אומברטו אקו
 | |
| אקו במאי 2005 | |
| לידה | 5 בינואר 1932 |
|---|---|
| פטירה | 19 בפברואר 2016 (בגיל 84) |
| זרם | סמיוטיקה |
| תחומי עניין | ביקורת תגובת הקורא |
| הושפע מ | ג'ויס, קאנט, פירס |
אומברטו אקו (באיטלקית: Umberto Eco; 5 בינואר 1932 – 19 בפברואר 2016) היה סמיוטיקן, עיתונאי, פילוסוף וסופר איטלקי.
חייו
אקו נולד בעיר אלסנדריה במחוז פיימונטה שבצפון איטליה. ילדותו עברה עליו בערי צפון איטליה, בימי המאבקים הרצופים בין הקומוניסטים ובין אנשי "החולצות השחורות", תומכי הפשיזם האיטלקי. עבודת הדוקטורט שהגיש לאוניברסיטת טורינו התמקדה באסתטיקה של תומאס אקווינס. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 היה מעורב בארגונים אמנותיים וספרותיים שונים, ועבד בערוצי תקשורת המונים. בתקופה זו היה ממחברי השאלות לתוכניות הטריוויה של הטלוויזיה האיטלקית, והחל לפרסם את הטור "היומן הקטן" ביומון "Il Verri".
אחד מפרסומיו הראשונים, "היצירה הפתוחה" (Opera Aperta ,The Open Work), דן בהבחנות שבין מרחבי משמעות שנוצרים בטקסטים: אקו הבחין בין טקסטים "פתוחים" שמעודדים קיום פרשנויות רבות (כגון "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס), לבין טקסטים "סגורים" שמכוונים את הקורא לעבר טווח מצומצם של משמעויות (כגון "הקומדיה האלוקית" של דנטה אליגיירי). עבודה זו קירבה את אקו אל קבוצת היוצרים האיטלקיים Gruppo '63, שהתעניינה ביכולת ליצור מרחב קומבינטורי של הבעות ביצירה ספרותית ופלסטית (בדומה לחבורת אוליפו הצרפתית).
עיסוקיו של אקו בתחומי התקשורת מסמנים את המעבר שחל בכתיבתו האקדמית. עבודותיו הבאות, ובעיקר "תפקידו של הקורא" (The Role of the Reader) ו"תאוריה של הסמיוטיקה" (Theory of Semiotics) הן ניסיון ליצירתן של מתודות כלליות לניתוח טקסטים, ללא הבחנה בין "תרבות גבוהה" ו"נמוכה". מתקופה זו זכו למעמד מיוחד בעיקר שני חיבורים: הניתוח הסטרוקטורלי של סרטי ג'יימס בונד[1] וההקדמה שחיבר אקו עבור הוצאתו האיטלקית של הקומיקס "פינאטס".
גישתו הטקסטואלית של אקו יוצרת דו-שיח עם התאוריה האסתטית מבית מדרשו של בנדטו קרוצ'ה (Croce) ועם השתלשלויותיה ההיסטוריות, בעיקר אלו שבאו לביטוי בתנועת הביקורת החדשה. עבור אקו, משמעותו של טקסט אינה נקבעת על ידי הטקסט "כפי שהוא לעצמו". עם זאת, הדגש שהושם על ידי התאורטיקנים של הביקורת החדשה על מרחב משמעויות ופרשנויות מקבילות הוא רכיב חשוב בתאוריות של אקו: עבורו הקורא מייצר פרשנות, או פרשנויות, מתוך המרחב האופייני שהטקסט מכונן.
בספרו "בחיפוש אחר השפה המושלמת" הביע תמיכה בשפה הבינלאומית אספרנטו, אם כי אינו דובר אותה.
חיבורים מאוחרים יותר מסמנים מעבר נוסף בכתיבתו של אקו - מפתיחתו של הטקסט לחופש פרשני פונה אקו אל הדרכים שבהן הטקסט יוצר צמצום מבני של דרכי הקריאה האפשריות ("פרשנות ופרשנות יתר" - Interpretation and Over-Interpretation). כדי לבסס עמדה זו נדרש אקו ל"קורא האידיאלי", קורא שמשחזר מערכות קשרים מקסימליות בפרשנותו לטקסט. אקו גיבה את מחקריו אלו בהתעמקות במכניזמים "עודפים" של קריאה ובפרשנויות "פרנואידיות", כאשר בכך הוא מציב גבולות לחופש הקריאה. במסגרת זו ערך אקו מחקר היסטורי ותאורטי של ההנחות הפרשניות העומדות בבסיסן של פרשנויות "לא-לגיטימיות", כפי שאלו משתקפות בכתבים אוקלטיים ובטקסטים עם אג'נדות פוליטיות חריגות.
הדים לעבודותיו התאורטיות מצויים גם בסוגת הכתיבה הבאה שבה התנסה - הרומן הספרותי. הרומן הראשון של אקו, "שם הוורד" (1980; Il Nome della Rosa), הפך לרומן האיטלקי הנמכר ביותר באיטליה ומחוצה לה. על ספר זה זכה בפרס הספרותי האיטלקי הבכיר פרס סטרגה (Premio Strega), המקביל לפרס מאן בוקר בשפה האנגלית וגם בפרס מדיסיס לסופר זר לשנת 1982. רומן זה הוא המשך אינטגרלי לכתיבתו האקדמית של אקו: הנושאים העיקריים ברומן מתמקדים בהקבלה בין הבלש ובין הקורא, ובדרכם של השניים לכפות על המציאות, או על הטקסט, נרטיבים "מוגזמים". הרומנים הנוספים של אקו, "המטוטלת של פוקו", "האי של יום האתמול" ו"באודולינו" ביססו את מעמדו כאחד הסופרים העולמיים המובילים לקראת סוף המאה ה-20.
אקו כיהן כראש החוג לתקשורת של אוניברסיטת בולוניה ושימש יושב ראש איגוד הסמיוטיקנים העולמי.
ספריו שתורגמו לעברית
רומנים
- שם הוורד (1980, Il Nome della Rosa), תרגם עמנואל בארי, זמורה-ביתן, 1987.
- המטוטלת של פוקו (1988, Il pendolo di Foucault), תרגם גאיו שילוני, כנרת, 1991.
- האי של יום האתמול (1994, L'isola del giorno prima), תרגם אריה אוריאל, כנרת, 1995.
- באודולינו (2000, Baudolino), תרגמה מרים שוסטרמן-פדובאנו, כנרת, 2005.
- השלהבת המסתורית של המלכה לואנה (2004), תרגם אריה אוריאל, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2007.
- יומן זעיר, תרגם אריה אוריאל, זמורה ביתן, 2011.
- בית העלמין של פראג, תרגם אריה אוריאל, כנרת זב"מ, תשע"ג 2012.
- מספר אפס, תרגם אריה אוריאל, כנרת זמורה ביתן, 2016.
מאמרים
- לטייל עם דג סלמון ומאמרים אחרים, תרגם אריה אוריאל, כנרת, 1997.
- להמציא את האויב וחיבורים נוספים, תרגם אריה אוריאל, כנרת זמורה ביתן, 2016.
- הפשיזם הנצחי, תרגם יונתן פיין, הוצאת תשע נשמות, 2019.
ספרי עיון
- פרשנות ופרשנות יתר, נכתב בשיתוף ריצ'רד רורטי, ג'ונתן קאלר וכריסטין ברוק-רוז, תרגם יניב פרקש, הוצאת רסלינג, 2007.
- תולדות היופי, תרגם אריה אוריאל, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
- תולדות הכיעור, תרגום ועריכה מקצועית: ד"ר שרה לוטן, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2013.
- תולדות האגדות - סיפורם של מקומות אגדיים, תרגום שרה לוטן, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2016.
לקריאה נוספת
- ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה אנה ברויר, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אומברטו אקו |
- Porta Ludovica - אתר על אומברטו אקו ויצירתו (באנגלית)
- הספרים של אומברטו אקו, באתר "סימניה"
- אומברטו אקו מגיע לישראל, באתר ynet, 30 במאי 2002
- מרב יודילוביץ', אומברטו אקו: דוקטור של כבוד, באתר ynet, 3 ביוני 2002
- אקו על אקו, באתר ynet, 6 בפברואר 2008
- אביטל בורג, עכבר העיר אונליין, אומברטו אקו מזייף את המונה ליזה, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2009
- ד"ר מרגלית מולנר גויטיין, אומברטו אקו - סמיוטיקן, חוקר ספרות וסופר איטלקי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 28 בפברואר 2011
- מת הסופר אומברטו אקו ("שם הוורד"), באתר ynet, 20 בפברואר 2016
- הסופר אומברטו אקו ("שם הוורד") הלך לעולמו בגיל 84, באתר וואלה!, 20 בפברואר 2016
ג'ונתן קנדל, ניו יורק טיימס, הפילוסוף והסופר האיטלקי אומברטו אקו מת בגיל 84, באתר הארץ, 20 בפברואר 2016
מכּתביו:
- השלהבת המסתורית של המלכה לואנה, באתר nrg, 11 בינואר 2008
על כתביו:
- ביקורת ספר: המטוטלת של פוקו – אומברטו אקו, כישופים: הקדרה המבעבעת של כרמית
- אביעד קליינברג, חכם גדול, סופר קטן, באתר ynet, 30 באוקטובר 2005
- רחביה ברמן, אקו והבאנימן, באתר וואלה!, 23 באוקטובר 2005
- אהוד פירר, האמת, ורק האמת, באתר "האייל הקורא"
- באודולינו, אומברטו אקו
- יוסף דן, זיכרונותיו של מי ששכח את הכל, באתר הארץ - על "השלהבת המסתורית של המלכה לואנה"
- ספי הנדלר, יריד הספרים בירושלים: אומברטו אקו, "תולדות היופי", באתר הארץ, 16 בפברואר 2011
- שולמית קיסרי, תולדות היופי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 באפריל 2011
- אריאנה מלמד, יופי טופי, באתר ynet, 19 בינואר 2011
- ספי הנדלר, יריד הספרים בירושלים, אומברטו אקו, "תולדות היופי", באתר הארץ, 16 בפברואר 2011
- אורי הולנדר, פרלודים, כרטיס כניסה שעוצב בקפידה אל גן השעשועים של היופי, באתר הארץ, 27 במאי 2011
- אריק גלסנר, על "בית העלמין של פראג", מאת אומברטו אקו, באתר "מבקר חופשי", 31 באוקטובר 2012
- עמרי הרצוג, מדוע קשה להסיר את המבט מהכיעור, באתר הארץ, 22 במרץ 2013
- עופרה עופר אורן, "מספר אפס": האם הסופר קרא את ספרו, בבלוג "סופרת ספרים", 17 במאי 2016
- יונתן גרוסמן, מתקפת תרבות: "מספר אפס" של אומברטו אקו הופך את הדרמה העיתונאית לחוויה מייגעת, באתר וואלה!, 16 ביוני 2016
- עופרה עופר אורן, "הפשיזם הנצחי": קריאת חובה, בבלוג "סופרת ספרים", 5 במרץ 2019
הערות שוליים
- סופרים איטלקים
- עיתונאים איטלקים
- פילוסופים איטלקים
- פילוסופים של המאה ה-20
- סמיוטיקאים
- סגל קולז' דה פראנס
- סגל אוניברסיטאות באיטליה
- זוכי פרס מדיסיס לסופר זר
- זוכי פרס סטרגה
- זוכי פרס אוסטריה לספרות אירופית
- מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- מסדר האמנויות והספרות
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- זוכי פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ומדעי הרוח
- ילידי 1932
- נפטרים ב-2016
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בואנוס איירס