הודנה

הודנה (בערבית: هدنة, תעתיק מדויק: הֻדְנָה) הוא מונח בשפה הערבית ובדת האסלאם, שמשמעותו הפסקת לחימה זמנית.

פירוש המושג 'הודנה'

בעבר

על פי המסורת האסלאמית ללוחמי ג'יהאד מותר, בתנאים מסוימים, להכריז על הפסקת לחימה (מעין שביתת נשק) במלחמה נגד ה"כופרים" בדת האסלאם, זאת כאשר המלחמה משתבשת או כאשר בהערכת מצב מתברר שלאויב יש יותר כוח או יכולת מהם, ואם תימשך המלחמה האויב יגבר. מטרת ההודנה היא להתארגן מחדש להמשך המאבק, ולחזק את יכולת הלוחמים. ההודנה מוגבלת בזמן (10 שנים) ומותר להפר אותה אם האויב נחלש או כאשר ההכנה להמשך הלחימה הופסקה.

על ה"הודנה" מכריז מנהיג הלחימה ללוחמיו, ללא משא ומתן עם הצד השני. לכן ה"הודנה" אינה הסכם שביתת נשק מעשי בין שני הצדדים הלוחמים, שכן פירוש ההודנה הוא לא הסכם הפסקת אש מתואם בין שני הצדדים, אלא הפסקת לחימה בשביל התארגנות חד צדדית, תוך חידוש הלחימה לאחר מכן.

בפועל, משמעות המונח הודנה הייתה נתונה לפרשנות. ראשית, התפיסה לגבי מיהם הכופרים באסלאם השתנתה על-פי הנסיבות הפוליטיות באימפריה המוסלמית ובקשרי החוץ שלה. שנית, ההחלטה מתי להפסיק את ההודנה הייתה תלויה בשיקול דעתם של המנהיגים הפוליטיים והצבאיים. פעמים רבות הכרזה על "הודנה" הייתה לא יותר מתירוץ דתי לכינון יחסים תקינים עם עמים זרים. לכאורה, לא היה ויתור על האפשרות של מלחמה ב"כופרים", למעשה, היחסים התקינים נמשכו זמן רב בהתאם לאינטרסים של שני הצדדים.

כיום

בקרב דוברי ערבית היום משמשת המילה "הודנה" גם כתרגום למונח "שביתת נשק" (truce). כך למשל, קו שביתת הנשק ששורטט בין ישראל לשכנותיה בעקבות הסכמי רודוס כונה בערבית "קו ההודנה" (, "ח'ט אלהדנה"). הסכמי רודוס אמנם לא כללו הכרה במדינת ישראל, אולם הם היו הסכם חתום בין שני הצדדים הלוחמים על הפסקת הלחימה. לפיכך, נראה שמשמעות המונח "הודנה" השתנתה לפחות בהקשרים חילוניים. לצד המונח "קו ההודנה" שימש גם המונח "קו הפסקת האש" (, "ח'ט וקף אטלאק אלנאר") במשמעות זהה.

המונח "הודנה" נעשה מוכר לדוברי עברית בעקבות האינתיפאדה השנייה. ההצעות להפסקת אש מצד ישראל או מצד הרשות הפלסטינית כונו הצעות ל"הודנה", תוך שימוש במונח ערבי-אסלאמי, בניסיון לאותת לארגונים אסלאמיסטיים כי הם יכולים להצטרף להסכם.

השימוש במונח 'הודנה', וכן תרגומו לעברית, הוא בעייתי, משום שמשמעותו תלויה מאוד בדובר ובהקשר שבו הוא משלב את המילה. בהקשר חילוני אפשר לתרגם את המילה ל"הפסקת אש", כלומר מצב שאינו שלום, אך גם אינו מלחמה. בהקשר מוסלמי מסורתי אפשר לפעמים לפרש את המילה כ"היערכות מחדש" או "שיפור עמדות". יש ישראלים הטוענים כי אין משמעות ה"הודנה" "הפסקת אש" מפני שהלחימה אינה נפסקת מבחינת לוחמי הג'יהאד אלא מאפשרת את המשך מרוץ התחמשות. בכל מקרה, השימוש במונח "הודנה" יוצר עמימות, העלולה לעורר התפרצות מחודשת של סכסוך אף לאחר חתימת הסכם, כאשר כל צד יכול לפרש את המונח כרצונו. בהיסטוריה הערבית והמוסלמית ידועות תקופות קצרות כמו גם תקופות ארוכות של הפסקת לחימה שכונו "הודנה".

פרופ. מצטפא כבהא מציע - בהסתמך על מילון אל-מנג'ד פי אל-לוע'ה ואל-אעלאם - כי הפירוש המקורי של המונח הוא "לשקוט לאחר פעילות יתר" וכי בהמשך התפתח המובן להפסקת לוחמה לזמן מה, עד שתתאפשר הסכמה על תנאי הפיוס.

היסטוריה

הדוגמה הקלאסית להודנה בהיסטוריה של האסלאם היא הסכם חדיביה שערך מוחמד, מייסד דת האסלאם, עם בני שבט קורייש מהעיר מכה, בשנת 628. אנשי מכה היו בימים ההם עובדי אלילים, ולפי עקרונות דת האסלאם, היה על מוחמד לנהל נגדם מלחמת ג'יהאד. אף על-פי-כן הסכים מוחמד לעצור את הלחימה, בהכירו בכך שכוחותיו היו נחותים בעת ההיא מכוחות אנשי מכה, ובכך נתן לגיטימציה לרעיון הפסקת האש. כעבור שנתיים ההסכם הופר (לא ברור בידי איזה צד, אך הטענה המקובלת היא שעל ידי מוחמד וצבאו), ומוחמד כבש את העיר מכה. על-פי המסורת, בהתאם לנוסח הסכם חודיביה המקורי, ההודנה הייתה אמורה להימשך עשר שנים.

בסכסוך הישראלי פלסטיני

ערך מורחב – ההודנה באינתיפאדה השנייה

בשנת 2003 הכריזו ארגונים פלסטיניים מספר פעמים על כוונה לקיים תקופות של "הודנה" מול ישראל, אך אלה לא החזיקו מעמד. גורמי מודיעין בישראל ובמערב טענו, שההצעות להודנה לא נובעות מכוונה של הארגונים להתפרק מנשקם, אלא מרצון להתחזק במהלך הפסקת האש. ההודנה הראשונה שמומשה הוכרזה בעקבות בחירתו של אבו מאזן לראש ממשלת הרשות הפלסטינית. החמאס והג'יהאד האיסלאמי יצאו בהכרזה הבאה:

אנו מכריזים על יוזמה להשהיית הפעולות הצבאיות נגד האויב הציוני לשלושה חודשים ...", " בשם אללה הרחום והחנון.. לשם ביצור עמדתנו הלאומית .. מתוך הדגשת זכות ההתנגדות .. עד לסיום הכיבוש הציוני.. זאת תמורת התנאים הבאים :

1. ההפסקה המיידית של כל דרכי התוקפנות הישראלית .. בכללן פלישות, הרס סגרים ומצור .. כולל הסרה של המצור המוטל על הנשיא ערפאת .. התנקשות באישים ומעשי הטבח בהמונים וכל פעולות המעצר והגירוש ..

2. שחרור כל האסירים והעצירים, הפלסטינים והערבים .. ללא סייג וללא תנאי וחזרתם לבתיהם .." במצב שבו האויב לא יענה .. הרי שאנו נראה עצמנו משוחררים מהיוזמה .." אללה אכבר והניצחון לעמנו ואומתנו .."

בתחילת כהונתה של ממשלת אבו מאזן נראה היה כי המצב רק מתדרדר, אף על פי שמפת הדרכים שפורסמה ב־30 באפריל נועדה לספק לה נקודת התחלה רצויה, באותו יום בוצע הפיגוע במועדון מייק'ס פלייס שבו נהרגו 3 ישראלים, למחרת נהרגו 13 פלסטינים בפעולה של צה"ל בשכונת סג'עיה בעזה, ב־18 במאי נרצחו 7 ישראלים בפיגוע בגבעה הצרפתית שבירושלים ועוד שלושה נהרגו למחרת בעפולה, ב־11 ביוני נרצחו 17 ישראלים בפיגוע בקו 14 בירושלים, ב־21 ביוני נהרג עבדאללה קוואסמה, בכיר החמאס בחברון, בפעולה של הימ"מ שנסיבותיה שנויות במחלוקת (בישראל טוענים שקוואסמה נורה למוות אחרי שהתנגד למעצר ופתח באש על היחידה, הפלסטינים טוענים שהוא נורה למוות על ידי מסתערבים שהתחפשו לפועלים אזרחיים בשעה שיצא ממסגד).

חרף ההתחלה הקשה הצליחה ממשלת אבו מאזן להשיג הודנה שהחזיקה מעמד מה־26 ביוני 2003 (לאחר ועידת עקבה) עד ל־19 באוגוסט ובסה"כ פחות מחודשיים. במהלך ההודנה כמות הפיגועים וההתרעות פחתה, אך לא ירדה לאפס ואף בוצעו בה מספר פיגועי התאבדות "קטנים". ישראל בתגובה המשיכה לפעול נגד טרוריסטים, שלטענתה היו בגדר "פצצות מתקתקות". למרות זאת, ההודנה הייתה תקופה של שקט יחסי ונרשם בה מספר הכי נמוך של הרוגים.

ההודנה התאפיינה במאמצים מדיניים סביב מפת הדרכים, כמו גם בניסיון חזרה לשיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל והרשות הפלסטינית. בראש הממשלה הפלסטינית עמד בתקופת ההודנה מחמוד עבאס, ושר הפנים (שהיה ממונה על מנגנוני הביטחון הפלסטינים) היה מוחמד דחלאן. אף על פי שהסכם ההודנה הושג בין הממשלה הפלסטינית לבין ארגוני הטרור, הרי שבפועל התחייבה ישראל להעניק הקלות לפלסטינים בתמורה לכך שימנעו ביצוע פיגועים.

במהלך ההודנה נשמעו קולות שונים ממה שהיה לפניה, הן בישראל והן אצל הפלסטינים. בישראל הושמעה בפעם הראשונה מאז תחילת האינתיפאדה קריאה משמעותית לשיתוף פעולה עם הפלסטינים. אצל הפלסטינים נשמעו קריאות להפסקת האינתיפאדה החמושה ולחזרה להפגנות העממיות שציינו את ראשיתה. בישראל לוותה ההודנה גם בחזרה לשגרה של מאבקים פוליטיים-כלכליים-חברתיים שהתבטאו בצעדתה של ויקי כנפו. לעומת זאת הגדיר הרמטכ"ל משה יעלון את המצב בתחילת אוגוסט כ"אנחנו לא מבצעים והם לא לוקחים אחריות".

ההודנה קרסה באופן סופי ב־19 באוגוסט. שני הצדדים האשימו זה את זה בהפרת ההודנה - ישראל ציינה את הפיגוע בקו 2 בירושלים באותו יום (23 הרוגים) ואילו הפלסטינים את חיסולם של מוחמד סידר ב־15 באוגוסט ושל אסמאעיל אבו שנב ב־20 בו.

בעקבות קריסת ההודנה חידשה ישראל את מדיניות הסיכולים הממוקדים והחלה בסדרת פעולות ממושכת (אוגוסט-נובמבר) בחברון (ממנה יצא הפיגוע) שבהן נעצרו או נהרגו רוב מפקדי החמאס והג'יהאד האיסלאמי בעיר, ביניהם: נסים זעתרי, אחמד באדר, עז-א-דין מיסק ובאסל קוואסמה. את עיקר הפעילות ביצעה חטיבת הנח"ל בשילוב עם הימ"מ ושייטת 13 שהסתייעו בשב"כ להשגת מודיעין ובדחפורי די-9 משוריינים להוצאת המחבלים מבתיהם.

בינואר 2004 הציעו מנהיגי ארגון החמאס, דוקטור עבד אל-עזיז רנטיסי ואחמד יאסין, לקיים הודנה של עשר שנים, בתמורה לנסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים והקמת מדינה פלסטינית. מספר חודשים לאחר מכן, שניהם חוסלו על ידי צה"ל (יאסין במרץ 2004, ורנטיסי באפריל 2004). בנובמבר אותה שנה מת גם יאסר ערפאת. מחליפו, מחמוד עבאס, הגיע להבנה עם ארגון חמאס על הפסקת פעולות האיבה נגד ישראל. כדי להימנע מהקונוטציות שמעורר המונח "הודנה", כונתה הפסקת האש הזאת "תהדיאה", כלומר "רגיעה" או "השקטה". ה"תהדיאה" אמנם הביאה להפחתה ניכרת במספר הפיגועים נגד ישראלים, ואף אפשרה את ביצוע תוכנית ההתנתקות, אולם ירי טילי קסאם מרצועת עזה לעבר ישראל, וכן פיגועי התאבדות (בעיקר מצד פלוגות אל-קודס, הזרוע הצבאית של "הג'יהאד האסלאמי" שלא הצטרף להבנות) התרחשו גם בשנת 2005.

ראו גם

• הפסקת אש
• מוחמד
• חמאס
• הסכם חדיביה

קישורים חיצוניים

• מרואן עת'אמנה, "הודנא - אם ישראל תמלא את חלקה", באתר nrg‏, 22 בינואר 2005

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37549185הודנה