ערך מומלץ

לילית אפורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןלילית אפורה
לילית אפורה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי לילה
משפחה: ינשופיים
סוג: לילית
מין: לילית אפורה
שם מדעי
Strix nebulosa
‏Johann Reinhold Forster,‏ 1772[1]
תחום תפוצה
מפת תפוצה
שמות נוספים
  • Strix cinerea ‏(J. F. Gmelin, 1788)[2]
  • Strix barbata ‏(John Latham, 1790)[2]
  • Strix nebulosa elisabethae[3]

לילית אפורה (שם מדעי: Strix nebulosa) היא מין דורס לילה ממשפחת הינשופיים הנפוץ בחצי הכדור הצפוני. היא שוכנת ביערות הצפון, ומעדיפה לדור בסמוך לאזורים פתוחים שבהם היא נוהגת לצוד. הלילית האפורה נמנית עם דורסי הלילה הגדולים ביותר, ואולי אף הגדולה מביניהם. נוצותיה משוות לה חזות גדולה. הן מנומרות בגווני אפור, חום ולבן, ומאפשרות לה להסתוות היטב בבית הגידול שלה.

האוכלוסייה העולמית מונה כ-60,000 פרטים, לפיכך מצב השימור שלה מוגדר "ללא חשש".[4] המין מוגן בחוק הפדרלי של ארצות הברית ובחוק המדינתי של אלסקה. הלילית האפורה הוכרזה אף כציפור הרשמית של מניטובה, קנדה.

היסטוריה של המין ומיון

הלילית האפורה חוברת לסוג "לילית" ממשפחת הינשופיים, שבה יש 24 מינים נוספים.

גודלה הניכר של אוכלוסיית הלילית האפורה הצפון-אמריקנית בעבר, תרם כפי הנראה לעובדה כי תוארה לראשונה בשנת 1772 על ידי חוקר הטבע יוהאן ריינהולד פורסטר (Johann Reinhold Forster), באזור מפרץ הדסון שבאונטריו, קנדה.[5] הקן הראשון של הלילית האפורה תועד בשנת 1826 על ידי ג'ון ריצ'רדסון (John Richardson) באזור ימת הדובים הגדולה (Great Bear Lake) שבטריטוריות הצפון-מערביות של קנדה.[2] אוכלוסייה זו הפכה ברבות הימים לתת-המין Strix nebulosa nebulosa, ולמין עצמו הצטרפו שני תת-מינים נוספים: האחד, S. n. lapponica, ששמו ניתן לו על ידי חוקר הטבע השוודי קארל פטר טונברג (Carl Peter Thunberg) בשנת 1798, 26 שנים לאחר שתועד תת-המין הראשון, והשני, S. n. yosemitensis, אשר הופרד מתת המין הראשון על סמך מחקרי דנ"א ומאפיינים התנהגותיים.[6][7][2]

תפוצה ובית-גידול

תפוצת הלילית האפורה מתפרשת על פני חצי הכדור הצפוני בחלקים מאירואסיה ומצפון אמריקה. היא מין הלילית היחיד שחי הן בעולם החדש והן בעולם הישן, ואחד ממיני דורסי הלילה המעטים החיים בשני חלקיו של האזור ההולארקטי (האזור הנארקטי והפליארקטי).[8] היא שוכנת ביערות הטייגה, ומעדיפה במיוחד לשהות ביערות האשוחית והאורן, המשקיפים על שטחים פתוחים שבהם היא יכולה לצוד, כגון ביצה מיוערת, כרי דשא או אזורי בירוא יערות.

תפוצת תת-המינים

מאפיינים גופניים

השוואה בין לילית אפורה בעלת מופע נוצות מלא לבין הגוף חסר הנוצות (בורוד).
פרצוף-השמע הגדול של הלילית

הלילית האפורה היא ינשוף גדול ממדים, אולם חזותה החיצונית אינה מעידה על המסה האמיתית שלה, שכן נפחן ואורכן של נוצותיה משווים לה מראה של ציפור גדולה.[1] אורכה ומוטת כנפיה הופכים אותה לינשוף הארוך בצפון אמריקה, ולגדולה מבין הליליות, אך משקלה נמוך מזה של אוח השלג ואוח וירג'יניה.[9] נוצותיה צפופות בעיקר בחלקים הרגישים שבגופה – בטנה, ראשה ורגליה – ומספקות לה חיפוי מפני האקלים הקר השורר בבית הגידול שלה ומפני טרף הנאבק בה. עובי הנוצות בחלקו העליון של ראשה עשוי להגיע לכדי 10 סנטימטרים.[10] ככל הליליות, ראשה עגול וחסר ציצות אוזניים, והיקפו יכול להגיע עד ל-51 סנטימטרים.[11]

מופע נוצותיה מסייע לה להתמזג בנוף החורפי של בית הגידול שלה, המאופיין בגזעים ובענפים אפרפרים לבנים העטויים בחזזיות.[12] פרצוף השמע הבהיר שלה הוא הגדול מבין פרצופיהם של שאר הדורסים.[10] את מרכז פניה מקיפים שישה או יותר מעגלים קונצנטריים חומים. עיניה צהובות ומוקפות בחצאי סהר שחורים, ואלו מוקפים בחצאי סהר לבנים גדולים יותר, היוצרים צורת X שקצותיו מעוקלים כלפי חוץ. צבע המקור בגווני שנהב עד צהוב. הוא מוקף בנוצות שחורות הנראות כזקן ומשני צדדיו נוצות לבנות שצורתן כצורת שפם. בשל כך, מכונה הלילית בשפה הגרמנית בשם Bartkauz שמשמעותו "ינשוף מזוקן".[1] מתחת לפניה מופיעים שני כתמים לבנים אופקיים וביניהם כתם שחור, הנראים כמין סינר התוחם את צווארה. הנוצות שבראשה ובחלקו העליון של גופה בגווני אפור. הן מעוטרות בצפיפות בפסים ובכתמים חומים ולבנים בלתי סדירים. מעורפה ומטה העיטורים צפופים פחות ומאופיינים בפסים אנכיים כהים. בטנה בהירה יותר ומפוספסת בגוונים כהים.

אורך כולל: 57 עד 70 ס"מ. אורך כנף: 387 עד 483 מ"מ.[א]
מוטת כנפיים: 130 עד 160 ס"מ. אורך זנב: 285–347 מ"מ.[1]
אורך חיים: עד 16 שנים בטבע, ו-27 שנים בשבייה. עומס הכנף: 0.35 גרם לסנטימטר רבוע.
משקל: כ-568 עד 1,900 גרם; הנקבה שוקלת כ-300 גרם יותר מהזכר בממוצע.
סימוכין:[11]

תת המין הצפון אמריקני כהה וחום יותר מתת-המינים האחרים. בחלקו העליון מופיעים עיטורים פחות ברורים, ובחלקיו התחתונים מופיעים עיטורים רבים ומובהקים יותר. גבותיו הלבנות וזקנו השחור בולטים פחות. לעומתו, פניו של תת-המין S. n. lapponica אפורות פחות ופסיו בחלקו התחתון נעלמים בהדרגה. הוא בהיר יותר, אך מנגד, עיטוריו בולטים יותר. אצל המין נצפו סטיות במופעי הנוצות הנורמליים: אצל מספר פרטים נמצא מחסור מסוים בפיגמנטים (Leucism), ופרט אחד אף אובחן כמלניסטי. כמו כן תועדה הכלאה עם אוח וירג'יניה.

היא נחשבת לינשוף פרימיטיבי יחסית למרבית ינשופי צפון אמריקה האחרים, הואיל וחלק מהפרטים נולדים עם טפרים או הקרנות דומות במפרק כף היד של הכנף.[13] אולם, בניגוד להואצין הדרום אמריקאי ולטוראקיים האפריקאים להם מבנים דומים, לטפריה אין תפקיד ממשי כמסייעי טיפוס ותנועה. בשל כך, סביר כי תוספות אלו הן שרידי איברים קדומים, הדומים לאלו של הדינוזאורים המנוצים המעופפים.[13][14][15][16]

התנהגות

למעלה: לילית אפורה בתעופה.
למטה: וידאו של לילית אפורה מפגינה את יכולת שיווי המשקל שלה כשעומדת היא על ראשו של עץ, בקוויבק, קנדה.

גודל גופן ומשקלן של הלילית האפורה ושל רבים ממיני דורסי הלילה, מאפשרים להם לעוף בקלילות. מערכת שיווי המשקל של הלילית האפורה מאפשרת לה לעמוד ביציבות גם על ענפי עץ דקיקים הגדלים בצמרתו.

כרוב דורסי הלילה, וכנובע משמם, הלילית האפורה פעילה בעיקר בשעות הלילה, ולעיתים גם בדמדומי הערב ולפני עלות השחר. בעונת הרבייה היא פעילה לעיתים גם בשעות היום. בזמן מנוחה, היא מצטנפת על ענפי עץ, לרוב בסמוך לגזעו או לחופתו, ומקפלת קמעה את פרצוף השמע שלה כדי להסתוות באופן אופטימלי.

צלילים

הלילית האפורה משמיעה את קולה בתדירות השונה מזו של רוב דורסי הלילה. קריאתה מורכבת מסדרת המיות עמוקות, שוות אורך ומרווח, אשר מספרן יכול להגיע עד ל-12.[12] כל סדרה נמשכת כ-6 עד 8 שניות, ומרווח הזמן הממוצע ביניהן הוא 33 שניות.

קריאת הזכר נמשכת בין 8–10 שניות ומורכבת מרצף של 10–12 המיות רכות ועמומות מעט, והמרווח ביניהן הוא כ-0.6 שניות.[1] קריאתו מתחילה באופן חרישי ובהדרגה מתווספות לה עוד ועוד המיות. המיית הזכר יכולה להישמע בלילות שקטים עד מרחק של כ-400 מטרים. לזכר צורה נוספת של ביטוי קולי, שאותו הוא משמיע לעיתים קרובות ליד הקן, לתקשורת עם הנקבה לדוגמה כאשר הוא מביא לה מזון. תקשורת זו נשמעת אף היא כרצף המיות עמוקות, אך מהירות יותר.

קריאת הנקבה דומה לזו של הזכר, אך היא צרודה למדי וצלילה גבוה יותר. קריאה זו שכיחה אצל נקבות רווקות אך לא רק. היא משמיעה מעין ציוץ כאשר היא מפצירה בזכר להגיש לה מזון או כשהיא מנסה לתקשר עם פרט רחוק ממנה.

הגוזלים מפיקים צווחות בנות הברה או שתיים, והבוגרים משמיעים צלילים נוספים שהם קרקורים, ציוצים וקולות גרוניים.

טריטוריה ונדידה

גודל הטריטוריה של הלילית האפורה מותנה בכמות המזון המצויה בשטח, בצורת השטח ובגורמים נוספים. במקרים אחדים תועדו טריטוריות שגודלן נע בין 10 ל-25 קמ"ר, ומנגד תועדו טריטוריות קטנות יותר בגודל 2.6 קמ"ר ואף בגודל 0.47 קמ"ר.[1] ללילית האפורה אין נטייה לנדוד, אלא לדור במקום מסוים לאורך זמן, כל עוד המזון מצוי בו. הצורך לנדוד מושפע מהתנודות בגודל אוכלוסיית הטרף המצוי בקרבתה: בתקופות חורפיות שבהן ניכר מחסור בטרף, היא תרה אחר מקום שבו הטרף מצוי בשפע רב יותר, ולפיכך היא משתקעת באזורים המרוחקים מגבולותיה הרגילים. ניתן למצוא אותה במקומות שונים, כגון במדינת ניו יורק, בצפון נורווגיה, בדרום פולין, באוקראינה ובצפון-מזרח גרמניה.

תיעוד מספר ממצאים של נדידת הלילת האפורה

  • בפארק הלאומי יוסמיטי, מעדיפה הלילית לדור ברום בינוני, באזור המעבר שבין היער לכרי הדשא, ובחורף היא עפה במורד ההר אל שטחים לא מושלגים ששם אספקת הטרף גדולה יותר.[17]
  • עקב התנוונות אוכלוסיית הנברנים מדי 3 עד 5 שנים בדרום-מזרח מניטובה, רבות מן הליליות האפורות עוברות לצפון ולצפון-מזרח בחיפוש אחר מזון. פרטים אחדים נדדו כ-700 ק"מ צפונה, ותועדו שוב לאחר 2—3 שנים עם שובם חזרה, לעיתים לאותו קן, לאחר שאוכלוסיית הנברנים גדלה שוב.[18]
  • פרט שאינו בוגר דיו נדד כ-753 ק"מ מויניפג למינסוטה, ונקבה אחת משוודיה נמצאה כשבע שנים מאוחר יותר ברוסיה, במרחק של כ-900 קילומטרים מהאזור שבו טובעה.[11][1]

בעונת החורף הלילית האפורה נוטה לעבור מבתי הגידול הרגילים שלה ולשהות בקרבת בתי חוות וכרי דשא.

כאשר היא מותקפת או כשפולש חודר לשטחה, מעדיפה הלילית האפורה לעופף אל מחסה המצוי בנבכי היער ולא להיאבק. אם אינה מצליחה להתחמק ממנו, היא פורשת ומנמיכה את כנפיה, מקישה במקורה ומנפחת את נוצותיה כדי לשוות לעצמה חזות מאיימת. בימי החורף שבהם המזון מלוקט בדוחק, מפגינה הלילית האפורה התנהגות לוחמנית המסייעת לה להבריח דורסים אחרים, ולעיתים אף להרוג אותם.

תזונה

בשל גודלה, מתמחה הלילית בציד נברנים – מכרסמים קטנים הדומים לעכבר, המהווים כ-98% מהתפריט שלה. במניטובה, אחת מפרובינציות קנדה, היא ניזונה בעיקר מנברן השדות מהמין Microtus pennsylvanicus. עם זאת, במקומות שבהם הנברנים אינם מצויים, מהווים בעלי חיים אחרים את חלק הארי של מזונה: בקליפורניה לדוגמה, היא ניזונה ממינים ממשפחת Geomyidae, הגדולים באופן ניכר מהנברנים. לעיתים טורפות הליליות חדפים ולעיתים נדירות גם ציפורים אחרות, צפרדעים וחסרי חוליות כגון חיפושיות, ואף פגרי יצורים גדולים יותר.

למעלה: לילית אפורה פורצת את שכבת השלג כדי ללכוד טרף.
למטה: לילית אפורה על ערימת חציר, בבלדונל (Baldonnel) שבקולומביה הבריטית, קנדה.

בדומה לדורסי לילה אחרים, מעדיפה הלילית האפורה לשחר לטרף ממקום גבוה. היא משקיפה לעבר שטח הציד שבקרבתו היא אורבת, ומאזינה לסובב אותה בעזרת פרצוף-השמע הגדול שלה. חוש שמיעתה החד מאפשר לה לאתר את מיקומו המדויק של הטרף, גם אם הוא חבוי תחת שכבת שלג בעובי של 25 ס"מ ובמרחק 30 מטרים.[11][1][19] חוש הראייה שלה חד אף הוא, והיא מסוגלת להבחין בטרף הנמצא במרחק של עד כ-90 מטרים ממנה.[19]

כאשר הלילית מאתרת טרף אפשרי, היא דואה מעליו מספר רגעים, מתנפלת עליו בצלילה, לופתת אותו ברגליה ומסתייעת בטפריה השחורים והארוכים כדי ללפות שטח נרחב מגופו. יש בכוחה לשבור קרום שלג[ב] המסוגל לשאת אדם שמשקלו כ-80 קילוגרמים, ובכוחה לחדור לעומק של כ-45 סנטימטרים.[11] בזמן הצלילה מותירה הלילית האפורה סימנים על השלג באמצעות כנפיה, המעידים על הימצאותה באזור.

לילית אפורה יחידה מסוגלת לצרוך כ-1,400 נברנים בשנה.[20] כאשר היא חשה רעב, החשש שלה מבני אדם פוחת. דוגמה מובהקת לכך היא תיעוד של לילית אפורה מפנסילבניה שצדה טרף סמוך מאוד לקרבת בני אדם, ואף הסכימה ליטול מידיהם פגרי עכברים שהוצעו לה.[21]

רבייה

אפשר לצפות בזכר כשהוא נושא בפיו בשר ציד ומציע לנקבה.[22] רוב בני הזוג הם מונוגמיים כל עוד נמשכת עונת הרבייה. ומצוי לראותם מצטנפים יחדיו על ענפי העץ.

מין זה אינו בונה את קניו בעצמו, כך שזוגות רבים של ליליות אפורות נוטים לקנן בקנים שננטשו על ידי עופות אחרים, כגון העקב, הנץ גדול והעורב השחור. על אף שהלילית אינה צריכה להשקיע מאמץ בבניית הקן, שכרה יוצא בהפסדה, שכן לעיתים קרובות הביצים נשברות כתוצאה מנפילתן ממבנהו הרעוע של הקן הנטוש, שאינו עומד במעמסת הקינון. לכן, כאשר היא מוצאת מקומות קינון כגון גזע עץ שבור, סבך הנוצר ממחלת הצמחים מטאטא המכשפה, וקנים שנוצרו על ידי אדם, גוברים הסיכויים להישרדות מקום הקינון. לעיתים רחוקות היא מקננת גם על סלעים, בתוך גומחות בקרקע הסמוכות לגזע עץ, על גבי ערימות חציר ובמבנים.[23] כשהמזון אינו מצוי בשפע, זוגות אחדים מעדיפים לא לקנן כלל וכלל.[24]

הטלת הביצים נעשית בדרך כלל בין מחציתו של חודש מרץ לחודש אפריל, ולפעמים יכולה להתמשך עד חודש יולי.[24] גודל התטולה הוא לרוב כ-3 עד 6 ביצים. צבען צחור כשלג ומשקלן כ-50 גרם.[1] בדומה לגודלה של הטריטוריה, כך גם גודל התטולה מושפע אף הוא מזמינות המזון. לפיכך ציפור רעבה שבחרה לא לנדוד, עלולה לספק תטולה קטנה במיוחד, או להימנע מרבייה כלל וכלל. הטלת הביצים בקן, מתבצעת בהפרש של יום עד שלושה בין אחת למשנייה. הנקבה נשארת בקן ודוגרת באופן רצוף על הביצים. כעבור חודש, בוקעים הגוזלים במרווחים שווים למרווחים שבהם הוטלו הביצים.[20] הטיפול בצאצאים נעשה בשיתוף פעולה בין הזכר לנקבה: לאחר ההטלה היא מגדלת את גוזליה, ועוזבת אותם רק כדי לעשות את צרכיה ולפלוט צנפות. הזכר יוצא לתור אחר מזון, ובחזרתו הוא מאחסן את עודפי המזון על שפת הקן. במשך תקופת הקינון משפחת הלילית האפורה צורכת כ-15 עד 25 נברנים ביום.[19] על כן, כדי לשמר את כוחותיו, ניזון הזכר מטרף בגודל קטן, ואת רוב הטרף הגדול שלכד הוא מביא לקן. הנקבה חותכת פיסות קטנות מן הטרף ומאכילה את הגוזלים. עם גדילתם נאלץ הזכר לצוד אף במשך היום כדי לספק את דרישות בני משפחתו. כאשר אינו תר אחר טרף, הוא נח בעלוות עץ סמוך.

למעלה: לילית אפורה בגרמניה.
למטה: במינסוטה, ארצות-הברית.

הגוזלים נולדים עיוורים. פלומתם לבנה, עורם ורוד, גוון עיניהם צהוב בהיר ומשקלם כ-40 גרם. הם פוקחים את עיניהם בהגיעם לגיל ארבעה עד שישה ימים. במשך הזמן מופע הנוצות אפור יותר, ומוכתם בלבן, וכן פניהם עוטות גוון אפור כהה. במשך השבועיים הראשונים לחייהם, אמם מקפידה על ניקיון הקן. היא בולעת שאריות מזון, קליפות ביצים, צנפות ואת לשלשת גוזליה.

עם הגיעם לגיל שבועיים משקלם מגיע לכחצי קילוגרם, ובסביבות מחציתו השנייה של החודש הראשון לחייהם (20–29 יום), הם מוסיפים כ-100 גרמים למשקלם ומתחילים לחקור את סביבת הקן, אף על פי שאינם מסוגלים עדיין לעוף. הם יוצאים בהדרגה מהקן, כיוון שכל אחד מהם בוקע בזמן אחר ונמצא בשלב התפתחותי שונה. הגוזלים צועדים בעידוד האם על שפת הקן, טופחים בכנפיהם ואוחזים בקצותיו עם טפריהם, עד אשר הם אוזרים אומץ וקופצים ממנו. בדרכם חזרה הם מפעילים את כושר הטיפוס שלהם, כיוון שהם נאלצים לשוב לקן במעלה העץ. אמם מגוננת עליהם בחירוף נפש, ומרחיקה באיומים כל פולש.[20] אם איומיה נופלים על אוזניים ערלות, מצטרף הזכר לפעילות והם מסתערים יחדיו על כל יצור המהווה סכנה לגוזליהם. בני זוג נצפו תוקפים עורבים שחורים ליליות אפורות, עקבים אדומי-זנב, ניצים גדולים, אוחים ענקים, קויוטים ואף בני אדם.

הזכר מתחיל להאכיל את הגוזלים בעצמו באופן הדרגתי, בשעה שהנקבה מחפשת טרף לעצמה או מסייעת לו. בשבוע החמישי או השישי לחייהם מסוגלים הגוזלים לעוף היטב, ובעת ההיא אמם עוזבת את הקן ומותירה אותם תחת השגחת האב אשר ממשיך להאכילם עד השבוע ה-13–20 לחייהם, שבו הם כבר עצמאים לחלוטין ומסוגלים ללכוד את מזונם בעצמם. במהלך שנתם הראשונה, הופכים הגוזלים לבוגרים פיזיולוגית, עם זאת הם נשארים בקרבת הקן עד גיל 4–5 חודשים. כאשר ניסיון הקינון אינו צולח, תשתדל הנקבה להטיל תטולה נוספת (לא ידוע אם תבחר בזכר הקודם) . פעולה זו תלויה במצבה הגופני ובכמות המזון המצויה בבית גידולה.

חוקרי הלילית האפורה גילו התנהגות חריגה בקרב מספר זוגות. במקרה אחד, בני הזוג העדיפו להשקיע מאמץ רב בגידול גוזל עיוור, ובמקרה אחר סעדה הנקבה גוזל פצוע עד שהיה מסוגל לעוף.[20] במקרה אחר, הניחו החוקרים גוזל נטוש סמוך לקן, בתקווה כי בני הזוג יאמצו אותו.[20] לאחר יומיים החל הזכר להאכיל את הגוזל כאילו היה בנו. התנהגות זו מוגדרת כחריגה במיוחד בעת מחסור. כאשר מקורות המזון מצומצמים, מעדיפים בני הזוג את הגוזל החזק והגדול על פני אחיו החלש והקטן, כדי לאפשר לפחות את הישרדותם של חלק מבני הקן.

איומים ושימור

על פי איגוד השימור העולמי (IUCN), מצב שימור המין נכון לשנת 2012, מוגדר "ללא חשש", בשל תפוצתו רחבת הידיים ויציבות האוכלוסייה.[4] עם זאת, תת-המין S. n. yosemitensis, אשר אוכלוסייתו מונה כ-200 עד 300 פרטים, מוגדר על ידי "מחלקת חיי הבר והדגה של קליפורניה" (California Department of Fish and Wildlife) כמין הנתון בסכנת הכחדה.[17][25] בשנת 2004 מנתה האוכלוסייה העולמית כ-60,000 פרטים בערך: האוכלוסייה האירואסיתית מנתה כ-4,400 זוגות, ובחורף 2004–2005 דווח במינסוטה על קיומם של כ-10,000 זוגות, כמות ההופכת את תת-המין הצפון אמריקני לשכיח ביותר.[11][26]

למעלה: לילית אפורה על ענף עץ.
למטה: לילית אפורה על גבי מתקן לאיסוף חציר, בבלדונל.

המין מוגן בחוק הפדרלי של ארצות הברית ובחוק המדינתי של אלסקה.[27] במקומות אחדים, זוכה הלילית לתמיכה באמצעים שונים, כגון הקמת קנים מלאכותיים – שיטה שזכתה להצלחה בשוודיה ובקנדה.[1]

בתקופות שבהן ישנו מחסור במזון, נאלצות הליליות האפורות לנדוד לאזורים אחרים כדי להשביע את רעבונן. המאמץ והרעב פוגעים בחוסנן הגופני של חלק מהליליות ולעיתים הן נמצאות על סף מוות. רבות מהן אורבות לצד הכביש אחר מכרסמים הנוברים באשפה המושלכת אל תעלות הניקוז. כתוצאה מכך, קרבתן לכלי הרכב הנעים בכביש מסכנת את חייהן (איום שאינו אופייני בבית גידולן הצפוני).[13][28] הלילית האפורה נוהגת לצוד כשפניה מופנות לעבר הקרקע, ובמקרים רבים היא נפגעת גם בשל סיבה זו מרכב קרב, מעמודים ומקווי חשמל. כתוצאה מכך היא סובלת לעיתים קרובות משברי כנף ורגליים ומנזקי אוזניים בלתי הפיכים, המשבשים את חוש השמיעה שלה. הם פוגעים ביכולתה לאתר את מיקומו המדויק של טרפה ומקטינים את סיכויי הישרדותה בטבע.

השימוש בחומרי הדברה וכריתת עצים, הם גורמים נוספים המאיימים על גודל אוכלוסיית הלילית האפורה ביערות הצפון. כאשר הבירוא מנוהל באופן יעיל, מצליחה הלילית האפורה להסתגל לתנאי המחיה הסובבים אותה.[1][18] על פי אחת מתוכניות השימור במניטובה, חוטבי העצים אינם כורתים את העצים הנמצאים מסביב לעץ הקינון והם דואגים להותיר מקבצי עצים המחוברים במסדרונות אקולוגיים.

הלילית האפורה משמשת כטרף לאויבים רבים: האויב העיקרי שלה הוא אוח וירג'יניה, אשר כבד ותוקפני ממנה ונוטה לתקוף כאשר קיים מחסור בטרפו – ארנבת השלג (Lepus americanus) ומיני שכוויים. כמו כן, חייה וחיי צאצאיה מאוימים גם על ידי הנץ הגדול, העקב רחב-הכנפיים (Buteo platypterus), העקב אדום הזנב, הדוב השחור האמריקני, העיט הזהוב, הדלק האמריקני (Martes americana), השונר הקנדי והעורב השחור. אויבים נוספים המאיימים עליה, הם מחלות קטלניות כגון קדחת מערב הנילוס.

בתרבות, אטימולוגיה ויחסיה עם האדם

שמה המדעי Nebulosa נגזר מהמילה הלטינית Nebulosus שמשמעותה "ערפילי".[29] כמו כן, היא נושאת כינויים נוספים המתייחסים למספר מאפיינים:
מאפיינים פיזיים ומקום מגורים כגון "ינשוף מזוקן", "ינשוף מנומר", "ינשוף מפויח", "ינשוף האֵפֶר", "ינשוף לפלנדי" ו"ינשוף האשוחית".
אמונות מיסטיות הקשורות בה כגון "שד יערות הצפון", "ינשוף הרפאים" ו"הרוח האפורה".[1][29][30][28]

הלילית האפורה הוכרזה כציפור הרשמית של מניטובה, קנדה. קהילת דוברי שפות האתבסקה באלסקה, מתייחסת ללילית האפורה, המכונית בפיהם Nuhl-tuhl ("מהלך כבד"), כמקור מזון איכותי, בשל השומן שאותו היא צוברת במהלך החורף. לפי המסורת שלהם, רק לזקני הקהילה מותר לאכול את הלילית. על פי אמונתם, צעירים האוכלים אותה, נדונים לגדילה מהירה ומוות.[27]

ציפור זו תורמת לאיזון אקולוגי בכך שהיא מדללת את אוכלוסיית המכרסמים המזיקה ליבוליהם של החקלאים.[27] היא מהווה מקור משיכה לצפרים רבים מרחבי העולם, המתייחסים אליה כאל מין נדיר לצפייה.[12][27][19]

הסברים

  1. ^ בתחום האורניתולוגיה, אורך הכנף נמדד במ"מ מקצה עיקול הכנף ועד קצה נוצת התעופה הראשית (primary) הארוכה ביותר (נוצות אלו נקראות בעברית אברות יד). ניתן לראות את אופן המדידה ב תמונה זו מוויקישיתוף (התמונה השנייה מלמעלה, מצד שמאל).
  2. ^ קרום שלג (snow crust) הוא שכבתו העליונה של מעטה שלג, החזק מהשכבות הנמצאות מתחתיו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לילית אפורה

סרטונים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 Claus König, Friedhelm Weick and Jan-Hendrik Becking, "Owls of the World" (2nd ed.), p. 382–384, Bloomsbury Publishing, 2009. מסת"ב 9781408108840.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Heimo Mikkola and Alan Sieradzki (April 2012), "Early History of the Great Gray Owl in the New and Old World", Ontario Birds 3(1): 26–29.
  3. ^ "Ageing and Variation of Great Gray Owls", Ontario Field Ornithologists.
  4. ^ 4.0 4.1 BirdLife International 2012, "Strix nebulosa", In: IUCN Red List of Threatened Species, Version 2013.2. Accessed on 11 May 2014.
  5. ^ Tom Iredale, "Forster, Johann Reinhold (1729–1798)", Australian Dictionary of Biography, National Centre of Biography, Australian National University, published in hardcopy 1966, accessed online 7 May 2014.
  6. ^ Joshua M. Hull et al (2014), "A New Subspecies of Great Gray Owl (Strix nebulosa) in the Sierra Nevada of California, USA.", Journal of Raptor Research 48(1): 68-77.
  7. ^ Joshua M. Hull et al (2010), "Range-wide genetic differentiation among North American great gray owls (Strix nebulosa) reveals a distinct lineage restricted to the Sierra Nevada, California.", Molecular Phylogenetics and Evolution, 56(1): 212-221.
  8. ^ Stephen Charles Brown, "Arctic Wings: Birds of the Arctic National Wildlife Refuge", Volume 2: p. 117; Braided River, 2006. מסת"ב 9780898869750.
  9. ^ 10.0 10.1 10.2 "Great Grey Owl", Birds > Our Animals, Dudley Zoological Gardens(הקישור אינו פעיל, 15.04.2018)
  10. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 Heimo Mikkola, "Owls of the World: A Photographic Guide".
  11. ^ 12.0 12.1 12.2 Paul Bannick and Martyn Stewart, "The Owl and the Woodpecker: Encounters with North America's Most Iconic Birds", p. 162, The Mountaineers Books, 2008. מסת"ב 9781594850950.
  12. ^ 13.0 13.1 13.2 "Great Grey Owl (Strix nebulosa)", The Owl Foundation.
  13. ^ Philip J. Currie, "Feathered Dragons: Studies on the Transition from Dinosaurs to Birds", Indiana University Press, 2004. מסת"ב 9780253343734.
  14. ^ Pei-ji Chen, Yuan Wang, Yuan-qing Wang and Mee-Mann Chan; "The Jehol Fossils: The Emergence of Feathered Dinosaurs, Beaked Birds and Flowering Plants", Academic Press, 2011. מסת"ב 9780080557885
  15. ^ John A. Long and Peter Schouten, "Feathered Dinosaurs: The Origin of Birds", Oxford University Press, 2008. מסת"ב 9780195372663.
  16. ^ 17.0 17.1 "Great Gray Owl", Birds > Animals > Nature & Science, "Yosemite National Park California", National Park Service U.S. Department of the Interior.
  17. ^ 18.0 18.1 "Cutting for Wildlife", Nature North.
  18. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 "Manitoba's Provincial Bird Emblem, The Great Gray Owl", Naturenorth. Accessed online 7 may, 2014.
  19. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 20.4 E. L. Bull and M. G. Henjum "Ecology of the great gray owl".
  20. ^ Donald S. Heintzelman, "Hawks and Owls of Eastern North America".
  21. ^ Verna R. Johnston and Carla J. Simmons, "California Forests and Woodlands: A Natural History", p. 138–139, University of California Press, 1996. מסת"ב 9780520202481.
  22. ^ Allan P. Sandilands, "Birds of Ontario: Habitat Requirements, Limiting Factors, and Status".
  23. ^ 24.0 24.1 "Strix nebulosa Great Gray Owl", BC Conservation Data Centre: Species Summary, Ministry of Environment, The Province of British Columbia government website.
  24. ^ "Threatened and Endangered Birds", Threatened and Endangered Species > Nongame Wildlife Program > Wildlife Programs, California Department of Fish and Wildlife.
  25. ^ T. D. Rich et al (2004), Partners in flight: North American landbird conservation plan, Cornell Lab of Ornithology, Ithaca, NY.
  26. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 Tim Osborne (1994), "Great Gray Owl", Birds > Animals > You are here: ADF&G Home » Species > Alaska Department of Fish and Game.
  27. ^ 28.0 28.1 Elena D. Ulev (2007), "Strix nebulosa" In: Fire Effects Information System, U.S. Department of Agriculture, Forest Service, Rocky Mountain Research Station, Fire Sciences Laboratory (Producer). Accessed 14 May 2014.
  28. ^ 29.0 29.1 Kim Long, "Owls: A Wildlife Handbook".
  29. ^ Robert W. Nero, "Great Gray Owl: Phantom of the Northern Forest", Smithsonian Institution Press, 1987. מסת"ב 9780874746730.
  30. ^ "Errol", Harry Potter Wiki.
  31. ^ "Twilight", Guardians of Ga'Hoole Wiki.


ערך מומלץ
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25689370לילית אפורה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לילית_אפורה&oldid=857669"