ראש ממשלת דנמרק

ראש ממשלת דנמרק
איוש נוכחי	מדה פרדריקסן
תאריך כניסה לתפקיד	27 ביוני 2019
דרכי מינוי	ממונה על ידי מלכת דנמרק על בסיס תמיכת הרוב בפולקטינג
תחום שיפוט	דנמרק
מעון	מריאנבור (אנ')
מושב המשרה	ארמון קריסטיאנסבורג, קופנהגן
משך כהונה קצוב	לא מוגדר, עד 4 שנים
ייסוד המשרה	22 במרץ 1848
איוש ראשון	אדם וילהלם מולטקה

ראש ממשלת דנמרק (בדנית: statsminister, מילולית: "שר המדינה"), הוא העומד בראש הממשלה של דנמרק. לפני יצירתו של התפקיד, לא היה קיים בדנמרק תפקיד זה הנפרד מראש המדינה, קרי המלך, ששימש כראש הרשות המבצעת. במסגרת החוקה של שנת 1849 הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית, כוחו של המלך הוגבל ונוצר התפקיד של ראש הממשלה. הראשון שכיהן בתפקיד זה היה אדם וילהלם מולטקה.

ראש הממשלה יושב בראש הקבינט אשר באופן רשמי ממונה על ידי המלך. בפועל המינוי של ראש הממשלה מסתמך על התמיכה שהוא מקבל מהפרלמנט (Folketing). מאז תחילת המאה ה-20 לא זכתה אף מפלגה ברוב בפרלמנט וראש הממשלה היה צריך להרכיב קואליציה של מפלגות כדי להקים ממשלה. יחד עם זאת, רק ארבע ממשלות מאז מלחמת העולם השנייה, זכו לרוב בפרלמנט והממשלות היו זקוקות לתמיכה של מפלגות מחוץ לקואליציה.

מאז יוני 2019 מכהנת מדה פרדריקסן כראשת הממשלה.

היסטוריה

יצירת התפקיד

החל משנת 1699 ועד לשנת 1730 היה תוארו של נושא המשרה הלא-מלכותי הבכיר ביותר – "הנגיד הגדול" (בדנית: storkansler) ומ-1730 ועד 1848 נקרא תפקיד זה "שר המדינה" (בדנית: statsminister). תארים אלה קדמו לתפקיד הנוכחי של ראש הממשלה. יחד עם זאת, שלא כמו התפקיד הנוכחי, הנגיד הגדול ושר המדינה לא היו באופן רשמי אלה שעומדים בראש הממשלה. למלך הייתה סמכות שלטונית כמונרך אבסולוטי החל משנת 1661 ועד לכינון החוקה הליבראלית בראשית המאה ה-19.

משרת ראש הממשלה הוא חלק מהמונרכיה החוקתית כפי שעוצבה ב-1848 ונחתמה כחוקת דנמרק ב-5 ביוני 1849. החוקה החדשה מיסדה מערכת פרלמנטרית על ידי כינון פרלמנט בעל שני בתים שכללה את הרשות המחוקקת (Rigsdagen) ואת מועצת ההנהגה (Council Presidum).^[1] הראשון לעמוד בראש מועצת ההנהגה היה אדם וילהלם מולטקה שהחל את כהונתו ב-22 במרץ 1848. מולטקה והשניים שהחזיקו בתפקיד אחריו נשאו בתואר premierminister (מילולית: ראש הממשלה). החל מ-1855 והלאה ראש הממשלה היה מכונה בפשטות "נשיא המועצה" (Konseilspræsident). ראש הממשלה החמישי קארל כריסטיאן האל (Carl Christian Hall) שכיהן בתפקיד החל משנת 1857, היה הראשון מראשי הממשלה של דנמרק שעמד בראש מפלגה פוליטית, המפלגה הלאומית הליברלית.

התפקיד הנוכחי

משרת ראש הממשלה הנוכחית נוצרה ב-1 בינואר 1914, כשמועצת ההנהגה הפכה להיות גוף הכפוף לראש הממשלה.^[1] לפני כן הייתה המועצה גוף שכונס בצורה בלתי רשמית על ידי ראש הממשלה. שמו של התפקיד שונה שוב בשנת 1918 בתקופת כהונתו של קארל תאודור זאהלה (Carl Theodor Zahle) ל"שר המדינה", כפי שנעשה גם במדינות השכנות שוודיה ונורווגיה וכך נותר התואר עד היום.

באמצע המאה ה-19 התפתחה בדנמרק מערכת מפלגות חזקה, כשראש הממשלה היה מנהיג מפלגות השמאל או הימין. בשנת 1924 הייתה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למפלגה הגדולה בפרלמנט.

בתקופת הכיבוש הגרמני של דנמרק הממשלות בראשותם של וילהלם בול (Vilhelm Buhl) ואריק סקווניוס (Erik Scavenius) שיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. ב-29 באוגוסט 1943 התפטרה ממשלת דנמרק מתוך רצון להפסיק את שיתוף הפעולה עם הגרמנים. מכאן והלאה נוהלו כל הפעולות הממשלתיות על ידי מזכירי המשרדים הממשלתיים השונים ומצב זה נמשך עד לשחרור דנמרק על ידי בעלות הברית ב-5 במאי 1945. מאחר שבאופן רשמי לא קיבל המלך כריסטיאן העשירי את התפטרותה של הממשלה, היא כיהנה באופן מעשי עד לסוף המלחמה.

עד לשנת 1982 הובילה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית את הממשלות של דנמרק שנתמכו על ידי גוש השמאל. ראש הממשלה הראשון שבא משורות המפלגה השמרנית, פול שלוטר (Poul Schlüter) עלה לשלטון בשנה זו כשהוא מוביל קואליציית מרכז-ימין.

בנובמבר 2001 איבדה קואליציה השמאל מושבים בפרלמנט לטובת גוש הימין. אנדרס פוג ראסמוסן, מנהיל המפלגה הליברלית, כיהן כראש ממשלה בין השנים 2001–2009. הקואליציה שבראשה עמד הייתה מורכבת מהמפלגה הליברלית ומהמפלגה השמרנית עם תמיכה מהמפלגה הלאומית-שמרנית. באפריל 2009 סיים ראסמוסן את תפקידו כדי להתמנות לתפקיד מזכ"ל נאט"ו והתפקיד הועבר לשר האוצר לארס לקה ראסמוסן. בעקבות הבחירות הכלליות שהתקיימו בספטמבר 2011 איבד גוש הימין קולות לגוש השמאל בהנהגת הלה ת'ורנינג שמידט שב-3 באוקטובר הקימה ממשלה חדשה שהמפלגות החברות בה הם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, המפלגה הסוציאל-ליברלית והמפלגה הסוציאליסטית. שמידט היא האישה הראשונה שנבחרה לראש ממשלה.

בבחירות הכלליות שנערכו ביוני 2015 איבד גוש השמאל-מרכז את הרוב שהיה לו בפרלמנט ותפקיד ראש הממשלה שב אל לארס לקה ראסמוסן מנהיג גוש הימין-מרכז. ב-2019 ניצח גוש השמאל בבחירות וראסמוסן הודיע על התפטרותו.

תפקידים וסמכויות

חוקת דנמרק מגדירה את המלך כראש המדינה ובעל הסמכות העליונה לפעול באמצעות השרים.^[2] באופן רשמי המלך ממנה ומפטר את שרי הממשלה, כולל את ראש הממשלה.^[3] במובן מסוים על פי החוקה לראש הממשלה יש סמכות שהוקנתה לו על ידי הריבון, קרי המלך.

למרות שראש הממשלה הוא הדמות הפוליטית המובילה במדינה, אין לו את הכוחות של עמיתיו במדינות אירופה האחרות. הסיבה לכך נובעת בעיקר מהעובדה שאף מפלגה לא מסוגלת להשיג רוב בפרלמנט, כך שהממשלה תמיד מבוססת על קואליציה של שתי מפלגות או יותר. מאז שנת 1901 לא זכתה אף מפלגה לרוב כזה ובמשך רוב השנים אף לא כיהנה ממשלת רוב. עקב מצב זה ראש הממשלה נחשב ל"ראשון בין שווים". בנוסף, כתוצאה מהשליטה המוגבלת שיש להם על הפרלמנט, ראשי הממשלה חייבים לגייס רוב לכל פעולת חקיקה בפני עצמה.

למרות שכאמור המלך ממנה את הממשלה, הוא עושה כן רק לאחר שהמועמד לתפקיד גייס רוב בפרלמנט לתמיכה בממשלתו. הגושים הפוליטיים שנוצרים בדרך כלל הם הסוציאל-דמוקרטים עם המפלגות מגוש המרכז-שמאל והמפלגה הליברלית עם מפלגות המרכז-ימין. במקרה שלא מתגבשת קואליציה ברורה, מקיים המלך סדרת התייעצויות ובסופו של תהליך זה מקבל ראש המפלגה הגדולה בגוש שמגבש את הרוב בפרלמנט את התפקיד להרכיב את הממשלה על ידי משא ומתן עם מנהיגי המפלגות האחרות בקואליציה.

ראש הממשלה מנהל את ישיבות הממשלה השבועיות והוא זה שמחליט על סדר היום.
ראש הממשלה עומד גם בראש משרד ראש הממשלה (statsministeriet).^[1]
בסמכותו לפזר את הפרלמנט (אם כי רשמית זהו תפקידו של המלך) והוא מחויב לעשות כן בחלוף 4 שנים לבחירות הקודמות.
לראש הממשלה אין סמכות בנוגע לאזורים האוטונומיים של דנמרק, איי פארו וגרינלנד. לעומת זאת לפרלמנט כן יש סמכות בעניין מאחר שכל החוקים שמחוקקים הפרלמנטים של האזורים האוטונומיים חייבים לקבל את אשרור הפרלמנט הדני.

קיימת בקרה תמידית על ראש הממשלה. הפרלמנט רשאי להביע אי אמון בראש הממשלה ומשנעשה הדבר, עומדת בפני ראש הממשלה הברירה להתפטר או לפנות למלך בבקשה לפזר את הפרלמנט ולערוך בחירות חדשות. בכל מקרה בו ראש הממשלה מתפטר, מת או שנבצר ממנו למלא את תפקידו, מבקש המלך מהמנהיג הבא של הקואליציה לעמוד בראש ממשלת מעבר עד לבחירת ממשלה חדשה.

תנאים נלווים

מושב משרדו של ראש ממשלת דנמרק הוא ארמון קריסטיאנבורג בקופנהגן, ואילו מעון המגורים של ראש הממשלה נקרא מריאנבור (אנ').

ראש הממשלה מאובטח באמצעות מאבטחים של שירות הביון והביטחון של דנמרק .

ראש הממשלה מתנייד ברכב מסוג Audi A8L, ומשתמש בטיסותיו במטוס מדגם Bombardier Challenger 600 series של חיל האוויר המלכותי הדני.

ארמון קריסטיאנסבורג בקופנהגן, מקום משרדו של ראש ממשלת דנמרק
מרינבורג מעונו של ראש ממשלת דנמרק
Audi A8L
מטוס צ'לנצג'ר 604 של חיל האוויר המלכותי הדני

ראשי ממשלת דנמרק

ראשי הממשלה 1855-1848

מס'	שם (שנות חיים)	תחילת כהונה	סיום כהונה	מפלגה	מונרך בתקופה
1	אדם וילהלם מולטקה (1785 – 1864)	22 במרץ 1848	27 בינואר 1852	ללא שיוך מפלגתי	פרדריק השביעי
2	כריסטיאן אלברכט בלום (1794 – 1866)	27 בינואר 1852	21 באפריל 1853	הויר
3	אנדרס סנדו ארסטד (1778 – 1860)	21 באפריל 1853	12 בדצמבר 1854	ללא שיוך מפלגתי
4	פטר גאורג בנג (1797 – 1861)	12 בדצמבר 1854	12 באוקטובר 1855	ללא שיוך מפלגתי

נשיאי המועצה (1855 – 1918)

מס'	שם (שנות חיים)	תחילת כהונה	סיום כהונה	מפלגה	מונרך בתקופה
1	פטר גאורג בנג (1797 – 1861)	12 באוקטובר 1855	18 באוקטובר 1856	ללא שיוך מפלגתי	פרדריק השביעי
2	קארל כריסטופר גאורג אנדרה (1812 – 1893)	18 באוקטובר 1856	13 במאי 1857	ללא שיוך מפלגתי
3	קארל כריסטיאן הל (1812 – 1888)	13 במאי 1857	2 בדצמבר 1859	המפלגה הליברלית הלאומית
4	קארל אדוורד רוטוויט (1812 – 1860)	2 בדצמבר 1859	8 בפברואר 1860 (נפטר בעת כהונתו)	אגודת ידידי האיכרים
מ"מ	קארל פרדריק בליקסן-פינקה (1822 – 1873)	8 בפברואר 1860	24 בפברואר 1860	ללא שיוך מפלגתי
(3)	קארל כריסטיאן הל (1812 – 1888)	24 בפברואר 1860	31 בדצמבר 1863	המפלגה הליברלית הלאומית
5	דיטלב גוטהרד מונרד (1811 – 1887)	31 בדצמבר 1863	11 ביולי 1864	המפלגה הליברלית הלאומית	כריסטיאן התשיעי
6	כריסטיאן אלברכט בלום (1794 – 1866)	11 ביולי 1864	6 בנובמבר 1865	ללא שיוך מפלגתי
7	כריסטיאן אמיל פריס (1817 – 1896)	6 בנובמבר 1865	28 במאי 1870	מפלגת בעלי הקרקעות הלאומית
8	לודביג הולשטיין-הולשטיינבורג (1815 – 1892)	28 במאי 1870	14 ביולי 1874	מפלגת המרכז
9	כריסטן אנדראס פונסבך (1817 – 1880)	14 ביולי 1874	11 ביוני 1875	מפלגת בעלי הקרקעות הלאומית
10	יקוב ברונום סקווניוס אסטרופ (1825 – 1913)	11 ביוני 1875	7 באוגוסט 1894	מפלגת בעלי הקרקעות הלאומית הויר
11	ציי רדץ-תוט (1839 – 1923)	7 באוגוסט 1894	23 במאי 1897	הויר
12	הוגו אגמונט הרינג (1842 – 1909)	23 במאי 1897	27 באפריל 1900	הויר
13	הניבל סיהסטד (1842 – 1924)	27 באפריל 1900	24 ביולי 1901	הויר
14	יוהאן פרדריק דהונצר (1845 – 1918)	24 ביולי 1901	14 בינואר 1905	ונסטרה
15	ינס כריסטיאן כריסטנסן (1856 – 1930)	14 בינואר 1905	24 ביולי 1908	ונסטרה
16	נילס ניארגארד (1854 – 1936)	12 באוקטובר 1908	16 באוגוסט 1909	ונסטרה	פרדריק השמיני
17	לודביג הולשטיין-לדרבורג (1839 – 1912)	16 באוגוסט 1909	28 באוקטובר 1909	ונסטרה
18	קארל תאודור סאלה (1866 – 1946)	28 באוקטובר 1909	5 ביולי 1910	המפלגה הסוציאל-ליברלית
19	קלאוס ברנטסן (1866 – 1946)	5 ביולי 1910	21 ביוני 1913	ונסטרה
(18)	קארל תאודור סאלה (1866 – 1946)	21 ביוני 1913	20 באפריל 1918	המפלגה הסוציאל-ליברלית	כריסטיאן העשירי

ראשי הממשלה (1918 עד היום)

מס'	שם (שנות חיים)	תחילת כהונה	סיום כהונה	מפלגה	מונרך בתקופה
5	קארל תאודור סאלה (1866 – 1946)	21 באפריל 1918	30 במרץ 1920	הסוציאל-ליברלים	כריסטיאן העשירי
6	אוטו ליבה (1860 – 1929)	30 במרץ 1920	5 באפריל 1920	ללא שיוך מפלגתי
7	מיכאל פדרסן פריס (1857 – 1944)	5 באפריל 1920	5 במאי 1920	ללא שיוך מפלגתי
8	נילס ניארגארד (1854 – 1936)	5 במאי 1920	23 באפריל 1923	ונסטרה
9	תורוולד סטאונינג (1873 – 1942)	23 באפריל 1924	14 בדצמבר 1926	הסוציאל-דמוקרטים
10	תומאס מדסן-מיגדל (1876 – 1943)	14 בדצמבר 1926	30 באפריל 1929	ונסטרה
(9)	תורוולד סטאונינג (1873 – 1942)	30 באפריל 1929	3 במאי 1942 (נפטר בעת כהונתו)	הסוציאל-דמוקרטים
11	וילהלם בול (1881 – 1954)	4 במאי 1942	9 בנובמבר 1942	הסוציאל-דמוקרטים
12	אריק סקווניוס (1877 – 1962)	9 בנובמבר 1942	29 באוגוסט 1943	ללא שיוך מפלגתי
לא כיהנה ממשלה בדנמרק בין התאריכים 29 באוגוסט 1943 – 5 במאי 1945 (ב-29 באוגוסט 1943 התפטרה ממשלת דנמרק והיא סירבה להעניק ויתורים נוספים לגרמניה הנאצית. כל פעולות הממשלה בוצעו על ידי מזכירי המשרדים הממשלתיים וסידור זה החזיק עד לשחרור דנמרק ב-5 במאי 1945. מאחר שכריסטיאן העשירי, מלך דנמרק מעולם לא קיבל את התפטרותה של הממשלה, היא התקיימה דה יורה עד לכינונה של ממשלה חדשה).
(11)	וילהלם בול (1881 – 1954)	5 במאי 1945	7 בנובמבר 1945	הסוציאל-דמוקרטים
13	קנוד כריסטנסן (1880 – 1962)	7 בנובמבר 1945	13 בנובמבר 1947	ונסטרה
14	האנס הדטופט (1903 – 1955)	13 בנובמבר 1947	30 באוקטובר 1950	הסוציאל-דמוקרטים	פרדריק התשיעי
15	אריק אריקסן (1902 – 1972)	30 באוקטובר 1950	30 בספטמבר 1953	ונסטרה
(14)	האנס הדטופט (1903 – 1955)	30 בספטמבר 1953	29 בינואר 1955 (נפטר בעת כהונתו)	הסוציאל-דמוקרטים
16	האנס כריסטיאן הנסן (1906 – 1960)	1 בפברואר 1955 (מונה שלושה ימים לאחר פטירת קודמו)	19 בפברואר 1960 (נפטר בעת כהונתו)	הסוציאל-דמוקרטים
17	ויגו קמפמן (1910 – 1976)	21 בפברואר 1960 (מונה יומיים לאחר פטירת קודמו)	3 בספטמבר 1962	הסוציאל-דמוקרטים
18	ינס אוטו קרג (1914 – 1978)	3 בספטמבר 1962	2 בפברואר 1968	הסוציאל-דמוקרטים
19	הילמאר באונסגארד (1920 – 1989)	2 בפברואר 1968	11 באוקטובר 1971	הסוציאל-ליברלים
(18)	ינס אוטו קרג (1914 – 1978)	11 באוקטובר 1971	5 באוקטובר 1972	הסוציאל-דמוקרטים
20	אנקר יורגנסן (1922 – 2016)	5 באוקטובר 1972	19 בדצמבר 1973	הסוציאל-דמוקרטים	מרגרטה השנייה
21	פול הרטלינג (1914 – 2000)	19 בדצמבר 1973	13 בפברואר 1975	ונסטרה
(20)	אנקר יורגנסן (1922 – 2016)	13 בפברואר 1975	10 בספטמבר 1982	הסוציאל-דמוקרטים
22	פול שליטר (נולד ב-1929)	10 בספטמבר 1982	25 בינואר 1993	מפלגת העם השמרנית
23	פול נירופ ראסמוסן (נולד ב–1943)	25 בינואר 1993	27 בנובמבר 2001	הסוציאל-דמוקרטים
24	אנדרס פוג ראסמוסן (נולד ב–1953)	27 בנובמבר 2001	5 באפריל 2009	ונסטרה
25	לארס לקה ראסמוסן (נולד ב–1964)	5 באפריל 2009	3 באוקטובר 2011	ונסטרה
26	הלה ת'ורנינג שמידט (נולדה ב–1966)	3 באוקטובר 2011	28 ביוני 2015	הסוציאל-דמוקרטים
(25)	לארס לקה ראסמוסן (נולד ב–1964)	28 ביוני 2015	27 ביוני 2019	ונסטרה
27	מדה פרדריקסן (נולדה ב–1977)	27 ביוני 2019	מכהנת	הסוציאל-דמוקרטים