ינשוף עצים
 ינשוף עצים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי לילה |
| משפחה: | ינשופיים |
| סוג: | ינשוף |
| מין: | ינשוף עצים |
| שם מדעי | |
 Asio otus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
ינשוף עצים (שם מדעי: Asio otus) הוא מין בסוג ינשוף מסדרת דורסי הלילה. אוכלוסיית המין גדולה ומונה בין מיליון וחצי לחמישה מיליון פרטים, המתפרשים על פני שטח נרחב של 28,400,000 קמ"ר, רובו בחצי הצפוני של כדור הארץ.[1] מסיבות אלה, מצב השימור של המין מוגדר כללא חשש על ידי הארגון IUCN.
מאפיינים
גובהו של ינשוף העצים נע בין 30 ל-40 ס"מ, כשמוטת כנפיו היא כמטר. משקלו כ-200 עד 300 גרם. ראשו עגול וגדול עם ציציות שיער דמויות אוזניים גדולות. גופו מכוסה נוצות בתערובת של צבעי הסוואה כהים ובהירים כאחד. עיניו בצבע כתום-צהבהב ומקורו שחור. הנקבה לרוב גדולה, כבדה וכהה יותר מן הזכר. משך החיים הארוך ביותר של פרט בטבע שתועד הוא 27 שנים ותשעה חודשים.[2]
ינשוף העצים פעיל בלילות בלבד; במשך שעות היום הוא שוכן בענפי עצים ובסבכי צמחים אחרים ועסוק או בשינה או בטיפוח עצמי. בשל צבעי ההסוואה שלו קשה עד מאד להבחין בו. את הלילות הוא מנצל לציד. מזונו כולל בעיקר מכרסמים קטנים כגון נברנים ועכברים. ברם, באזורים ובעונות שההיצע דל הוא מסוגל לשנות את תזונתו בהתאם, ולצוד גם ציפורים קטנות ובעלי חיים אחרים לשם השלמת תזונה. הינשוף לוכד את טרפו בחשיכה מוחלטת בעזרת ראייתו החדה וחוש השמיעה המפותח שלו.
ינשוף העצים מגיע לבגרות בגיל שנה לערך. הזכרים מבצעים מעופי חיזור והשמעת קריאות וצלילים מיוחדים. הרבייה נעשית בין החודשים פברואר-יולי. הם יעדיפו לקנן בקנים נטושים של מינים אחרים ולא לבנות את קניהם בעצמם. הקנים ממוקמים לרוב על ענפי עצים ולעיתים רחוקות יותר גם על הקרקע. גודל התטולה נע בין 2 ל-10 ביצים (לרוב בין 6-5) בהפרשים של יומיים. הדגירה נעשית במשך 25 עד 30 יום, כשהנקבה כמעט ולא עוזבת את הקן והזכר מספק לה טרף. הפרחון עתיד לעזוב את קן הוריו לאחר כ-20 יום ולטפס על הענפים השכנים. אולם, הוא יתחיל לעוף בכוחות עצמו רק בגיל 35 ימים, ולאחר כ-11-10 שבועות יהיה עצמאי לחלוטין.
ינשופי העצים חיים בזוגות בעת עונת הרבייה, ובשאר השנה הם חיים בבדידות ולעיתים בקבוצות של עד כ-20 פרטים. הינשוף הבוגר הוא בעל חיים שקט במיוחד וקולו נשמע רק בעת החיזור. הפרחונים, מאידך, בשלבים הראשונים שלאחר עזיבת קן הוריהם, ממשיכים לבקש מזון ולהודיע להוריהם על מיקומם באמצעות קולות יללה ייחודיים.[3]
חלק מינשופי העצים נודדים במהלך החורף וחלק נשארים בארץ מוצאם. אחוז מהינשופים הנודדים, ובפרט אלו שמגיעים מאירופה, עוברים גם בשמי ישראל. בשנות השבעים הם נחשבו לדוגרים נדירים בצפון הארץ, אולם מאז הפכו לדוגרים שכיחים דווקא בדרום הארץ ומרכזה. האוכלוסייה בישראל גדלה באופן מתמיד, וכנראה שאחת הסיבות להתפשטותם הרבה נובעת מריבוי קני העורבים שמספקים להם את מקומות הקינון.[4]
ידוע על שישה תת-מינים של ינשוף העצים. אל אחד מהם, אשר אנדמי למדגסקר, נהוג להתייחס כמין בפני עצמו (Asio madagascariensis).
קישורים חיצוניים
- ינשוף העצים, מתוך אתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית (כולל אלבומי תמונות וקישור לסקר דגירת ינשוף העצים בישראל ב-2007, שנערך על ידי אהוד דוברת). (בעברית)
- סקרי ינשוף העצים שנעשו על ידי אהוד דברת בשנים 2002-2007
הערות שוליים
- ^ נתונים על ינשוף עצים, מתוך האתר Bird Life
- ^ מידע על ינשוף העצים, מתוך האתר Animal Dversity WEB, מתוך המוזיאון לזואולוגיה של אוניברסיטת מישיגן
- ^ הסקרים אודות אתרי הקינון של הינשופים בישראל, שנעשים על ידי אהוד דברת ומתנדבים אחרים, נסמכים על עובדה זו. במחקר הם מאתרים קינונים לפי קולות הפרחונים. ולאחר שהם מפסיקים להשמיע קולות ומפתחים חיים עצמיים, קשה עד מאד לאתר אותם. ( מקור - [1]).
- ^ דיירי משנה: קוקיות וינשופים בקיני עורבים, מתוך אתר המשרד לאיכות הסביבה
