ראש ממשלת דנמרק
איוש נוכחי | מדה פרדריקסן |
---|---|
תאריך כניסה לתפקיד | 27 ביוני 2019 |
דרכי מינוי | ממונה על ידי מלכת דנמרק על בסיס תמיכת הרוב בפולקטינג |
תחום שיפוט | דנמרק |
מעון | מריאנבור (אנ') |
מושב המשרה | ארמון קריסטיאנסבורג, קופנהגן |
משך כהונה קצוב | לא מוגדר, עד 4 שנים |
ייסוד המשרה | 22 במרץ 1848 |
איוש ראשון | אדם וילהלם מולטקה |
ראש ממשלת דנמרק (בדנית: statsminister, מילולית: "שר המדינה"), הוא העומד בראש הממשלה של דנמרק. לפני יצירתו של התפקיד, לא היה קיים בדנמרק תפקיד זה הנפרד מראש המדינה, קרי המלך, ששימש כראש הרשות המבצעת. במסגרת החוקה של שנת 1849 הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית, כוחו של המלך הוגבל ונוצר התפקיד של ראש הממשלה. הראשון שכיהן בתפקיד זה היה אדם וילהלם מולטקה.
ראש הממשלה יושב בראש הקבינט אשר באופן רשמי ממונה על ידי המלך. בפועל המינוי של ראש הממשלה מסתמך על התמיכה שהוא מקבל מהפרלמנט (Folketing). מאז תחילת המאה ה-20 לא זכתה אף מפלגה ברוב בפרלמנט וראש הממשלה היה צריך להרכיב קואליציה של מפלגות כדי להקים ממשלה. יחד עם זאת, רק ארבע ממשלות מאז מלחמת העולם השנייה, זכו לרוב בפרלמנט והממשלות היו זקוקות לתמיכה של מפלגות מחוץ לקואליציה.
מאז יוני 2019 מכהנת מדה פרדריקסן כראשת הממשלה.
היסטוריה
יצירת התפקיד
החל משנת 1699 ועד לשנת 1730 היה תוארו של נושא המשרה הלא-מלכותי הבכיר ביותר – "הנגיד הגדול" (בדנית: storkansler) ומ-1730 ועד 1848 נקרא תפקיד זה "שר המדינה" (בדנית: statsminister). תארים אלה קדמו לתפקיד הנוכחי של ראש הממשלה. יחד עם זאת, שלא כמו התפקיד הנוכחי, הנגיד הגדול ושר המדינה לא היו באופן רשמי אלה שעומדים בראש הממשלה. למלך הייתה סמכות שלטונית כמונרך אבסולוטי החל משנת 1661 ועד לכינון החוקה הליבראלית בראשית המאה ה-19.
משרת ראש הממשלה הוא חלק מהמונרכיה החוקתית כפי שעוצבה ב-1848 ונחתמה כחוקת דנמרק ב-5 ביוני 1849. החוקה החדשה מיסדה מערכת פרלמנטרית על ידי כינון פרלמנט בעל שני בתים שכללה את הרשות המחוקקת (Rigsdagen) ואת מועצת ההנהגה (Council Presidum).[1] הראשון לעמוד בראש מועצת ההנהגה היה אדם וילהלם מולטקה שהחל את כהונתו ב-22 במרץ 1848. מולטקה והשניים שהחזיקו בתפקיד אחריו נשאו בתואר premierminister (מילולית: ראש הממשלה). החל מ-1855 והלאה ראש הממשלה היה מכונה בפשטות "נשיא המועצה" (Konseilspræsident). ראש הממשלה החמישי קארל כריסטיאן האל (Carl Christian Hall) שכיהן בתפקיד החל משנת 1857, היה הראשון מראשי הממשלה של דנמרק שעמד בראש מפלגה פוליטית, המפלגה הלאומית הליברלית.
התפקיד הנוכחי
משרת ראש הממשלה הנוכחית נוצרה ב-1 בינואר 1914, כשמועצת ההנהגה הפכה להיות גוף הכפוף לראש הממשלה.[1] לפני כן הייתה המועצה גוף שכונס בצורה בלתי רשמית על ידי ראש הממשלה. שמו של התפקיד שונה שוב בשנת 1918 בתקופת כהונתו של קארל תאודור זאהלה (Carl Theodor Zahle) ל"שר המדינה", כפי שנעשה גם במדינות השכנות שוודיה ונורווגיה וכך נותר התואר עד היום.
באמצע המאה ה-19 התפתחה בדנמרק מערכת מפלגות חזקה, כשראש הממשלה היה מנהיג מפלגות השמאל או הימין. בשנת 1924 הייתה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למפלגה הגדולה בפרלמנט.
בתקופת הכיבוש הגרמני של דנמרק הממשלות בראשותם של וילהלם בול (Vilhelm Buhl) ואריק סקווניוס (Erik Scavenius) שיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. ב-29 באוגוסט 1943 התפטרה ממשלת דנמרק מתוך רצון להפסיק את שיתוף הפעולה עם הגרמנים. מכאן והלאה נוהלו כל הפעולות הממשלתיות על ידי מזכירי המשרדים הממשלתיים השונים ומצב זה נמשך עד לשחרור דנמרק על ידי בעלות הברית ב-5 במאי 1945. מאחר שבאופן רשמי לא קיבל המלך כריסטיאן העשירי את התפטרותה של הממשלה, היא כיהנה באופן מעשי עד לסוף המלחמה.
עד לשנת 1982 הובילה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית את הממשלות של דנמרק שנתמכו על ידי גוש השמאל. ראש הממשלה הראשון שבא משורות המפלגה השמרנית, פול שלוטר (Poul Schlüter) עלה לשלטון בשנה זו כשהוא מוביל קואליציית מרכז-ימין.
בנובמבר 2001 איבדה קואליציה השמאל מושבים בפרלמנט לטובת גוש הימין. אנדרס פוג ראסמוסן, מנהיל המפלגה הליברלית, כיהן כראש ממשלה בין השנים 2001–2009. הקואליציה שבראשה עמד הייתה מורכבת מהמפלגה הליברלית ומהמפלגה השמרנית עם תמיכה מהמפלגה הלאומית-שמרנית. באפריל 2009 סיים ראסמוסן את תפקידו כדי להתמנות לתפקיד מזכ"ל נאט"ו והתפקיד הועבר לשר האוצר לארס לקה ראסמוסן. בעקבות הבחירות הכלליות שהתקיימו בספטמבר 2011 איבד גוש הימין קולות לגוש השמאל בהנהגת הלה ת'ורנינג שמידט שב-3 באוקטובר הקימה ממשלה חדשה שהמפלגות החברות בה הם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, המפלגה הסוציאל-ליברלית והמפלגה הסוציאליסטית. שמידט היא האישה הראשונה שנבחרה לראש ממשלה.
בבחירות הכלליות שנערכו ביוני 2015 איבד גוש השמאל-מרכז את הרוב שהיה לו בפרלמנט ותפקיד ראש הממשלה שב אל לארס לקה ראסמוסן מנהיג גוש הימין-מרכז. ב-2019 ניצח גוש השמאל בבחירות וראסמוסן הודיע על התפטרותו.
תפקידים וסמכויות
חוקת דנמרק מגדירה את המלך כראש המדינה ובעל הסמכות העליונה לפעול באמצעות השרים.[2] באופן רשמי המלך ממנה ומפטר את שרי הממשלה, כולל את ראש הממשלה.[3] במובן מסוים על פי החוקה לראש הממשלה יש סמכות שהוקנתה לו על ידי הריבון, קרי המלך.
למרות שראש הממשלה הוא הדמות הפוליטית המובילה במדינה, אין לו את הכוחות של עמיתיו במדינות אירופה האחרות. הסיבה לכך נובעת בעיקר מהעובדה שאף מפלגה לא מסוגלת להשיג רוב בפרלמנט, כך שהממשלה תמיד מבוססת על קואליציה של שתי מפלגות או יותר. מאז שנת 1901 לא זכתה אף מפלגה לרוב כזה ובמשך רוב השנים אף לא כיהנה ממשלת רוב. עקב מצב זה ראש הממשלה נחשב ל"ראשון בין שווים". בנוסף, כתוצאה מהשליטה המוגבלת שיש להם על הפרלמנט, ראשי הממשלה חייבים לגייס רוב לכל פעולת חקיקה בפני עצמה.
למרות שכאמור המלך ממנה את הממשלה, הוא עושה כן רק לאחר שהמועמד לתפקיד גייס רוב בפרלמנט לתמיכה בממשלתו. הגושים הפוליטיים שנוצרים בדרך כלל הם הסוציאל-דמוקרטים עם המפלגות מגוש המרכז-שמאל והמפלגה הליברלית עם מפלגות המרכז-ימין. במקרה שלא מתגבשת קואליציה ברורה, מקיים המלך סדרת התייעצויות ובסופו של תהליך זה מקבל ראש המפלגה הגדולה בגוש שמגבש את הרוב בפרלמנט את התפקיד להרכיב את הממשלה על ידי משא ומתן עם מנהיגי המפלגות האחרות בקואליציה.
- ראש הממשלה מנהל את ישיבות הממשלה השבועיות והוא זה שמחליט על סדר היום.
- ראש הממשלה עומד גם בראש משרד ראש הממשלה (statsministeriet).[1]
- בסמכותו לפזר את הפרלמנט (אם כי רשמית זהו תפקידו של המלך) והוא מחויב לעשות כן בחלוף 4 שנים לבחירות הקודמות.
- לראש הממשלה אין סמכות בנוגע לאזורים האוטונומיים של דנמרק, איי פארו וגרינלנד. לעומת זאת לפרלמנט כן יש סמכות בעניין מאחר שכל החוקים שמחוקקים הפרלמנטים של האזורים האוטונומיים חייבים לקבל את אשרור הפרלמנט הדני.
קיימת בקרה תמידית על ראש הממשלה. הפרלמנט רשאי להביע אי אמון בראש הממשלה ומשנעשה הדבר, עומדת בפני ראש הממשלה הברירה להתפטר או לפנות למלך בבקשה לפזר את הפרלמנט ולערוך בחירות חדשות. בכל מקרה בו ראש הממשלה מתפטר, מת או שנבצר ממנו למלא את תפקידו, מבקש המלך מהמנהיג הבא של הקואליציה לעמוד בראש ממשלת מעבר עד לבחירת ממשלה חדשה.
תנאים נלווים
מושב משרדו של ראש ממשלת דנמרק הוא ארמון קריסטיאנבורג בקופנהגן, ואילו מעון המגורים של ראש הממשלה נקרא מריאנבור (אנ').
ראש הממשלה מאובטח באמצעות מאבטחים של שירות הביון והביטחון של דנמרק .
ראש הממשלה מתנייד ברכב מסוג Audi A8L, ומשתמש בטיסותיו במטוס מדגם Bombardier Challenger 600 series של חיל האוויר המלכותי הדני.
-
ארמון קריסטיאנסבורג בקופנהגן, מקום משרדו של ראש ממשלת דנמרק
-
מרינבורג מעונו של ראש ממשלת דנמרק
-
Audi A8L
-
מטוס צ'לנצג'ר 604 של חיל האוויר המלכותי הדני
ראשי ממשלת דנמרק
ראשי הממשלה 1855-1848
מס' | תמונה | שם (שנות חיים) |
תחילת כהונה | סיום כהונה | מפלגה | מונרך בתקופה |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | אדם וילהלם מולטקה (1785 – 1864) |
22 במרץ 1848 | 27 בינואר 1852 | ללא שיוך מפלגתי | פרדריק השביעי | |
2 | כריסטיאן אלברכט בלום (1794 – 1866) |
27 בינואר 1852 | 21 באפריל 1853 | הויר | ||
3 | אנדרס סנדו ארסטד (1778 – 1860) |
21 באפריל 1853 | 12 בדצמבר 1854 | ללא שיוך מפלגתי | ||
4 | פטר גאורג בנג (1797 – 1861) |
12 בדצמבר 1854 | 12 באוקטובר 1855 | ללא שיוך מפלגתי |
נשיאי המועצה (1855 – 1918)
ראשי הממשלה (1918 עד היום)
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ראשי ממשלת דנמרק |
- אתר האינטרנט הרשמי של ראש ממשלת דנמרק
הערות שוליים
37829630ראש ממשלת דנמרק