חרך ירי
חרך ירי הוא חריץ צר במעטה שריון, חומה או קיר שמטרתו לאפשר ירי על האויב. על החרך להיות רחב מספיק כדי לאפשר דרכו ירי באמצעות קשת, רובה או מקלע, אך עם זאת צר מספיק כדי שיהיה קשה מאד לקלוע אל תוך החרך ולפגוע במי שנמצא מאחוריו (על-פי רוב מדובר בסנטימטרים בודדים).
החרכּים מופיעים בדרך כלל בצורת חלון אנכי צר, המאפשר ליורה לבחור את מידת ההרמה (וכותצאה מכך הטווח) של הירי. בימי הביניים הופיעו חרכי ירי בצורת צלב, שהקנו לקשת מידה רבה יותר של חופש (שכן הוא קיבל גם אפשרות צידוד רחבה יותר).
חרכי ירי הופיעו כחלק מהביצורים כבר בעת העתיקה, והיו נפוצים במיוחד בתקופת ימי הביניים. חרכי ירי נמצאים בשימוש בשימוש גם בעת החדשה עד ימינו, במוצבים, ביצורי פילבוקס ואפילו ברכב קרבי משוריין (למשל: בנגמחו"ן). ניתן לראות הבדל בולט בין חרכי ירי עתיקים לחרכים מודרניים: בעוד שחרכים עתיקים הם אנכיים, על מנת לאפשר ירי באמצעות קשת, הרי שחרכים מודרניים אופקיים בשל המבנה השטוח של המקלעים, והצורך לאפשר גזרת ירי רחבה. החל משלהי המאה ה-20, הולך ופוחת השימוש בחרכי ירי עם השימוש הגובר במערכות ירי בשליטה מרחוק (דוגמת הקטלנית והטייפון של רפאל), המאפשרת ירי מדויק ללא כל חשיפה ובכך מבטלת למעשה את הצורך בחרכי ירי.
מלחמת העצמאות
בתקופת מלחמת העצמאות נבנו בשני צידי המשוריינים חרכי ירי להפעלת נשק קל. רוחב החרכים: 11 ס"מ גובהם: 9 ס"מ. המרחק בין חרך לחרך: 66 ס"מ. ברכבים הגדולים נבנו חרכים נוספים לפנים ולאחור. במשורייני הפרפר הקטנים, היו שלושה חרכים בצידי הרכב ואחד במרכז הדלת האחורית.
גלריית תמונות
-
חרך ירי במבצר דל אובו בנאפולי -
מגדל שמירה עגול שעליו פזורים חרכי ירי -
דוגמה לחרך ירי אנכי מודרני -
הצצה מבעד לחרך ירי בחומת ירושלים
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חרך ירי |
