ינשוף שדות
 ינשוף שדות
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי לילה |
| משפחה: | ינשופיים |
| סוג: | ינשוף |
| מין: | ינשוף שדות |
| שם מדעי | |
 Asio flammeusפונטופידן, 1763 | |
| תחום תפוצה | |
| |
ינשוף השדות (שם מדעי: Asio flammeus) הוא מין בסוג ינשוף במשפחת הינשופיים. הוא תואר לראשונה ב-1763 על ידי חוקר טבע דני, אריך לודוויגסן פונטופידן. מצבו של המין נחשב לטוב, ואוכלוסייתו העולמית נאמדת בכ-2,400,000 פרטים.
מאפיינים
ינשוף השדות הוא דורס לילה בינוני בגודלו, שאורכו נע בין 34 ל-43 ס"מ ומשקלו 206–475 גרמים. עיניו גדולות, ראשו גדול, צווארו קצר וכנפיו רחבות. מקורו השחור קצר, חזק ומכופף. נוצות גופו מגוונות בצבעיהן, הנעים מחום-צהבהב לחום, בעוד שנוצות כנפיו וזנבו מפוספסות. מוטת כנפיו היא 85 - 103 ס"מ. הנקבות גדולות יותר במעט מהזכרים. צבען הצהוב-כתום של עיניו מודגש על ידי הטבעות השחורות שמקיפות את כל אחת מהן. מסביב לעיניים יש טבעות גדולות של נוצות לבנות המשוות להן מראה של מסיכה.
תפוצתו של ינשוף השדות היא מהרחבות בתפוצות העופות - הוא מצוי בכל היבשות פרט לאנטארקטיקה ולאוסטרליה. הוא מתרבה באירופה, באסיה, בצפון ובדרום אמריקה, באיים הקאריביים, בהוואי ובאיי גלאפגוס. גודל הטריטוריה נע בין 0.18 ל-2.42 קמ"ר, והוא תלוי בזמינות המזון. הוא אינו עוף נודד מובהק, אולם בחורף הוא ינדוד מתחומי תפוצתו הצפוניים. הוא יחיה באזורים בהם קיימות אוכלוסיות מכרסמים גדולות. בשנים שבהן אוכלוסיית העכברושים מצומצמת הוא ינדוד ויחפש מקום שבו זמינות המזון גבוהה יותר.
ינשוף השדות מקנן על הקרקע, לרוב בבתי גידול כמו ערבות, טונדרות, סוואנות ואדמות מרעה. הקנים מוסתרים על ידי צמחייה גבוהה, והוא מרופד קלות בעשבים ובנוצות. הנקבה תטיל ארבע עד שבע ביצים בכל תטולה (בכל שנה תטולה אחת), אולם בסביבות עשירות במזון גודל התטולה עשוי להגיע אף ל-12 ביצים. הדגירה נעשית בעיקר על ידי האם, ומשכה 21 - 37 ימים. לאחר ארבעה שבועות הצאצאים יחלו בגידול נוצות. ינשוף השדות ידוע בתכסיס שהוא עורך לטורפים המתקרבים לקן שלו - הוא יעמיד פנים כאילו אחת מכנפיו פגועה ויתרחק מהקן.
בחצי הכדור הצפוני עונת הרבייה נמשכת ממרץ ועד יוני, כששיאה מתרחש באפריל. בחצי הכדור הדרומי עונה זו מתחילה בספטמבר. על מנת למשוך את הנקבות, הזכרים יבצעו מופעי ראווה בזמן תעופה, ובמהלכם אף ישירו לבת זוגתם. מופע הראווה הבולט של ינשוף השדות כולל תעופה לגובה רב, ואז צלילה במהירות גבוהה. במהלך התעופה הזכר יטיח את כנפיו זו בזו (כמעין מחיאות כפיים) בקצב של 2 עד 6 "מחיאות" בשנייה. ינשוף השדות הוא על פי רוב בעל חיים מונוגמי, אולם נראה שהקשר בין בני הזוג מוגבל לעונות הרבייה.
בניגוד לינשופים רבים אחרים, ינשוף השדות מתחיל לצוד את מזונו בשעות היום או בין הערביים. הוא ימשיך לצוד את מזונו בשעות הערב, אולם לרוב יפסיק עם רדת הלילה. בדרך כלל הוא יעוף בגובה נמוך מעל הקרקע, יעוט על טרפו וילכוד אותו בעזרת רגליו. הוא אינו בעל חיים טריטוריאלי מובהק - מספר פרטים עשויים לחפש את מזונם באותה הטריטוריה. תזונתו מורכבת בעיקר ממכרסמים, ובמיוחד מחולדות, אולם הוא עשוי לטרוף גם יונקים קטנים וחרקים גדולים. מקורו וטפריו חזקים, וחושי הראייה והשמיעה שלו חדים, וכך הוא מותאם לתפיסת טרפו תוך כדי תעופה.
ינשוף השדות מאוים על ידי מספר בעלי חיים שנוהגים לטרוף אותו, כמו נץ גדול, בז נודד, בז ארקטי, עקב אדום-זנב, אוח השלג, עיטם לבן-ראש, זרון תכול (Circus cyaneus), עורב שחור ושחף כספי. בית הגידול הפתוח והמישורי בו הוא חי גורם לו להיות גלוי יחסית לטורפיו. גורם תמותה מרכזי נוסף הוא התנגשות עם כלי רכב ומטוסים.
בישראל ינשוף שדות הוא חורף נדיר ורק לעיתים רחוקות נמצא קן של ינשוף בתחומי הארץ.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ינשוף שדות |
הערות שוליים
