המערכת הלאומית של נהרות פראיים ונופיים
המערכת הלאומית של נהרות פראיים ונופיים (באנגלית: National Wild and Scenic Rivers System) הוקמה באמצעות חוק הנהרות הלאומיים הפראיים והנופיים (Wild and Scenic Rivers Act) מ-1968 (חוק ציבורי מספר 90-542[1]), שחוקק על ידי הקונגרס של ארצות הברית במטרה לשמר נהרות מסוימים הניחנים בערכי טבע, תרבות ונופש כך שמימיהם יזרמו באופן חופשי להנאת הדור הנוכחי והדורות הבאים.
החוק ראוי לציון בשל השמירה על האופי המיוחד של נהרות אלו, תוך הכרה גם בפוטנציאל של השימוש הנאות בהם ופיתוחם. הוא מעודד ניהול נהרות החוצה גבולות פוליטיים ומקדם את השתתפות הציבור בפיתוח יעדים להגנה על הנהר. החוק, שאושרר על ידי נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון בשיאה של התקופה שדגלה היה הגנת הסביבה בארצות הברית מציין כי:
מוצהר בזאת שמדיניותה של ארצות הברית היא כי נהרות נבחרים מסוימים של האומה, יחד עם סביבתם המיידית, הניחנים בנופי טבע, ערכי נופש, גאולוגיה, דגים וחיות בר, ערכים היסטוריים, תרבותיים או ערכים דומים אחרים יוצאי דופן להפליא, ישתמרו במצב של זרימה חופשית, וכי הם וסביבתם המיידית יהיו מוגנים לטובת התועלת וההנאה עבור הדור הנוכחי והדורות הבאים. הקונגרס מצהיר כי המדיניות הארצית הקיימת של הקמת סכרים ובנייה אחרת בחלקים המתאימים של נהרות ארצות הברית צריכה להיות מושלמת במדיניות שתשמור על נהרות נבחרים או קטעים אחרים במצב של זרימה חופשית כדי להגן על איכות המים של נהרות כאלה ולהגשים מטרות שימור חיוניות לאומיות אחרות.
— [1]
החוק הקים את המערכת הלאומית של נהרות פראיים ונופיים במטרה להגן ולשפר נהרות שיש להם חשיבות אזורית ולאומית. את רשימת הנהרות יכול לקבוע הקונגרס או, אם יתמלאו דרישות מסוימות, מזכיר הפנים של ארצות הברית. כל נהר שנקבע במסגרת החוק מנוהל על ידי סוכנות שבטית, מדינתית או פדרלית, או כשותפות בין כמה מישויות ממשל אלו וארגונים בלתי ממשלתיים מקומיים. הקטעים שנקבעו לא חייבים לכלול את הנהר למלוא אורכו ועשויים לכלול את מקורות הנהר ואת יובליו. גבולות השטח שנכלל עבור נהרות המנוהלים על ידי הממשל הפדרלי הם בדרך כלל כרבע מיל (כ-400 מטרים) משתי הגדות של הנהר, אם מדובר בנהר ב-48 המדינות הרצופות של ארצות הברית, או חצי מיל (כ-800 מטרים) מחוץ לפארקים הלאומיים באלסקה במטרה להגן על הערכים הקשורים לנהר.
נכון לאוגוסט 2018 המערכת הלאומית מגינה על מעל ל-20,440 קילומטרים של 209 נהרות ב-40 מדינות ופוארטו ריקו. מספר זה הוא פחות מרבע אחוז מנהרות ארצות הברית, שאורכם הכולל הוא 5.6 מיליון קילומטרים.[2] לשם השוואה יותר מ-75,000 סכרים גדולים לרוחב המדינה חוללו שינוי באורך של לפחות קרוב למיליון קילומטרים, או כ-17%, מנהרות ארצות הברית.
היסטוריה
חוק הנהרות הלאומיים הפראיים והנופיים היה תולדה של המלצות הוועדה הנשיאותית, "ועדת בחינת משאבי הנופש בחיק הטבע" (Outdoor Recreation Resources Review Commission), בראשי תיבות ORRRC. בין השאר המליצה הוועדה שהאומה האמריקאית תגן על נהרות פראיים ונהרות נופיים מפיתוח שישנה באופן מהותי את אופי הזרימה החופשית שלהם ואת ערכם. באותה תקופה חוותה האומה האמריקאית הידרדרות מהירה של מקורות המים שלה בשל שפכים תעשייתיים ועירוניים שהוזרמו לנהרות האומה. נתיבי מים רבים והדגים שבהם היו רעילים, והפכו אותם לבלתי ניתנים לשימושם של הקהילות הסמוכות. אוכלוסיות של מינים ימיים הלכו והצטמצמו ואנשים אולצו לעקור ממקומות מגוריהם בשל בניית סכרים פרועה. תושבים מכל רחבי ארצות הברית כתבו מכתבים ובהם התחננו בפני הנשיא ואשת הנשיא להגן על נהרותיהם האהובים. בסופו של דבר יזם הסנאטור פרנק צ'רץ' (דמוקרט מאיידהו) את החוק שאושרר על ידי נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון ב-2 באוקטובר 1968. נהר או קטע מנהר, יכול להיקבע על ידי הקונגרס של ארצות הברית או מזכיר הפנים של ארצות הברית. ב-1968, כחלק מהחוק המקורי, נקבעו שמונה נהרות וקטעי נהרות כנהרות לאומיים פראיים ונופיים: קלירווטר (Clearwater) באיידהו, אילוון פוינט (Eleven Point) במיזורי, פדר (Feather) בקליפורניה, קטע בן 90 קילומטרים של הריו גראנדה בניו מקסיקו, רוג באורגון סנט קרואה (St. Croix) בגבול בין ויסקונסין למינסוטה, סלמון (Salmon) באיידהו והנהר וולף (Wolf) בוויסקונסין.[3] נכון לנובמבר 2018 קיבלו מעמד של נהר פראי ונופי 209 נהרות באורך כולל של 20,526 קילומטרים ב-40 מדינות ובפוארטו ריקו. לשם השוואה יותר מ-75,000 סכרים גדולים לרוחב המדינה חוללו שינוי באורך של לפחות קרוב למיליון קילומטרים, או כ-17%, מנהרות ארצות הברית.[4]
הנהרות הנבחרים בארצות הברית נבחרים אם ניחנו בערכים יוצאי דופן להפליא (Outstandingly Remarkable Values) הנחלקים ל-8 קטגוריות: נוף, נופש, גאולוגיה, דגה, חיות הבר, היסטוריה או ערכים דומים. ערכים אלה יכולים להיחשב זהים לשירותי המערכת האקולוגית, או לאותם מוצרים ושירותים שהטבע מעניק באופן חופשי, ובסופו של דבר מסייע לחברה.[5] נהרות (או קטעי נהרות) שהוגדרו כך קיבלו מעמד של הגנה וקידום לנצח באמצעות שמירה על תנאי הזרימה החופשית שלהם מסכרים ופיתוח שעלולים אחרת להפחית את האיכות של ערכיהם יוצאי הדופן. הגדרה כנהר לאומי פראי ונופי מונעת בפועל חלוקת רישיונות להקמת סכרים חדשים, או משפיעה במישרין על הקטע המוכרז של הנהר. היא גם מעניקה הגנה איתנה כנגד שינויים במימון פדרלי של הערוץ או הגדות המשפיעים לרעה על ערכי הנהר, מגינה על אדמות ציבוריות שעל חופי הנהר מפני חיפושי נפט, גז או מינרלים חדשים, ויוצרת זכויות מים פדרליות שמורות להגן על ערכים התלויים בזרימה כדוגמת בתי גידול לדגה.
ב-2018 חגגו בארצות הברית את שנת ה-50 לחוק הנהרות הפראיים והנופיים.[6] בין השאר, ב-2 באוגוסט 2018 הוכרז קטע בן 30 קילומטרים של איסט רוזבד קריק (East Rosebud Creek) במונטנה כפראי ונופי, הכרזה ראשונה במונטנה מזה 40 שנים.[7]
סיווגים
הכרזה על נהר כפראי ונופי, בראשי תיבות באנגלית WSR, אינה זהה להכרזה על פארק לאומי, ובדרך כלל אינה מעניקה אותן הגנות כמו הגדרה כאזור טבע בראשיתי. הייעוד של נהרות כפראיים ונופיים מגן באופן ספציפי על האופי של הנהרות לזרום בחופשיות הן באדמות בבעלות הממשל הפדרלי והן באדמות פרטיות, דבר שחוק אזורי הטבע הבראשיתי והגדרות פדרליות אחרות אינן יכולות לעשות. למרות החששות שאינם במקומם, הגדרה של נהר כ-WSR אינו משנה זכויות קניין פרטיות.
נהרות לאומיים פראיים ונופיים מנוהלים על ידי אחת או יותר מארבע סוכנויות ניהול הקרקעות העיקריים של הממשל הפדרלי. מרבית הנהרות מ-209 הנהרות הלאומיים הפראיים והנופיים מנוהלים בידי שירות היערות של ארצות הברית, אחריה שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. חלק מהנהרות המנוהלים בידי שירות הפארקים הם יחידה עצמאית בעוד שאחרים הם חלק מפארקים אחרים. הנהרות הנותרים מנוהלים על ידי "אדמות השימור הלאומיות" (National Conservation Lands) של לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית ושירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית באלסקה.
נהרות פראיים ונופיים בניהול מדינה כפופים לאותן הגנות כמו נהרות המנוהלים על ידי הממשל הפדרלי. נהרות מדינתיים אלו יכולים להתווסף למערכת הלאומית על ידי מזכיר הפנים בעקבות בקשה ממושל המדינה שהנהר זורם דרכה.
לנהרות מוכרזים מוקצה סיווג אחד או יותר: פראי, נופי, או למטרות נופש. סיווגים אלה מבוססים על אופי הפיתוח של סביבת הנהר בתאריך ההכרזה. נהרות פראיים הם המרוחקים והבלתי מפותחים ביותר בעוד שלנהרות למטרות נופש יש לעיתים קרובות נקודות גישה רבות, כבישים, מסילות ברזל, גשרים, ובתים השוכנים בתוך המסדרון המוגן המוכרז. נהרות נופיים נוטים להיכנס בין רמת הפיתוח של נהר פראי לרמת הפיתוח של נהר למטרות נופש. חשוב לציין, כי סיווג הנהר אינו קשור לערכים שבעטיים קיבל את המעמד. לדוגמה, נופש יכול שלא להיות ערך יוצא דופן לנהר עם סיווג נופש, ונהר המסווג כנופי לא יוכר בגלל ערכו הנופי. כל הנהרות הפראיים והנופיים מקבלים את אותה רמת הגנה ללא קשר לסיווג.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Wild and Scenic Rivers Act. P. L. 90-542; U.S.C. 1271 et seq. 2 October 1968. https://www.rivers.gov/documents/act/complete-act.pdf. Web. 8 August 2018.]
- ^ "River Habitat". NOAA.
- ^ "Wild & Scenic River Act Amendments". National Wild and Scenic Rivers System. National Wild and Scenic Rivers.
- ^ "About the WSR Act". National Wild and Scenic Rivers System.
- ^ Perry, Denielle (בדצמבר 2017). "[Re]framing the Wild and Scenic Rivers Act for Ecosystem Based Resilience and Adaptation" (PDF). International Journal of WIlderness. 18(2): 41–48. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-11-23. נבדק ב-2019-01-18.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Celebrating 50 Years - Wild & Scenic Rivers System". rivers.gov.
- ^ Fiebig, Mike (2 באוגוסט 2018). "Montana Stream Becomes First Wild and Scenic River Protected in 50th Anniversary Year". American Rivers.
{{cite web}}: (עזרה)
33560023המערכת הלאומית של נהרות פראיים ונופיים