הפצצה טקטית

נחתים אמריקאיים תופסים עמדות לאחר תקיפת מוצב צפון קוריאני על ידי מטוסי F-4U קורסייר.

הפצצה טקטית היא תורת לחימה אווירית התקפית העושה שימוש במטוסי קרב, מטוסי קרב-הפצצה או מסוקי קרב כדי להשיג יתרון טקטי בשדה הקרב (בעיקר כ"ארטילריה מוטסת"). ההפצצה הטקטית משתמשת לרוב במטוסים זריזים בעיקר בשל הצורך להיכנס לאזור קרבות כדי לבצע יעף ולפגוע במדויק במטרה, והיא שונה מהפצצה אסטרטגית.

מאפיינים

מטוס F-100 של חיל האוויר האמריקאי יורה רקטות נגד מוצב צפון וייטנאמי ב-1967.

מטוס A-7 קורסייר 2 מטיל פצצות במהלך אימון.

מטוס A-10 יורה בתותח במהלך אימון. ה-A-10 עוצב במיוחד כמטוס תקיפה טקטי.

מטוס A-10 משגר טיל AGM-65.

מטוס A-1 יורה רקטות על מוצב צפון קוריאני ב-1950.

מושגים

• סיוע אווירי קרוב (באנגלית: Close Air Support בראשי תיבות CAS) - משימה של מטוס או מסוק לתמיכה בכוחות קרקעיים תוך תיאום עמם. משימה כזו דורשת תיאום ושיתוף פעולה גם מצד כלי הטיס וגם מצד כוחות הקרקע, התיאום מבוצע בדרך כלל על ידי קצין מקצועי על הקרקע (כמו קצין השת"פ בצה"ל). או על ידי בקרי אוויר קדמיים, שהם טייסים שמטרתם לחוג מעל לאזור הקרב, לשמור על תמונת מצב, ולתאם תקיפות אוויריות.
• אמנעה אווירית (באנגלית: Air Interdiction) - תקיפת מטרה שהיא לא בחזית, אך חשיבותה טקטית ומיידית. כגון תקיפת טורים של שריון, או רכבות הנושאות חיילים או אספקה לחזית וכדומה.
• דיכוי הגנה אווירית (באנגלית: Suppression of Enemy Air Defenses בראשי תיבות SEAD) - משימת תקיפה של עמדות נ"מ ומכ"ם כדי לדכא את יכולתם לאיים על הכוחות האווירים. משימות אלו מבוצעות בדרך כלל בעזרת חימוש מיוחד המתביית על קרינת מכ"ם כגון ה-AGM-88. בחיל האוויר האמריקאי מטוסים יותר ישנים אשר הותאמו למשימות אלו נקראו "Wild Weasel" אלה היו: F-100F, F-105F, F-105G ו-EF-4C. בימינו מבוצעות משימות SEAD בעיקר על ידי מטוסי F-16 מבלוק 50 ו-52.
• בקר אוויר קדמי (באנגלית: Forward Air Controller בראשי תיבות FAC) - תפקיד ה-FAC הוא לרכז את תמונת המצב בשדה הקרב, כלומר יחידות ומיקומן, היכן נמצא האויב והיכן יש צורך בתקיפה. תפקיד זה הופיע לראשונה במלחמת העולם השנייה, כאשר מטוסים במשימת תקיפה וסיוע קרוב לא הצליחו לזהות מטרות, או התבלבלו ופגעו בכוחות ידידותיים. טייסים החלו לטוס באזור הקרב במטוסים קלים, ולסמן מטרות בעזרת רקטות עשן. בימינו מבוצע התפקיד גם על ידי מטוסי קרב, שביכולתם לא רק להגן על עצמם אלא גם לסמן מטרות למטוסים אחרים בעזרת לייזר. יכולות אלו מאפשרות להם שליטה חסרת תקדים באזור הקרב. המונח חל גם על קציני קישור אשר נמצאים עם הכוחות. קציני הקישור ויחידות הקישור הופיעו גם הם במלחמת העולם השנייה, כאשר הקצינים עצמם לעיתים לקחו טנק מאובזר במכשירי קשר כדי לנוע עם הכוחות ולספק להם סיוע אווירי. בחיל האוויר הישראלי ישנה יחידת שיתוף פעולה שמטרתה להתחקות אחר הכוחות הקרקעיים ולתקשר ביניהם ובין הכוחות האוויריים ולגשר על מגבלת השפה השונה בין התחום הקרקעי והאווירי.
• הפצצת צלילה (באנגלית: Dive Bombing) - הדיוק הנמוך ביעפי הפצצה שטוחים (בטיסה ישרה ואופקית) הקשה על מטוסי הקרב הקלים של תקופת מלחמת העולם הראשונה. ההגבלה העיקרית בדרך לשיפור התוצאות הייתה מהירות האוויר המוגבלת שהשלדה והחומרים העדינים (עץ ובד) יכלו לשאת. אפילו בצלילה קלה הייתה סכנה שהכנפיים יישברו, ואפילו אם הכנפיים יחזיקו מעמד במהירות, העומס ביציאה מהצלילה על הכנף (כוח ג'י) ישבור אותן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר התחילו לייצר מטוסים מפלדה וברזל, פותחה הפצצת הצלילה שהפכה לשיטה הראשונה שאיפשרה פגיעה מדויקת במטרה בודדת. מטוסים כגון השטוקה וה-SBD דונטלס תוכננו במיוחד להפצצת צלילה, המבנה חוזק כדי לשאת בכוחות ג'י גבוהים, ופותחו מעצורי צלילה שתפקידם היה להקטין את התאוצה בצלילה, ואפשרו לבצע הפצצה בצורה בטוחה ומדויקת יחסית. לקראת מלחמת ששת הימים הוטל על צוות טייסים ובכללם רון חולדאי לפתח שיטה להתקפת עמדות נ"מ עם מטוסי סופר-מיסטר. לבסוף השיטה שפותחה הייתה הפצצת צלילה. הצלילה החלה ב-5,000 רגל (1,524 מטר) והיציאה החלה בסביבות 2,000 רגל (600 מטר) כאשר גובה היציאה נקבע תוך התחשבות בהתעלפות הטייס בשל כוחות הג'י הגבוהים ביציאה מצלילה.

מטוסים

מטוסים שתוכננו לשמש לתקיפה היו צריכים להיות ממוגנים ושרידים יותר, ולרוב תוכננו להיות איטיים יותר ממטוסי קרב אחרים. בימי מלחמת העולם השנייה מטוס ה-Il-2, שכונה בידי הגרמנים "אימת הפאנצר", היה ממוגן ומטוסי קרב גרמנים התקשו להפיל אותו. פיתוח מטוסי קרב על סילוניים תרם גם לרעיון של מטוס תקיפה על קולי כגון ה-F-105 שהתקיף מטרות אסטרטגיות וטקטיות (כולל משימות ויילד ויזל) וה-F-4 פנטום אך הם לא היו מיטביים למשימות סיוע אווירי. במקומם הצטיינו מטוסי תקיפה איטיים כגון ה-A-1 וה-A-4 סקייהוק. מגמה זאת המשיכה גם עם פיתוח מטוסי תקיפה תת-קוליים כגון ה-A-7 ויותר מאוחר ה-A-10 ת'נדרבולט II שהצטיין בשרידות נוכח המיגון הכבד, פשטות ההטסה, ויתירות במערכות קריטיות. התותח האוטומטי שלו (GAU-8 אוונג'ר בקליבר 30 מילימטר) יוצר במיוחד לתקיפת שריון. בברית המועצות המגמה לייצור מטוס תקיפה לסיוע אווירי זול, איטי וממוגן הוליד את ה-Su-25 המשרת במגוון חילות ברית ורשה והמזרח התיכון.

בימינו ישנם מטוסי קרב רב-משימתיים כמו ה-F-16 פייטינג פלקון שיכולים אף לשמש למשימות תקיפה והפצצה, כולל שיגור חימוש מונחה מדויק. מטוס ה-F-15 איגל נועד במקור להשגת עליונות אווירית אך חיל האוויר הישראלי השתמש בו גם להפצצת מטה אש"ף בתוניס ב-1985 והוכיח שה-F-15 יכול לשמש גם כמטוס תקיפה והפצצה. גרסת F-15E סטרייק איגל היא שיפור של ה-F-15 שנועדה לשפר את יכולתו של ה-F-15 בתקיפת מטרות קרקע והפצצה.

מסוקים

לאחר מלחמת וייטנאם הפוטנציאל של מסוק הקרב נוצל לציד טנקים, מסוקי קרב שיוצרו במדינות נאט"ו (כגון ה-AH-1 קוברה וה-AH-64 אפאצ'י) וברית המועצות (כגון ה-Ka-50/Ka-52 ה-מיל מי-24 וה-מיל מי-28) שילבו שימוש בחימוש מונחה כגון טילי AGM-114 הלפייר וטאו שנועדו לחדור שריון וגם תותחים ורקטות פשוטות לתקיפת מטרות רכות יותר. במלחמת המפרץ מסוקי תקיפה הוכיחו את יעילותם בתקיפת טנקים, סיוע אווירי צמוד ועימות מוגבל.

חימוש

חימוש לא מונחה

התותח או המקלעים המותקנים במטוס היו נשק תקיפה חשוב עד לאחר מלחמת וייטנאם, גם המקלעים המובנים והמותקנים בפודים היו יעילים נגד מטרות רכות (כלומר לא ממוגנות) כגון חיילים או כלי רכב לא משוריינים. יעילותם נגד מטרות משוריינות הייתה מוגבלת בעיקר בגלל הקליבר הקטן יחסית של הפגזים, בימי מלחמת העולם השנייה הגרמנים התאימו תותחים בעלי קליבר של עד 50 מילימטר לנשיאה במטוסים כגון השטוקה.

לאחר מלחמת קוריאה האמריקאים הגיעו למסקנה שהמקלעים בעלי קוטר קטן שהם נהגו להרכיב על מטוסיהם לא סיפקו מענה הולם נגד מטוסי אויב שהפכו לממוגנים יותר ונגד מטרות קרקע. הם פיתחו את ה-M61 וולקן שהיה התפתחות של מקלע גאטלינג הרב קני של מלחמת האזרחים האמריקאית. התותח הצטיין בכוח אש גדול (6,000 פגזים לדקה) והיה יעיל מאוד גם כנגד מטוסים וכנגד מטרות קרקע רכות ועם מיגון קל. במלחמת וייטנאם התותח הורכב כפוד על מטוסי F-4 בדגמיהם הראשונים שנבנו בלי תותח כלל, והם הוכיחו את עצמם במשימות חיפוי אווירי. מטוס ה-A-10 נושא תותח וולקן מיוחד ה-GAU-8/A שעוצב במיוחד נגד שריון טנקים.

הרקטות הן חימוש תקיפה לא מונחה המתאים בעיקר לתקיפת מטרות רכות או בעלות מיגון קל. בימי מלחמת העולם השנייה נורו הרקטות מנקודות תלייה על גבי הכנפיים מה שהגביל את מספר הרקטות שכל מטוס יכול לשאת, ויצר בעיה כיוון שאת הרקטות נהגו לשגר בכמות גדולה כדי להגדיל את האפקט ושטח ההרס. בשביל לאפשר לשאת הרבה רקטות קלות הומצאה הכוורת שיכלה לשאת עשרות רקטות ולשגר אותן במהירות גבוהה.

פצצות טיפשות (ש"כ) היו החימוש העיקרי בתקיפת מטרות קרקע, פשטות התפעול ועוצמת הנשק השאירו אותו בשירות אף על פי שרוב דגמי הפצצות הטיפשות לא שונו מאז מלחמת העולם השנייה. המטוס שהיה צריך להתקרב למטרה כדי להטיל את החימוש בצורה מדויקת היה ניזוק מעוצמת הפיצוץ, אחד הפתרונות הוא מנגנון שהשהה את הפיצוץ עד להתרחקות המטוס, פתרון נוסף היה יצירת גרר גדול בזנב הפצצה בעזרת מצנח או מעצורי אוויר אשר נפתחים לאחר ההטלה שיאטו את נפילת הפצצה מספיק זמן כדי לתת למטוס להתרחק מהפיצוץ.

חימוש מונחה

תחום החימוש המדויק מתחלק לשתי קבוצות עיקריות: פצצות חכמות וטילים. הפצצות החכמות דורשות מרחק וגובה מהמטרה, בשדה הקרב הקלאסי (כלומר צבא מול צבא) שימושיות הפחות קטנה גם בשל חופש הפעולה המופחת של המטוס התוקף עקב איומים מצד מטסים והגנות האוויריות של האויב וכן בגלל הקושי בזיהוי כוחות אויב. בחיל האוויר האמריקאי בקר האוויר הקדמי שטס על מטוס קרב מתקדם מסוגל לסמן מטרות למטוס התקיפה בעזרת לייזר, או לפחות לוודא בצורה ויזואלית שהכוח הנתקף הוא לא ידידותי. בזמן עימות אסימטרי כאשר אין איומים מצד כוחות אויב הפצצות החכמות הופכות לשימושיות שכן הן מאפשרות פגיעה מדויקת בכוחות האויב מבלי שהמטוס יצטרך להיכנס ליעף נמוך.

הטילים המונחים לעומת זאת אפקטיביים מאוד בזמן עימות של צבא מול צבא. הטילים מאפשרים פגיעה מדויקת במטרות ממרחק רב ומגבהים שונים המאפשרים למטוס להישאר במרחק ביטחון. עם המסוקים טילים כגון הטאו וההלפייר פותחו כדי להתמודד עם שריון, אך הם הוכחו כשימושיים מאוד בעימותים מוגבלים. במטוסים לעומת זאת הכדאיות הכלכלית בשימוש של רב הטילים המונחים לא מאפשרת שימוש נרחב בזמן קרב מוגבל שכן ישנו חימוש הרבה יותר זול המסוגל לעשות את אותה העבודה (הפצצות החכמות).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37952599הפצצה טקטית