טנזין גיאטסו

טנזין גיאטסו
བསྟན་འཛིན་རྒྱ་མཚོ་

טנזין גיאטסו, 2013
טנזין גיאטסו, 2013
לידה	6 ביולי 1935 (גיל: 89) טקסטר, צ'ינגהאי
שם מלא	ג'אטסאן ג'אמפהאל נגאוואנג לובסאנג אייש טנזין גיאטסו דלאי לאמה
מדינה
הדלאי לאמה ה־14 17 בנובמבר 1950 → טובטן גיאטסו

ג'אמפהאל נגאוואנג יישה טֵנְזִין גְיָאטְסו (בטיבטית: བསྟན་འཛིན་རྒྱ་མཚོ་; נולד ב-6 ביולי 1935), הוא נזיר בודהיסטי והדלאי לאמה הארבעה-עשר והנוכחי, איש הדת הבכיר ביותר בבודהיזם הטיבטי ומנהיגם של מיליוני בודהיסטים ברחבי העולם. הדלאי לאמה משמש מאז שנת 1950 כמנהיג הרוחני של העם הטיבטי, והיה גם למנהיג הפוליטי של הטיבטים במאבקם למען שחרור חבל טיבט וראש ממשלת טיבט הגולה עד מרץ 2011, אז הודיע כי הוא מוותר על סמכויותיו הפוליטיות.

גיאטסו אימץ את רעיון הסאטיאגרהא, והוא מתנגד לפעולות אלימות נגד הכיבוש הסיני של טיבט. הוא מעדיף מחאה דיפלומטית, הסברתית ורעיונית. גולים מטיבט וצעירים טיבטים רבים אינם שותפים לגישתו הפציפיסטית ודבקותו באי-אלימות.

גיאטסו נחשב לאדם לבבי וכריזמטי, לנואם מצוין (הוא שולט היטב באנגלית) ולאישיות מוערכת בקרב הציבור. הוא הדלאי לאמה הראשון שביקר במערב, ובין היתר גם בישראל. במישור הפוליטי פעל לא רק נגד דיכוי הטיבטים, אלא גם להשכנת שלום במוקדי סכסוך שונים ברחבי העולם. בשנת 1989 הוענק לגיאטסו פרס נובל לשלום על פועלו בתחום המאבק הלא-אלים לשחרור ארצו.

ממשלת סין מחרימה את הדלאי לאמה ה-14 ומסרבת לחלוטין לשאת ולתת עמו, בשל היותו סמל למאבק לשחרור טיבט. החזקה של כתבים, תמונות או סרטים הקשורים לדלאי לאמה נחשבת בסין לעבירה פלילית חמורה שעונש כבד בצדה כגון: מוות.^{[דרוש מקור]}

ביוגרפיה

נעוריו

טנזין גיאטסו כילד

הדלאי לאמה ה-14 נולד ב-6 ביולי 1935 בשם לאמו תונדאפ (Lhamo Thondup) כחמישי מבין 16 ילדים, למשפחה שהתפרנסה ממקצועות מסורתיים, בעיקר חקלאות, בכפר טקסטר. הכפר עמד על גבעה הצופה על עמק רחב ידיים שבמחוז אמדו בצפון-מזרח טיבט. הוריו, צ'וקיונג ודקאי טסרינג, היו אמידים יחסית לכפר, שמנה כעשרים משפחות, חלקן האן. משפחתו, כמו הכפר כולו, התפרנסה מגידולי שעורה, קטניות ותפוחי אדמה.

בהיותו בן שלוש, משלחת מהמסדר הבודהיסטי גלוקפה ("הכובעים הצהובים") הגיעה לאזור שבו חי כדי למצוא את ממשיך דרכו של הדלאי לאמה הקודם (לפי הבודהיזם הטיבטי, לאחר שנפטר הדלאי לאמה, מתגלגלת רוחו בילד הנולד באזור כלשהו, בדיוק בשעת מותו). לפני שמת הדלאי לאמה ה-13, הוא אמר כי ממשיך דרכו ייוולד במחוז אמדו. לאחר צאת המשלחת, סיפר אחד מהחברים הבכירים בה כי חלם חלום נבואי, שבו ראה עמק ובית מסוים, שם גר ממשיך דרכו של הדלאי לאמה. כאשר הגיע לביתו של תונדאפ, קבע שזהו הבית שראה בחלומו, ובו גר מי שעתיד להיות הדלאי לאמה ה-14.

כעבור זמן מה נקבע במבדקים מסורתיים שתונדאפ הוא טוּלקוּ של הדלאי לאמה ה-13 ושל הבודהיסטווה אַוַולוֹקִיטֶשְוַורָה. בעקבות הגילוי, בהגיעו לגיל שש, הובא עם משפחתו אל להאסה בירת טיבט כדי לקבל חינוך בודהיסטי שיכשיר אותו לתפקיד מנהיגו הרוחני והפוליטי של העם הטיבטי.

בלאהסה החל חינוכו הרוחני של לאמו הצעיר. הוא נלקח ממשפחתו (שהורשתה לבקרו לעיתים) למנזר, בו למד לימודי בודהיזם ולימודי החיים כנזיר מגיל 6 עד גיל 25, אז קיבל תואר המקביל לדוקטורט בבודהיזם.

לאחר ההכרזה עליו כמי שעתיד להיות הדלאי לאמה הבא, שונה שמו, ומאז הוא נקרא "ג'אטסאן ג'אמפהאל נגאוואנג לובסאנג אייש טנזין גיאטסו דלאי לאמה" (בתרגום חופשי: קודש האלקים, עדין תהילה, רחמן, מגן האמונה, טנזין גיאטסו, אוקיינוס של חוכמה) או בקיצור - טנזין גיאטסו. בודהיסטים טיבטים בדרך כלל מתייחסים אליו כ'קאנדאן', שפירושו פשוט 'נוכחות' או 'נוכחות עליונה'. במדינות המערב גיאטסו מכונה לעיתים קרובות 'הוד קדושתו הדלאי לאמה'. בסגנון זה הוא מכונה גם באתר האינטרנט הרשמי שלו.

כדלאי לאמה בטיבט

כמנהיג פוליטי טיבטי וכבעל המעמד המשפיע והחשוב ביותר בבודהיזם הטיבטי, קיימת מסורת מזה זמן רב שלפיה הדלאי לאמה נעשה לראש המדינה של טיבט. ב-17 בנובמבר 1950, בגיל חמש עשרה בלבד, נעמד מול אפשרות של התנגשות אפשרית עם ממשלת הרפובליקה העממית של סין, והוכתר על ידי ממשלת טיבט לראש המדינה ולמנהיגה הרוחני הרשמי.

כהונתו בתפקיד זה לא האריכה ימים. בחודש אוקטובר של אותה השנה, בעקבות המינוי שסין התנגדה לו מאוד, פלשו כוחות הצבא הסיני לטיבט והחלו להתקדם לעומק המדינה כדי לכובשה, ללא הפרעה מצד כוחות צבא טיבטיים. לבסוף, נעצר צבא הרפובליקה העממית של סין בגבול שבין טיבט למחוז ההיסטורי שִׂיקַאנְג והסכים לשאת ולתת עם הממשלה הטיבטית בדבר מינויו של טנזין גיאטסו כראש מדינה. בתגובה, שלח הדלאי לאמה ה-14 משלחת לבייג'ינג, שנשאה ונתנה עם השלטונות הסיניים עד שנת 1959.

בניסיון אחרון לפתרון המשבר בלי שייאלץ לצאת את טיבט, פנה גיאטסו לראש ממשלת הודו, ג'ווהרלל נהרו, בבקשה שארצו תפעיל לחץ דיפלומטי על סין וממשלתה, כדי שטיבט תוכרז כשטח אוטונומי ללא שליטת סין, והוא יוכל להישאר במושבו. ניסיון זה כשל, בין השאר מפני שנהרו לא היה מעוניין ליצור מתח בין ארצו לבין היריבה הגדולה סין, אבל הוא עודד את גיאטסו להמשיך בנסיונותיו לשאת ולתת עם סין.

כדלאי לאמה בגלות

בהיכשל המשא ומתן וההתנגדות הטיבטית לכיבוש הסיני, ולאחר ניסיון התנקשות כושל של סין בגיאטסו, הוא ברח לדרמסאלה, צפון הודו, ב-17 במרץ 1959. הוא נכנס להודו ב-31 במרץ, מלווה באלפי חסידיו, ושם הוא שוהה עד היום. בהודו הקים את הממשלה הגולה של טיבט למען שחרור ארצו, והקפיד לשמר את התרבות והחינוך הטיבטיים בקרב עשרות אלפי הפליטים והגולים שליוו אותו. הדלאי לאמה עצמו ורוב חסידיו מתגוררים במקלאוד גאנג' (McLeod Ganj), עיירה הנמצאת במעלה הרכס מעל דרמסאלה, שלעיתים קרובות מכונה "לאהסה הקטנה" בשל הריכוז הגדול של מאמיניו וחסידיו בתחומה.

לאחר הקמת הממשלה הגולה והתאקלמותו בהודו, ניסה גיאטסו לשקם ולסייע לפליטים שהלכו אחריו להודו ולעם הטיבטי בכמה דרכים: בשנת 1959, מיד לאחר ההגעה להודו, הקים מערכת חינוך כדי ללמד את הנוער הטיבטי את שפתו, תרבותו, דתו ואת ההיסטוריה של טיבט. לאחר מכן, הוקם "מכון לאומניות העם הטיבטי" ו"מרכז המחקרים הטיבטי הגבוה" שהייתה לאוניברסיטה הראשונה שפעלה בטיבט. הוא תמך בבנייתם מחדש של כ-200 מנזרים ומקדשים כדי לשמר, לדבריו, את ההוראה והחינוך הבודהיסטי ואת אורח החיים הטיבטי.

לאחר זמן מה, כשראה שמאמציו הדיפלומטיים לשחרור טיבט אינם נושאים פירות, עתר גיאטסו לאו"ם כנגד כיבוש טיבט על ידי סין והחזקתה בידיה. עתירתו נידונה בשלוש אספות - בשנת 1959, 1961 ו-1965. הערעור והדיון בדברו לא הניבו תוצאות של ממש, להוציא הכרזה של האו"ם בדבר דרישתו מסין לכבד את זכויות האדם של העם הטיבטי ולשקול את בקשתם לאוטונומיה שבראשה יוכל לעמוד הדלאי לאמה.

בשנת 1963 הכריז גיאטסו על חוקה דמוקרטית לטיבט, המבוססת על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. בנוסף, נבחרו חברים לפרלמנט הטיבטי, במסגרת הממשלה הגולה הטיבטית, מתוך קהל הפליטים וחסידיו של גיאטסו. הוא עצמו נבחר באופן דמוקרטי על ידי הפרלמנט הטיבטי. ממשלת סין לא הכירה בכל המהלכים האלה, שכן על-פי עמדתה אין לגיאטסו השוהה בהודו שום סמכות על הנעשה בטיבט, הנשלטת בידי סין.

טנזין גיאטסו בשנת 1994

בקונגרס זכויות האדם שהתקיים בוושינגטון בשנת 1987, הציע גיאטסו תוכנית בת חמישה שלבים, שאיננה דורשת עצמאות מלאה אלא מתן אוטונומיה לחבל. עיקרי התוכנית היו הפיכת אזור טיבט כולו לאזור שוחר שלום, וכן פירוז סין וארצות האזור מנשק גרעיני (על פי טענות שונות, סין משתמשת בטיבט כ"פח אשפה גרעיני" ומטמינה בה פסולת גרעינית מסוכנת). הוא הציע אפשרות שסינים שיחפצו בכך, יוכלו לגור בטיבט. התוכנית עסקה גם בכיבוד זכויות האדם משני הצדדים. לפי התוכנית, לאחר שכל התנאים האלה ימולאו, ייערך משא ומתן ענייני בדבר עתיד טיבט. תוכנית דומה הוצעה על ידו בשטרסבורג ב-15 ביוני 1988. התוכנית הראשונה נדחתה על ידי סין, ולבסוף ביטלה הממשלה הטיבטית הגולה את ההצעה השנייה ב-1991, לאחר שנראה כי אין סיכוי שהסינים יסכימו לדון בה. באוקטובר 1991 פנה גיאטסו אל הממשלה הסינית בבקשה לחזור לטיבט, בטענה שהעם הטיבטי זקוק לו. לאחר זמן מה ביטל את הבקשה, לנוכח חששו מהתפרעויות אלימות של טיבטים אם תידחה ההצעה. נכון להיום, סין עודנה מסרבת לחזרת גיאטסו לארצו.

בשנת 1989 הוענק לטנזין גיאטסו פרס נובל לשלום על פועלו בקירוב לבבות ויישוב סכסוכים ברחבי העולם ועל מחאתו הלא-אלימה כנגד סין. יושב ראש הוועדה שהחליטה על מתן הפרס אמר בנאומו כי "הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, הוא ממשיך דרכו הרוחני של מוהנדס קרמצ'נד גאנדי". ב-18 באפריל 2005 בחר ה"טיים מגזין" בגיאטסו כאחד מ-100 האישים המשפיעים ביותר בעולם.

בשנת 1995 הכריז גיאטסו על גנדן צ'ואקי ניאמה, בן ה-6 ותושב טיבט, כגלגול ה-11 של הפאנצ'ן לאמה (התואר השני בחשיבותו בבודהיזם הטיבטי). בעקבות חוסר שביעות רצון של השלטון הסיני מהבחירה, נאסרו ניאמה ובני משפחתו, ומאז לא נודע מה עלה בגורלם. כתחליף, בחרו הסינים את גיאנסיאן נורבו (Gyaincain Norbu) כפאנצ'ן לאמה מטעמם, אף שמרבית הטיבטים אינם מכירים בבחירה זו.

ב-6 ביולי 2005 חגג טנזין גיאטסו את יום הולדתו השבעים. בחגיגות השתתפו יותר מ-10,000 פליטים טיבטים, נזירים, אנשי דת ואישים פוליטיים (כולל נשיא טיוואן, צ'ן שואי-ביאן) וכן תיירים זרים שנאספו בביתו וסביב לו.

במרץ 2011 הודיע גיאטסו כי בכוונתו לפרוש מתפקידו כמנהיג הפוליטי של העם הטיבטי, ולהישאר בגדר סמכות רוחנית בלבד. ב-27 באפריל 2011 נבחר כמנהיג הפוליטי החדש ראש ממשלת טיבט, לובסנג סנגיי.

פעילות דיפלומטית

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

גיאטסו יחד עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בבית הלבן ב-13 במאי 2001

גיאטסו היה לדלאי לאמה הראשון שביקר במדינות המערב וקיים עמן יחסים דיפלומטיים. עד לתקופתו, הייתה טיבט סגורה כלפי העולם המודרני. למרות זאת, מדינות רבות אינן מסכימות להזמינו לביקור רשמי או להיפגש אתו, בעיקר בשל חשש מהרעת היחסים עם סין, המפגינה את מורת רוחה לאחר כל ביקור רשמי שלו במדינות השונות.

החל משנת 1967, יזם הדלאי לאמה נסיעות וביקורים דיפלומטיים לארבעים ושש מדינות וחבלי ארץ שונים, חלקם במוקדי סכסוך. מטרת רבים מהביקורים הללו הייתה להשכין שלום בסכסוכים בינלאומיים שונים. הוא נועד יחד עם האפיפיור פאולוס השישי בותיקן בשנת 1973. בשנים שלאחר מכן, נפגש גיאטסו עם יוחנן פאולוס השני שש פעמים, החל משנת 1980 ועד 2003.

הוא נפגש עם הארכיבישוף מקנטרברי, ד"ר רוברט רוניס, ועם מנהיגים מהכנסייה האנגליקנית בלונדון. בביקורו בלונדון גם נועד יחד עם מנהיגים יהודיים וקתולים. כיום, יש לו ולממשלתו הגולה יחסים טובים עם הכנסייה האורתודוקסית הנוצרית.

במסגרת שהייתו הארוכה בהודו, גיבשו גיאטסו וממשלתו יחסים דיפלומטיים טובים עם מדינה זו. בנוסף לכך, הוא נפגש בשנת 2001 עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. באופן לא רגיל, סירב גיאטסו לבקר בקוריאה הדרומית בשנת 2001. באותה שנה נפגש גיאטסו עם שגרירים סיניים ושוחח איתם על עתיד טיבט והסכסוך, בפגישה שזכתה לתמיכה בינלאומית. עם זאת, לא סוכם בפגישה על הסכם אמיתי כלשהו או תחילת הידברות ממשית.

ב-15 ביולי 2005 שוחח הדלאי לאמה עם מנהיגי ה-G8 (קבוצת שמונת המדינות המתועשות הגדולות) בדבר דרכים לפתרון בעיות הרעב ברחבי העולם, בעיקר במדינות העולם השלישי.

ביקוריו בישראל

הדלאי לאמה ביקר חמש פעמים במדינת ישראל. ב-1990 החלו פעילים למען טיבט בישראל לנסות ולהביא אותו לביקור, אולם ממשלת סין התנגדה וכך גם ממשלות ישראל. ב-1993 הורה יצחק רבין לשרי הממשלה שלא להיפגש עמו אם יבקר, וב-1994 הוא הגיע לישראל כאורח החברה להגנת הטבע וכצליין. במהלך ביקורו בישראל, קיבל תואר כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים וביקר ביד ושם, אולם באף אחד מהאירועים שנלוו לביקור, לא השתתף נציג רשמי של ישראל. עם זאת, בוועידה ה-40 של החברה להגנת הטבע באילת, לחץ הדלאי למה בפומבי את ידו של יוסי שריד, השר לאיכות הסביבה, אולם שריד הדגיש כי מדובר בביקור פרטי והמפגש ביניהם אישי.

בשנת 1999 ביקר הדלאי למה פעמיים בישראל. בחודש יוני ערך ביקור פרטי והשתתף בכנס בין-דתי של יהודים, מוסלמים, נוצרים, הינדו ושינטו. ביקר זה אורגן על ידי עמותת ידידות אמריקנית והמועצה הבין-דתית בישראל, וגם במהלכו לא התקבל על ידי פקידים רשמיים או מנהיגים פוליטיים, עקב התנגדותה של סין. בנובמבר אותה שנה הגיע שוב לישראל, אולם הפעם התקבל לפגישות אצל שר החינוך, יוסי שריד, ואצל יושב ראש הכנסת, אברהם בורג.

ב-15 בפברואר 2006 הגיע לביקור שנמשך חמישה ימים, שבהם הטיף לסובלנות, הידברות, שמירת זכויות אדם, ויישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרכי שלום. ביקור זה, כמו שאר ביקוריו בישראל, לא היה ביקור רשמי, בגלל חששה של ישראל מפגיעת היחסים עם סין. ב-10 ביוני 2010 הגיע הדלאי לאמה לביקור נוסף בן חמישה ימים בישראל.

השקפותיו

הדלאי לאמה הנוכחי הוא בעל השפעה גדולה מאד בקרב טיבטים ובודהיסטים בכל רחבי העולם. למרות זאת, השקפותיו ודעותיו באשר לעניינים שונים השנויים במחלוקת אינן מייצגות את כלל הבודהיסטים או הטיבטים, ורבים מהם חולקים על דעתו.

תנועת ההתנגדות הטיבטית

משנת 1951 ועד בריחתו להודו ב-1959, תמך גיאטסו בתנועת ההתנגדות הטיבטית, שפעלה באופן אלים כנגד הסינים, וזאת בניגוד למשנתו המאוחרת התומכת באי-אלימות. יש הטוענים שלא הייתה לו ברירה אחרת, משום שכל ניסיון להידברות עם סין עלה על שרטון. אחיו נסע בשליחותו לקלימפונג (Kalimpong) שבהודו, ושם, בעזרת הממשלה ההודית וארצות הברית, ארגן את המחתרת כנגד סין וכן עסק בהברחת כלי נשק לתוך טיבט.

התנועה נאבקה בסינים וניסתה לבולמם מלהיכנס אל תוככי טיבט, אולם ללא הצלחה, והמחתרת התפרקה. לאחר הצלחת הסינים כנגד המחתרת והבסתה, שינה גיאטסו את דרכו ומאז נעשה לפציפיסט התומך בפתרון דמוקרטי המושג בדרכי שלום, בתקווה שלבסוף יוביל לעצמאות טיבט ולהפיכתה לאוטונומיה.

בנושאים פוליטיים

גיאטסו מתנגד לשימוש ושימור נשק בלתי קונבנציונלי ותומך בפירוז כלל עולמי מנשק גרעיני. כאמור, בשנת 1998 הוא הציע את תמיכתו בסין בתנאי שכל האזור, כולל סין עצמה, יפורז מנשק גרעיני. גיאטסו גם מתנגד באופן כללי למלחמות, אך אין הוא מתנגד נחרצות לשימוש בכוח, בכל מצב. לדעתו, מלחמות מסוימות צודקות ונכונות, משום שהן מקדמות את זכויות האדם ומשפרות את חיי האדם ואת הדמוקרטיה, כמו למשל פעילות כוחות הברית במלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה וכן מלחמת אפגניסטן, ששחררה את אפגניסטן מעול הטליבאן. כך גם לא יצא כנגד מלחמת עיראק, באומרו שכעת מוקדם מדי בשביל לקבוע האם המלחמה הייתה מוצדקת או לא והאם ארצות הברית סייעה בבניית דמוקרטיה באזור.

משבר ההגירה באירופה

מעט לאחר שקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, החליטה לפתוח את ארצה לקליטת כשני מיליון מבקשי מקלט, אמר גיאטסו בראיון ל"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג": "אירופה - למשל גרמניה, לא יכולה להפוך למדינה ערבית. גרמניה היא גרמניה. יש יותר מדי פליטים באירופה".

בספטמבר 2018, בביקורו במאלמה שבשוודיה, אמר גיאטסו כי "אירופה שייכת לאירופים", וכי עליה לסייע לפליטים, אך רק באופן זמני, והם יצטרכו לחזור לארצות מוצאם כדי לסייע בבנייתן מחדש. דבריו עוררו תגובות סוערות ברשתות החברתיות, ובתקשורת האשימו אותו בגזענות וצביעות.

בנושאים חברתיים

ברוב הנושאים החברתיים נחשב הדלאי לאמה לליברל, יחסית לאנשי דת אחרים. הוא ייסד והקים את "קרן הדלאי לאמה", שמטרתה לקדם שלום וערכי זכויות אדם, מוסר ודמוקרטיה ברחבי העולם. גיאטסו הצהיר שהוא מאמין שהגילויים המדעיים המודרניים נכונים ומהימנים יותר מאשר העמדות הדתיות הישנות (בנושאים כגון בריאת העולם וכדומה).

באשר להפלה מלאכותית, עמדתו המסורתית היא כי אסור לבצע הפלה, אולם עמדתו זו אינה מוחלטת, כפי שהסביר לניו יורק טיימס (28 בנובמבר 1993):

"מנקודת המבט הבודהיסטית הפלה היא מעשה הרג שלילי, אך בימינו התרת ביצוע הפלה תלויה בפרטי המקרה: אם הילד שעתיד להיוולד יסבול מפיגור שכלי או יסבול מבעיות גנטיות שונות, או כאשר הלידה תגרום לבעיות רציניות מאד אצל ההורה, יש מקום לשקול לבצע הפלה. אני חושב שהפלה צריך לשלול או לאשר לפי התנאים".

ביקורת

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

(2012)

גיאטסו באחת משיחותיו עם שגרירים ודיפלומטים סיניים

ממשלת סין מציגה זה שנים רבות את פעילותו של גיאטסו כחתרנית ומסוכנת, ומנסה להפעיל את השפעתה על מנת למנוע את ביקוריו במדינות שונות, במטרה לבודד אותו. הסינים טוענים כי גיאטסו מעוניין להחזיר את טיבט למשטר הפיאודלי הנוקשה שהיה קיים בה בטרם הכיבוש הסיני, ולהחיל מחדש את מערכת העונשין הטיבטית שכללה ענישה גופנית ועונש מוות. כאשר ביקר גיאטסו בישראל, ב-1999 וב-2006, מתחה על כך ממשלת סין ביקורת חריפה. סין גם מחתה על תמיכתו בעצמאות טיוואן, שאותה הביע בזמן ביקורו במדינה בשנת 2001.

מנגד, טיבטים בדלנים קיצוניים יותר מוחים כנגד גישתו הפציפיסטית, וטוענים כי היא זו שהובילה לחוסר ההתקדמות במאבק לשחרור טיבט. לשיטתם, על העם הטיבטי לפתוח במרד אלים כנגד הכיבוש הסיני, במטרה לגרשם מטיבט.

כמו כן, אינטלקטואלים טיבטים וכן אנשים מרחבי העולם, סבורים כי על העם הטיבטי לנטוש את השלטון המסורתי של הדלאי לאמה, ולעבור לשלטון דמוקרטי לגמרי, המנוהל על ידי חברי פרלמנט ואנשי ממשל ולא אנשי דת.

יש הטוענים כי גיאטסו נגוע בשחיתות, ולראיה מציגים כי בחודש אוקטובר 1998, הודה גיאטסו שקיבל 1.7 מיליוני דולרים במשך כל שנות ה-60 מסוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, ה-CIA, כתמיכה ועידוד להתנגדותו לסין.

העיתונאי הבריטי כריסטופר היטצ'נס (Christopher Hitchens) פרסם בשנת 1988 כתבה ביקורתית כנגדו, שבה האשים אותו על כך שהוא תומך בהחזקת נשק גרעיני בידי הודו, אף שעמדתו היא כי יש לפרז נשק זה. כן נמתחה ביקורת על הליברליות שלו ואמירותיו באשר למופקרות, שלפיהן אין מדובר בתופעה פסולה כל כך. בנוסף נמתחה ביקורת על כך שקיבל תרומה גדולה מאד מכת האום שינריקיו, שהייתה אחראית להתקפת הסארין על הרכבת התחתית של טוקיו. התרומה, למעשה, נתקבלה שנים אחדות לפני פיגוע הטרור.

פציפיסטים שונים מחו על כך שלמרות התנגדותו למלחמות, הדלאי לאמה לא השמיע קולו נגד המלחמה בעיראק, לדבריהם מתוך רצונו שלא לפגוע ביחסיו עם מדינות המערב.

ראו גם

• דלאי לאמה
• הממשלה הטיבטית הגולה

לקריאה נוספת

• טנזין גיאטסו, חירות בגלות, הוצאת מודן, 2000. אוטוביוגרפיה.
• טנזין גיאטסו, תמצית החוכמה, הוצאת כנרת, 2006.
• דאגלס אברמס, ספר האושר הדלאי לאמה/ דזמונד טוטו, הוצאת כתר, 2017.

קישורים חיצוניים

אתרים רשמיים

• אתר האינטרנט הרשמי של טנזין גיאטסו
• האוטוביוגרפיה של טנזין כיאטסו (אתר רשמי)
• דעותיו של הדלאי לאמה - באתר הרשמי
• טנזין גיאטסו, באתר פרס נובל (באנגלית)

ראיונות

• מליסה מתיסון, ראיון פרישה עם הדלאי לאמה, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2011
• ראיון - שנערך ב-5 בספטמבר 2003 (לא פעיל)
• ראיון - שנערך ב-7 ביוני 2004 (לא פעיל)
• ראיון - שנערך ב-16 באפריל 2004 (באנגלית)

כתבות

• שחר שילוח, נזיר פשוט, באתר nrg‏, 6 ביולי 2004
• שחר שילוח, פאסיביות שנויה במחלוקת, באתר nrg‏, 2 בינואר 2006 - על דרכו הפציפיסטית של הדלאי לאמה
• שחר שלוח, קדוש שנוי במחלוקת, באתר nrg‏, 9 בינואר 2005
• נטע סלע, הדלאי למה: כשהדת פוגשת בפוליטיקה נולדת אלימות, באתר ynet, 15 בפברואר 2006 - על ביקורו בישראל של הדלאי לאמה ה-14
• ynet, הדלאי לאמה מפתיע: סין טובה לטיבט, באתר ynet, 18 באוקטובר 2004
• אריאנה מלמד, ביוגרפיה חדשה: דלאי מאמא, באתר ynet, 19 ביוני 2000
• שחר שילוח, אוקיאנוס של חוכמה, באתר nrg‏, 17 בפברואר 2006 - על סיפור חייו ודעותיו של הדלאי לאמה

ציטוטים

• אמרות חכמה של הדלאי לאמה - ציטוטים מתוך הבלוג "אהבת חינם"
• עטיפת הספר, תמצית החוכמה, באתר nrg‏, 15 בפברואר 2006 - ציטוטים מספרו של הדלאי לאמה

ביקורת והתנגדות

• סבר פלוצקר, מוסר טיבטי כפול, באתר ynet, 21 בפברואר 2006 - מאמר ביקורת
• בנדיקט קארי; ניו יורק טיימס‏, חוקרי מוח נגד הדלאי לאמה, באתר וואלה!‏, 27 באוקטובר 2005 - כתבה על התנגדות מדענים לתמיכתו של גיאטסו בחקר המדיטציה באופן מדעי

הערות שוליים

הקודם: טובטן גיאטסו

דלאי לאמה 1950 עד ימינו

הבא: -

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25932932טנזין גיאטסו