טורבינת רוח
טורבינת רוח היא מדחף המשמש להמרה של אנרגיית רוח לאנרגיה חשמלית.
טורבינת רוח היא גרסה מודרנית של טחנות הרוח ששימשו לטחינה של חיטה לקמח. קיימים שני סוגים של טורבינות רוח: טורבינות ציר אופקי, בהן האנרגיה המכנית מסיבוב הציר האופקי מחוברת ישירות לגנרטור, באופן המזכיר מאוורר; וטורבינות ציר אנכי, בהן אנרגיית הסיבוב של הציר האופקי מסובבת ציר אנכי המחובר לגנרטור שבבסיס הטורבינה. השימוש בטורבינות נפוץ בעולם. דנמרק היא מהחלוצות בשימוש במקור אנרגיה זה.
נצילות וסוגי טורבינות
נצילות הטורבינה הוא היחס המבוטא באחוזים בין כמות האנרגיה החשמלית הרגעית המופקת ביחידת זמן בפועל באמצעות המדחף לבין כמות האנרגיה הקינטית של הרוח שהייתה עוברת ביחידת זמן דרך שטח חתך הפעולה של המדחף ("שטח הדיסק"). נצילותה המקסימלית התאורטית של טורבינת רוח הוא כ-59.3% ("גבול בץ" או Betz-Limit), אולם נצילות זו אינה בת השגה. הנצילות המעשית לה טוענים יצרני ומפעילי טורבינות רוח הוא בין 15% ל-35%.
טורבינות רוח מופיעות בשתי גרסאות עיקריות:
- טורבינות ציר אופקי, ברובן בעלות מבנה הדומה בעיקרו לזה של מאוורר עם כנפי מדחף, אך אופן פעולתן הפוך: בעוד שבמאוורר אנרגיה החשמלית מסובבת את כנפי המאוורר באמצעות מנוע לשם יצירת רוח מלאכותית, בטורבינת רוח אנרגיית הרוח מסובבת את להבי הטורבינה המניעות גנרטור להפקת אנרגיה חשמלית.
- טורבינות ציר אנכי, ברובן בעלות מבנה דמוי "להבת נר" הנוצר באמצעות שניים עד שלושה להבים קשתיים המחוברים בקודקודם ובבסיסם אל ציר אנכי המניע גנרטור. סוג נוסף של טורבינות ציר אנכי, אשר לעיתים מונח אופקית בצמוד לקרקע, או אנכית צמוד לקיר, היא טורבינת המפוח, או "גלגל סנאי". מחקר של הרשות המדעית באיחוד האירופי עבור הפעלת טורבינות רוח באסיה, מצא שיעילות הטורבינות הללו מגיעה ל-85% ויותר, בעוד טורבינות המדחף מגיעות ליעילות של 55%–65% בלבד[1].
המחקר והניסיון מראים כי נצילותן של כל טורבינות ציר אנכי גבוהה מזו של טורבינות ציר אופקי, אך השימוש בהן רווח פחות, מסיבות של עלויות תכנון והקמה.
בשנת 2008 הומצאה מערכת מיתרים להפקת אנרגיה מרוח (חגורת רוח), ללא טורבינה. מערכת זו פועלת בעקבות תנודות של חגורה בין סלילים ומפיקה אנרגיה חשמלית[2]. הממציאים צופים שמערכת זו תקל מאוד על הפקת אנרגיה ביתית מרוח.
בשנים האחרונות מתבצעים ניסויים עם טורבינת רוח חדשה שעובדת בהשראת תעופת ציפורים[3].
הפקת חשמל באמצעות טורבינות רוח
הפקת חשמל מאנרגיית רוח היא בין הדרכים הזולות ביותר לייצור חשמל, בהשוואה למחירי השוק של הפקת החשמל מאנרגיות אחרות. פוטנציאל ייצור החשמל באנרגיית הרוח, יחסי למהירות הרוח בחזקה שלישית. למשל: תפוקת החשמל מיחידת שטח הניצבת לכיוון הרוח ברמת הגולן, היא בממוצע פי 8 מאשר במישור החוף, מאחר שמהירות הרוח ברמת הגולן היא בקירוב כפולה מזו שבמישור החוף. בנוסף לבחירת המיקום של הטורבינה, ניתן להשיג מהירויות רוח גבוהות יותר על ידי שימוש בתרנים גבוהים יותר או שימוש בשוברי רוח.[4] ההערכה היא שייצור החשמל באנרגיית רוח הוא כלכלי, באזורים בהם מהירות הרוח עולה על 8 מטרים לשנייה (28.8 קמ"ש), בממוצע. מהירויות כאלה נרשמו באזורים שונים בעולם, כגון בקליפורניה (בין האוקיינוס למדבר), באיים שונים (הקנאריים, הים האגאי, הוואי) ועוד. עם זאת, עשרות אלפי טורבינות רוח הותקנו בארצות הברית ואלפי טורבינות באירופה, בהודו ובמדינות נוספות רבות, גם באזורים בהם עוצמת הרוח קטנה יחסית. בדנמרק, לדוגמה, הותקנו טורבינות רוח על בסיס כלכלי, באזורים בהם נושבות רוחות במהירות ממוצעת של 5.6 מטרים לשנייה, בתנאים בהם תפוקת החשמל נמוכה בכ־40% מזו שבמהירויות הגבוהות דלעיל, וכך גם בגרמניה ובמקומות אחרים.
הפעלת הטורבינות ביעילות הנמוכה כדאית, בגלל מחירי עידוד והטבות שונות לייצור חשמל מאנרגיית רוח. בארצות אלה, קובעי מדיניות תעריפי החשמל מכירים בערך הסביבתי של ייצור אנרגיה נקייה, ומוצאים דרך לסבסד אותו.
יתרונות וחסרונות בהפקת חשמל מאנרגיית הרוח
יתרונות
עלות הפקת חשמל נמוכה, עקב הניצול של אנרגיה זמינה. רוח אינה עולה כסף, ולא נדרש דבר כדי ליצור אותה. המקור לה הוא מהאנרגיה הסולארית (כשהאוויר מתחמם אוויר אחר תופס את מקומו ונוצרת רוח). למעשה, העלויות העיקריות הכרוכות בהפקת החשמל מטורבינות רוח הן עלויות התכנון וההקמה של התחנות המבוססות עליהן. השקעה ראשונית זו עשויה להיות כדאית, משום שתהליך ייצור החשמל והתפעול השוטף זולים. עקב פשטות המערכת כמות התקלות בה נמוכה יחסית.
יתרון נוסף הוא שאנרגיה חלופית זו אינה מזהמת את הסביבה ואינה מכלה מחצבים כמו תחנות כוח מבוססות דלק דוגמת פחם, נפט וגז טבעי.
מניעת פליטות - טורבינות רוח אינן פולטות גזים מזהמים כמו טורבינות ששורפות גז למשל.
מניעת פליטת חום לסביבה - טורבינות רוח אינן פולטות חום לסביבה ואינן מוציאות אוויר חם מאוד (בטמפרטורה של כמה מאות מעלות) ששורפות מיידית בעלי כנף שעוברות בסביבת תחנות הכוח הקונבנציונליות.
השתלבות נופית - המבנה של טורבינות רוח הוא מבנה אווירודינמי ולכן הקווים שלה אינם בולטים ולא מהווים הפרה קשה של הסביבה הנופית. ניתן למצוא בשכיות חמדה רבות באירופה טורבינות רוח וניתן לראות שקיים איזון נופי שלא פוגם באיכות הנופית.
חשמל זמין בשעות שיא - ישנם זרמי רוח בשעות צריכת השיא בחורף כאשר יש סופות והפרשי טמפרטורות הגורמים לשקעים ורמות ברומטריות, אשר גורמים לרוחות חזקות. אלה הן בדיוק השעות שבהן מפעילים את החימום בבתים ויש צריכת שיא. יתירה מזו, היכולת לקיים מתקני ייצור באופן מדולארי מאפשר קרבה של המתקנים ובכך הבטח אספקה ברמה גבוהה יותר ואמינה יותר לצרכנים.
בארצות בהן מותקנות טורבינות רוח בים ישנם זרמי אוויר קבועים בשעות קבועות ולכן ניתן לקבל גרף ייצור קבוע ואמין בהתאם לצרכים וכן ניתן גם לבצע אדפטציה של שעות פעילות התעשייה לשעות בהן האנרגיה מופקת, בכך להוזיל את עלויות הייצור באופן משמעותי.
עצם העניין שאין צורך בדלקים הוא דבר מאוד משמעותי בטורבינות רוח. עצרו וחשבו, אין צורך במערך לוגיסטי, באסדות גז, בצנרת מיוחדת, במתקנים מסוכנים וצנרת שחייבת לעבור גם באזורי יישוב (אסונות תאונות פיצוץ צינורות הגז מוכרים בכל העולם). הבאת הדלק הפוסילי (נוזלי או פחמי) יוצרת זיהום ימי מאוד משמעותי. טורבינת רוח אינה מזהמת.
חסרונות
הפקת חשמל מרוח מזיקה לסביבה פחות מייצור חשמל בתחנות כוח קונבנציונליות, אולם חוות הרוח משפיעות על הסביבה בתוכה הן פועלות. המפגעים העיקריים המיוחסים לניצול האנרגיה של הרוח הם: רעש, פגיעה בנוף, בטיחות, פגיעה בבעלי חיים, שדות אלקטרומגנטיים, עלות החומרים באנרגיה ופגיעה בניצול קרקעות. החששות העיקריים הם מפני הרעש שיוצרים להבי טורבינות הרוח[5], הפגיעה בנוף והנזק לבעלי חיים. כמו כן ישנם מחקרים שהוכיחו שלחוות גדולות ישנה השפעה שלילית על האקלים ולשימוש מאסיבי בטורבינות בינוניות יכולה להיות השפעה על האקלים הקרוב[6]. להלן פירוט של החסרונות ופתרונותיהם:
- בפעולתה של טורבינת רוח נוצרים שני סוגים של רעש: רעש מכני ורעש אווירודינמי. הרעש המכני נגרם על ידי פעולת המערכת (גנרטור, מסבים) ועוצמתו מושפעת מגודל המערכת. הרעש האווירודינמי נגרם על ידי תנועת הלהבים באוויר, והוא תלוי בגודל הלהבים ובצורתם. ניתן להפחית את עוצמת הרעש האווירודינמי באמצעות התאמת צורת הלהבים ובחירת אתרים מתאימים מבחינת זרימת הרוח, המרוחקים ממקומות יישוב. כשממקמים חוות רוח במרחק מספיק מהיישוב (1–2 ק"מ) אין שום השפעה של הרעש ביישוב.
- השפעת טורבינות הרוח על עופות נחקרה במדינות המנצלות אנרגיה של הרוח. הנושא החשוב ביותר היה התנגשויות של עופות בטורבינות, אולם נבחנו גם ההשלכות על תזונת הציפורים וקינונן. הסכנה לציפורים צומצמה במידה ניכרת באמצעות הגדלת הלהבים והקטנת מהירותם, על מנת שייראו בעיני הציפורים במעופן. כמו כן הותקנו סולמות פנימיים וחיווט תת-קרקעי כדי למנוע קינון ציפורים על המתקנים. כשמשווים את הפגיעה טורבינות רוח למבנים אחרים מעשי אדם היא נמצאת זניחה.[דרוש מקור]
- שאלת הפגיעה בנוף היא סובייקטיבית מעיקרה, אבל את ההתנגדות הגדולה ביותר מעוררות חוות רוח הבולטות לעין באזורים גבוהים בהרים. חלק מהגורמים המשפיעים על המראה ניתנים לוויכוח: המרחק מהמתבונן, מספר הטורבינות הנראות בשלמותן או בחלקן, סוג הטורבינות, גודלן וצבען, מספר הלהבים ומהירות סיבובם, תנאי האור וסידור הטורבינות באתר. בחינה אובייקטיבית של גורמים אלו יכולה לסייע להפחית את השפעות חוות הרוח על הנוף.
- החיסרון העיקרי של ייצור חשמל מאנרגיית רוח נובע מהתלות המוחלטת בנשיבת הרוח. ניתן להתגבר על מחסור ברוח באמצעות תכנון מערכי טורבינות הרוח לפעולה בזמן שיא הביקוש, אומר ביירה-מדסן, נשיא חברת טורבינות הרוח הדנית, MICON NEG, ומבהיר ש"צריכת האנרגיה בדנמרק מגיעה לשיאה בשעות אחה"צ של ימי דצמבר הקרים, וסביר להניח שבשעות אלו נושבת הרוח בעוצמה הרבה ביותר". יחד עם זאת דנמרק הגיעה כבר למצב של 100% צריכה מאנרגיה מתחדשת. חיסרון אבל גם יתרון, הצורך בהולכת גז לאתרי ייצור ומעבר ליד יישובים עם מוצרים דליקים ומסוכנים מהווה גורם מאזן לחסרון של אי רציפות. גם אי רציפות אספקת גז קימת במקומות רבים בעולם וגם אי רציפות אספקת דלקים. כאן בא לידי ביטוי הסכמים גאופוליטיים שיכולים להוות אלמנט איום קיומי על מדינות.
- חיסרון עיקרי נוסף הוא היעדר אמצעי אחסון לחשמל, שהופק בעת שהרוח נשבה בחוזקה. מעריכים שטכנולוגיות עתידיות כגון גלגלי תנופה, או כמצברי ענק יפתרו בבוא הזמן את בעיית אחסון החשמל. יחד עם זאת גם חשמל קונבנציונלי לא ניתן לאחסון מעבר מהספק תפוקה גבוה לנמוך כרוך בבזבוז דלקים רב, ופליטת זיהומים מיותרים.
- חיסרון עיקרי נוסף הוא כמות התפוקה: נדרשות הרבה טורבינות על מנת להפיק חשמל בהספק של תחנת כוח שורפת-דלק גדולה.
- השפעה על האקלים. חוות רוח יכולות לשנות את מאפייני זרימת האוויר ועוצמתו, ובכך להשפיע על הסביבה הקרובה והרחוקה, הן ברמות החום והקור, והן במשקעים, על ידי שינוי מקום ירידת הגשם, ושינוי בעוצמת הגשם והטל.[6]
שיקולים נוספים
ההוצאות החיצוניות של יצור חשמל בתחנות כוח הכוללות זיהום אוויר, נזק לבריאות, ניקוי כתמי נפט ודליפות אינן נכללות בדרך כלל בתחשיב מחירי החשמל. מנגד, לטורבינות הרוח ישנה השפעה שלילית על המגוון הביולוגי והמרקם האקולוגי, שההשקעה בשיקומם ושימורם לרוב אינה נכללת בתחשיבי עלות הייצור של אנרגיית הרוח. לעומת זאת עלות המשק לתחלואה הקשורה בייצור חשמל באמצעות תחנו כוח השורפות דלק היא מאוד גבוהה גם בכסף וגם בחיי אדם. בישראל, מספר האנשים שמאבדים את חייהם כתוצאה ממחלות ריאה הקשורות לזיהום אוויר נאמד באלפים כל שנה.
ייצור חשמל מאנרגיית הרוח ברחבי העולם מקטין את ההשפעות השליליות של שימוש בדלק פחמימני לייצור חשמל. באירופה, המובילה בפיתוח אנרגיה מרוח, מקובלת הטכנולוגיה כחלופה מועדפת לשימוש באנרגיה גרעינית ובדלק פחמימני לייצור חשמל, במקומות המתאימים להפקת אנרגיית רוח.
השימוש בטורבינות רוח בעולם
בארצות הברית ובאירופה השימוש בטורבינות רוח נפוץ ביותר. בארצות הברית החלה התפתחות משמעותית בתחום בתחילת שנות ה-80 במדינת קליפורניה. גם באירופה החלה התפתחות בתחום בשנות ה-80: בגרמניה ובמדינות סקנדינביה; דנמרק היא אחת החלוצות בהקמת טורבינות רוח, ובשנת 2004 כ-20 אחוז מהחשמל במדינה זו יוצר באמצעותן. בשנות ה-90 וה-2000 הואץ השימוש בטורבינות רוח במדינות נוספות באירופה כמו אנגליה, ספרד, ועוד.
ב-2013 הסתיים השלב הראשון בהקמת חוות הטורבינות הימית מערך לונדון, אשר עם השלמתה צפויה להיות חוות טורבינות הרוח הימית הגדולה בעולם.
- בשנת 1990 כבר פעלו בעולם כ-20,000 טורבינות על אנרגיית רוח, וסיפקו בערך 2,000 מגוואט חשמל. 90% מטורבינות הרוח בעולם מופעלות במדינת קליפורניה בארצות הברית, בה גדולה המודעות למקורות אנרגיה חלופיים.
- בשנת 1998 נוספו 2,100 מגוואט חשמל שיוצר באמצעות אנרגיית רוח. זוהי עלייה של 35% לעומת שנת 1997. סך הכול ייצור החשמל בשנת 1998 באמצעות טורבינות רוח הסתכם ב-9,100 מגוואט. תעשיית המתקנים לניצול אנרגיית הרוח מכרה בשנת 1998 בסכום של כמעט שני מיליארד דולר.
- בשנת 1999 ייצרו טורבינות רוח 21,000 מגוואט-שעה חשמל. מספיק כדי לספק צריכה של 3.5 מיליון בתים בעיר.
על פי דיווח של הארגון האמריקאי לשימוש באנרגיית רוח (American Wind Energy Association):
- בשנת 2002 הותקנו בעולם תחנות כוח חדשות המפיקות 6,848 מגוואט חשמל, והביאו את הייצור העולמי לרמה של 31,000 מגוואט.
- הייצור של חשמל מאנרגיית הרוח בארצות הברית הגיע בשנת 2002 לכמות של 4,700 מגוואט (כמות אנרגיה המספיקה לכ-3 מיליון דירות מגורים). מתוך זה נוספו במשך שנת 2002 כ-400 מגוואט.
- בשנים 2005–2008 ההספק המותקן בעולם היה 59,091, 74,223, 93,849 ו-121,188 מגאוואט בהתאמה.
טורבינות רוח בישראל
פעילות ממשלתית לקידום טורבינות רוח בישראל
עוד לפני הקמת המדינה, הקימה הסוכנות היהודית ועדה לבחינת ניצול אנרגיית רוח. בשנת 1951 הגיעה לישראל ועדה של אונסקו לייעוץ לגבי ניצול אנרגיית רוח לייצור חשמל. בעקבות זאת הוקמו מתקנים למדידת עצמת הרוח ב-18 נקודות ברחבי ישראל ובאמצע שנת 1953 הוקם מתקן ראשון לניצול אנרגיית רוח באילת[7][8]. בשנת 1959 הוצבו שוב נקודות למדידת אנרגיית הרוח, הפעם על ידי הטכניון[9].
בנובמבר 1980 הוכרזה לראשונה במשרד האנרגיה והתשתית תוכנית לניצול אנרגיית הרוח בישראל, שבמסגרתה בוצעו פעולות לאיתור אתרים לטורבינות רוח וחוות רוח, מחקר ופיתוח, התחברות לרשת החשמל ולהקמת טורבינות רוח לייצור חשמל כמתקני הדגמה ובחוות רוח. משרד האנרגיה אף הציע סובסידיות ליזמים שישקיעו בטורבינות רוח[10].
בשנת 2009 החליטה הממשלה על קידום ייצור חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת, אולם לא נקבעו מכסות ייחודיות לאנרגיית רוח[11]. בשנת 2011 החליטה הממשלה על הקצאת מכסה של 800 מגהוואט לייצור חשמל בטורבינות רוח[12]. בהתאם לכך נקבע באוקטובר 2011 תעריף מובטח לחשמל מאנרגיית רוח של 49–53 אגורות לקוט"ש[13]. אולם, בשל הליכי תכנון ארוכים, התנגדות הארגונים הסביבתיים, התנגדות תושבים והתנגדות משרד הביטחון לא הוקמו טורבינות חשמל בהיקף משמעותי. באוקטובר 2014, בעקבות העיכובים בייצור חשמל בטורבינת רוח החליטה הממשלה על הסטת מכסות של 90 מגהוואט לייצור חשמל מאנרגיית שמש[14]. בעקבות ירידת מחירי הטורבינות הורידה רשות החשמל את התעריף המובטח של חשמל מאנרגיית רוח לכ-40 אגורות לקוט"ש[15].
בתחילת 2016 לא התקדם באופן משמעותי התקנת טורבינות רוח בישראל. היצרנים בענף ייחסו זאת לתעריפים שאינם מספקים סבסוד מספק להתקנת הטורבינות, ולמגבלות על גובה הטורבינות המותרות בישראל[16].
בתחילת 2020 הורה בית המשפט העליון לאפשר ליזמים שהגישו תוכנית לחוות טורבינות רוח ברמות מנשה לערער למועצה הארצית לתכנון ולבנייה על הסוגיות העקרוניות בנוגע לתוכניות לטורבינות רוח, לאחר שתוכניתם נדחתה בנימוקים של רמת פיזור הטורבינות, ערכי רעש וריצוד, חשש לפגיעה בציפורים ומשטר ההפעלה של הטורבינות[17].
ייצור בפועל
טורבינת רוח גדולה להדגמה ראשונה לייצור חשמל הוקמה והופעלה בשנה 1981 בקרבת מפעל ישקר במעלות-תרשיחא ביוזמת משרד האנרגיה והתשתית ובסיועו, בשיתוף פעולה עם מפעל ישקר[18]. החשמל שייצרה הטורבינה סופק ישירות למפעל. טורבינת הדגמה שנייה הוקמה והופעלה ב-1985 בתל קטיף[19]. הטורבינה הוכרה על ידי משרד האנרגיה והתשתית ועל ידי חברת החשמל כ"יצרן חשמל פרטי" ראשון, וחוברה לרשת חברת החשמל. החשמל שייצרה נמכר לחברת החשמל על פי תעריפי חשמל ליצרני חשמל פרטיים מאנרגיות מתחדשות שהוגדרו אז לראשונה.
ב-1984 משרד האנרגיה אישר לתושבי כליל שבגליל המערבי, להתקין טורבינות רוח קטנות וזולות, ולמכור עודפי חשמל לחברת החשמל. האישור ניתן בעקבות כישלון הניסוי בתאים פוטו-וולטאיים, שייצרו מעט מדי חשמל. יוזמה זו הצליחה, ותושבי כליל החלו למכור עודפי חשמל לחברת החשמל כבר ב-1985.
ב-1986 הקימה חברת החשמל טורבינת רוח להדגמה בגוש שגב בגליל. כמו כן הוקמה ב-1986 טורבינת רוח להדגמה כ"יצרן חשמל פרטי" במעלה גלבוע. ב-1987 הוקמה טורבינת הדגמה בבית יתיר וב-1988 - על רכס הר כביר, ליד אלון מורה. ב-1987 נבנתה טורבינת רוח אופקית גדולה, לפי שרטוטיו של המהנדס והממציא אלכסנדר זרחין באתר הבניה של העיר אפרת. הרוחות החזקות במקום פרקו את המתקן, והניסוי הופסק. באותה שנה בסיוע משרד האנרגיה נוסתה טורבינת רוח אופקית נמוכה, ביישוב תקוע[20]. ב-1992 הוקמה חוות רוח ובה עשר טורבינות על הר בני רסן שברמת הגולן.
נכון ל־2013, טורבינות רוח הפיקו חשמל למערכת החשמל הארצית בהיקף של 6.2 מגה-וואט, בשני אתרים ברמת הגולן.
בשנת 2016 החלו לפעול שתי חוות רוח: האחת ברמת סירין שבגליל התחתון[21] והשנייה בגלבוע, בשטח שבין הקיבוצים מעלה גלבוע ומירב[22].
תוכניות עתידיות
במקומות שונים בישראל נעשו סקרי רוחות לגבי כדאיות הפעלת טורבינות רוח במקום. מחקר שנערך הצביע על מזרח רמת הגולן (קו התלים), כאתר מועדף להצבת טורבינות רוח. עם זאת, התנגדות מערכת הביטחון (בשל טענה לשיבוש מערכות צבאיות אלקטרו-מגנטיות) מונעת את הרחבת פריסת טורבינות הרוח ברמת הגולן[23].
בסקר שנעשה ב-1980 עבור משרד האנרגיה, נבחר מספר מקומות מצומצם, ולשם הופנו עיקר המאמצים[24]. בעקבות החוק החדש של משרד האנרגיה משנת 2008, יש בישראל היערכות של ארגונים שונים, לקראת הפעלת טורבינות קטנות ובינוניות בפריסה רחבה הרבה יותר[25][26].
בשנת 2020 הוקמה ברמת הגולן חוות הרוח עמק הבכא על ידי חברת אנלייט אנרגיה מתחדשת. החווה, הכוללת 30 טורבינות, היא חוות הרוח הגדולה בישראל, וצפויה לספק חשמל ל-40 אלף משקי בית בישראל[27].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: HAWT |
| ערך מילוני בוויקימילון: VAWT |
| ערך מילוני בוויקימילון: WT |
| ערך מילוני בוויקימילון: טורבינת רוח |
- השפעת טורבינות רוח על ציפורים (אורכב 15.06.2009 בארכיון Wayback Machine)
- ארז גרטי, כיצד פועלת תחנת כח המונעת על ידי הרוח?, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 30 אפריל 2010
- הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות - הקמת טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל.
- טורבינות רוח לייצור חשמל - מידע מאתר הגן הסולארי 2009
- הערכה כלכלית-סביבתית של הפקת אנרגיה באמצעות טורבינות רוח בישראל, כתב העת אקולוגיה וסביבה, אוקטובר 2015
- אטלס אנרגיית הרוח של ישראל, כתב העת אקולוגיה וסביבה, אוקטובר 2015
- עדי רובינשטיין, איומים ברמה, באתר ישראל היום, 1 בדצמבר 2017
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ מחקר לצורך התקנת טורבינות רוח באסיה
- ^ מערכת חגורת הרוח
- ^ "טורבינת רוח בהשראת ציפורים - הידען". הידען. 2017-02-18. נבדק ב-2018-04-23.
- ^ Dan Garisto, Windbreaks May Improve Wind Farm Power, Physics 14, 2021-07-30
- ^ השפעה של רעש מטורבינות רוח על חיות בר – התייחסות בתהליכי תכנון, באתר אקולוגיה וסביבה, 2021-07-14
- ^ 6.0 6.1 מחקר על השפעות חוות רוח על האקלים העולמי
- ^ מתקז נסיוני להפקת חשמל בכוח הדוח מוקם באילת, דבר, 24 בדצמבר 1952
- ^ אפשרויות טובח להפקת חשמל במתקני רוח, הצופה, 29 ביולי 1954
- ^ הוקמו תחנות רוח נסיוניות לייצור חשמל, דבר, 19 בינואר 1960
- ^ מתקני רוח יזינו רשת החשמל הארצית, דבר, 5 בדצמבר 1983
- ^ קביעת יעד מנחה וגיבוש כלים לקידום אנרגיות מתחדשות בפרט באזור הנגב והערבה, החלטה מספר 4450 של ממשלת ישראל ה-31, משנת 2009, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^ מדיניות הממשלה בתחום הפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים, החלטה מספר 3484 של ממשלת ישראל ה-32, משנת 2011, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^ ישראל עוברת לחשמל ירוק: 2000 מגוואט באנרגיות מתחדשות ישתלבו במהלך 7 השנים הבאות, הודעה משותפת לעיתונות, 11 באוקטובר 2011
- ^ יישום יעדי הממשלה לייצור חשמל ממקורות מתחדשים - דיון בעררים על החלטת ועדת השרים לעניין קידום, פיתוח ויישום אנרגיות מתחדשות, החלטה מספר 2117 של ממשלת ישראל ה-33, משנת 2014, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^
אבי בר-אלי, המדינה חותכת את התעריפים שתשלם בעבור אנרגיית רוח ב-15%, באתר TheMarker, 6 באפריל 2014
- ^ צבי לביא, "רשות החשמל מכשילה את טורבינות הרוח", באתר ynet, 5 בינואר 2016
- ^ עע"מ 5232/18 חברת אנרג'קס נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון, ניתן ב־23 בפברואר 2020
- ^ טורבינת הרוח תופעל השבוע, מעריב, 12 באוקטובר 1981
- ^ מנחם רהט, טורבינה רוח להפקת חשמל מופעלת בגולן, מעריב, 25 ביולי 1985
- ^ מאמר על מצב הפקת אנרגיית הרוח בישראל בדיוק לפני הקמת החוות הראשונות.
- ^ עמירם ברקת, האם חוות הרוח הראשונה בישראל תהיה גם האחרונה?, באתר גלובס, 25 ביוני 2014
- ^ מעלה גלבוע: הקיבוץ מקים 14 טורבינות רוח
- ^ אתר חוות הרוח בגולן
- ^ מחקרו של ד"ר משה דן הירש מ-1980 לגבי מקומות מתאימים לטורבינות רוח המחקר שימש בסיס למשרד האנרגיה בכל פעולותיו בשני העשורים הבאים.
- ^ על פריסה רחבה של תחנות פרטיות בעקבות החוק החדש
- ^ ארגון הקואופרטיב לאנרגיית רוח בישראל
- ^ אילן ליזרוביץ, בקרוב: עוד 30 טורבינות רוח ברמת הגולן, באתר ישראל היום, 11 יוני 2018
| אנרגיה מתחדשת | ||
|---|---|---|
| אנרגיה סולארית | תא פוטו-וולטאי • פאנל סולארי • מגדל שמש • טורבינה סולארית • ארובת שרב (טכנולוגיה מוצעת) • בריכת שמש • דוד שמש • לייזרים שאובי-שמש • הליוסטט • תנור שמש |
|
| אנרגיית רוח | טורבינת רוח • טחנת רוח | |
| אנרגיית מים | אנרגיה הידרואלקטרית • תחנת כוח הידרואלקטרית • אנרגיית גלים • אנרגיית גאות ושפל • טחנת מים • מבטשה • אנרגיה שאובה | |
| כוחות נוספים | דלק ביולוגי (ביו דיזל) • ביוגז • אנרגיה גאותרמית | |
32649493טורבינת רוח