אנגלו-סקסונים
ערך זה עוסק בקבוצת עמים גרמאניים קדומה ממנו יצא העם האנגלי. אם התכוונתם לאוכלוסיות שמוצאן באיים הבריטיים, ראו 
האנגלו-סקסונים (באנגלית: Anglo-Saxons) היו קבוצת עמים גרמאניים, שפלשה לבריטניה הגדולה לקראת המאה ה-5 לספירה, והיוותה בסיס להתפתחות הממלכה האנגלית העתידית.
מקור המונח
המונח "אנגלו-סקסוניי" מוצא את שורשו בימי המלך אלפרד הגדול, שנהג להשתמש בתואר "רֶקְס אַנגלוֹרוּם סַקסוֹנוּם" או "רקס אנגול-סקסונום". פשר התואר אינו ידוע לבטח, אך נהוג לייחסו לאיחודן הסופי של שבע ממלכות ההפטרכיה תחתיו בשנת 886. בדה ונרביליס כתב כי תושבי הממלכות הצפוניות (מזרח אנגליה, מרשיה ונורת'מבריה) השתייכו לאנגלים, תושבי אסקס, וסקס וססקס היו לנצר הסקסונים, בעוד שיושבי קנט ודרום המפשייר השתייכו לשרידי היוטים.
היסטוריונים מוקדמים יותר, מאידך גיסא, לא מתייחסים להבדלים בין שתי הקבוצות הראשונות, ולנוכח הממצאים הארכאולוגיים, ניתן לומר כי רק תושבי קנט התבדלו מיושבי אנגליה המדוברים. עובדה משונה היא שכותבי וסקס מספרים על ממלכתם כחלק מ'אנגליקין' ושפתם כ'אנגליסק', בעוד שמלכי וסקס טענו כי הם נצר ל'ברניקיה'.
מכל מקום, סביר להניח כי האנגלים והסקסונים היו ללאומים שונים, אך התמזגו בתקופה מוקדמת, אולי אפילו לפני הפלישה הסקסונית. הפעם הראשונה בה הוזכר המושג הייתה כמאה שנים טרם ימי אלפרד, בכתבי פאולוס דיקונוס, אך ספק אם שימש להבדלת יושביה הטווטונים של אנגליה מיושביה הסקסונים.
הפלישה הסקסונית
בשנת 410 השיב הקיסר הרומי הונוריוס לעצומת יושבי בריטניה כי עליהם לטפל לבד בענייניהם. מאזכור זה הסיקו היסטוריונים כי השלטון הרומי באי תם, אם כי עדויות מאוחרות מצביעות כי הרומים שבו לשלוט באי לתקופה קצרה. לתוך ריק זה נכנסו הסקסונים, והתיישבו בעיקר לחוף המזרחי והדרומי של האי. מנהיג הבריטונים לאחר עזיבת הרומאים היה ורטיגן. באותה עת איים שבט הפיקטים מהצפון (סקוטלנד של היום) על האזור בו שלט ורטיגן, והאחרון, שחשש מאד מהפיקטים, החליט להזמין שכירי חרב סקסונים, אשר ישבו באותה עת באזור הים הצפוני (הולנד של היום). לאחר שהסקסונים הדפו את הפיקטים מסקוטלנד, הם קיבלו מוורטיגן אדמה בקנט, אולם משזה סירב לשלם להם על שירותיהם, מרדו בו. באספת שלום שכונסה, הערימו הסקסונים על הקלטים ורצחו 300 מזקניהם ומנהיגיהם בחרב. כתוצאה משני קרבות שבאו אחר כך, נהרג הורסה ואילו הנגיסט ובנו אייסק יצאו עם ידם על העליונה. הילידים הקלטים ניגפו וברחו מפני הפולשים. קנט ולאחר מכן לונדון עברו לשליטה אנגלו-סקסונית.
בהיעדר מקורות היסטוריים מהימנים, רבים פנו לאגדות לשם חיפוש אחר האמת. אותן אגדות ספרו כיצד שר המלחמה, ורטיגרן, מנהיג הבריטונים, העניק שטחים בקנט למנהיג היוטי, הנגיסט, בתמורה לתמיכתו בהגנת גבולות הממלכה מהפולשים הקלטים. ממצאים ארכאולוגיים מעידים כי ממלכות אנגלו-סקסיות הוקמו בקנט, ססקס, מידלאסקס, אסקס, מזרח אנגליה, לינדסי, דיירה והאי ויט, בחלק המאוחר של המאה ה-5.
מצבה של בריטניה עד לשנת 545 היה יציב יחסית, ב־120 השנים הקודמות הוסיפו האנגלו-סקסים רק את גלוקשייר, וילטסשייר, בדפורדשייר ובאקינגהמשייר לשטחים בהם שלטו באופן יציב. לאחר 50 שנות יציבות ושביתת-אש, הגיעה לבריטניה המגפה היוסטיאנית (אנ'); מאחר שהקלטים סחרו עם עמי הים התיכון השפיעה עליהם המגפה הרבה יותר מאשר על הסקסונים. מוערך כי עד כ-1/2 מאוכלוסיית הבריטונים נכחדה בדבר. הדבר סייע לאנגלים לכבוש את מרבית שטח אנגליה ב-50 השנים הבאות.
תהליך ההגירה הסקסונית לאנגליה מכונה "הפלישה הסקסונית", אולם שם זה אינו הולם את התופעה. עמים אחרים כאנגלים, יוטים, פריסים ואולי פרנקים, השתתפו בכיבוש. השבטים השונים הקימו כמות נכבדת של ממלכות, שמאוחר יותר התאחדו ליצור שבע ממלכות ראשיות, שזכו לכינוי ההפטרכיה.
בהתאם למסורת, קנט הוקמה בידי המנהיג היוטי, הנגיסט. מלך יוטי אחר, הורסה, אולי לקח חלק במעשה, ואולי היה אחי הנגיסט. עוד פחות ידוע אודות יסוד מזרח אנגליה, ועל גורל הבריטונים המקומיים, שבט האיקני הידוע. השם מרשיה אולי נובע מהמילה הגרמנית לאזור קו הגבול (Marko) ולנהר המרסי, שקיבל את שמו מהיותו קו הגבול בין מרסיה לנורת'מבריה. דיירה וברניסיה הן כנראה עיוות אנגלי לשמות גאוגרפיים בריטיים אחרים, מאוחר יותר שתי הממלכות התאחדו כדי ליצור את ממלכת נורת'מבריה.
גורל התושבים הרומנו-בריטים של האי אינו ידוע, היסטוריונים רבים נטו להאמין לגירסת גילדאס בדבר כיבוש ורצח עם בידי הפולשים, אולם לאחרונה הסתבר כי המשיכו להתקיים כחלק מהמעמד הנמוך או כעבדים. עם התחדשות המקורות ההיסטוריים האמינים ניתן להבחין בעובדה כי למעט ויילס, קורנוול וסטראתקלייד, עברו כל שטחי בריטניה לידי הפולשים. בדיקות גנטיות אחרונות העידו, לטענת מספר מומחים, כי תושבי חלקים נרחבים באנגליה הוחלפו באנשים שישבו ביוטלנד (קנט), שלזוויג-הולשטיין (מזרח אנגליה), סקסוניה הנמוכה (וסקס) ופריזלנד. ראוי לציין את הנדירות הרבה של מילים קלטיות בשפה האנגלית, המסתכמות בפחות מ-6 מילים סך הכל.
בתקופה האחרונה, מספר היסטוריונים גרסו כי לנוכח העדר ממצאים ארכאולוגיים המעידים על פלישה סקסונית, יש לקבוע כי הפלישה הייתה כנראה מעבר אוכלוסין לא תוקפני שהביאה להתבוללות אתנית והשפעת התרבות הסקסונית על יושבי אנגליה.
התרבות האנגלו-סקסית
המיתולוגיה האנגלו-סקסית הייתה מיתולוגיה גרמאנית, ודמתה מאד למיתולוגיה הנורדית. הנצרות (הרומית והקלטית) החליפה את האלילים העתיקים של אנגליה לקראת המאה ה-8 והמאה ה-9 לספירה. הכמרים הפכו להיסטוריונים, והדת האנגלית העתיקה לא נשתמרה. איסורים נוצריים על מעשים פאגניים מהווים מקור חשוב לחקר הדת.
אנגלו-סקסונית, הנקראת גם אנגלית עתיקה, הייתה השפה בה נעשה שימוש בימי אלפרד הגדול, והפכה לאנגלית מדוברת עד לאחר הכיבוש הנורמני בשנת 1066. בהשפעת השפה האנגלו-נורמנית של מעמד האצולה הכובש הפכה האנגלית העתיקה לאנגלית ביניים. השפה האנגלו-סקסונית דומה יותר לגרמנית מאשר לאנגלית הביניים. לדוגמה, היא הושפעה פחות מהלטינית ושמרה על מאפיינים מורפולוגיים שאבדו בין המאה ה-12 למאה ה-14. ניתן להבחין בשרידי האלפבית הרוני, הפותארק, בתחביר אנגלית הביניים. האותיות שבשימוש הגרסאות המודפסות של טקסטים באנגלית עתיקה הן:
a æ b c d ð e f g h i l m n o p r s t þ u w x y ולעיתים רחוקות k ו-z.
קישורים חיצוניים
