הבונים החופשיים

זווית ישרה ומחוגה - סמל הבונים החופשיים

מסדר הבונים החופשיים הוא אגודת סתרים בין־לאומית ורחבת־היקף הפועלת כארגון אחווה . הארגון מגדיר את עצמו כ"מסדר בעל תורת־מוסר מצועפת במשלים ומתוארת בסמלים". באנגלית נקרא המסדר "Freemasons" או לעיתים "Masons" בלבד והמונח "מסוני" משמש כשם תואר לתיאור דברים הקשורים לבונים החופשיים.

שלושת העקרונות המרכזיים של הבונים החופשיים הם חופש, אחווה ושוויון בין "האחים" (כפי שמוגדרים חברי המסדר) ובין בני האדם. היות שהארגון מושתת על מוסר, על פי הגדרתו, על האחים לנהוג בהתאם לתפיסה המוסרית תוך שימת דגש על אהבת אחים; סיוע (מתן צדקה וחסד); ואמת. חברי הארגון – שרובם המכריע הם גברים – מגדירים את עצמם כאחים באחווה כלל־עולמית "בארץ כולם גברים"^{[דרושה הבהרה]} לפי קביעת הלשכה הגדולה של אנגליה – אם הלשכות הגדולות.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של הבונים החופשיים

בונה חופשי אנגלי במאה ה-19

אין ודאות מתי והיכן בדיוק החלו להתגבש הרעיונות שהובילו להקמת הבנייה החופשית, אך מרבית החוקרים סבורים כי מקורה הוא בלשכות של בנאי האבן – בוני הקתדרלות והמצודות באירופה בכלל, ובאנגליה בפרט – עוד במאה העשירית לספירה, בימי שלטונו של אתלסטאן, מלך אנגליה, אחיו למחצה אדווין כיהן בתפקיד רב־בונה (Grand Master) הראשון. עוד בשנת 1400 בקירוב הופיעו שתי תעודות הנקראות "חובות קדומים" והן היוו מסמך מרכזי בלשכות של הבנאים החל משנת 1580. תיעוד משנת 1646 מעיד על קבלתו ללשכה בעיר וורינגטון של אליאס אשמול שלא היה בנאי במקצועו. תיעוד משנת 1670 בקירוב מעיד על הלשכות הרבות שקמו ברחבי אנגליה ועל צירופם של אחים שהבנייה לא הייתה משלח־ידם לשורות המסדר. כך היה גם בסיטי של לונדון שבה קמה אגודה של בנאים (קומפני) במאה ה־14 אשר שלחה מאז נציגים למועצת העיר. מצויות תאוריות שונות המנסות לקשור את מוצא הבנייה החופשית לגילדות של ימי־הביניים, אולם התיעוד ההיסטורי מעיד על לשכות רבות ולא על גילדות. כך גם ניסיונות לקשור את הבנאים האנגלים עם הבנאים מהעיר קומו באיטליה – הקומאצ'ינים – וכן למסדר האבירים הטמפלרים. כל אלה הן תאוריות שאין להן ביסוס בתיעוד היסטורי והן מהוות סברות בלבד.

התעודות של "חובות קדומים" פותחות בתיאור היסטורי אגדי, "אגדת יורק", הגורס כי תורת הבנאות נוסחה על ידי ילדיו של למך אשר תיעדו אותה על גבי שני עמודים כדי לשמרה. לפי האגדה מצא אברהם את העמודים לאחר המבול ומהם הוא למד את תורת הבנאות. אברהם הביאה לארץ וכאשר ירד מצרימה – הנחיל אותה לנסיכים במצרים וכן לאוקלידס. בני ישראל הביאו איתם את תורת הבנאות ממצרים לארץ ישראל ורוממו את הבנייה לשיאה בבניין מקדש שלמה. לפי אותה אגדה, "בונה חופשי סקרן" הביא את התורה לצרפת ומסר אותה לקרל מרטל (סבו של קרל הגדול). מצרפת הגיעה התורה לסנט אולבן באנגליה והתמסדה בימיו של המלך אתלסטאן, עת התכנסו כל הבנאים בעיר יורק בשנת 926. נהיר כי מדובר באגדה גרידא, שכן לפני הפלישה הנורמנית (1066) לא הייתה נהוגה בנאות אבן באנגליה וזו התפתחה למעשה החל במאה ה־12 ואילך.

ראשית הבנייה החופשית (הנקראת גם סמליות ספקולטיבית^{[דרושה הבהרה]}) כמסדר אחווה במבנהו הנוכחי המושתת על הירארכיה של לשכות, מיוחסת לתאריך 24 ביוני 1717. בתאריך זה נפגשו ארבע לשכות לונדוניות בפאב "האווז והגריל" והקימו את הלשכה הגדולה של לונדון ו־וסטמינסטר (המכונה באנגלית: Premier Grand Lodge of England). לשכה זו, לאחר מספר תהליכים ושינויים, הפכה ללשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה , כפי שהיא מוכרת כיום (ובקיצור: UGLE). לשכה זו המכונה "לשכת האם" וכפופות לה כלל הלשכות הגדולות של הבנייה החופשית "הכחולה" (צבע המסמל את המסדר על כל משמעויותיו). קרי, מסדר הבונים החופשיים, כפי שהוא מוכר ברחבי תבל.

כמה מחברי הכנסייה המורמונית מזהים דמיון בין אלמנטים שונים בטקסי הכנסייה לאלה של הבונים החופשיים וסבורים כי מקורם של כמה ממנהגי הבונים החופשיים בהתגלות ישירה של דברי הא-ל בתקופת מקדש שלמה.

אחד מעקרונות היסוד של המסדר קובע כי תורתו "מבוססת על הבנאות המעשית והפירושים הסמליים שהיא נותנת להם, במטרה ללמד אמונה ומוסר". במילים אחרות: כלי עבודתם של הבנאים ומושגים מתחום הבנאות ממשיכים לשמש סמל לערכים מוסריים. במתכונתו המודרנית התפתח הארגון בעיקר באנגליה ובארצות הברית. נראה שהשתייכות לבונים החופשיים נתנה מקלט לליברלים ולתומכיהם בזמנים שבהם פעילויותיהם ודעותיהם היוו סכנה לחייהם. ייתכן כי זו הסיבה להיווצרות מורשת הסתרים של המסדר. בתקופה המודרנית הצטמצם הצורך בהתנהלות חשאית והבונים החופשיים החלו להצהיר בגלוי על השתייכותם לאחווה אשר החלה להתארגן ולפעול באופן פורמלי. בשנת 1717 הקים הארגון לראשונה גוף פורמלי־ייצוגי באנגליה שנקרא "הלשכה הגדולה של אנגליה". גוף זה איחד תחתיו את ארבע הלשכות שפעלו באותה תקופה בלונדון. בשנים שלאחר מכן נפתחו לשכות גדולות אחרות ברחבי יבשת אירופה.

בשליש האחרון של המאה ה־18, עידן המהפכות, מילאו הבונים החופשיים תפקיד מכריע בתהפוכות הפוליטיות שפקדו את אירופה ובעיקר במהפכה הצרפתית. בקרב הציבור אף רווחה הטענה שהבונים החופשיים הם שחוללו את המהפכות וכי הם קיימו גוף מחתרתי גדול נגד הממשל הישן ונגד הכנסייה. אחד החיבורים המקיפים שנכתבו בנושא הוא מחקרו של האב אוגוסטן דה בארואל: "זיכרונות להבהרת ההיסטוריה של היעקוביניזם".

הכנסייה הקתולית לחמה בבונים החופשיים מראשית ימי המסדר והם נרדפו על ידי משטרים רבים, ובהם הפשיזם והנאציזם. משטרו של פרנקו בספרד הוקיע לעיתים קרובות את "הקונספירציה היודאו־מסונית". גם בארצות הקומוניסטיות (למעט קובה) ובמדינות ערב הם הוקעו כבעלי נטיות חתרניות, ציוניות או קפיטליסטיות ופעילתם נאסרה.

עקרונות

הבנייה החופשית מושתתת על עקרונות של "אהבת אחים, סיוע ואמת" (באנגלית: Brotherly Love, Relief and Truth).

הבונים החופשיים מעורבים תדיר בעבודה ציבורית ובפעילות צדקה ובו בזמן משמשים כמסגרת חברתית לחברי המסדר. ברוב העולם מודגש יותר הצד הפילוסופי של הבנייה החופשית, המושתת על סימבוליקה שמקורה באחוות של ימי הביניים, בעיקר אחוות של בנאים מעשיים וכליהם מהווים בסיס לעולם עשיר של רעיונות. במשך כ־300 שנה הופנה עיקר הפעילות של הבונים החופשיים פנימה, בתוך האחווה, מתוך תפיסה הגורסת כי חיזוק הערכים ושיפור איטי ברמתם המוסרית של חברי המסדר תוביל למעין "אפקט דומינו" (Ripple Effect) ותשפר את החברה כולה. בהשפעת ארגוני מתנדבים שנוסדו במאה ה־20 התפתחה גם פעילות של האחים חברי המסדר בקהילה. כך הופיעו מערכות צדקה של הבונים החופשיים ברחבי העולם, ובארצות דוברות האנגלית בפרט. פעילות הצדקה כוללת קרנות לתרומות כספיות והתארגנויות של לשכות הבונים החופיים שבמסגרתן סייעו האחים לנזקקים באופן אישי.

מסדר הבונים החופשיים אוסר על חבריו – הן בתוך הלשכות והן בעת פעילותן – לעסוק בנושאים פוליטיים או דתיים. בהיותם בעלי מעורבות חברתית גבוהה נטו אחים רבים במשך השנים לתמוך במטרות פוליטיות מסוימות שלא במסגרת המסדר ולחמו בעיקר למען זכויות האדם. הבונים החופשיים שהיו מעורבים במהפכות נגד שלטונות ומשטרים במהלך המאה ה־19 עשו זאת מתוך האמונה שאין הם אמורים לתמוך במשטרים אלה בהיותם בונים חופשיים, שהרי כל בונה חופשי מתחייב לשמור אמונים למדינתו ולחוקיה.

בהשראת הבונים החופשיים קמו התארגנויות שונות בעלות מגוון מטרות פוליטיות ודתיות אשר שילבו רעיונות מהבניה החופשית בתפיסת עולמם ומשכו תומכים רבים לשורותיהם. בין הגופים הללו ניתן למצוא את הארגון הפרוטסטנטי "מסדר אורנג'" (Loyal Orange Association) המזוהה עם תפיסות של עליונות ובדלנות דתית, או "הקרבונרי" (Carbonari) האיטלקי שתמך באיחוד איטליה ומזוהה עם התפתחות הלאומיות האיטלקית. הדמיון בין הסגנון והססמאות של חלק ממסדרים ומאגודות אלה לבין הבונים החופשיים פגע בשמו הטוב של הבנייה החופשית אשר עקרונותיה היו רחוקים מתפיסת העולם של התארגנויות אלו.

מאפיינים

סודיות

הבנייה החופשית היא "אומנות אזוטרית" כלומר, חלק מדרכי פעולותה חשאיות ואינן גלויות לציבור הרחב. הבונים החופשיים מציינים מספר סיבות לכך. אחת מהן נעוצה בשימוש שעושה הבנייה החופשית בסדרה של טקסי קבלה הנקראים "דרגות" – הדרגה הגבוהה ביותר היא הדרגה השלישית, רב־בונה חופשי (Master Mason). יעילות שיטה זו פוחתת ככל שהמשתתף יודע לצפות מראש את מהלך הטקס (דרגות העולות על הדרגה השלישית, כלומר דרגות 4–33, אינן למעשה חלק מהבנייה החופשית, אלא מהארגון המכונה "הנוסח הסקוטי" הנלווה לה).

לעיתים קרובות מכנים את הבנייה החופשית "אגודת סתרים" והיא למעשה נחשבת בעיני רבים כאב הטיפוס לאגודות אלו. בונים חופשיים רבים אומרים שההגדרה "חברה בעלת סודות" נכונה יותר. רמת הסודיות משתנה ממדינה למדינה: בארצות שבהן הבנייה החופשית הייתה אסורה על פי חוק הסודיות נשמרת עדיין בדבקות אך במדינות אחרות, בעיקר בארצות דוברות אנגלית, מצהירים רוב הבונים החופשיים בגלוי על השתייכותם למסדר, הבניינים המסוניים מזוהים בבירור ומועדי התכנסות חברי המסדר מפורסמים בציבור. אף על פי כן, גם במדינות שבהן הפתיחות רבה יותר, פרטיהם המדויקים של הטקסים ופעילות הבנייה החופשית אינם גלויים לציבור.

אחד המנהגים שאינם אמורים להיחשף לידיעת הציבור הרחב היא לחיצת היד הסודית המאסונית, אשר בעזרתה מזהים הבונים החופשיים זה את זה "גם בחושך וגם באור". הבונים עצמם מייחסים חשיבות רבה לסודות אלו על אף שאלה פורסמו בספרים שונים לפני שנים רבות.

דרישות קבלה

איור של טקס חניכה

מבנה של הבונים החופשיים במונטריאול, קנדה

בכל מדינה בה קיימות לשכות של בונים חופשיים קיים גוף כלל־ארצי, "לשכה גדולה", המאגד אותן. רק גברים יכולים להתקבל לשורות הארגון ועליהם להיות חופשיים ובלתי תלויים מבחינה כלכלית, רוחנית ופוליטית; בעלי שם טוב בקהילה; בעלי השכלה מסוימת; ולהצהיר על נכונותם לעזור בקידום מטרות הומניטריות. הלשכה שאליה ביקש המועמד להתקבל אוספת מידע מדוקדק אודותיו ומקיימת התייעצויות שלאחריה נערכת הצבעה בין כל האחים החברים באותה הלשכה אשר משלשלים את בחירתם לקלפי. מועמדות נדחית אם היא נתקלת בהתנגדות של 3 קולות ואף פחות, בהתאם לאופי הלשכה ולתקנון הנהוג בה.

מן הבונים החופשיים מצפים להפגין סובלנות הן ב"לשכה" (מקום המפגש של קבוצת בונים חופשיים) והן בחיי היום־יום. הבנייה החופשית תקבל לשורותיה חברים המשתייכים כמעט לכל דת, כולל כל זרמי הנצרות, יהודים, מוסלמים, בודהיסטים ועוד. סובלנות זו תלויה בענף המסוים של הרשות המסונית שבה עסקינן. דאיסטים, המאמינים בקיום א-לוהים, מתקבלים גם כן בדרך כלל.

בלשכות שמקורן ב"מזרח הגדול של צרפת" ובקבוצות אחרות של בונים חופשיים מתקבלים גם אתאיסטים ואגנוסטיים ללא הסתייגות.^{[דרוש מקור]} זרמים אחרים דורשים אמונה ב"ישות עליונה" (Supreme Being), אך גם במקרים אלה לרוב אין הקפדה על קבלת הצהרה כזו. גם כאשר נדרשת הצהרה על אמונה בישות עליונה אזי מקבל המונח פרשנות רחבה למדי אשר כוללת לרוב גישה נטורליסטית הרואה את א-לוהים כטבע, ברוח משנתם של שפינוזה וגתה (שהיה בעצמו בונה חופשי).^{[דרוש מקור]} לעיתים קרובות ניתנת לגיטימציה גם לאמונות מזרחיות שונות.

עם זאת, ישנן אגודות בונים (לרוב בארצות דוברות אנגלית) שאינן סובלניות כלפי הנטורליסטים כבעבר. מאז המאה ה־19 הוסיפו חלק מהלשכות דרישות דתיות אורתודוקסיות, למשל, האמונה בנצחיות הנשמה. הבונים החופשיים הסקנדינביים מקבלים לשורותיהם רק נוצרים.

באופן כללי, הדרישות הנפוצות מהבונה החופשי הן:

• היותו גבר, כך ברוב הלשכות. קיימות גם לשכות נשים ולשכות מעורבות.
• אמונה ב"כוח עליון".
• דרישת גיל מינימלי (18–25).
• בריאות נפשית וגופנית ורמה מוסרית גבוהה.
• היותו אדם חופשי.

קבלת נשים לשורות הארגון היא עודנה עניין מעורר מחלוקת בלשכות רבות. הדרישה להיוולד כאדם חופשי אינה רלוונטית עוד ונותרה כשריד מהעבר. משמעותה כיום פילוסופית בלבד. הדרישה לשלמות הגוף מצטמצמת היום לתביעה שהמתקבל יוכל ליטול חלק פיזי בטקסי הלשכה, אם כי רוב הלשכות היום גמישות בקבלת מועמדים בעלי מוגבלויות פיזיות.

לפחות חלק מקבוצות מהבונים החופשיים משתמשות במהלך טקסי הקבלה בסמלים שמקורם במסורת עתיקה של הבונים החופשיים.

נשים בבנייה החופשית

ערכים מורחבים – נשים בבנייה החופשית, בנייה חופשית מעורבת

באופן מסורתי, רק גברים יכלו להתקבל לשורות הבונים החופשיים. תנאי זה השתנה במהלך המאה ה־20 אך הדבר לא אירע בכל הלשכות במידה שווה. לשכה מעורבת, המתירה הצטרפות של נשים, קמה לראשונה בצרפת בשנת 1882. בהולנד קיימת אגודת נשים נפרדת בשם מסדר האורגות – The Order of Weavers – המשתמשת בסמלים מתחום האריגה במקום בסמלי הבנייה החופשית. באנגליה קיימות שתי אגודות של נשים, האחת נקראת "האחווה המכובדת של הבונים החופשיים העתיקים" (The Honourable Fraternity of Ancient Freemasons) והשנייה נקראת "מסדר הבונות החופשיות" (The Order of Women Freemasons).

אגודת "המזרח הגדול של צרפת" (Grand Orient de France) וגופים אחרים באירופה מכירים בבנייה החופשית המעורבת. הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה (UGLE) ולשכות אחרות באנגליה אינן מכירות באופן רשמי בשום גוף מסוני המקבל לשורותיו נשים. עם זאת, גופים אלו מקבלים לעיתים מעמד של מעין הכרה המלווה בהסתייגות.

בנייה חופשית של פרינס הול

בשנת 1775, לאחר שבקשתם להתקבל ללשכה של בוסטון נדחתה, הקימו פרינס הול וארבעה עשר חברים אפרו־אמריקאים, כולם חופשיים מלידה, לשכה אפרו־אמריקאית דרך הלשכה הגדולה של אירלנד שהייתה משוייכת לכוחות הבריטים שהוצבו בבוסטון לפני מלחמת העצמאות של ארצות הברית. הלשכה לא קיבלה את הכרתן של הלשכות האמריקאיות האחרות ולאחר המלחמה, בשנת 1784, ביקשו וקיבלו הבונים החופשיים האפרו־אמריקאיים את הכרתה של הלשכה הגדולה באנגליה, והקימו את לשכה מספר 459 (African Lodge #459) אשר שמה שונה בהמשך ללשכה האפריקנית הגדולה מספר 1 (African Grand Lodge #1). הלשכה נמחקה מרשימות ה־UGLE בשל אי תשלום מיסים ולאחר 1813 נפרדה מהבנייה החופשית המאוגדת על ידי ה־UGLE. מהלך זה הביא להיווצרותן של לשכות מסוניות אפרו־אמריקניות בצפון אמריקה אשר אוגדו תחת "הלשכה הגדולה של פרינס הול", במנותק מאגודות של בונים חופשיים לבנים. לשכות נפרדות אלה פרחו בשל הגזענות בחברה האמריקאית אשר מנעה מאפרו־אמריקנים את האפשרות להצטרף ללשכות השייכות לזרם המרכזי. כיום חלק מהלשכות הגדולות של ה־UGLE מכירות בבנייה החופשית של פרינס הול, אך לא כולן. עם זאת, גוף זה עושה את דרכו ככל הנראה לקראת הכרה מלאה.

סמלים

ערך מורחב – טקסים וסמלים בבנייה החופשית

טבעת מסונית. טבעת כזו יכול לענוד כל בונה חופשי בעל דרגה שלישית ומעלה.

עדי הנלבש על ידי בונה חופשי בתפקיד של נשיא לשכה. בתמונה נראה אנך ולו תוספת המתארת את משפט פיתגורס. תוספת זו ניתנת לנשיא שקדם (לשעבר) בבנייה החופשית.

הבונים החופשיים מתבססים במידה רבה על סמליהם של הבנאים מימי הביניים. רבים מהסמלים המסוניים הם מתמטיים בטבעם ובעיקר גאומטריים. הבונים אוהבים לקשר את המטפיזיקה לעקרונות הגאומטריה.

אחד מסמליהם המרכזיים הוא ה־Square & Compasses, "המחוגה ומד־הזווית", אשר מאורגנים בצורת ריבוע. על מד הזווית נאמר לעיתים שהוא מייצג את החומר ואילו המחוגה – את הנפש או את הרוח. לפי הסבר אחר, מייצג מד הזווית את העולם המוחשי בעוד שהמחוגה מייצגת את השיפוט האינדיבידואלי. המחוגה ומד הזווית מוצגים בכל המפגשים של הבונים החופשיים בצירוף עותק של כתבי הקודש המקומיים (VSL – Volume of the Sacred Law/Lore). בארצות דוברות אנגלית יהיה זה בדרך כלל התנ"ך והברית החדשה, אך ייתכן כי הוא יוחלף בכל ספר כתובים המעניק השראה לחברי הלשכה או הרשות המסונית, למשל הקוראן. בלשכות שבהן שחבריהן משתייכים לדתות שונות יוצגו כל הספרים הקנוניים של אותן דתות יחדיו. בלשכות צרפתיות מוצגת החוקה המסונית. במקרים בודדים, כאשר מגוון הדתות רב מדי ולא ניתן לבחור בספר המקובל על כלל חברי הלשכה, נעשה שימוש בספר שדפיו ריקים. בנוסף לתפקידו כהשראה דתית, משמש הספר כאמצעי לאישוש התחייבויות שמקבלים על עצמם הבונים החופשיים.

הבנייה החופשית אינה דוגמטית ועל כן חברי המסדר לא מקדשים את הפרשנות לסמלים אלו אך לחלק מסמליה ישנה חשיבות מטפיזית, כגון האות G המייצגת ככל הנראה את המילה God או Geometry.

הישות העליונה (א-לוהים או הכוח היוצר) מכונה לעיתים בריטואל המסוני "המהנדס העליון" או "הבונה העליון של היקום" ובכינויים דומים אחרים. ניתן לעיתים למצוא שימוש בראשי התיבות של הכינוי.

ביטוי שגור בחוגים מסוניים הוא "על מד הזווית", "to be on the square" שמשמעותו היא "לשמור על אמינות". ביטויים אחרים שמקורם בבנייה החופשית חדרו לשפה והפכו לשגורים גם בפי מי שאינם חברי המסדר, כגון "להיפגש על הפלס" "Meeting on the level" שמשמעו הוא "קשר בין שווים", ללא תלות במעמדו החברתי או הכלכלי של אדם. חברי הבנייה החופשית מכנים אותה לעיתים "האומנות" ("The Craft").

דרגות

לבוש מסוני. נלבש על ידי בונה חופשי בלשכת המאורות, חבר בהנהלת הלשכה הגדולה ירושלים, ברמת גן ישראל.

בונים חופשיים באחד מטקסיהם

ישנן שלוש דרגות בבנייה החופשית:

1. תלמיד/שולייה (Entered Apprentice)
2. עמית/חבר (Fellow Craft)
3. רב אומן (Master Mason)

כדי להתקדם מדרגה לדרגה עוברים החברים טקס, מעין משחק תפקידים המציג סיטואציה מוסריה בהשתתפות המועמד וחברי הלשכה שאליה הוא משתייך או מצטרף. סיפור המסגרת הוא בדרך כלל תנ"כי – בניין מקדש שלמה בירושלים – אם כי הסיטואציה עצמה אינה לקוחה מהתנ"ך ואינה אמורה להיות בעלי אופי דתי או להציג אירועים על טבעיים. את תמת מקדש שלמה ניתן להבין כמייצגת את מקדשו של האדם הפרטי, את מקדש הקהילה האנושית, או את היקום כולו.

המועמד אמור להפיק מהטקס לקחים מוסריים. ניתן לפרש את הריטואל בדרכים רבות, כלומר, חבר אחד לא יכול להכתיב את פרשנותו לבונה חופשי אחר. בונים חופשיים העומדים בפני מעבר מדרגה לדרגה, במיוחד במדינות אירופה ובישראל, נדרשים לעיתים קרובות להגיש עבודות עיוניות בנושאים פילוסופיים ולהרצות עליהן בפני לשכתם.

מבנה ארגוני

"בית מקדש" מרכז הנוסח הסקוטי. וושינגטון די. סי.

ישנן הרבה רשויות (Jurisdictions) מסוניות. כל אחת מהן עצמאית ובלתי תלויה בשנייה. לרוב מוגדרות הרשויות לפי טריטוריה גאוגרפית. לבונים החופשיים אין רשות מרכזית אחת אך כל רשות מסונית עורכת רשימות של רשויות מסוניות אחרות שבהן היא מכירה באופן רשמי. אם הרשות שקיבלה הכרה מכירה גם היא בראשונה, נאמר עליהן שהן מנהלות יחסי ידידות (In Amity). דבר המאפשר לחברי שתי הרשויות להשתתף בפגישות הסגורות של הלשכות שתחת חסותן. באופן כללי, כדי לזכות בהכרה של רשות מסונית כלשהי, נדרדת הרשות שבמבחן לעמוד בדרישת ה"סדירות" (regularity), כלומר, עליה להוכיח שהיא נשמעת למאפיינים מסוימים של הבנייה החופשית, המכונים "ציוני הדרך העתיקים" (Landmarks). עם זאת, אין רשימה אוניברסלית של ציוני דרך אלה המשותפת לכלל הרשויות. גם רשויות המכירות האחת בשנייה עשויות להחזיק ברשימות ציוני דרך שונות לחלוטין ובדעות שונות לגבי מהותם.

הגוף העומד בראש הרשויות המסוניות נקרא לעיתים קרובות "לשכה גדולה" (Grand Lodge). לכל מדינה יש בדרך כלל לשכה גדולה משלה, אך לא בהכרח: בצפון אמריקה ישנה לשכה גדולה עצמאית בכל מדינה ובכל מחוז. הרשות העתיקה ביותר אשר שנוסדה בשנת 1717 ועודנה קיימת כיום היא הרשות האנגלית ובראשה הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה (UGLE – United Grand Lodge of England). הלשכה העתיקה ביותר ביבשת אירופה היא המזרח הגדול של צרפת Grand Orient de France (בקיצור: GOdF), שנוסדה בשנת 1728. שתי הרשויות הכירו האחת בשנייה ואולם רוב הרשויות האחרות ניתקו קשר עם הרשות הצרפתית זמן מה לאחר שזו החלה לקבל לשורותיה אתאיסטים בשנת 1877. ברוב הארצות הלטיניות נפוץ הסגנון (או הנוסח) הצרפתי אך בשאר מדינות העולם (כלומר, מרבית הבנייה החופשית) נוטות הרשויות המסוניות לפעול לפי הנוסח האנגלי. הפיצול בין הענף האנגלי לענף הצרפתי קיים עד היום ומחלק את הלשכות בעולם לשני סוגים עיקריים. המתנגדים לאסכולה הצרפתית, וביניהם מסדר ממפיס מצרים, דוגלים בהתקדמות רוחנית למציאת הא-לוהות העליונה ולכן אינם מקבלים לשורותיהם אתאיסטים ואינם מכירים במסדרים המקבלים לשורותיהם אנשים ללא דת או אמונה.

הבנייה החופשית קשורה לגופים נלווים (Appendant Bodies) כמו הנוסח הסקוטי – Scottish Rite, או הנוסח היורקי – York Rite, השריינרים – The Ancient Arabic Order of the Nobles of the Mystic Shrine, הגרוטו – the Mystic Order of Veiled Prophets of the Enchanted Realm, וארזי הלבנון – Tall Cedars of Lebanon ועוד (לרובן אין קשר למקומות הגאוגרפיים שעל שמם הן נקראות). גופים אלו הן אגודות שמטרתן להרחיב את תורת הבנייה החופשית, להיטיב עם הקהילה ולסייע לחברי האגודה להיטיב את דרכיהם. חלק מהגופים הנלווים מציבים דרישות דתיות נוספות, בנוסף לדרישות הבנייה החופשית הבסיסית.

ישנם גם ארגוני נוער הקשורים לבנייה החופשית (אך תוכנם אינו מסוני) בעיקר בצפון אמריקה, כגון: מסדר דה־מוליי לנערים בגילאי 12–21, בנות איוב – Job's Daughters והמסדר הבינלאומי של הקשת לבנות – International Order of the Rainbow for Girls (לבנות בגילאי 11–20).

ביקורת נגד הבנייה החופשית ודיכויה

היכל הבונים החופשיים של סנטה קרוז דה טנריף

מאז ימיה הראשונים הותקפה הבנייה החופשית על ידי הכנסייה הקתולית, וקיומה אף נאסר בכמה מהארצות הקתוליות.

הצרפתי לאו טקסיל התפרסם בסוף המאה ה־19 כשהאשים את הבונים החופשיים בפריצות, בפולחן השטן ובמגע עם שֵׁדים. ועדת חקירה שהוקמה בעקבות הדברים לא סתרה את האשמותיו, אך הוא הודה לבסוף בפומבי כי מדובר בבדיות.

מאז ומתמיד הייתה הבנייה החופשית מטרה מועדפת לתאוריות קשר ורוקחיהן רואים בה כוח רשע שזומם לשלוט על העולם. תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים אף קושרת את הבנייה החופשית לתיאורית הקונספירציה האנטישמית – המאשימה את היהודים בקנוניה עולמית – וגורסת כי הם הסתננו לבנייה החופשית על מנת לקדם את מטרותיהם, זאת אף על פי שלשכות רבות באירופה נמנעו מקבלת יהודים לשורותיהן במשך למעלה ממאתיים שנה (ובמדינות סקנדינביה נאסרת הצטרפותם של יהודים ומוסלמים לשורות הבונים החופשיים גם כיום).

הבנייה החופשית אסורה כמעט בכל המדינות הטוטליטריות ובמדינות שאינן דמוקרטיות, למעט בקובה, שם שולטים פקידי השלטון בפעילות הבונים החופשיים והם אינם יכולם לפעול בחופשיות בדרכם המסורתית. בגרמניה הנאצית הגיע הדיכוי נגד הבונים החופשיים לשיאים רצחניים: אף על פי שלשכות רבות סגרו את שעריהן והנותרות קיבלו על עצמן את כל המגבלות שהשיט עליהן השלטון הנאצי – הורה היטלר לחסל את הבנייה החופשית, הלכה למעשה. כמאה אלף בונים חופשיים נשלחו למחנות ההשמדה מגרמניה ומהמדינות שהיו תחת כיבושה. הבנייה החופשית באירופה נפגעה אנושות והתקשתה להתאושש גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

גם בדמוקרטיות המודרניות פורצות לעיתים שערוריות סביב הבונים החופשיים ומוטחות בהם האשמות שווא. כך למשל, נעלם בארצות הברית בונה חופשי בשם ויליאם מורגן בתחילת המאה ה־19 והועלתה טענה כי הוא נרצח על ידי הבונים החופשיים משום שאיים לגלות את סודותיהם. הטענה התבררה מאוחר יותר כעלילת שווא. דוגמה נוספת לעלילה נגד הבונים החופשיים היא לשכה בשם (P2 (Propaganda Due שפעלה באיטליה בשנות השבעים והשמונים של המאה ה־20. אדולפו צ'לי – מקים הלשכה, הדמות המובילה בה ונוכל מוכר – הפיץ את השקר שמדובר בלשכה של בונים חופשיים מזרם ה"גראנד אוריינט" במטרה להתעטף בדימוי המכובד ובוותק של הבנייה החופשית. שקר זה נחשף במהלך חקירת שערוריית כספים ורצח של בנקאי בכיר בוותיקן, אשר נקשרה למאפיה והתגלגלה לשרשרת מעשי רצח שלא פוענחו עד היום. מספר חברים בלשכה נחקרו בחשד למעורבות בפרשה וצ'לי עצמו ברח לדרום אמריקה עם התפוצצות השערורייה ונעלם.

האשמות וקונספירציות אלו, אשר קיבלו את הכינוי "אנטי־מסוניות", השפיעו גם על אמצעי התקשורת ועל תעשיית הבידור. כך למשל סרט בכיכובו של רוברט מיצ'ם מתאר ניסיון חדירה בדיוני של הבונים החופשיים לארגוני המודיעין במדינות שונות בעולם וסרטי קולנוע וטלוויזיה נוספים שיצאו לאקרנים במהלך המחצית השנייה של המאה ה־20 הציגו בונים חופשיים בהקשרים קונספירטיביים. גם בתחילתה של המאה ה־21 קיימת יצירה ספרותית וטלוויזיונית ענפה אשר עוסקת בבונים החופשיים, כגון ספרו של אומברטו אקו "בית העלמין של פראג" וכן ספרו של דן בראון "הסמל האבוד" וסדרת הטלוויזיה שנוצרה בעקבותיו, אשר מציגים את הבונים החופשיים באופן אשר אינו תואם את המציאות.

סכסוכים ומחלוקות

סכסוכים על רקע דתי בין אחים בעלי גישה שמרנית לבין אחים בעלי תפישה מודרנית הובילו לקרע גדול בלשכה האנגלית ב־1753. איחוי הקרע ומיזוג מחודש התאפשרו רק לאחר ניסוח פשרה בשנת 1813. לפי הפשרה נותק הקשר בין הבנייה החופשית לבין הנצרות. עוד במסגרת הפשרה נוסחו מהותה וטיבה של הדרגה השלישית באופן מעורפל.

הקרע הגדול השני בבנייה החופשית אירע לאחר שנת 1877 כאשר "המזרח הגדול" בצרפת החל לקבל לשורותיו אתאיסטים ללא הבחנה. בעוד שנושא האתאיזם היווה את הגורם הרשמי לפיצול מ"המזרח הגדול" בצרפת, תרמו לכך גם קבלת נשים לשורות הבנייה החופשית בצרפת והקמת לשכות מעורבות וכן נכונות הצרפתים לדון בנושאי דת ופוליטיקה במסגרת הארגון ואין הם שוללים זאת על הסף כמו האנגלים, אף על פי שאינם מרבים לדון בנושאים אלו. לעיתים ניתן היה להיווכח כי יש אפשרות להתגבר על הקרע בין שני הענפים, במיוחד במהלך מלחמת העולם הראשונה כאשר בונים חופשיים אמריקנים, אשר שירתו בצבא ארצות הברית והוצבו אירופה, השתתפו בפעילות הלשכות הצרפתיות.

החוקות הקדומות של הבנייה החופשית קובעות כי בונה אשר מבין כראוי את אומנות הבנייה החופשית אינו יכול להיות "אתאיסט אוויל או ליברטין נטול אמונה" ־– הוא נדרש "לדת המוסכמת על כולם" ועליו להשאיר את דעותיו האישיות לעצמו. הניסוח היה מעורפל למדי ובשנת 1815 שינתה הלשכה המאוחדת UGLE את החוקה לנוסח חדש: "יהיו דתו ופולחנו של אדם אשר יהיו, באפשרותו להיות חלק מהמסדר כל עוד הוא מאמין באדריכל השמיים והארץ הדגול ומקיים את חובות המוסר הקדושות". שורה זו שללה למעשה את קבלתם של אתאסטים לשורות המסדר והדבר עורר מחלוקות. בשנת 1875 עלתה הצעת פשרה לשימוש בביטוי "Creative Principle", עיקרון יוצר, כתחליף לביטוי "האדריכל הדגול", אך היא לא התקבלה.

בסופו של דבר בשנת 1877 השיב "המזרח הגדול של צרפת" את המצב לקדמותו וביטל את הדרישה לאמונה דתית לשם קבלת המועמד תוך אימוץ החוקה המקורית משנת 1723 כחוקה הרשמית. כמו כן, שינה "המזרח הגדול של צרפת" את הריטואל שלו ומחק כל התייחסות ישירה ל"אדריכל הגדול של היקום " G.A.O.T.U".

בארץ ישראל

ערך מורחב – הבונים החופשיים בארץ ישראל

הבונים החופשיים מקיימים פעילות בארץ ישראל החל מסוף המאה ה־19. חברי המסדר הראשונים הגיעו בעיקר מארצות הברית במטרה למצוא שרידים ארכאולוגיים שיוכיחו את אמיתותן של אגדות מסוניות הגורסות כי הארגון מוצאו בבית המקדש שבנה שלמה המלך בימי מלכותו. ב־1867 הגיע צ׳ארלס וורן, בונה חופשי מלשכת המחקר של אנגליה, עם קבוצת ארכאולוגים, וחשף בין היתר את מערת צדקיהו ואת מנהרות הכותל. באותה שנה הגיע לארץ גם רוברט מוריס (Robert Morris), בונה חופשי מקנטקי, שהקים ב־1868 את הלשכה המסונית הראשונה בירושלים אשר כונתה "Reclamation Lodge of Jerusalem" והתנהלה בשפה הצרפתית.

ב־1889 עזב אברהם לוי (Abraham Levy) את הלשכה על מנת לייסד לשכה חדשה ביפו, העיר שבה התגוררו רוב הבונים החופשיים באותה תקופה. ב־1891, לאחר קבלת הצ'ארטר מלשכה צרפתית, לוי וחברים נוספים שעזבו את הלשכה בירושלים ייסדו את לשכת The Port of Solomon’s Temple שכונתה גם בשם Gate of Solomon’s Temple - 'שער היכל שלמה'.

בראשיתה של המאה ה־20 הגיעו חברי לשכת The Port of Solomon’s Temple למסקנה כי עליהם לייסד לשכה חדשה על מנת שהבנייה החופשית לא תגווע בארץ. על כן, בפברואר של 1906 ייסדו ביפו את לשכת "ברקאי". עד 1914 קודשו בלשכת "ברקאי" יותר ממאה בונים חופשיים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלו חברי לשכה רבים על ידי המשטר העות'מאני ובעקבות זאת השעתה לשכת "ברקאי" את פעילותה. ביולי 1922 קיבלה בריטניה את המנדט על פלשתינה וב־1925 חזרה הלשכה לפעילות רצופה.

בשנת 1927 נוסדה לשכת "הר ציון" בירושלים וב־9 בינואר 1932 נוסדה "הלשכה הגדולה של פלשתינה". בניגוד ללשכות גדולות בשאר המקומות בעולם, הלשכה לא איחדה תחתיה את יתר הלשכות שפעלו באותה העת בארץ. איחודן של הלשכות תחת לשכה גדולה התרחש מאוחר יותר, עם הקמת "הלשכה הגדולה למדינת ישראל". הלשכות אשר פעלו בשפה האנגלית, שקיבלו את הצ'ארטר שלהן מהלשכה הגדולה של אנגליה, סירבו להצטרף ללשכה הגדולה החדשה והמשיכו לעבוד בנפרד בעוד שלשכות מסוימות אשר פעלו בשפה הגרמנית עבדו תחת הלשכה הגדולה הסימבולית של גרמניה. לשכות גרמניות אלה נוסדו על ידי גרמנים שמצאו מקלט בפלשתינה לאחר שהנאצים החל לרדוף את הבונים החופשיים בגרמניה. אותם בונים חופשיים גרמנים תרמו רבות לפיתוחן של ה"מושבות הגרמניות" בירושלים ובחיפה.

הלשכה הגדולה עשתה מאמצים רבים לצרף אליה אחים חדשים בני דתות ולאומים אחרים: ערבים, מוסלמים, נוצרים, ארמנים, דרוזים ובהאים. באותה העת היו רק לשכות ספורות אשר כללו אך ורק חברים ערבים: לשכת נור אל-חיכמה ("אור החוכמה") ולשכת ירושלים, שתיהן בירושלים; לשכת "כורש" בעמאן ולשכת "גליל" מס' 31 בנצרת.

עם הקמתה של מדינת ישראל ב־1948 נסגרו מספר לשכות דוברות ערבית. לבסוף, ב־20 באוקטובר 1953, נוסדה "הלשכה הגדולה למדינת ישראל", אשר איחדה תחתיה את כל הלשכות בישראל, 30 במספר. הנשיא הגדול הראשון של הלשכה היה שבתי לוי, ראש עיריית חיפה לשעבר. הלשכות שפעלו באותה העת חולקו על פי השפות שבהן פעלו: 19 לשכות דוברות עברית, 5 לשכות דוברות גרמנית, 4 לשכות דוברות אנגלית, לשכה אחת דוברת רומנית ומספר לשכות דוברות ערבית. על אף שהבנייה החופשית אינה דת, פותחת "הלשכה הגדולה למדינת ישראל" את עבודתה כשספרי הקודש של שלוש הדתות המונותאיסטיות (התנ"ך, הברית החדשה והקוראן) מונחים על הכן מתוך מתן כבוד לשלוש הדתות הגדולות הפועלות בישראל.

בשנת 2010 נהרס המשרד הראשי של הלשכה בתל אביב ועבר אל "מגדל המוזיאון". בשנת 2017 עברו הלשכה הגדולה ומשרדה הראשי להרצליה. ביטאון הלשכה הגדולה של הבונים החופשיים במדינת ישראל, המופיע מאז שנת 1933, קרוי "הבונה החופשי".

בסוף שנת 2011 פרשה מן המסדר קבוצה מצפון הארץ בראשותו של יחיאל אבידן בעקבות טענות שונות לאי סדרים וטענות אידאולוגיות אחרות כגון הדרישה לאמונה באל עליון והדרת נשים משורות הארגון. הקבוצה הצטרפה ללשכות הליברליות בחסות המזרח הגדול של צרפת והקימו גרעין אדמיניסטרטיבי הנקרא "משולש בראשית" שעתיד להוות את המזרח הגדול של ישראל. בהמשך הוקמה ב־13 בינואר 2013 הלשכה המעורבת הראשונה ובה חברים גברים ונשים גם יחד. הלשכה דוברת עברית והקמה בחיפה של ה־GODF, לשכת "כוכב הצפון" מס 4012. בספטמבר 2015 מספר אחים, וביניהם יחיאל אבידן, פרשו מהלשכה ומהמזרח הגדול של צרפת בשל אי התאמה והצטרפו למסדר "זכות האדם" הוותיק, אשר מאז היווסדו יש בו לשכות מעורבות, והקימו את הלשכה השלישית במסדר בארץ.

במהלך שנת 2012 קבוצה שנייה של לשכות, בראשות מוטי צבירן וארנסט לב, פרשה על רקע אי סדרים כלליים בקידום במשרות, לטענתם, בלשכה הגדולה למדינת ישראל והקימו את הלשכה הגדולה ירושלים, אשר הוקמה על בסיס עקרונות הלשכה הגדולה.

נכון ל־2020 קיימות בארץ 7 רשויות מסוניות של בונים חופשיים מוכרות:

1. הלשכה הגדולה למדינת ישראל – הלשכה הגדולה מכולן בארץ, פועלת לפי הנוסח האנגלי. תחת לשכה זו פועלים גם לפי נוסחי ההמשך של המסדר – 'הקשת המלכותית' ו'הנוסח הסקוטי'

2. המזרח הגדול של צרפת, GODF – תפיסתו ליברלית ושוויונית. נשים וגברים גם יחד מתקבלים לשורותיו.

3. מסדר זכויות האדם, Droit Humain – תפיסתו שוויונית והוא מקבל לשורותיו נשים וגברים גם יחד מאז היווסדו.

4. הלשכה הגדולה של צרפת, GLF – לשכה לגברים בלבד.

5. הלשכה הגדולה הנשית של צרפת, GLFF – לשכה לנשים בלבד.

6. מסדר ממפיס־מצרים – מקיים לשכות נפרדות לגברים ולנשים וגם לשכות מעורבות.

7. הלשכה הגדולה ירושלים.

בגרמניה הנאצית

בספרו "מיין קמפף" (פרק 11), האשים היטלר את היהודים בקשירת קשר עם הבונים החופשיים במטרה להשתלט על גרמניה כולה. היטלר האשים את היהודים את הבונים החופשיים במצבה העגום של גרמניה בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. לטענתו, הבונים החופשיים חברו ליהודים כי לשים ידם על "נשק" נוסף שישמש אותם נגדו – עולם הדפוס שהיה אז בעיקרו מקצוע של יהודים. כפתרון ל"בעיה" זו קרא היטלר בשנת 1931 להשמדתם של יהודים ושל בונים חופשיים גם יחד (ראו תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים). מפקדים בכירים במשטר הנאצי קיבלו "מדריך" שבו נכתב: "האיבה הטבעית של האזרח כנגד היהודים והאיבה שלו כנגד הבונה החופשי כמשרתו של היהודי, חייבת להגיע לשיאה".

באותם ימים אכן היו יהודים אשר השתייכו לארגון הבנייה החופשית אך מספרם היה מועט. אף על פי כן, בעקבות הדברים שכתב היטלר ב"מיין קאמפף", ראו הנאצים בבונים החופשיים וביהודים גוף אחד והתייחסו אל הבונים החופשיים כפי שהתייחסו אל היהודים.

היטלר עלה לשלטון בינואר 1933. ב־7 באפריל נפגש סגנו הבכיר של היטלר, הרמן גרינג, עם נשיא הלשכה הגדולה של גרמניה, וון הרינגן, והסביר לו כי אין מקום לבונים החופשיים בגרמניה הנאצית. שר החקלאות הגרמני, ד"ר וולטר דארה, הכריז בפני קהל מתאספים כי הבנייה החופשית היא האויב הראשי של גרמניה והזהיר כי היא מתכננת לטבוח את המדיניות הנאצית. ב־30 בינואר 1933 הורה היטלר על סגירת כל החברות הסודיות, ובהן לשכות הבונים החופשיים. בגרמניה היו אז 9 לשכות גדולות, 638 לשכות, 79,000 בונים חופשיים, ועוד לשכה אחת גדולה לא מוכרת. תחת לחץ השלטון הנאצי הפסיקו כמה לשכות גדולות את פעולתן המסונית ותיפקדו כמועדוני צדקה וחינוך. רק נשיא גדול אחד ושני בונים חופשיים שוחררו לאחר מעצרם באשמת השתייכות לבנייה החופשית.

כל הקשרים המסוניים עם גופים מחוץ למדינה הופסקו. הקבלה לשורות הבונים החופשיים הותרה רק לגרמנים טהורים והחלקים שהסתמכו על הברית הישנה הוצאו מהריטואל המסוני. הלשכה הגדולה של שלושת הגלובוסים הפכה ל"מסדר הלאומי הנוצרי של פרדריק הגדול". הלשכה הגדולה של פרוסיה אימצה את השם "המסדר הנוצרי הגרמני של הידידות". על מנת להימנע ממחיקה טוטאלית הסכימו ראשי המסדר כי חבריו לא ייקראו בונים חופשיים, הסודיות לא תהיה קיימת יותר, ופונקציונרים מפלגתיים של המפלגה הנאצית יורשו להשתתף בישיבות הארגון. כמו כן נעשו שינויים כגון החלפת השם "חירם" ב"ארכיטקט"; המילה "אמונה ב"א-לוהים"; "מקדש שלמה" ב"קתדרלה הגרמנית"; והדרגות 4 עד 7 בוטלו. עוד הוחלט כי נושאי המשרה יחקרו את מוצאם הארי של המצטרפים למסדר. אחד מהנשיאים הגדולים באותה תקופה אף התלונן כי שינוי השם לא עזר וכי חברי המסדר המשיכו לסבול שכן שמם נקשר עם הבונים החופשיים. עוד התלונן על כך שמטרות הבנייה החופשית והמפלגה הנאצית היו זהות, אלא שהמפלגה הנאצית לא הייתה מעוניינת בהתערבות המסדר. ב־1933 פנה הנשיא הגדול של מסדר פרדריק להיטלר עצמו, אולם ללא הועיל.

ב־1934 הוציא גרינג צו לפירוק שלוש הלשכות הגדולות, שכונו "הנוצריות", בטענה כי במדינה הנציונל־סוציאליסטית אין צורך בבנייה חופשית. כמו כן הורו הנאצים על הפסקת השימוש במילים "לשכה" ו"בונה חופשי". בשנת 1934 ניתן צו שהחריג כל מי שהיה אי פעם בונה חופשי משורות המפלגה הנאצית בטענה כי הבנייה החופשית שאבה את הדוקטרינות שלה ממקורות שֵׁמיים. עוד נאסר על הבונים החופשיים להתמנות למשרות ציבוריות או לשרת בצבא. בשנת 1935 נשלח מרצה מטעם המפלגה לרחבי גרמניה וטען כי בזמן מלחמת העולם הראשונה השתלטו הבונים החופשיים על מחלקת המפות של המטה הכללי וריגלו למען בריטניה. עיתון שניסה להפריך טענה זו נסגר בהוראת הנאצים ומי שניסה להתנגד לתעמולה השיטתית שהשמיצה את הבנייה החופשית – נאסר. נשיא לשכת אבשלום וכן הנשיא הגדול של לשכת שלושת הגלובוסים ואשתו נשלחו למחנה ריכוז שבו הם נכלאו במשך 9 חודשים. מבני הלשכות נבזזו או הוחרמו על מנת להופכם למוזיאון מסוני שבו הוצגו לציבור התלבושות והרגליות השונות באופן מגוחך.

ב־8 באוגוסט 1935 הוחלט על ביטול כל הלשכות המסוניות בגרמניה. עיתונו של היטלר הטיל על הבנייה החופשית את האחריות למלחמת העולם הראשונה, להחלשת האימפריה ולרצח פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה, בסרייבו אשר הוביל לפרוץ המלחמה. תחת צו של הנשיא הינדנבורג הורה שר הפנים להחרים את רכוש הלשכות: ציורים, פסלים וריהוט נבזזו וההיכלים המסוניים הוסבו לשימושים אחרים. הבונים החופשיים אף הואשמו בתבוסת גרמניה ובפלישת כוחות הברית ב־1944. פרידריך וילהלם ארנסט פאולוס, הגנרל-פלדמרשל שנכנע לברית המועצות בסטאלינגראד, הואשם בהשתייכול לבונים החופשיים. מתוך 7563 אסירים פוליטיים, קורבנות הנאצים, כ־1,265 היו בונים חופשיים.

גורלם של הבונים החופשיים באוסטריה לא היה שונה. ב־1938 החרים הגסטפו את מבנה הלשכה הגדולה. המון זועם פרץ ובזז את הארכיון הלשכה ואת רכושה. הנשיא הגדול נאסר על אף מחלתו הקשה ומת זמן קצר לאחר שיחרורו.

לצ'כוסלובקיה פלשו הנאצים בשנת 1939. רישומי הלשכות במדינה מנו בין 3000 ל־4000 שמות חברים שהנאצים שלחו למחנות הריכוז. הנואם הגדול והנשיא הגדול עונו במשך שנתיים לפני שנרצחו. על פי ההערכות מספר השורדים את המחנות לא לא עלה על 5% מהבונים החופשיים הצ'כים.

גם בצרפת נשדדו ההיכלים תחת ממשלת וישי. 6,000 בונים חופשיים נאסרו, 989 גורשו, 945 נרצחו. בהולנד הנשיא הגדול היה בין הראשונים שנתפסו ונכלאו במחנה ריכוז. גם שם ההיכלים נשדדו על ידי הנאצים. במשפטי נירנברג נאמר כי 470 ארגזים (שהכילו כנראה גם את הספרייה המסונית) נשלחו לגרמניה. הנזק הכללי הוערך ב־700 אלף דולר. בבלגיה נמסרו שמות של בונים חופשיים למשטרה הנאצית וחלק מראשי המועצה העליונה נרצחו. הרכוש המסדר הוחרם וחלקו נלקח לברלין.

בונים חופשיים הוצאו להורג בכל המדינות שהיו תחת הכיבוש הנאצי: נורווגיה, פינלנד, דנמרק, הולנד, בלגיה, צרפת, לוקסמבורג, פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה, יוון, אוסטריה, רומניה ועוד. עד היום לא ידוע מהו מספרם המדויק של הבונים החופשיים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם בשל השתייכותם לבונים חופשיים (זאת כיוון שהשתייכותם לארגון נשמרה בסוד בשל רדיפתם), אולם ההערכות נעות בין 80 אלף ל־200 אלף בונים חופשיים.

ביהדות

רבי אליעזר ברגמן מביא בתשובה שכתב את ההתייחסות השלילית של גדולי ישראל לדורותיהם על חברות במסדר הבונים החופשיים, רבו ראב"ד וירצבורג רבי אברהם בן אנוש הלוי, רבי ג'יליבי יום טוב אליקים אב"ד חברון (נפטר ב1845), רבי יוסף זונדל מסלנט, וכן רבי משה תורג'מן מפאס בשם רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שאמר שעל חברה זו נאמר בתורה כי יסיתך אחיך ללכת לעבוד עבודה זרה "בסתר".  

באחד מהפיוטים שכתב גדול משוררי מרוקו רבי דוד בן חסין מכוון כנגד הבונים החופשיים, והוא מופיע בספר הפיוטים שלו הוא רומז על אמונות הסתר של הבונים החופשיים, ועל חיבורם לעצת ה"נחש הקדמוני", כמו כן הוא מתאונן בפיוט על תוכניות פולחן של הבונים החופשיים ועל כך שבו הם מתכננים "להקריב עולות וזבחים".

רבי דוד לוריא מזכיר את הבונים החופשיים כהסתעפות מדיעותיהם המשובשות של דור הפלגה. הרב אהרן מרקוס מזכיר אותם כהמשך ישיר לדור הפלגה, שמטרתם היא "לבטל כל הבדל לאומי ודתי ולחבר את הכל על ידי חסד חינם".

אביעד נייגר מקשר את דברי רבי נתן מברסלב בספרו ליקוטי הלכות לבונים החופשיים: "ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזוהר הקדוש שהם בכלל בוני המגדל כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חידוש העולם שמשם היו כל טעותיהם (אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע). להשערתו, ראשי התיבות פ"מ מכוונים ל Free masons.  

ראו גם

• המסדר הבין לאומי לבנייה חופשית מעורבת לגברים ונשים
• בית הבונים החופשיים בשיקגו
• מסדר דה מולה
• מסדר אבירי היכל שלמה
• טמפלרים (תנועה)
• אילומינטי
• תאוריית קשר
• לשכת בונים החופשיים
• סדר עולמי חדש
• העין השלישית
• זווית ישרה ומחוגה
• הבונה החופשי
• טקסים וסמלים בבנייה החופשית

לקריאה נוספת

ספרי עיון

• יעקב כץ, בונים חופשיים ויהודים: קשריהם האמיתיים והמדומים, מוסד ביאליק, תשכ"ח. (הספר בקטלוג ULI)
• לאון זלדיס, בני־אור בארץ הקודש: תחילת הבנייה החופשית בארץ הקודש מראשיתה ועד להקמת הלשכה הגדולה למדינת ישראל בשנת 1953, ע' נרקיס, 2009. (הספר בקטלוג ULI)
• דניאל דורון, חובות קדומים, איתי בחור, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
• מוטי צבירן, "אמת אחרת, הבונים החופשיים", 2004, הוצאת מ.ר.ג.ש., עוסק בימיה הראשונים של הבנייה החופשית, תוך התמקדות על היסטוריה והגות של הבונים החופשיים. (343 עמודים כולל מפתח ותמונות)
• מוטי צבירן, "אמת אחרת, הנוסח הסקוטי" (The Scottish Rite), 2008, הוצאת מ.ר.ג.ש. ספר עזר למצטרפים ל"נוסח הסקוטי", המהווה ארגון נלווה למסדר הבונים החופשיים. (544 עמודים)
• מוטי צבירן, "אמת אחרת, היכל ארון הברית (The Royal Arch)", 2011, הוצאת מ.ר.ג.ש. ספר עזר למי שהצטרף ל"קשת המלכותית הקדושה" (השם החדש שניתן ל"היכל ארון הברית"), המהווה ארגון נלווה נוסף למסדר הבונים החופשיים. (574 עמודים)

ספרי קריאה

• דן בראון, הסמל האבוד, מודן, 2010. (הספר בקטלוג ULI)

ארגון ה'בונים החופשיים' תופס חלק גדול מספריה של הסופרת החרדית יונה ספיר. ביניהם – לוחמי הצללים, התנקשות, ושתול.

קישורים חיצוניים

• תשובת רבי אליעזר ברגמן - נגד תנועת "הבונים החופשיים"
• הלשכה הגדולה למדינת ישראל של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים
  • אתר הפייסבוק של הלשכה הגדולה של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים במדינת ישראל
• הלשכה הגדולה "ירושלים" של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים במדינת ישראל
  • אתר הפייסבוק של הלשכה הגדולה "ירושלים" של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים במדינת ישראל
• מסדר הבניה החופשית המעורבת לגברים ולנשים הבינלאומית "זכות האדם" בישראל
• הבונים החופשיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הקשר הישראלי: הבונים החופשיים, סרטון בערוץ "חינוכית", באתר יוטיוב

לשכות גדולות בעולם

• הלשכה הגדולה של אנגליה
• הלשכה הגדולה של סקוטלנד
• הלשכה הגדולה של ארגנטינה
• המזרח הגדול של צרפת הגראנד אוריינט דה פראנס
• הבונים החופשיים, דף שער בספרייה הלאומית

אתרים אחרים

• בנייה חופשית בישראל
• הבונים החופשיים: בונים עיר חופשית
• ניר אורטל, "אם בהר חצבת אבן" – בעקבות הבונים החופשיים בירושלים, באתר ארכיון האינטרנט, פורסם במקור במגזין סגולה
• האור הגנוז – בנייה חופשית, תרבות וחברה
• בונים חופשיים – אתר לבונים חופשיים חושבים
• מאיה גז, הבונים החופשיים מחפשים אתכם. לא תצטרפו?, באתר הארץ, 13 בפברואר 2018
• עפרי אילני, אם לא די בקורונה, תיאוריית קונספירציה בת 200 שנה חזרה לחיינו, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2020

הערות שוליים

2. דניאל דורון, חובות קדומים, זכרון יעקב: איתי בחור – הוצאה לאור, 2011.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35719568הבונים החופשיים