לשכת ברקאי
לשכת ברקאי היא לשכה של הבונים החופשיים הפועלת בתל אביב-יפו. לשכה זו היא תחת חסותה של הלשכה הגדולה למדינת ישראל של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים. מספר הלשכה הוא 17. לשכת ברקאי היא הלשכה הוותיקה ביותר מבין הלשכות הפעילות בישראל בעשור הראשון של המאה ה-21.
היסטוריה
באוגוסט 1891, פועלים מצרפת, אשר השתתפו בהקמת מסילת הרכבת יפו–ירושלים, הקימו ביפו את הלשכה הראשונה של הבונים החופשיים בארץ ישראל - לשכת "השער של היכל המלך שלמה" (Le Port du Temple de Salomon), בנשיאותו של האח גוּסטב מילוֹ.
בלשכה, שהייתה כפופה למסדר "מצרַיִם", היו חברים יהודים, מוסלמים ונוצרים מחשוּבֵי היישוב ביפו.
בשנת 1905, יזם חבר הלשכה (האח) משה שיינברג, הקמת לשכה חדשה בארץ ישראל, במסגרת מסדר המזרח הגדול של צרפת (Le Grand Orient de France). ב-2 באפריל 1906, אישרה המועצה העליונה של המזרח הגדול בצרפת, את ייסוּדה של הלשכה, שנקראה קודם לכן "השער של היכל המלך שלמה", והלשכה הוקמה במזרח יפו, שמספרה: 3077 ושמה: "ברקאי" שמשמעותו" האיר השחר".
מקור שמה של הלשכה בסדר העבודה היומי בבית המקדש.
מפגשי פעילוּת הלשכה בראשית דרכּה, התקיימו בביתו של האח יעקב אלחנן ליטוינסקי ביפו, בנשיאותו של האח אלכסנדר פיאני – שהיה נשיאה הראשון של ברקאי.
בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הופסקה העבודה בלשכה - כמה מן האחים עזבו את הארץ ואחרים הוגלו על ידי השלטונות העות'מאניים.
נשיא הלשכה המכהן דאז, האח קיסר עראקטינג'י הוגלה על ידי השלטונות הטורקיים לאנטוליה המרכזית.
בראשית 1919, שב הנשיא עראקטינג'י מגלותו ומצא את היכל הלשכה – ריק. הטורקים שדדו את הציוד, הרהיטים וכל שהכיל הבית. עראקטינג'י שיקם וסידר את היכל הלשכה מחדש בביתו ביפו, והלשכה פעלה עד פרוץ מאורעות יפו בשנת 1921, ושוב היה הכרח בסגירת הלשכה.
בשלְהֵי שנת 1924, החלה הלשכה לפעול מחדש ומספר חבריה גדל.
כנשיא השלישי של הלשכה, בחרו אחֵי הלשכה את האח ד"ר יוליוס פרויליך ולימים – הד"ר יונה רון. רון שם דגש על סדירוּת וקביעוּת בעבודותיה של הלשכה, השתתפות פעילה של האחים, ריבוי וקליטת אחים בעלי תרבות גבוהה, תוך הקפדה על איכותם הרוחנית והמוּסרית של המועמדים. כמו כן קבע רון את השפה העברית כשפת העבודה בלשכה, אף כי טרם ידע כתיבת אותיות השפה, והוא עצמו כתב בעברית – באותיות לטיניות.
באותה תקופה התארגנה קבוצה של אחֵי ברקאי שיסדו בארץ לשכה נוספת - לשכת מוריה.
מאורעות 1929 מנעו פעם נוספת את המשך פעילוּתה הסדירה של הלשכה; האחים הערבים עזבו את הלשכה, ורק מעטים מהם שבו אליה עם סיום המהוּמוֹת.
הנשיא הרביעי של הלשכה, האח חיים הררי, לימים, עורך העיתון "הבונה החופשי", הגביר את שיתוף הפעולה עם לשכות אחרות, ועם הלשכה הלאומית הגדולה שנוסדה בתקופת כהונתו.
מאורעות הדמים בשנת 1936 שיבשו את העבודה הסדירה שהופסקה שוב לתקופה קצרה.
האח יעקב מיכלין, נשיאה החמישי של הלשכה, אירח בתל אביב את הנשיא הגדול של מסדר המזרח הגדול של צרפת, האח ארתור גרוסייה, מראשי הברית המסונית העולמית ונשיא הפרלמנט בצרפת.
בשנת 1938 נשלח האח מיכלין כציר מטעם הלשכה אל הכנס של המזרח הגדול בצרפת, בו הודגשה מחאתו של הנשיא הגדול ארתור גרוסייה נגד חילול כבוד האנושות על ידי גרמניה הנאצית ונגד עינוי היהודים על לא עוול בכפם בשם טוֹהַר הגזע.
ב-20 בינואר 1942 קבלה לשכת ברקאי את חסות הלשכה הלאומית הגדולה בארץ-ישראל וקבלה את המספר שבע-עשרה - 17- (בגימטריה: טו"ב).
הנשיא הששי של הלשכה, האח נפתלי יצחק ילין, הקדיש את מירב ומיטב מרצו וכישרונו להעברת הלשכה של המזרח בצרפת ללשכה הלאומית בארץ ישראל, ולתרגום ספרי העבודה וחומר רב נוסף לשפה העברית.
בין השנים 1944 עד 1946, שנות כהונתם של הנשיא השביעי האח אריה אורן והנשיא השמיני האח משה אופיר הצטרפו חברים נוספים לשורות הלשכה ועבודותיה.
קישורים חיצוניים
29602036לשכת ברקאי