קרל מרטל
| השושלת הקרולינגית | ||
|---|---|---|
| שבט פפין | פפין הזקן (580–640) • גרימואלד הזקן (אנ') (616–656) • כילדברט המאומץ (אנ') (מת ב-662) | |
| שבט ארנולף | ארנולף ממץ (אנ') (582–640) • כלודולף ממץ (אנ') (מת ב-696 או 697) • אנסגיסל (אנ') (מת לפני 679) • פפין האמצעי (635–714) • גרימואלד הצעיר (אנ') (מת ב-714) • דרוגו משמפן (אנ') (670–708) • תאודואלד (אנ') (מת ב-714) | |
| השושלת הקרולינגית | קרל מרטל (686–741) • קרלומן (מת ב-754) • פפין הגוץ (714–768) • קרלומן הראשון (751–771) • קרל הגדול (מת ב-814) • לואי החסיד (778–840) | |
| לאחר הסכם ורדן (843) | לותאר הראשון (795–855) • קרל הקירח (823–877) • לואי הגרמני (804–876) | |
קרל מרטל (לטינית: Carolus Martellus, "קרל הפטיש" וליתר דיוק "קרל המקבי"; צרפתית: Charles Martel; גרמנית: Karl Martell; נולד בשנת 688 לערך - מת ב-22 באוקטובר 741), היה מנהיג פוליטי וצבאי פרנקי ששימש כמאיורדומוס למלכים המרובינגים ושלט דה-פקטו בתקופת אינטררגנום שבין 737 למותו ב-741, תוך שימוש בתואר "דוכס" ו"נסיך הפרנקים".
קרל מרטל ידוע בין היתר בשל ניצחונו בקרב טור (732), קרב שבו חיל הרגלים החזק, אותו הקים, הביס ליד פואטיה צבא מוסלמי שפלש מספרד צפונה. מרטל נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של ראשית ימי הביניים. במהלך הקריירה הצבאית שלו הוא נוצח רק בקרב אחד - קרב קלן (716) - והוא נחשב לאחת הדמויות שהשפיעו על דמותם של הפיאודליזם והאבירות בימי הביניים.
ב-739 הציע לו האפיפיור לקבל תואר קונסול אך הוא סירב. האפיפיור גריגוריוס השלישי שלח לקרל מרטל את מפתח הקבר של פטרוס ה"קדוש" ומינה אותו כמגן הכנסייה הקתולית מפני הלומברדים שהיו אריאנים. פפין, שירש את התואר, סילק את הלומברדים מנחלות האפיפיור, החזיר אותן לאפיפיור ויצר את התשתית להקמת מדינת הוותיקן.
קרל מרטל היה בן למשפחה מצאצאי ארנולף ממץ ומצד סבתו משושלת הפפינים. הוריו היו המאיורדומוס פפין מהרסטל ובת זוגו (מנישואי פרידל), אלפאידה. על פי מסורות, הוא נולד באנדן (Andenne), עיר המצויה בימינו בולוניה במחוז נאמור. לאחר מות אביו ב-714, ובהיעדר יורשים לגיטימיים (שני בניו של פפין מנישואיו לפלקטרודה, רעייתו החוקית - דרוגו משמפן, וגרימו הצעיר היו מתים), ביקש לתפוס את תפקיד המאיורדומוס. פרטרודה התנגדה להעניק את השלטון לבן הלא-לגיטימי, כלאה אותו וניסתה להעלות במקומו את תאודואלד, בנו של גרימו, אבל המזימה לא צלחה בידה.
קרל מרטל מת בקיארזי (Quierzy). נכדו הוא קרל הגדול. לאחר מותו נחלקה פרנקיה בין שני בניו, קרלומן ופפין הגוץ. אחיהם למחצה גריפו נכלא על ידי שני האחים במנזר.
הכינוי "מרטל" הוא מאוחר והוענק לו על ידי רושמי רשומות כמאה שנה לאחר מותו, כנראה בהשראת כינויו של יהודה המקבי.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Pierre Riche, The Carolingians: A Family Who Forged Europe, University of Pennsylvania Press, 1993. עמ' 44.
25951082קרל מרטל