אקלסיה
האקלסיה (אספת העם, ביוונית: Εκκλησία) הייתה המוסד הריבון הדמוקרטי הראשון והגוף הפוליטי החשוב באתונה העתיקה, כיוון שהוא מגלם את שלטון העם, בתור הזהב בתולדותיה.[1]
החל מהרפורמות של קלייסתנס ועד לאובדן עצמאותה הפוליטית של אתונה לאחר קרב כירונאה.[1]האקלסיה הורכבה מכלל אזרחי אתונה. ההכרעות הפוליטיות החשובות נפלו באספה תוך כדי עימות בין דוברים בניסיון להשפיע ולשכנע. סמכויות אספת העם נגעו לכל תחומי החיים המדיניים. לרטוריקה באספת העם היה תפקיד חשוב לעומת תפקידה בפרלמנטים מודרניים מכיוון שבעת המודרנית הצבעת המשתתפים ידועה מראש בשל השתיכותם של חברי הפרלמנט למפלגות פוליטיות וקיום משמעת סיעתית.[1]
תפקידים עיקריים
- קביעת מדיניות החוץ - אספת העם הייתה היחידה אשר הייתה יכולה להכריז על מלחמה או לכרות ברית שלום. בפני האספה היו עומדים נציגים ממדינות שונות אשר נתנו דוחות על פעילותם הדיפלומטית.[2]
- קביעת המדיניות הכלכלית והפיננסית - לאקלסיה הייתה הסמכות היחידה להורות על הטלת מסים. האקלסיה הייתה אחראית על כל הוצאה והכנסה כספית ציבורית, הן הגדולות והקריטיות והן הקטנות והפשוטות.[2]
- חקיקה - כל אזרח אתונאי היה רשאי להציע חוקים באספה. מציע החוק היה בעל אחריות עליו למשך שנה. אם נמצא החוק סותר חוקים קודמים או מזיק לאתונה היה מציע החוק עלול לעמוד למשפט ולשאת בעונש, לפעמים חמור בתחומים מדיניים (ראו: גראפה פרנומון).[1]
- בחירה ומינוי נושאי משרות, פיקוח על בעלי המשרות. 9 פעמים בשנה הייתה דנה האספה בתפקודם של בעלי המשרות והייתה מוסמכת להעביר אותם מתפקידם. האספה יכלה גם להחליט (בקוורום של 6,000 משתתפים) על הרחקת מנהיג מהמדינה לתקופה של 10 שנים (אוסטראקיסם). מלבד תפקידים צבאיים ופיננסים אספת העם הייתה מוסמכת למנות בעלי תפקידים מקצועיים בתחומים מסוימים שלא נגעו לענייני מדינה (לדוגמה: רופאים ציבוריים). באתונה נבחרו מדי שנה כ-700 בעלי משרות. 100 מהם נבחרו בידי האלקסיה ו-600 בהגרלה, הבחירות באמצעות הגרלה משקפות את עיקרון שוויון ההזדמנויות של האתונאים. המינויים החשובים ביותר של האספה היו למשרות המצביאים, כל שאר התפקידים שדרשו ידע ויכולת נבחרו אך ורק בידי האספה, כלל המשרות שנבחרו על ידי האספה היה ניתן למלא מספר פעמים, משך תקופת מילוי התפקיד כשנה.
- שיפוט - כסמכות עליונה. האספה הפקידה את מרבית סמכויות המשפט בידי 10 בתי הדין העממיים שהורכבו מ-500 שופטים שנבחרו בגורל, אך משפטים בעיניים מדיניים התקיימו לרוב בפני האקלסיה.
- סמכות עליונה בענייני דת. כל פולחן חדש היה אמור לקבל את אישור האקלסיה.[2]
עבודת האקלסיה נעשתה בדרך של דיונים והצבעות דמוקרטיות.
תכיפות ההתכנסות
עבודת האקלסיה נעשתה בדרך של דיונים והצבעות דמוקרטיות. האקלסיה התכנסה על בסיס קבוע כעשר פעמים בשנה החל מהרפורמה של קלייסתנס (קודם לכן הכינוסים לא היו ככל הנראה סדירים) ובמשך קיומה הלכו הכינוסים ותכפו והגיעו כבר במהלך המאה החמישית לפני הספירה לארבעים כינוסים בשנה (וכך נשארו גם במאה הרביעית לפסה"נ). ההזמנה לאספה הוצגה כהצגת סדר יומה במקומות ציבוריים.[1]
המשתתפים באסיפות
המשתתפים באקלסיה היו האזרחים הגברים בלבד (לנשים, זרים ועבדים לא הייתה זכות השתתפות, ולפי אחת הדעות גם לעניים ביותר מקרב האזרחים לא הייתה תחילה זכות זו), בשנת 594 לפנה"ס ביטל סולון את עבדות החובות באתונה, שחרר עבדי חובות רבים ואפשר לכל האזרחים ללא קשר למעמד הכלכלי (כלומר גם לעניים ביותר) להשתתף באקלסיה (אם לא השתתפו קודם לכן) באספת העם המספר 6,000 נחשב כקוורום הנדרש בקבלת החלטות חשובות. אבל גם ללא דרישת קוורום השתתפו דרך קבע אלפים מאזרחי אתונה.
מספר המשתתפים באספה גדל בהדרגה החל מהרפורמות של סולון והתעצם בצורה משמעותית לאחר שקלייסתנס העניק אזרחות לכלל תושבי הקבע בני החורין. מאוחר יותר, במהלך המאה החמישית, עם הפיכתה של אתונה לאימפריה ימית והתגברות ההגירה אליה, מספר האזרחים עלה בצורה כה דרמטית עד שפריקלס יזם ב-451 לפנה"ס חוק אשר על פיו אזרח אתונאי נחשב רק מי שנולד לשני הורים אזרחים (כלומר בן לאב אתונאי ולבתו חוקית של אזרח אתונאי).
מיקום הישיבות
ביוון העתיקה, אספות העם התקיימו בדרך כלל בכיכר השוק, באגורה (מילה שמשמעותה ביוונית כבר אצל הומרוס היא גם אספה). לפעמים היה האקלסטריון- בניין אשר נבנה במיוחד לצורך ישיבות האקלסיה. לאתונה לא היה אקלסטריון וכמו ערים מדינות אחרות אסיפות העם התקיימו תחילה באגורה אבל במרוצת הזמן, בדמוקרטיה המגובשת, הן התכנסו על גבעת הפניקס, למרגלות האקרופוליס, מקום שהפך למעין סמל לדמוקרטיה.
באגורה שהו 300 הסקיתים שתפקידם המרכזי היה לפקח על הסדר בעת כינוס האקלסיה. במסגרת תפקידם הם גם עברו עם חבל אדום וסימנו את המאחרים לכינוס כדי שיוטל עליהם קנס בשל הפרעתם למהלכה הסדיר של האספה.
מהלך האספה
האספה נפתחה בהקרבת קרבן לאלילים. לכל אחד ממשתפי האספה הייתה זכות דיבור אך לרוב, דיברו פוליטיקאים מוכרים (הם נקראו באתונה "נואמים" או "דברנים", לפעמים גם "דמאגוגים", מונח שממשיך לציין גם בימינו פוליטיקאים המשתמשים ברטוריקה פופוליסטית תוך ניסיון לשאת חן בעיני ההמון). הנואמים היו בדרך כלל, מנהיגים של סיעות שונות שצידדו בקווי מדיניות שונים בענייני חוץ וביטחון, כגון שיטות ניהול האימפריה, היחס לבעלי הברית, היחסים עם ספרטה, או בענייני פנים, כגון תשלום משכורות על שירות במועצה, במשרות המדינה ובבתי הדין העממיים, שאר המשתתפים היו שומעים ומחליטים מה להצביע לגופו של עניין, בלי מחויבות מראש לקו פוליטי מסוים. כינוסי האספה נמשכו שעות רבות, לעיתים עד הלילה.
כל ההצעות שבהן דנה האספה היו אמורות להידון תחילה על ידי מועצת ה-500, ובראשה ועדה עיקרית שמנתה 50 חברים. המועצה הזאת (בולה) לא הייתה מוסמכת לגנוז הצעת החלטה. החלטותיה היו בגדר המלצה בלבד. האקלסיה הייתה מוסמכת לדחות, לקבל או לשנות כראות עיניה כל המלצה.
המחזאי אריסטופנס כתב תיאורים פרודיים במספר מחזות, המוכרים שבהם "אקלסיאוזוסאי" (כלומר "אספת הנשים") ו"אכרנאים" לנעשה באקלסיה. המחזות לא הוצגו באקלסיה אלא בתיאטרון דיוניסוס בעת הפסטיבל של דיוניסוס.
רוב המידע שלנו על אספת העם באתונה מבוסס על היסטוריונים אתונאים (כגון תוקידידס וקסנופון), נואמים אתונאים (כגון דמוסתנס) וחיבורים פוליטיים כגון "מדינת האתונאים" של אריסטו.
ההחלטות באספה
את ההצעות שבהן דנו באספה ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים:
הצעות פתוחות: הצעות שמועצת ה-500 לא הספיקה לנסח בפירוט אלא פנתה לעם בשאלה, לדוגמה כיצד להתמודד עם צבא שעומד לתקוף לפתע. חברי האספה דנו ברעיונות שונים ודרך הפעולה התקבלה על פי הצבעת הרוב.
הצעות סגורות: המועצה מציעה הצעת חוק מפורטת ועליה מצביעה האספה בעד או נגד. במקרה כזה התקיימה הצבעה מקדמית ורק במקרה שהיה מתנגד כל שהוא לקבלת ההצעה התקיים דיון לפני קבלת ההחלטה הסופית.
על מרבית ההצעות שהובאו בפני האספה הצביעו הצבעה גלויה על ידי הרמת ידיים, אך על הצעות כדוגמת הרחקת מנהיג מאתונה למשך 10 שנים (הצבעות אוסטרקיזם) הצביעו בהצבעה חשאית (כל אזרח רשם על שבר חרס את שם המנהיג שברצונו להרחיק והחרסים נאספו בקלפיות ונספרו). כאשר הצביעו באמצעות הרמת ידיים יו"ר האספה וחבר עוזריו העריכו את הרוב (לא ניתן היה לספור בדיוק משום שעל סדר יומה של האקלסיה עמדו מספר עניינים וספירת ידיים מדויקת של אלפי משתתפים קשה מאד לביצוע, מצריכה זמן רב מדי ומונעת את המשך הפעילות). ניתן לראות גם היום שיטה דומה באספות העם של הקנטונים בשווייץ.
כל החלטה של אספת העם פתחה בנוסח: "edoxe to demo" - "נראה לעם לנכון". אשר לתוכנן של ההחלטות, ניתן להבחין בין שני סוגים: החלטות בעלות תוקף עקרוני כללי והחלטות שנגעו לעניין פרטני, ייחודי. החלטה מן הסוג הראשון היוותה חוק (nomos), ואילו החלטה מן הסוג השני הייתה צו ממלכתי ונקראה פספיסמה (psephisma).
לקריאה נוספת
- אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלאסית - התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ג, עמ' 136 – 148.
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ה.
- אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תש"ל.
- אלכסנדר פוקס, מדינה וחברה ביוון, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשל"ו.
- רחל צלניק, הדמוקרטיה היוונית העתיקה, רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ד.
הערות שוליים
24436041אקלסיה