אתונה העתיקה

האקרופוליס; ציור משנת 1846 מעשה ידי לאו פון קלנצה

אתונה העתיקה הייתה אחת הפולייס החשובות והמשפיעות ביוון העתיקה. אתונה הייתה אחת הפוליס המאוכלסות והגדולות ביותר ביוון. אלכסנדר פוקס מעריך את אוכלוסייתה בכ-300,000 נפש. שטחה כלל את אטיקה וגודלה היה כ-2,500 קמ"ר - מדינת ענק במונחים יוונים כשגודל רוב הפולייס לא עלה על כמה עשרות או לכל היותר כמה מאות קילומטרים רבועים.

אתונה היא אחת המקורות של הדמוקרטיה המערבית. היצירה הספרותית של יוון הגיעה לפסגות עם הטרגדיות של סופוקלס, הקומדיות של אריסטופנס ויוצרים אחרים שפעלו באתונה כמו תוקידידס. סוקרטס, אפלטון, אריסטו ופילוסופים אחרים שפעלו באתונה הביאו את הפילוסופיה היוונית לפסגה. הפסלים של פידיאס היו בין היפים ובין המוערכים בכל רחבי האויקומנה - הארץ הנושבת בפי היוונים.

היסטוריה

אתונה בתקופה הארכאית והקלאסית

ערך מורחב – היסטוריה של אתונה בימי יוון העתיקה

אתונה נוסדה ככל הנראה סביב שנת 2000 לפנה"ס. כבר בתקופה המיקנית הייתה למרכז חשוב. הפלישה הדורית שהחריבה את התרבות המיקנית פסחה על אתונה והיא לא נפגעה, אך מעמדה נפגע והיא ירדה לדרגת עיירת שדה בלתי חשובה. בתקופה כלשהי שאין לנו תיעוד לגביה אוחדה אטיקה תחת הנהגתה של אתונה וכונן בה שלטון מלוכני.

המלוכה החזיקה מעמד במהלך רוב התקופה האפלה ובשלהיה עבר השלטון לידי האריסטוקרטיה המתפתחת. התפתחות זו התרחשה ברוב פולייס יוון וכמו ברוב הפולייס האחרות גם באתונה השתנתה צורת השלטון הרפובליקה האריסטוקרטית לטימוקרטיה שבה זכות הבחירה לא נובעת מייחוס אבות, אלא משומת הרכוש.

במאה ה-7 לפנה"ס פעל באתונה המחוקק דרקון שהעלה על הכתב את החוקים בני זמנו. משבר כלכלי היה הרקע לרפורמות של סולון שהיו צעד חשוב לכיוון הדמוקרטיה באתונה. הרפורמות שעיקרן היה העמקת הבסיס הדמוקרטי של המשטר וביטול שעבוד הגוף של הלווים עזרו להתגבר בצורה חלקית על המשבר. פייסיסטרטוס שפעל כ-30 שנה לאחר הרפורמות של סולון הצליח לתפוס את השלטון בעיר והפך לטיראן. שלטונו ושלטון בניו נמשכו עד סוף המאה ה-6 לפנה"ס.

מטבע מהמאה ה-5 לפנה"ס

אחרי נפילת הטירניה השלטון עבר לידי הכוחות הדמוקרטיים בראשותו של קליסתנס. קליסתנס יזם רפורמות אחדות בצורת המשטר שעזרו לבסס את הדמוקרטיה באתונה. צורת שלטון זו נשארה בעינה באתונה במשך כל ימי עצמאותה, למעט פעמים בודדות שבהן האוליגרכים הצליחו לתפוס את השלטון בעיר.

בעת שינוי המשטר באתונה שכנה חדשה ומאיימת התחילה להתדפק על דלתותיה של יוון. האיום הפרסי הגיע. אתונה הייתה מעורבת בצורה פעילה במרד האיוני והפרסים דרשו את כניעתה. משסירבה, נשלח צבא גדול להעניש אותה, אך האתונאים היו יכולים לצרה והפרסים נחלו מפלה בקרב מרתון שהתחולל בשנת 490 לפנה"ס.

הפרסים לא השלימו עם התבוסה ועשר שנים לאחר מכן ערכו פלישה רבתי המוכרת יותר בשם מלחמת פרס - יוון. גיס פרסי ענק שעלה פי שלושה על הגיסות היוונים ביקשו להשתלט על יוון. מוקדון וצפון יוון נכנעו לפרסים ללא מאבק. היוונים ניסו לבלום את הפרסים במעבר תרמופילאי, אך לא הצליחו לעמוד נגד הענק הפרסי בקרב תרמופילאי והפרסים שטפו את מרכז יוון והגיעו לשערי אתונה.

אתונאים תחת הנהגתו של תמיסטוקלס סירבו להיכנע ופינו את האוכלוסייה האזרחית לאי שכן ונתנו לפרסים לשרוף את עירם. למרות הנחיתות המספרית הצליחו היוונים להכות שוק על ירך את הצי הפרסי בקרב סלמיס ושנה לאחר מכן הביסו את הצבא הפרסי בקרב פלאטה אשר התחולל בבויוטיה (מרכז יוון). אחרי סילוק הפולשים, ביקשו האתונאים להעביר את המאבק לשטחי האימפריה הפרסית, אך הברית ההלנית בראשות ספרטה התפרקה כי האחרונה לא רצתה לסכן את פירות הניצחון בארץ לא נודעת. האתונאים החליטו להמשיך במערכה ללא ספרטה וכך נולדה הליגה האטית-דלית שהייתה הבסיס לאימפריה האתונאית הראשונה.

הליגה האטית דלית שנוסדה על מנת להמשיך את המלחמה בפרסים ולגאול את היוונים שגרו באיוניה מעול השלטון הפרסי. המלחמה הסתיימה בשנת 449. המלחמה עם הפרסים הסתיימה בחתימה על שלום קליאס. אף שלכאורה, הסיבה לקיום הברית חלפה מהעולם, האתונאים לא פיזרו את הברית, אלא העמיקו את שליטתם בה. עוד לפני סוף המלחמה, בשנת 454, העבירה אתונה את אוצר הברית מהאי דלוס לאתונה והתחילה להשתמש בכסף למטרותיה הפרטיות תוך כדי הצגה צינית של הדברים בתור מעשה שנועד לתרום לכל בעלי הברית. ערים שביקשו לפרוש מהברית נענשו ואפילו נשלחו מתנחלים (קלרוכים) שהורכבו מעניי אתונה שתפסו בכוח חלק מאדמות בעלי הברית הסוררות על מנת להענישן ולפקוח עין על המתרחש בערים אלו.

הפרתנון על ראש האקרופוליס שנבנה ביוזמתו של פריקלס

בין העברת קופת האוצר לאתונה לבין פרוץ המלחמה הפלופונסית (431) אחז פריקלס בהגה השלטון ואתונה נהנתה משגשוג כלכלי ותרבותי. לעיתים מכונה תקופה זו "תקופת פריקלס". בתקופה זו נוצרו המונומנטים היפים שעמדו על האקרופוליס וחלק נכבד מהיצירה הספרותית של אתונה.

עם פרוץ המלחמה לא פסקה הפעילות התרבותית וקומדיות נוקבות שביקרו את השלטון המשיכו למשוך קהל רב. פריקלס נספה במגפת טיפוס הבטן בשנה השנייה למלחמה ובלי הדרכתו נסחפה אתונה להרפתקאות שהמיטו עליה אסון. במהלך המלחמה ארעה הפיכה אוליגרכית (411) בעיר והם הצליחו לתפוס את השלטון לתקופה קצרה, אך משלא עמדה לצדם תמיכת העם ויותר חשוב מכך התמיכה של הצי, אבדו את השלטון במהרה. ההנהגה הדמוקרטית של אתונה ניסתה להמשיך במלחמה, אך תוצאות המפלה בסיציליה היו חמורות והאוצר האתונאי התדלדל. אחרי תבוסה בקרב ימי גדול (406) אבד הצי האתונאי והעיר נאלצה להיכנע אחרי מצור בין שנתיים.

סעיפי הסכם השלום היו קשים מאד לאתונה, אך היא הצליחה להשתקם מבחינה כלכלית ואפילו רכשה לעצמה חלק מבעלי בריתה הישנים. במהלך תקופה זו שוב עלו לשלטון האוליגרכים, הפעם בתמיכה ישירה של ספרטה, אך גם הפעם לא הצליחו לזכות באהדה ציבורית ותוך פרק זמן קצר חזרו הכוחות הדמוקרטיים וביססו את אחיזתם בעיר.

אתונה המשיכה לשגשג במהלך המאה ה-4 לפנה"ס והאקדמיה המפורסמת של אפלטון הוקמה בתקופה זו. למרות חידוש הברית עם חלק מבעלות בריתה הישנות, לא חזרה למעמד הבכורה שהיה לה בימיו של פריקלס. תוך כמה עשרות שנים אבדה גם את הברית השנייה והתרכזה במסחר.

עם עלייתו של פליפוס השני ניסתה להתנגד לו בהנהגתו של דמוסתנס, אך ניגפה בסופו של דבר בקרב כירונאה (338) ואבדה את עצמאותה לעד. גם תחת שלטון המלכים ההלניסטים השונים ולאחר מכן הרומאים הייתה למרכז תרבותי חשוב ושגשגה מבחינה כלכלית עד אשר נסגרה האקדמיה שלה בשנת 529 לספירה על ידי הקיסר הביזנטיני יוסטיניאנוס הראשון. אתונה חזרה לעמדת הבכורה עם קבלת העצמאות היוונית במאה ה-19 והפיכתה לעיר הבירה של המדינה הצעירה.

דת

האקרופוליס

הדת באתונה לא הייתה שונה בהרבה משאר ערי-המדינה של יוון. לצד הפנתיאון היווני הרגיל, בדומה לשאר פולייס הייתה לעיר "אלוהות" ראשית שנחשבה למגנת העיר ו"גיבור" מקומי. ה"אלוהות" הייתה אתנה ואילו ה"גיבור" היה תזאוס.

תרבות

תיאטרון

ערך מורחב – תיאטרון ביוון העתיקה

דמוגרפיה ומעמדות

בדומה לפולייס אחרות ביוון העתיקה, ריבוד חברתי היה רווח באתונה. האוכלוסייה נחלקה לכמה שכבות, כשהחלוקה המידית הייתה לבני חורין בעלי זכויות (אזרחים), בני חורין בעלי זכויות מוגבלות (גרים - מטויקים) ועבדים. השכבה של האזרחים גם כן התחלקה למספר שכבות משנה לפי העושר הכלכלי. אף שנדמה, אולי, שהמטויקים נמנה עם השכבה הענייה באתונה, אין זה נכון באופן מוחלט. חלק מהם צבר נכסים רבים וחלק אחר התבלט בחיי הרוח ובתפקידים אחרים. אריסטו, למשל, נמנה עם מעמד המטויקים.

גם בתוך האזרחים עצמם הייתה חלוקה למעמדות, בעיקר בין האליטה ל"המון העם", שנקרא במקורות העתיקים באחד משלושה שמות: plethos (ההמון), hoi polloi (הרבים) או בכינוי המזלזל ביותר- ho ochlos (האספסוף). ההיסטוריון ג'וזיה אובר (Ober) חילק את האליטה באתונה לארבע תת-קבוצות: האליטה השלטונית, האליטה המחונכת (educated elite), האליטה הכלכלית והאליטה המעמדית (אצילים/אריסטוקרטים). כנגזרת מהגדרה זו, ניתן לציין כי באופן עקרוני, כל אזרח שאינו חלק מהאליטה נכלל בהמון העם.

כלכלה

חקלאות וחרושת

ביסוד הכלכלה האתונאית עמדה החקלאות, כאשר הגידולים העיקרים היו זית לשמן, גפן ליין ותבואה (שרובה שעורה ומיעוטה חיטה). ענפי חקלאות משניים היו הדבש (מין המתיקה העיקרי בהיעדר הסוכר), גידול ירקות ולולי עופות. כמחצית האוכלוסייה הייתה כפרית.

בנוסף לחקלאות פרחה באתונה תעשייה זעירה, שהלכה והתקדמה בשיטותיה, ברמת ההתמחות שנהגה בה ובתפוקתה. המוצר האתונאי העיקרי היו כלי חרס, שהיו הטובים ביותר בכל העולם היווני. עוד עסקו בעלי המלאכה האתונאים, שהיו ידועים גם בשם באנאוסוי, בבורסקאות, בנגרות ובחרשות מתכת. גורם כלכלי משמעותי שהיה בבעלות המדינה היו מכרות הכסף ומחצבות השיש, שחולקו ליחידות קטנות והוחכרו לקבלנים פרטיים רבים, שהפיקו מהם חומרי גלם יקרים.

מסחר

שגשוגו של המשק האתונאי נשען במידה מכרעת על מסחר ובראש ובראשונה על סחר חוץ בדרך הים. הצי האתונאי שלט ברמה בימים החל במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס, וממילא סחר פנים-יווני בדרך היבשה לא היה מעשי, בגלל הטופוגרפיה ההררית של הארץ ומיעוט הדרכים הטובות. ענפי היצוא העיקריים היו שמן זית, יין וכלי חרס ותמורתם יבאה אתונה בעיקר עץ, ברזל ותבואה. מוצרי היבוא היו הכרחיים מאין כמוהם: אטיקה עצמה סיפקה רק כשליש מתצרוכת התבואה של תושביה והייתה תלויה במזון המיובא. העצים היו הכרחיים לייצור אוניות המלחמה והמסחר, שעליהן נשען כוחה של האימפריה האתונאית, והמתכות לייצור כלי זין ולתעשייה האזרחית. בנוסף לאלה ניתן היה להשיג בשוקי אתונה גם מוצרי מותרות רבים: שנהב מאפריקה, בשמים מסוריה, בשר מאיטליה ועוד. גם עבדים, סוסים, בד מפרשים ופפירוס היו בין מוצרי היבוא.

תפקידי המדינה במשק

מעורבות הממשלה במשק לא הייתה משמעותית, לפחות בכל הנוגע למסחר: מכס אחיד בשיעור נמוך של אחוז אחד נגבה על כל סחורה בנמל. מסים ישירים לא היו נגבים, אלא בשעת חרום ועיקר הכנסות המדינה היו מהמסים ששילמו המדינות התלויות בה, ממס מקרקעין ומס שוק, מקנסות שהרבו בתי המשפט לגזור, מתשלומים שחויבו בהם הגרים והעבדים המשוחררים ומתנובת קרקעות המדינה. הוצאות הממשלה בעת שלום היו על משכורתם של נושאי התפקידים הציבוריים, על ארגון חגי הדת ואירועי התרבות, על בניין המקדשים, החומות ושאר מבני הציבור.

בנוסף על תפקידיה אלה לקחה הממשלה על עצמה גם תפקידים סוציאליים: העבירה תשלומים לנזקקים, ארגנה עבודות יזומות כדי לספק תעסוקה והעמידה רופאים לרשות הציבור על חשבונה. יתומים גדלו וחונכו גם הם על חשבון הקופה הציבורית וקרקעות שנכבשו בעת הרחבת האימפריה ניתנו חינם לאזרחים שלא היו בעלי קרקעות קודם לכן.

עבדות

העבדות הייתה בכלכלת אתונה גורם משמעותי אך לא עיקרי. רבים מהם היו מועסקים כמשרתים בבתי העשירים או עבדו כפועלים שכירים רגילים מחוץ לבתי אדוניהם. מיזם בניה או חרושת טיפוסי היה מעסיק כשנים או שלושה פועלים שכירים בני חורין על כל עבד, ועל פי רוב בתנאי עבודה סבירים, אולם העבדים שהועסקו במכרות המדינה אולצו לעמול בתנאים פיזיים קשים ביותר.

צבא אתונה

הצי המלחמתי

קודם לתקופה הקלאסית לא החזיקה אתונה בצי מלחמתי ראוי לשם. המפנה אירע הודות לתמיסטוקלס, אשר ב-484 לפנה"ס, על רקע מלחמתה של אתונה באייגינה ולנוכח איום הפלישה הפרסית ליוון, הנהיג את שיטת הטריאררכיה ויזם את בנייתן של החומות הארוכות ושל מאתיים טריארות במספנות אתונה; אוניות אלה נטלו חלק חשוב בניצחון היוונים על הצי הפרסי בקרב סלמיס (480 לפנה"ס), ניצחון שהציל את יוון כולה משעבוד.

בסיום מלחמת יוון-פרס, פרשה ספרטה מהנהגת הליגה ההלנית שלחמה בפרסים; במקומה הוקמה ליגה חדשה בראשותה של אתונה, הברית האטית, שפעלה לסילוק אחרוני המאחזים הפרסיים מן הים האגאי ולשחרור האיונים מעולו של מלך פרס. מסגרת מדינית-צבאית זו הפכה בתוך שנים אחדות לאימפריה ימית אתונאית משגשגת, שהצי המלחמתי האתונאי הוא משענה העיקרי. באמצעותו כפתה אתונה את מרותה על חברות הברית, גוננה על סחרה הימי הנפרץ, והגדילה את עושרה והשפעתה בעולם היווני. זהו תור הזהב של אתונה.

לצי המלחמתי ולמסחר הימי הייתה השפעה פוליטית וחברתית רבה באתונה גופה; גדל משקלם הפוליטי של המלחים והחותרים בני "המעמדות" הנמוכים המשרתים באוניות, והדבר השפיע על עיצובה והעמקתה של הדמוקרטיה האתונאית. עוצמתה הימית של אתונה, שגשוגה הכלכלי והתחזקות מעמדה ביוון היו הגורם למלחמה שפרצה בינה לבין ספרטה ב-431 לפנה"ס. כשלושה עשורים נמשכה המלחמה הפלופונסית בין ספרטה המעצמה היבשתית לבין אתונה - המעצמה הימית. קיומה של האימפריה האתונאית היה תלוי כל כולו בצי המלחמתי, ומשעה שניגף בידי הספרטנים בקרב ארגינוסאי, נאלצה להיכנע וירדה מגדולתה. בתקופת ההגמוניה של ספרטה הצליחה אתונה לכונן מחדש את עוצמתה הימית, אך היה זה בבחינת צל חיוור של העבר המפואר. ב-338 לפנה"ס נכבשה אתונה על ידי פיליפוס מלך מוקדון ואיבדה את עצמאותה.

הצי המלחמתי של אתונה בתקופה הקלאסית הורכב מטריארות. בתקופה זו העלו האתונאים את הטקטיקות הימיות למדרגת שלמות, ושמו את מבטחם בתמרוני ניגוח המכוונים להטבעת אוניית היריב ולא בלוחמת סיפונים. את מרב ידיעותינו על כלי השיט וארגון הצי המלחמתי בתקופה זו, כמו גם בנושאים רבים אחרים, אנו שואבים מממצאים ארכאולוגיים, אפיגראפיים ואיקונוגרפיים אתונאים.

צבא היבשה

בתקופה המיקנית, הצבא האתונאי היה דומה לצבאות האזור והושתת בעיקר על אצולה שנלחמה על גבי מרכבות. הידיעות על הצבא האתונאי בתקופות אחרות נדירות ביותר ואין כל תיעוד כתוב שמתייחס לימי האפלה או לראשית התקופה הארכאית. עם זאת, מתוך הקבלה לאזורים אחרים ביוון, ממצאים ארכאולוגיים והשוואה עם תעודות מאוחרות יותר שהתייחסו לתקופה, אפשר לומר בוודאות לא מעטה שהצבא האתונאי הורכב בתקופת ימי האפלה על אצולה. עם המעבר להופליטים ברחבי יוון, גם הצבא האתונאי עבר לסוג זה של חיילים. סולון היה הראשון שנתן לאזרחים, שביכולתם לחמש את עצמם, ביטוי חוקי. על פי הרפורמה של סולון, אזרחים אלו היו יכולים להיבחר למשרות שהיו חסומות בפני אלו שידם לא הייתה משגת לקנות את כלי הזין. עם הזמן בוטלה התקנה וכל האזרחים היו יכולים להיבחר לכל המשרות, אך החזרה להצבעה לפי שומת רכוש הייתה אחד העקרונות החשובים במצע של סיעת המתונים באתונה. סיעת המתונים, בדומה לסולון ראו ביכולת האזרח לקנות את כלי נשקו את קו הגבול בין אזרחות מלאה לבין אזרחות חלקית.

בתקופתו של פסיסטרטוס לא היה לאתונה צבא לאומי. פסיסטרטוס שחשש ממרד הסתמך אך ורק על שכירי חרב שבאו מבחוץ.

בשנת 501 לפנה"ס התחילו האתונאים לבחור את מפקדי צבאם בהצבעה. נבחרו 10 סטרטגוסים, אחד לכל שבט.

שדרתו של הצבא האתונאי בימי זוהרה (המחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס) הושתתה על חיל רגלים כבד המורכב מהופליטים. פוקס מעריך את מספר ההופליטים האתונאים ערב המלחמה הפלופונסית ב-13,000 אלף בקו ראשון ו-16,000 בקו שני. רובם ככולם היו אנשי מעמד הביניים דוגמת סוחרים זעירים, איכרים זעירים וכיוצא באלה.

לצד חיל רגלים שירתו בצבא היבשה האתונאי פרשים. בדומה למדינות רבות אחרות ביוון העתיקה, חיל הפרשים היה הזרוע המסייעת לחיל הרגלים ומספרם לא עלה על 1,000 בשיאה של האימפריה האתונאית. בחיל הפרשים שירתו בעיקר בני האצולה.

פוליטיקה ומשטר

המשטר בתקופה הארכאית

בדומה לפולייס רבים ביוון העתיקה המשטרה של אתונה בתקופה הארכאית (מאה שמינית - חמישית לפנה"ס) היה אוליגרכי ובו שלושה מוסדות פוליטיים עיקריים:

המלך (basileus), מועצת זקנים אריסטוקרטית, שנקראה גירוסיה (gerousia) ברוב יוון, אך באתונה נקראה אראופגוס, ואספת עם (אשר בשלב הראשוני נקראה אגורה ובהמשך נקראה באתונה אקלסייה). אותה אספת עם כללה באותם הימים את כל הגברים החופשיים שיכולים היו לרכוש נשק. כאשר מתבוננים על כוחם של האזרחים הפשוטים (המון העם), מחד גיסא, ניתן להדגיש את העובדה כי באותה העת לא הייתה להם הזכות להצביע, ואף לא לדון בנושאים הפוליטיים שעל הפרק. מעבר לכך, לאקלסיה לא היה משקל פוליטי רב במיוחד באותה העת, שכן תפקידה היה אך ורק לשמוע הצעות לפעולה ולאשרן. מאידך, עצם קיומה של אספה שכזו מייצגת הלך רוח שבו גם לציבור הרחב יש נגיעה בפוליטיקה (פוקס 1983, 13), וזאת בשונה מהנעשה ברוב המכריע של העולם העתיק המוכר לנו. יתרה מכך, מלכים ואריסטוקרטיים ניהלו דיונים ואף ויכוחים בפני האספה, מה שמעיד על שקיפות בפני ההמון, ולעיתים אף על כוחו, בעיקר כאשר האריסטוקרטיה ידעה חיכוכים פנימיים.

בתחילה היו סמכויות האראופגוס מצומצמות יחסית, אך עם השנים יותר ויותר מסמכויות המלך עברו לידי מועצה זו, עד שלבסוף המלוכה האתונאית נעלמה כליל (מהלך שקרה באופן סינכרוני במרבית חלקי יוון ולא רק באתונה) והאריסטוקרטיה שלטה באתונה. באותה העת רק אריסטוקרטים יכולים היו להיבחר למשרות הציבוריות, כשבמקביל חלה הדרדרות במעמד המון העם, ואספת העם הפכה לגוף חסר כל חשיבות מעשית. בתקופה זו שלטו באתונה פקידים נבחרים הידועים בשם ארכונטים. בהתחלה נבחרו 3 ארכונטים ולאחר מכן נוספו להם 6 נוספים. הארכונטים היו כולם מקרב האריסטוקרטיים העשירים וכך קמה לה הרפובליקה האריסטוקרטית של אתונה.

את ההוכחה המוחלטת ביותר לעובדת היות האריסטוקרטיה המעמד השולט נותן לנו אריסטו בפרק ב' של חיבורו "מדינת האתונאים": "משטרם המדיני של האתונאים היה אוליגרכי בכל, והעניים השתעבדו לעשירים [...] האדמה כולה הייתה בידיהם של מעטים. והיה, אם לא שילמו העניים את אשר היה עליהם לשלם, מותר היה לשעבדם, אותם ואת בניהם". פסוק זה אף מביא בפנינו את רוע מצבם של עניי אתונה.

בימי שלטון האוליגרכיה התחילו להיוולד ניצני הסיעות הפוליטיות שהתפתחו באתונה ובאו למלא כוחם במהלך המאות ה-6 וה-5 לפנה"ס. הדמוקרטים הרכיבו את סיעת אנשי ההר, האוליגרכים הקיצוניים את סיעת אנשי העיר ואילו המתונים שתמכו בטימוקרטיה התקבצו בסיעת החוף. אף שניתן לאפיין את הפוליטיקאים האתונאים לפי האידאולוגיה שלהם, הסיעות לא היו דומות למפלגות מודרניות. לא התקיימה שום פעילות מפלגתית והמועמדים הציגו את עצמם לבד ורצו לבד לבחירות.

בעקבות המעבר מסחר חליפין לשימוש במטבעות איכרים זעירים רבים שועבדו לעשירים עקב הלוואות, והתעשרות של הסוחרים ובעלי התעשייה הזעירה נוצרה התמרמרות רבה באתונה. האיכרים זעמו על שעיבודם לאצילים העשירים בעלי הקרקעות הגדולים והעשירים החדשים זעמו על אי שיתופם בשלטון. עקב החשש ממלחמת אזרחים בפוליס מונה סולון לארכון בעל סמכויות מיוחדות כדי לבצע רפורמות בפוליס לייצוב המצב. הרפורמות שלו הקלו במידת מה את הלחץ על עניי העיר, אך סולון לא בחר צד מסוים וחסידי שלושת הזרמים לא היו מרוצים מהרפורמות שלו. כתוצאה מכך, הסדר הופר בתחילת המאה ה-6 והטיראן פייסיסטרטוס עלה לשלטון.

הטירניה הייתה למעשה שלטון יחיד, אף שהטיראן ניסה להציג את עצמו כמחזיר העטרה ליושנה ושמר על המסגרת החוקית שהותיר אחריו סולון. כמו שקרה בפולייס רבות אחרות ביוון, בניו של פייסיסטרטוס לא היטיבו לשלוט כמוהו והשלטון נשמט מידם בסופה של המאה ה-6 לפנה"ס. הדמוקרטים בראשותו של קלייסתנס הצליחו לתפוס את השלטון והוא נשאר בידם עד סוף תקופת העצמאות האתונאית, למעט כמה הפיכות אוליגרכיות שהצליחו לתפוס לתקופה קצרה, אך לא הותירו חותם על המשטר האתונאי.

כינון הדמוקרטיה והתקופה הקלאסית

ערך מורחב – הדמוקרטיה האתונאית

קלייסתנס ערך שינויים מפליגים במשטר. לראשונה הונהג תשלום עבור שירות מדינה, מה שפתח הלכה למעשה את הדרך בפני פשוטי העם להשתתף בפעילות פוליטית כי לא היו כבולים עוד לשדותיהם. רפורמות נוספות העבירו את סמכויות האראופגוס לידי הבולי (מועצת ה-500) ולאקלסיה (אספת העם). המשטר של קלייסתנס עבר מהעולם עם תבוסת אתונה בקרב כירונאה ואיבוד העצמאות. מקרב זה ואילך חדלה להתקיים מדיניות חוץ פעילה והפוליטיקה שלה התרכזה בענייני פנים בלבד.

ראו גם

• אנדרטת קליתאה
• נאום ההספד של פריקלס
• אתונה

לקריאה נוספת

• אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה, ירושלים, הוצאת מאגנס, תשס"ג
• משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, ירושלים, הוצאת מאגנס, תש"ן
• אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1959
• אלכסנדר פוקס, מדינה וחברה ביוון, ירושלים, מוסד ביאליק, 1976
• מוזס פינלי, יוון העתיקה: תקופת הברונזה והתקופה הארכאית, תרגם מאנגלית ארי אבנר, תל אביב, דביר, תשל"ח

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אתונה העתיקה בוויקישיתוף

• אימגו, אתונה מול ספרטה
• יום עיון מטעם האוניברסיטה הפתוחה בנושא אתונה העתיקה
• אתר שמוקדש לממצאים ארכאולוגיים וארכיטקטוניים של אתונה העתיקה (באנגלית)
• אתר בית הספר האמריקאי באתונה המוקדש לאתונה העתיקה (באנגלית)