לוחמה אווירית

מטוסי F-15E של חיל האוויר האמריקאי מטילים פצצות מונחות מסוג JDAM באפגניסטן, 2009.

לוחמה אווירית היא טקטיקה צבאית, הפועלת בתווך האווירי ועושה שימוש במטוסי קרב וכלי טיס אחרים בשדה הקרב. לוחמה אווירית יכולה להתנהל באוויר נגד כלי טיס אחרים, ומהאוויר נגד מטרות על הקרקע או תת-הקרקע, ונגד מטרות ימיות או תת-ימיות.

לוחמה אווירית כוללת מפציצים לתקיפת מטרות אסטרטגיות, מטוסי יירוט הנאבקים על עליונות אווירית, מטוסי תקיפה הנותנים סיוע אוויר קרוב לכוחות הקרקע, תעופה ימית נגד כלי שיט ויעדים יבשתיים, מסוקים וכלי טיס אחרים להובלת או הצנחת כוחות וציוד, מכליות לתדלוק אווירי, סוגים שונים של מטוסי סיור למעקב, לשליטה ובקרה, לפיקוד ולהתראה מוקדמת, ללוחמה אלקטרונית ולוחמה פסיכולוגית, לתקיפת ספינות, לחיפוש והצלה ועוד. לוחמה אווירית מודרנית כוללת טילים, נשק מונחה, כלי טיס מאוישים מרחוק ורחפנים,

היסטוריה

לפני מלחמת העולם הראשונה

אף על פי שמלחמת העולם הראשונה נחשבת למלחמה הראשונה שבה נתפס המימד האווירי כמימד לוחמה לצד היבשה והים, ההיסטוריה של הלוחמה האווירית החלה עוד בעת העתיקה עם שימוש בעפיפונים נושאי אדם בסין. השימוש המתועד הראשון בבלוני תצפית נרשם ב-1794 בקרב פלאורוס. מאוחר יותר במלחמת האזרחים האמריקאית ( 1861-1865) שני הצדדים השתמשו בבלוני תצפית. כדורים פורחים שימשו לתצפית ולהפצת תעמולה גם במהלך מלחמות נפוליאון ומלחמת צרפת-פרוסיה (1871-1870). ב-1909 הוקם הכוח האווירי הראשון, שירות האוויר של צבא צרפת. במלחמת איטליה-טורקיה ב-1911 נרשמה התקיפה האווירית הראשונה כאשר מטוס איטלקי הטיל רימוני יד על עמדות הטורקים. במלחמת הבלקן הראשונה משימות הפצצה רבות בוצעו נגד מעוזים טורקים, ביניהם גם ההפצצה הלילית הראשונה בהיסטוריה. מאוחר יותר מדינות הבלקן שיתפו בניסיון זה גם את הצבא הגרמני הקיסרי.

מלחמת העולם הראשונה

מטוס פוקר איינדקר, מטוס הקרב הייעודי הראשון שנשא את מכלול מתאם הירי שאפשר התקנת מקלעים באף המטוס.

ערך מורחב – לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונה

במהלך מלחמת העולם הראשונה היו מעורבים לראשונה כלי טיס בקנה מידה גדול ומילאו תפקיד משמעותי. עם התקדמות המלחמה והופעת מטוסי הקרב, הצפלינים והמפציצים עלתה חשיבותו של המיימד השלישי, האווירי, (לצד היבשה והים) ויותר כוח אדם ומשאבים הושקעו בפיתוחו.

בין שתי מלחמות עולם

מבנה מטוסי VE-7 של שירות האוויר של הצי האמריקאי.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים התחרו שלוש גישות על תפקידם העיקרי של כוחות האוויר. יש שגרסו כי ההפצצה הטקטית התומכת בכוחות הקרקע היא המשימה העיקרית, אחרים ראו בכך את העליונות האווירית המאפשרת חופש פעולה מעל שדה הקרב. אך רבים ראו כמשימה העיקרית של כוחות האוויר את ההפצצה האסטרטגית שמטרתה הרס תשתיות. בתקופה שבין מלחמות העולם בנו בריטניה וארצות הברית מפציצים כבדים במיוחד למשימה זו.

המפציץ תמיד יחדור

— סטנלי בולדווין

סטנלי בולדווין באמירתו המפורסמת סיכם את הלך הרוח ששלט באותה תקופה בבריטניה על עליונותו של המפציץ על פני מטוס הקרב. ניסיונם של טייסי הקרב במלחמת העולם הראשונה אבד אט אט מה שהוכיח את עצמו כבעייתי במהלך מלחמת העולם השנייה.

מנגד, חיל האוויר הגרמני התרכז במאמצים טקטיים. במלחמת האזרחים הספרדית חיל המתנדבים הגרמני לגיון הקונדור צבר ניסיון מבצעי שבעקבותיו עוצבה תורת הלחימה של הלופטוואפה ועיקר תשומת הלב הופנתה למשימות הפצצה טקטית ואמנעה.

מלחמת העולם השנייה

מטוסי הפצצה אמריקאיים מדגם B-17 ביעף הפצצה מעל גרמניה.

ערך מורחב – לוחמה אווירית במלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה שינתה את פני הלוחמה האווירית. הביצועים, הטווח והמטען המשופר של המטוסים הביאו לכך שלתקיפה האווירית היה תפקיד מרכזי בכל המערכות. במהלך המלחמה גבר השימוש בהפצצות אסטרטגיות, הוכנסו כוחות מוצנחים, טילים וכלי נשק מדויקים מוקדמים. טכנולוגיות ותורות הלחימה הועמדו במבחן והשפעותיה על הלוחמה האווירית ניכרות גם היום.

הצבא היפני הקיסרי

הפצצה אסטרטגית, שכוונה בעיקר על ערים סיניות גדולות, נערכה במהלך מלחמת סין–יפן השנייה ומלחמת העולם השנייה על ידי שירותי האוויר של הצי הקיסרי ושל הצבא היפני הקיסרי. היו גם תקיפות אוויריות על הפיליפינים ואוסטרליה, כמו גם על הערים בבורמה ובמלזיה. היפנים ביצעו גם הפצצות טקטיות נגד ספינות ומתקנים צבאיים, כמו במתקפה על פרל הארבור.

חיל האוויר הגרמני

בתחילת מלחמת העולם השנייה התמקד הלופטוואפה במשימות הפצצה טקטית וסיוע לכוחות הקרקע במלחמת הבזק של הוורמאכט. עם כוחות משוריינים ניידים וכוח אווירי חזק, הנאצים הצליחו לנצח בכל הזירות בשנים 1939–1941. במהלך הקרב על בריטניה (יולי-ספטמבר 1940) ביצע הלופטוואפה לראשונה הפצצות אסטרטגיות על בריטניה, אך משלא הצליח להשיג עליונות אווירית מול חיל האוויר המלכותי, פנה להפצצת יעדים מזדמנים. לתקיפות אלה הייתה השפעה מועטה.

חיל האוויר הסובייטי

חיל האוויר הסובייטי לא נפל ביכולתו מהלופטוואפה, אך הטיהורים של סטלין הותירו את הארגון מוחלש. כאשר פלשה גרמניה ביוני 1941, גודל כוחות האוויר הסובייטים אפשר לספוג פגיעות רבות ועדיין לשמור על יכולת מבצעית. ב־1943 הצליחו הסובייטים לייצר הרבה יותר מטוסים מאשר יריביהם הגרמנים ובעזרת עליונות מספרית מוחצת הצליחו לגרשם משטחי ברית המועצות ולהעביר את המלחמה אל אדמת גרמניה.

כוחות האוויר של בעלות הברית באירופה

חיל האוויר המלכותי פתח ב־1940 במסע הפצצות אסטרטגיות שאמור היה להביא את המלחמה אל סופה. המפציצים הבריטיים המוקדמים היו דו-מנועיים, מוגבלים בגובה ובמהירות ופגיעים למטוסי היירוט הגרמנים שהסבו להם אבדות רבות ולפיכך נאלצו הבריטים לעבור להפצצות שטח בלילה. בהמשך, פיתוחם של אמצעי ניווט רדיו ומכ"ם למיפוי הקרקע אפשרו הפצצות בגובה נמוך ותקיפת יעדים נקודתית.

חיל האוויר של ארצות הברית הגיע לאנגליה ב־1942 מצויד במפציצים חדישים בעלי ארבעה מנועים אשר טסו בגובה רב יותר והיו בעלי מיגון משופר מזה של הבריטים. הדוקטרינה האמריקנית גרסה כי תקיפה לאור היום במבנים גדולים של מפציצים כבדים דיה כדי להשיג עליונות אווירית ללא צורך במטוסי ליווי. לאחר שב-1943, בסדרת מבצעי עומק מעבר לטווח הטיסה של מטוסי הלווי, הגיע שיעור האבדות ל-20%, נאלצו האמריקאים לשנות את משנתם.

במהלך מלחמת העולם השנייה איבדו בעלות הברית 160,000 אנשי צוות אוויר ו -33,700 מטוסים.

ההפצצות האסטרטגיות

ההפצצות האסטרטגיות של בעלות הברית הסיטו משאבים רבים אך לא הביאו לסיום המלחמה ולא הצליחו לשבור את כוח העמידה של העם הגרמני או היפני. עם זאת, כדברי שר החימוש הגרמני אלברט שפיר, הדבר יצר "חזית שנייה באוויר" ודרש כמויות אדירות של משאבים, אך חרף ההפצצות הצליחו הגרמנים להגדיל את תפוקת ייצור החימוש עד אמצע 1944.

העליונות האווירית

במהלך הקרב על בריטניה, הפילו טייסי ה-RAF רבים מטובי טייסי הלופטוואפה אשר נהרגו או נפלו בשבי. כתוצאה מכך נכנסו לשירות טייסים גרמנים חדשים וחסרי ניסיון ונפגעה רמתו של הלופטוואפה. באותה העת החלו האמריקאים להפעיל מטוסי קרב ארוכי טווח מצוידים במכלי דלק נתיקים כמו ה-P-51 מוסטנג. הוספת מטוסי קרב לליווי תקיפות לאור היום העניקה למפציצים את ההגנה הנחוצה והגבירה את ההפצצות האסטרטגיות. בין השנים 1942 עד 1944, התחזקו כוחות האוויר של בעלות הברית בזמן שהלופטוואפה הלך ונחלש. במהלך 1944 איבד חיל האוויר הגרמני את השליטה בשמי גרמניה ולא ניתן היה לעצור עוד את נחשולי ההפצצות של סוף המלחמה.

הפצצת ארצות הברית על יפן

ביוני 1944, מפציצי B-29 שהמריאו מסין, הפציצו מפעלים יפניים. מנובמבר 1944 התגברו התקיפות האוויריות לאחר שהאמריקאים השתלטו על בסיסים קרובים יותר ליפן. הטקטיקה התפתחה מהפצצות מגובה רב לתקיפות בגובה נמוך ושימוש בפצצות תבערה. בהתקפות אלה נהרסו ערים רבות ביפן.

באוגוסט 1945 הטילו מטוסי B-29 פצצות אטום על הירושימה ועל נגסאקי בזמן שהסובייטים פלשו למנצ'וריה. היפנים נכנעו ללא תנאי, וסיימו רשמית את מלחמת העולם השנייה.

המלחמה הקרה

לאחר מלחמת העולם השנייה ותחילת היריבות בין הגוש המזרחי לגוש המערבי דוקטרינת המלחמה נשענה על ההנחה כי המלחמה הבאה תהיה כוללת וגרעינית.

בשנות ה-50 הואץ פיתוחם של מפציצים סילוניים שיועדו להפצצות גרעיניות ובהמשך התפתח תחום הטילים הבליסטיים שהיוו להם חלופה. במהלך המלחמה הקרה נאגרו על ידי ארצות הברית וברית המועצות טילים בליסטיים חמושים בראשי נפץ גרעיניים כדי להרתיע זו את זו מלהשתמש בהם.

הלוויינים הצבאיים הראשונים שימשו לסיור, ובהמשך התפתחו למערכות תקשורת, מידע ומודיעין זמן אמת חובקי עולם. הסובייטים פיתחו מערכות נ"מ מתקדמות שאיימו גם על מטוסים הטסים בגובה רב. הדוקטרינה של נאט"ו נשענה רבות על הכוח האווירי כדי לאזן את היתרון הכמותי העצום שמדינות הגוש המזרחי נהנו ממנו במשך כל המלחמה הקרה. בארצות הברית השימוש במטוסי יירוט חמושים בטילי אוויר-אוויר הביא להזנחת אימונים בקרבות אוויר צמודים, מה שהוכיח את עצמו כבעייתי במהלך מלחמת וייטנאם. האמריקאים עדיין ראו צורך ביכולות אמנעה ותקיפת בעומק. כדי לחמוק מגילוי מכ"ם נדרשה טיסה בגובה נמוך במיוחד תוך ניצול תוואי הקרקע. בהמשך פותחו טילי השיוט שיכלו לנווט למטרתם עצמאית בגבהים נמוכים.

מלחמת קוריאה

מטוס AD מטיל את פצצותיו על מטרות בקוריאה, 1952

ערך מורחב – לוחמה אווירית במלחמת קוריאה

מלחמת קוריאה התאפיינה בתקופה קצרה בה הכוח האווירי הצפון קוריאני הצליח להשתלט על המרחב האווירי של קוריאה הדרומית. הם איבדו את העליונות האווירית רק אחרי התערבות האמריקאים. לאחר הדיפת הצפון קוראנים אל גבול סין, כוחות סינים שארבו בצפון קוריאה פרצו במתקפת נגד. באותה עת ראשוני מטוסי המיג 15 מקורפוס מטוסי הקרב ה-64 הסובייטי וכוח האוויר של חיל המתנדבים הסיני החלו להגן על רצועה אווירית צרה בצפון קוריאה שמאוחר יותר קיבלה את הכינוי "סמטת המיגים". במלחמה זו התנגשו בפעם הראשונה באופן ישיר חילות האוויר של ארצות הברית ושל ברית המועצות. משהתבהר שמטוסי המיג מתעלים בביצועיהם על המטוסים המערביים ומהווים סיכון משמעותי ליירוטם, עברו האמריקאים להפצצות לילה והציבו בזירה מטוסי ירוט F-86 סייבר . רק לאחר ינואר 1952 החלה שחיקה מאסיבית בכוחות הקומוניסטים שלא יכלו למלא עוד את משימתם עד סוף המלחמה.

במלחמה זו פעלו לראשונה מטוסי בוכנה לצד מטוסי סילון מהדור הראשון והוכחה עליונותו של האחרון.

מלחמת וייטנאם

מטוס F-100D מטיל פצצות נפלם על עמדות הוייטקונג, 1966.

ערך מורחב – מלחמת וייטנאם

מלחמת וייטנאם היא דוגמה לעימות מוגבל בו לאמריקאים לא הייתה יד חופשית בניהול המלחמה. הלחימה הארוכה מול כוחות הוייטקונג וכן נגד צפון וייטנאם הוכיחו שאין די בדוקטרינות הסטנדרטיות שהשתמשו בהן לפני כן. הלוחמה המתמשכת באזורים מוכי טילים גרמה לשחיקת כוחות האוויר והיה צורך להתאים אמצעים לדיכוי ההגנה אווירית כגון מטוסי ויילד ויזל לצייד טילים. בשל כך, כל משימה כללה מספר רב של מטוסי תמיכה במה שכונה ערכת תקיפה. מטוסי התקיפה מנו רק בין 20 ל-40 אחוז מהכוח הכולל.

הכוחות האמריקאים נמנעו מלתקוף את מרכזי הבקרה הצפון ווייטנאמיים מחשש לפגיעה ביועצים סינים או רוסים וכך הטייסים הצפון וייטנאמיים שנהנו מכיסוי מכ"ם מלא הצליחו להשיג 16 תוארי אלוף הפלות. האמריקאים לעומתם טסו במטוסים לא מותאמים לקרבות אוויר, בלי הכשרה לקרבות אוויר, וללא יכולת הכוונה ויירוט. רק שני טייסים אמריקאים זכו לתואר זה.

כניסתם של המסוקים ללחימה הצריכה טקטיקה אשר תמצה את היתרון הטכנולוגי. המלחמה התאפיינה בשימוש מסיבי במסוקי סער לתובלת כוחות כגון ה-UH-1, כמו כן התפתח תחום חדש של מסוקי קרב כמו ה-AH-1 שיכלו לתמוך בכוחות הקרקע בצורה יעילה.

בשלבים המאוחרים של המלחמה החלו האמריקאים להשתמש בנשק מונחה.

מלקחי מלחמת וייטנאם פותחו מטוסי דור רביעי שהותאמו לקרבות אוויר וכללו יכולות רב משימתיות ונשיאת חימוש מתקדם. כמו כן פותחו מטוסים חמקנים שיכלו להחזיר את גורם ההפתעה למערכה האווירית. בנוסף המשיך פיתוח מסוקי הקרב שעתה יועדו בנוסף למשימות סיוע אווירי קרוב גם למשימות ציד טנקים.

הסכסוך הישראלי-ערבי

ערך מורחב – הסכסוך הישראלי-ערבי

את מלחמת ששת הימים ב-1967 פתח חיל האוויר הישראלי במתקפת מנע. ב"מבצע מוקד" הונחתה מכה מקדימה על שדות התעופה וחילות האוויר הערביים שהשמידה אותם על הקרקע. כתוצאה ממנה הייתה לישראל עליונות אווירית מוחלטת ויכולת סיוע חופשית לכוחות היבשה.

במלחמת ההתשה (1969-1970) תקף חיל האוויר הישראלי מטרות אסטרטגיות בעומק מצרים כדי להניע אותה לסיים את המלחמה. בקרבות אוויר שהתפתחו נגד טייסים מצריים ואף טייסים סוביטים, הייתה לישראל עליונות מוחלטת.

במלחמת יום הכיפורים ב־1973 התאפיינה הזירה האווירית בשליטה של חיל האוויר הישראלי בקרבות אוויר ומנגד, מערכי נ"מ צפופים של סוריה ומצרים ובעיקר סוללות טילי קרקע אוויר ניידות 2K12 קוב (SA-6) שהוכחו כיעילות וגרמו לאבדות קשות. במחצית הראשונה של המלחמה הוגבלה מאוד יכולת חיל האוויר הישראלי לסייע לכוחות הקרקע.

במלחמת לבנון הראשונה ב־1982 הופלו על ידי חיל האוויר הישראלי כ-100 מטוסים סוריים, מבלי שאיבד אף מטוס בקרבות אוויר.

מלחמת המפרץ

ערך מורחב – מלחמת המפרץ

במלחמת המפרץ ב-1991 נבחנו לקחי מלחמת וייטנאם ותפקידו של הכוח האווירי במלחמה מודרנית הודגם באופן דרמטי.

התקיפות הראשונות הרסו את מערך ההגנה האווירית העיראקית. טילי שיוט טומאהוק ששוגרו מאוניות, מפציצים חמקנים F-117 נייטהוק עם חימוש מונחה לייזר וכלי טיס חמושים בטילים נגד מכ"ם, תקפו מרכזי פיקוד ובקרה, מתקני תקשורת, מחסני אספקה ​​וכוחות תגבור. העליונות האווירית של כוחות הקואליציה הושגה עוד לפני שהתחילה הלחימה הקרקעית.

בכניסתם לכווית נתמכו כוחות הקרקע האמריקניים במטוסי A-10 ת'נדרבולט שתקפו את כוחות השריון העיראקים בתותחים וטילי מאבריק. מסוקי קרב שיגרו טילי הלפייר מונחי לייזר וטילי BGM-71 טאו. עוד הפעילו בעלות הברית מטוסי AWACS ומפציצי בואינג B-52 סטרטופורטריס.

הכוח האווירי של כוחות הקואליציה כלל למעלה מ -2,250 מטוסי קרב לעומת כ -500 מטוסי מיג -29 ומיראז' F1 עיראקים. תוך חמישה שבועות ביצעו כוחות הקואליציה למעלה מ -88,000 גיחות והטילו כ־88,000 טונות של פצצות.

משימות הכוח האווירי

תפקיד הכוח האווירי להגן בתווך האווירי על השטח הלאומי ועל מרחב הפעולה של הכוחות המזוינים. עליו להשיג עליונות אווירית, לבצע משימות הפצצה אסטרטגיות והפצצה טקטיות, לתמוך בכוחות היבשה והים בקרב המשולב, לאסוף מודיעין, להטיס כוחות וציוד ולבצע פעולות חיפוש והצלה קרבי ופינוי אווירי.

תקיפה אווירית

ערך מורחב – תקיפה אווירית

תקיפה אווירית היא פעולה התקפית המבוצעת על ידי כלי טיס. תקיפות אוויריות מבוצעות בדרך כלל ממטוסי תקיפה, מפציצים, מסוקי קרב או כלי טיס מאוישים מרחוק והיא כוללת מטרות אוויריות, קרקעית או ימית. כלי נשק המשמשים לתקיפה אווירית יכולים לנוע בין מקלעים ורקטות, לסוגים שונים של טילים, פצצות וחימוש משוטט.

קרב אוויר

ציור של קרב אוויר בין F4F ויילדקט של חיל הים האמריקאי ובין מטוס זירו יפאני.

ערך מורחב – קרב אוויר

עליונות אווירית מושגת בשני שלבים: בשלב מקדים תקיפה ודיכוי מערך הנ"מ של האויב ובשלב שני לחימה כנגד כלי טיס של האויב בקרבות אוויר. כך למשל, אל מול משימת הפצצה טקטית האויב עלול לשלוח מטוסי קרב כדי להילחם באיום ולהשמיד את המפציצים. כתגובה לכך ניתן ללוות את המפציצים עם מטוסי קרב כדי להגן אליהם, התוצאה של מהלכים אלו היא שעם כניסה למרחב האווירי של האויב, מטוסי הקרב של שני הצדדים יכנסו לקרב אוויר.

תמרון קרב אוויר צמוד (הידוע בשם דוג פייט) הוא האמנות הטקטית של תנועה, סיבוב ומיקום מטוס הקרב על מנת להגיע למצב ממנו ניתן לבצע התקפה על מטוס אחר. הוא מסתמך על תמרוני טיסה בסיסיים התקפיים והגנתיים כדי להשיג יתרון על פני יריב אווירי.

הפצצה אסטרטגית

זוג מפציצים גרמניים במהלך תקיפה מעל מזרח לונדון (הבליץ) במהלך מלחמת העולם השנייה.

ערך מורחב – הפצצה אסטרטגית

הפצצה אסטרטגית מהאוויר של יעדים אזרחיים הוצעה לראשונה על ידי התאורטיקן האיטלקי הגנרל ג'וליו דואה. בספרו "פיקוד האוויר" (1921) טען דואה כי ניתן להימנע מליפול למבוי סתום דמוי מלחמת העולם הראשונה על ידי שימוש בכוחות אוויר לפגיעה ישירות באוכלוסייה האזרחית. דואה האמין כי התקפות כאלה יגרמו לאזרחים להכריח את ממשלותיהן להיכנע.

מלחמת העולם השנייה הראתה כי לטקטיקה זו בעיתיות אתית רבה ותועלת מועטה. השימוש הנרחב בהפצצות אסטרטגיות במהלך המלחמה גרם לאבדות רבות בקרב אזרחים והחריב ערים שלמות, אך לא שבר את רוחו של העם הגרמני ושל העם היפני.

הפצצה טקטית

מסוק קרב מסוג AH-64 אפאצ'י משגר טילים לעבר עמדות האויב, כסיוע לכוחות הקרקעיים, אפגניסטן.

ערך מורחב – הפצצה טקטית

הפצצה אווירית טקטית היא שימוש בכלי טיס לתקיפה ישירה של יעדים קרקעיים וימיים. לרוב תקיפות אלו מתבצעות על ידי מטוסי תקיפה, מסוקי קרב, כלי טיס מאוישים מרחוק וחימוש משוטט. ניתן למנות היבטים שונים של תקיפות טקטיות:

• סיוע אווירי קרוב: סיוע צמוד לכוחות הקרקע.
• אמנעה אווירית: תקיפת יעדים כגון טורי כלי רכב, אספקה או תגבורת והשמדת תשתיות.
• דיכוי הגנה אווירית: תקיפת סוללות נ"מ ומערכות נלוות כמו מערכות מכ"ם.

מודיעין אווירי

מל"ט של חיל האוויר מצלם כלי שיגור של החזבאללה בזמן אמת במהלך מלחמת לבנון השנייה.

הסיור האווירי למטרת מודיעין מתנהל בשני נדבכים:

• מודיעין אסטרטגי הוא פעולת תצפית לאיסוף מודיעין חזותי, מודיעין אותות, ואיסוף מידע על חתימת אותות מסוגים שונים. איסוף המודיעין באופן זה נעשה לרוב על ידי מטוסי ריגול כגון לוקהיד U-2 וSR-71, ועל ידי לוויני ריגול. יתרונם של מטוסים על פני לוויינים הוא ביכולתם להגיב במהירות רבה יותר ולהפיק תצלומים בעלי רזולוציה טובה יותר. עם זאת, קיימת סכנת יירוט על ידי מטוסים או טילים, כמו במשבר מטוס הריגול U-2 ב-1960.
• מודיעין טקטי הוא פעולת סיור לאיסוף מודיעין חזותי בזמן אמת ולרוב מתרחש במהלך המערכה. היבט זה של שימוש במרכיב האווירי היה נפוץ מאוד בשנותיה הראשונות של הלוחמה האווירית. התפתחויות טכנולוגיות בתחומי התקשורת, המודיעין והתעופה ובין היתר הופעת כלי טיס בלתי מאוישים אשר פותחו לצורך מודיעין חזותי ומודיעין אותות וכן רחפנים, מאפשרים כיום לעשות שימוש בכלי טיס למטרות תצפית וסיור כאחד. אלה מהווים מכפיל כוח בכך שהם מעניקים למפקד בשדה הקרב "עין בשמיים".

אספקה, הטסה ופינוי

ערך מורחב – תובלה אווירית

המטוס עם יכולתו להוביל ציוד ואנשים במהירות מהווה כלי לוגיסטי בכל צבאות העולם. התובלה האווירית הצבאית כוללת שני נדבכים:

• תובלה אסטרטגית בה המטוס משמש את המערכת הלוגיסטית בין העורף לחזית.
• תובלה טקטית בה המטוס משמש להטסה של אמצעי לחימה וכוחות בתוך הזירה. התובלה הטקטית כוללת גם משימות חילוץ קרבי, ומבצעים מיוחדים.

כלי טיס מאוישים מרחוק

ערך מורחב – כלי טיס בלתי מאויש

הופעתו של כלי הטיס הבלתי מאויש חוללה מהפכה דרמטית במלחמה האווירית. המזל"טים הראשונים התפתחו במהירות ממשימות סיור למבצעי תקיפה אוטונומים. כלי טיס מאוישים מרחוק שפותחו למטרות סיור, תצפית ותקיפה, מאפשרים פגיעות כירורגיות. רחפנים מסוגים שונים מספקים מודיעין טקטי ומבצעים משימות לוגיסטיות מורכבות ובכללם חילוץ נפגעים.

כוחות מוטסים

כוחות מוטסים הם יחידות מובחרות בעלות יכולת פריסה מהירה, בדרך כלל חי"ר קל, המונחתים או מוצנחים לשדה הקרב מאחורי קווי האויב, בפעולת איגוף אנכי.

כוחות מוטסים חסרים בדרך כלל אספקה וציוד למבצעים קרביים ממושכים, ולכן הם מתאימים יותר למבצעי ראש גשר מאשר לכיבוש ארוך טווח. תקיפות אוויריות החליפו במידה רבה את הצורך במבצעי איגוף אנכי, והמסוקים החליפו (כמעט) לחלוטין את הצורך במבצעים מוצנחים.

ראו גם

• חיל אוויר
• תעופה צבאית
• לוחמה ימית

קישורים חיצוניים

• Defending the West: The United States Air Force and European Security 1946-1998
• SIERRA HOTEL FLYING AIR FORCE FIGHTERS IN THE DECADE AFTER VIETNAM
• The Cold War and The Beyond
• ההיסטוריה המוקדמת של הלוחמה האווירית באתר 'Eye Witness History'.
• לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונה באתר 'History Learning Site'.
• רשימת ספרים העוסקים בתחום באתר איגוד המשפט המלחמתי 'Law of War'.
• על התפתחות המונח והיבטים קשורים באתר 'Think Quest'.
• ניצן סדן, קללות, בלטות והטריק של באטמן: כך הופל המטוס הראשון בהיסטוריה, באתר כלכליסט, 30 בנובמבר 2018
• סא"ל (מיל') ד"ר עדו הכט, "הגנה נגד התקפה- איך שגלגל מתהפך לו", הוצאת מערכות, גיליון 480–481
• לוחמה אווירית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31212932לוחמה אווירית