טרבושה

טרֶבּוּשֶה (Trebuchet, מתורגם לעיתים גם כ"מרגמה") הוא כלי מצור ששימש בימי הביניים ליידוי קליעים גדולים לעבר חומות של עיר נצורה. ישנם שני סוגים של טרבושות: טרבושה משיכה וטרבושה משקל נגד.

טרבושה משיכה הפיק את הכח הדרוש ליידוי קליעים מצוות של עשרות, ולעיתים מאות אנשים שמשכו בחבלים ארוכים. מאוחר יותר הוחלף צוות המושכים במשקל נגד גדול, בדרך כלל עשוי סלעים שנאספו בשטח.

צוות המושכים או משקל הנגד גרמו לתנועה של מנוף גדול המונח על ציר אופקי. בקצהו השני של המנוף היה קלע עשוי חבל, שהגביר את מהירות ההטלה עד לשיא המסלול שם השתחרר הקלע והאבן המשיכה במסלולה למרחק רב.

עם נפילת האימפריה הרומית דעך השימוש בכלי מצור כגון קטפולטה ובליסטרה, שהיו בשימוש נרחב מאז שהומצאו, כנראה, בסירקוזה בתחילת המאה ה-4 לפנה"ס. ההיסטוריונים חלוקים לגבי הסיבה המדויקת לכך. חלקם, לין ווייט למשל, טוענים שלשבטים שהחליפו את האימפריה הרומית ככח הצבאי החזק באירופה לא היו האמצעים הטכנולוגיים והארגוניים שנחוצים לבניית מכונות מתוחכמות. לשיטתם הטרבושה הגיע לאירופה רק לאחר שהצלבנים נתקלו בו בקרבותיהם נגד הערבים אשר נתקלו בגרסה קדומה של הנשק בקרבות כנגד קיסרות סין.

לאחרונה נטען על ידי ההיסטוריונים דייוויד היל, קרול גילמור ופול שבדן, שאת מקומן של הבליסטרה והקטפולטה בלוחמת ימי הביניים המוקדמים תפס הטרבושה כבר במאה ה-6 לספה"נ.

יואניס, הארכיבישוף של סלוניקי, שעירו נכבשה על ידי האבארו-סלאבים ב-597, כתב כך:

לקצה האחורי של קורות העץ מחוברים קלעים, ולקצותן הקדמיים חבלים חזקים. הם מושכים בחבלים ומשחררים את הקלעים, וכך, בשאון גדול, מטילים אבנים לגובה רב. עם כל ירייה הם מיידים אבנים גדולות ורבות כל כך, שאין מבנה טבעי או מלאכותי העומד בפניהם.

המכונות שעשו רושם חזק כל כך על הארכיבישוף היו כנראה מסוג טרבושה משיכה.

מוסכם על ההיסטוריונים שמקורו של הטרבושה בסין, שם הומצא במאה ה-4 לפנה"ס. במאה ה-6 התפשט השימוש בטרבושה לעולם הערבי. החל מהמאה ה-12 הפך טרבושה משקל-הנגד לכלי נשק נפוץ בעולם הערבי, ובמיוחד במלחמתם בצלבנים בארץ הקודש. מתועד שבסוף המאה ה-13 היו ברשות הערבים במצור על עכו כ-90 מכונות מסוג טרבושה משקל נגד.

השימוש בטרבושה דעך עם הופעת אבק השרפה באירופה, ולמרות שבקרבות רבים במאה ה-14 עדיין היו מכונות טרבושה בשימוש צבאי, הן החלו לאבד את מעמדן בפני התותחים עד שנעלמו לחלוטין בסוף המאה ה-15.