יער לאומי (ארצות הברית)
יער לאומי בארצות הברית (באנגלית: National forest (United States)) הוא יער וקרקע שעליה גדלים עצים, הנהנים מהגנה חוקתית. היערות הלאומיים מנוהלים על ידי הממשל הפדרלי של ארצות הברית באמצעות שירות היערות, לפי הנחיות מטעם מחלקת החקלאות. ניהול הקרקעות הללו מתמקד בעיקר בהפקת חומר גלם מעצים, אדמות מרעה, מים, חיות בר ופנאי. ניתן לעשות ביערות הלאומיים שימוש מסחרי, ובניגוד לפארקים לאומיים הרשויות מעודדות את הפעילות הזאת בחלק מהמקרים. היערות הלאומיים נמצאים בקטגוריה VI של ניהול הקרקעות המוגנות של IUCN.
מערכת היערות הלאומיים הוקמה לאחר אישורו של חוק בדיקת הקרקעות המחודשת - 1891. חוק זה התקבל כתוצאה מלחץ פוליטי שהופעל על ידי בעלי קרקעות ואנשי עסקים מאזור לוס אנג'לס, שהיו מודאגים מהנזק שנגרם לקו פרשת המים של הרי סאן גבריאל כתוצאה מפעילות הכרייה והחקלאות. אבוט קינזי והיערן תאודור לוקנס היו הדוברים הראשיים של שדלנות זו.
השימוש בקרקע של היערות הלאומיים הוא עילה לעימותים רבים בין חברות לעיבוד עצים ותומכי איכות הסביבה. העימותים הללו מתרכזים סביב הגנה על מינים בסכנת הכחדה, כריתת יערות עתיקים, כריתת יתר, קנסות לא משמעותיים, חוקי כרייה מיושנים ובניית דרכים ביערות.
בארצות הברית יש 154 יערות לאומיים ו-20 ערבות לאומיות המשתרעים על פני שטח של כ-781,000 קמ"ר. הקרקעות הללו מהוות 8.5% מהשטח הכולל של ארצות הברית, השווה בקירוב לגודלה של מדינת טקסס. רק 13% מקרקעות היערות הלאומיים נמצאים ממזרח לנהר המיסיסיפי. באלסקה לבדה נמצאים 12% משטחי הקרקעות של היערות הלאומיים.[1]
ישנם שני סוגים שונים של יערות לאומיים:
- אלו הנמצאים ממזרח למישורים הגדולים הם בעיקר יערות שנרכשו או נשתלו מחדש, כלומר, הקרקע הייתה בבעלות פרטית ונרכשה על ידי הממשל על מנת ליצור יער לאומי חדש. במקרים הללו השטח של היער הרשום על גבי המפה לא מייצג את גבולותיו הממשיים של היער, כי אם את גודל השטח שנרכש. ברוב המקרים השטח הממשי שנרכש קטן מהשטח של היער כולו.
- היערות הלאומיים שממערב למישורים הגדולים הם כאלה שתמיד היו ברשות הציבור. במקרים הללו, השטח של היערות כפי שהוא רשום במפות הוא השטח הממשי של היער.
ביערות הלאומיים יש אתרי סקי, אתרי מחנאות, אתרי מורשת, מונומנטים לאומיים, שבילים (שבילי הליכה, אופניים, טרקטורונים, רכיבה על סוסים, אופנועי שלג ועוד). תושבי ארצות הברית רשאים לחנות בכל מקום ביערות הלאומיים, בתנאי שאתר החנייה נמצא במרחק של 200 רגל לכל הפחות מכל דרך או שביל.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ USDA, US Forest Service, By the Numbers, fs.usda.gov.
- ^ USDA, US Forest Service, Managing the Land, fs.usda.gov.
