפנים את כוחותיו של ורקינגטוריקס (Vercingetorix), בשעה שהחומה החיצונית מנעה מתגבורת חיצונית להגיע אליהם. הרומאים החזיקו בשטח שבין שתי החומות. הגאלים הנצורים, שעמדו בפני הרעבה, נכנעו בסופו של דבר אחרי שכוח החילוץ שיועד לסייע להם הובס על ידי חיל פרשי העזר של קיסר.
מצור ידוע נוסף התרחש בעת דיכוי המרד הגדול: המצור על מצדה בשנת 74 בו בנו הרומאים סוללת עפר בגובה של כ-100 מטרים על מנת לכבוש את פסגת ההר המבוצרת בה החזיקו הקנאים היהודיים עוד ידוע הוא המצור על יודפת.
באותה תקופה השיטה האוניברסלית להתגוננות מפני מצור הייתה השימוש בביצורים, בייחוד בחומות ובתעלות בגיבוי ביצורים טבעיים. אספקה של מזון ומים בכמות מספקת הייתה הכרחית כדי להתגבר על השיטה הפשוטה ביותר של מצור: כיתור והרעבה. בזמן מצור, הכוח הצר היה בונה סוללות עפר סביב היעד הנצור, על מנת למנוע הגעתם של אספקה ותגבורת אליו. ההרעבה הייתה אמצעי יעיל ואכזרי לשבירת התנגדותם של המגנים, שלעיתים הידרדרו עד כדי אכילת אדם כדי להיאבק ברעב העצום שהישרו הצרים. מגילת איכה המקראית, המתייחסת לאירועי המצור על ירושלים בסוף ימי בית המקדש הראשון מספרת כך: "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן / הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ (היו להן למאכל) בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי" (איכה ד' י').
מחלות היו גורם מכריע נוסף בעתות מצור, ופגעו הן במגנים והן בכוח הצר. במקרים מסוימים, קטפולטות או מרגמות (כגון הטרבושה) ירו פגרים של חיות חולות מעל לחומות העיר כסוג של לוחמה ביולוגית מוקדמת. לעיתים, מחלות בקרב הצר היו תקוותם היחידה של הנצורים, שכן הכוח הנצור לא יכול להחזיק תקופות ארוכות במחנה ארעי בתנאי דוחק ללא סניטציה מספקת. ספר מלכים (ב, פרק יט) שבמקרא, מספר כיצד ניצלה ירושלים הנצורה (בימי המלך חזקיהו) משום שחיילי צבא אשור הצרים עליה ניגפו לפתע במגפה פלאית.
כדי לסיים מצור מהר יותר, פותחו מספר שיטות בעת העתיקה כדי להתגבר על הביצורים והומצאו מגוון כלי מצור לשימוש הכוחות הצרים. סולמות אפשרו לכוח הצר לטפס מעל לחומות (בתנאי שלא היו מוגנות מספיק בידי חיילים), איילי ניגוח נועדו לפרוץ בכוח דרך השער, קטפולטות, בליסטראות ומרגמות שגרו קליעים על החומות ומעל להן כדי לפגוע בביצורים ובמגנים. לעיתים אף נעשה שימוש במגדל מצור: זהו מגדל נייד שגובהו כגובה החומה שאפשר לירות על המגנים מגבוה או להסתער על החומה בביטחון יחסי (מאשר בסולם).
בנוסף להפגזת הביצורים באבנים וניסיונות להסתער על החומות, שיטה נוספת שהייתה נפוצה הייתה לערער את יסודות החומה ולגרום לביצורים להתמוטט. זה נעשה בדרך כלל על ידי חפירת מנהרה מתחת לביצורים ואז למוטט אותה תוך פגיעה ביסודות. שיטה זו נקראה Sapping או Mining והמבצעים אותה נקראו "חפרים" או "פלסים" (Sappers). את המבצע ניהלו אנשי ההנדסה של הכוח הצר. כנגד זה נהגו לבנות חפיר ולהציפו או לחפור מנהרת נגד ולמוטט דרכה את תעלת התוקף לפני שהגיעה ליסודות.
האש שימשה כנשק בעיקר נגד ביצורי עץ, אך הייתה בשימוש גם כנגד ביצורי אבן והמבנים שתמכו בהם. האימפריה הביזנטית המציאה את האש היוונית, ששימשה גם היא כנשק נגד ביצורים.
לוחמת מצור בימי הביניים
אחרי נפילת האימפריה הרומית המערבית התפרק המבנה המדיני המסודר שהיה קיים בעת העתיקה. משנעלמו המדינות בעלות השלטון הריכוזי לא נמצאו האמצעים לבניית מבצרים ענקיים פסק השימוש בחומות אבן כמעט לחלוטין באירופה המערבית והן חזרו רק בתקופה מאוחרת יותר. משלא היו בנמצא מבצרים גדולים שהצריכו מכונות מצור מתוחכמות, חדלו להשתמש בהם. השימוש במכונות המצור חזר רק עם חזרת המבצרים הגדולים בשיא ימי הביניים, בסביבות המאה ה-11.
בשיא ימי הביניים וימי הביניים המאוחרים (המאה ה-11 עד המאה ה-16) כל עיר, טירה ואפילו חלק מהכפרים היו מבוצרים. חלקם הוקפו בחומות מרהיבות, שנמתחו לאורך קילומטרים רבים. בטירות והערים הגדולות ניצבו על החומות עשרות מגדלים וצריחים. עיר מבוצרת כהלכה הייתה בדרך כלל בעלת שתי חומות ובטירות ומבצרים נוסף עליהן גם המגדל הראשי, בו התגורר התקיף המקומי. בנוסף לכך, הצבאות היו קטנים יחסית ולא עלו בהרבה על 20-30 אלף לוחמים, רק מקצתם אבירים רכובים וכל היתר שכירי חרב ובני לוויתם של האבירים והאצילים הבכירים. כתוצאה מדלילות צבאות השדה והביצורים הרבים, התנהלה המלחמה ממצור אחד למשנהו, עם מספר קרבות בין לבין.
כיבושה של עיר מבוצרת כהלכה לקח זמן רב ויכול היה להמשך שנים. היו שתי טקטיקות עיקריות לכיבושן של ערים בצורות - מצור והסתערות. השיטה הראשונה הייתה בטוחה יותר ונחלה הצלחות רבות יותר והייתה כרוכה במספר אבדות קטן יחסית למטיל המצור. הטקטיקה השנייה הייתה כרוכה בסכנה רבה ובדרך כלל נחלה כישלון, למעט מקרים בהם היה לתוקף סיוע מתוך החומות או במקרה של התקפת פתע. המצור יכול היה להמשך שנים, כי לרוב הערים הייתה אספקה גדולה מאוד של מזון ומים. בדרך כלל שילבו בין שתי השיטות, כאשר הצר היה מתקיף את העיר לפרקים על מנת לנסות את מגיניה.
הופעת הארטילריה
הארטילריה, ובכלל זה תותחי מצור רב קניים הייתה בשימוש החל מהמאה ה-14, אך היא הייתה מאוד לא מפותחת ומשקלה במלאכת המצור היה נמוך. בהמשך לקראת פלישתו של הנרי החמישי, מלך אנגליה בתחילת המאה ה־15 השתפרה מאוד איכותם של התותחים שעמדו לרשות שני הצדדים. תותחים גדולים היו יכולים לירות פגזי אבן במשקל של עשרות ואף מאות קילוגרמים. חומות העיר שתוכננו מאות שנים לפני הופעתם של התותחים לא עמדו, ברב המקרים, בפני הפגזה מסיבית שכזאת.
לוחמת מצור בעת החדשה
לוחמת מצור בעת החדשה התפתחה והתחזקה בעיקר עם הופעתם של תותחים חדשים ומשופרים, כגון התותח הגדול ביותר בעולם ששימש במצור קונסטנטינופול: הוא ירה כדורים במשקל חצי טון לעבר חומות העיר, אבל הוחלף בגלל אורך זמן טעינתו, שאיפשר לביזנטים לשקם את הפגעים בחומת העיר.
לוחמת מצור בעת המודרנית, החל מהמאה ה-20
כיום הדרך העיקרית להבקיע מעוז מבוצר, כגון מוצב, היא באמצעות הפגזה ארטילרית כבדה של אותו מעוז מהיבשה ומהים, ועל ידי הפצצתו מהאוויר. לאחר החלשתו ו"ריכוכו" מבוצעת הסתערות של טנקים מלווים בחי"ר ולוחמי הנדסה קרבית. לעיתים קרובות לוחמי החי"ר מסתערים לבדם כנגד מוצבים ומנסים לכבשם באמצעות חדירה לתוכם תוך התחמקות מאש האויב. זאת, תוך שימוש במטעני נפץ, מרגמות, רימונים ורקטות כתף בנוסף על הנשק הקל.
בתקופת האינתיפאדה הראשונה, ומאוחר יותר בתקופת האינתיפאדה השנייה, נוצר מצב בו כוחות צה"ל התמודדו עם מחבלים שהתבצרו בבתים ממולכדים בלב שטח אזרחי בנוי. משום שהיה מדובר בסיטואציה רגישה, לא ניתן היה להפעיל כוח ארטילרי להריסת הבית ולכן פותח נוהל סיר לחץ כדי לאלץ את המבוקש לצאת. הנוהל מתחיל בהמטרת אש קלה על הבית (מקלעים ורקטות כתף) וכאשר זה לא עוזר - שימוש בציוד מכני הנדסי ממוגן להריסת הבית. כלי הצמ"ה הממוגנים (המפורסם שבהם הוא דחפור D9 משוריין) שימשו גם להריסת מתרסים, מחסומים וביצורי רחוב שהכינו המחבלים הפלסטינים ומתחמים מבוצרים של הרשות הפלסטינית בהם התבצרו פעילי טרור.
מצורים בישראל
בהיסטוריה של עם ישראל מתועדים מקרים רבים של מצור, שהמפורסמים בהם היו על העיר ירושלים.
ירושלים, בגלל קדושתה ליהדות וכן ל[נצרות]] ולהאסלאם הייתה נתונה פעמים רבות תחת מצור. בהיסטוריה של ירושלים מתועדים מצורים רבים. המצור האחרון היה בשנת 1948, שנערך על החלקים העבריים של העיר במהלך מלחמת העצמאות של ישראל.
אחד המקומות המפורסמים שהיה תחת מצור הוא מצדה, אחד ממעוזי היהודים האחרונים שעמדו במרי נגד השלטון רומי במהלך המרד הגדול.
דוגמה למצור כושל בארץ ישראל היא המצור של נפוליאון על עכו ב-1799, שכשל עקב ביצוריה של העיר וסיועו של סידני סמית לעיר הנצורה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מצור |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מצור |
35890966מצור