אפרים דוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בפרופ' להיסטוריה. אם התכוונתם לשדרן בקול חי, ראו אפרים דוד עדני.
אפרים דוד, פברואר 2009

אפרים דוד (נולד ב-1945) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה

אפרים דוד נולד בבוקרשט שברומניה ועלה לישראל ב-1961. הוא סיים תואר ראשון בהיסטוריה כללית וספרות אנגלית ותואר שני בהיסטוריה (תוך התמחות בעולם הקלאסי) באוניברסיטת חיפה. את עבודת הדוקטורט כתב באוניברסיטה העברית בשנים 1976-1973 בהדרכת פרופסור אלכסנדר פוקס. במסגרת הדוקטורט שהה בהשתלמות בהדרכתו של פרופסור אנתוני אנדרוס באוניברסיטת אוקספורד. נושא עבודת הדוקטור היה: "בעיות פנים של ספרטה מסוף מאה ה' עד אמצע מאה ג' לפנה"ס ומקומן בתודעה היוונית של התקופה". ב-1977 מונה למרצה באוניברסיטת חיפה, ב-1980 מונה למרצה בכיר, ב-1986 לפרופסור חבר וב-1994 לפרופסור מן המניין. עמד בראש החוג להיסטוריה כללית, כיהן כדיקן הסטודנטים, כדיקן הפקולטה למדעי הרוח והיה יו"ר הוועד המנהל של מוזיאון הכט. הוא גם היה חבר במערכת כתב-העת היסטוריה, ונבחר לנשיא האגודה הישראלית לקידום הלימודים הקלאסיים. שהה בשבתונים באוניברסיטת אוקספורד, במכון ללימודים קלאסיים של אוניברסיטת לונדון, במכון ורבורג לחקר ההיסטוריה של הרעיונות שבאוניברסיטת לונדון ובמוסדות אחרים.

אפרים דוד נשוי לאביבה והוא אב לשתי בנות.

מחקריו

אפרים דוד עוסק במחקריו ביוון הקלאסית, בעיקר בספרטה ובאתונה, תוך התמקדות בהיסטוריה חברתית-כלכלית, היסטוריה של הרעיונות ושל המנטאליות, סמיוטיקה של התקשורת ואנתרופולוגיה.

ספרטה: היסטוריה חברתית־כלכלית והיסטוריה של הרעיונות

ספרו של דוד Sparta bewteen Empire and Revolution, 404-243 B.C. ("ספרטה בין אימפריה למהפכה, 404-243 לפנה"ס) הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו ועוסק בספרטה מימי גדולתה ועד שפל הידרדרותה. השאלה המרכזית אותה דוד ניסה לבדוק היא, איך קרה שמעצמה זו, שהצליחה להביס את האימפריה האתונאית, הגיעה לנקודת השפל בה איבדה את חוסנה האזרחי, את כוחה הצבאי ואת מעמדה הפוליטי. המחקר בחן את ספרטה בתקופה של למעלה מ-150 שנה, והתמקד בהיסטוריה חברתית־כלכלית, היסטוריה פוליטית והיסטוריה של הרעיונות. דוד בדק את מקומן של הבעיות החמורות שפקדו את ספרטה בתודעתם של בני הזמן, ובהם אינטלקטואלים מהשורה הראשונה כגון קסנופון, אפלטון ואריסטו.[1].

בעקבות הדוקטורט צמחו גם מספר מאמרים:

  • המאמר "The Spartan Syssitia and Plato's Laws" ("הסיסיטיה בספרטה וספר החוקים של אפלטון") עוסק במוסד הסיסיטיה - מעין מועדונים שבהם הספרטנים התאמנו, בילו וסעדו בצוותא - ובודק את כוונתו של אפלטון להנהיג את המוסד הזה במדינה האידיאלית שהציע ביצירתו המאוחרת, "ספר החוקים".[2]
  • המאמר "The Pamphlet of Pausanias" ("המנשר של פאוסניאס") עוסק במנשר של פאוסניאס, מלך ספרטה שהוגלה מארצו ונדון למוות שלא בפניו. דוד ניסה להוכיח, על יסוד טיעונים היסטוריים ופילולוגיים, שהמינשר לא נכתב נגד חוקי ליקורגוס (כפי שטענו חוקרים רבים), אלא דווקא להגנתם, תוך ניגוח יריביו הפוליטיים של המלך.[3]
  • המאמר "The Conspiracy of Cinadon" ("קשר קינאדון") דן בקשר מסוכן מאוד שנרקם בספרטה ב־398 לפנה"ס בהנהגת קינאדון, אזרח ספרטני שאיבד את זכויותיו הפוליטיות וביקש להשתמש בכל היסודות העוינים לספרטה ובהם חבריו למעמד המכונים 'נחותים', הלוטים ופריאויקים, כדי למוטט את המשטר הקיים. המאמר בוחן את הסיבות שעמדו מאחורי הניסיון למהפכה, את שיטות הקושרים, דרכי הדיכוי של הקשר ומשמעותו בתולדות ספרטה..[4]
  • במאמרו "Aristotle and Sparta" ("אריסטו וספרטה") בוחן דוד את יחסו של אריסטו לספרטה, ומנסה להסביר את מה שנראה במבט ראשון כסתירות בין שבחים מופלגים לבין ביקורת קטלנית; הקריטריון המרכזי ליישוב הסתירות האלה הוא בתפישת הזמן: השבחים מתייחסים בעיקר למבנה החברתי־הכלכלי המסורתי של ספרטה, ואילו הביקורת נובעת בעיקר מהתמורות שחלו במאה ה־4 לפסה"נ, בימיו של אריסטו.[5]
  • לעיסוק בנושאים החברתיים־כלכליים והפוליטיים נלווה גם עניין בפן המשפטי, שהתבטא בבחינת הפרוצדורה לשיפוטם של מלכי ספרטה. לסוגיה זו מוקדש המאמר "The Trial of Spartan Kings" ("המשפט של מלכי ספרטה").[6]

ספרטה: חקר המנטאליות, הסמיוטיקה של התקשורת והאנתרופולוגיה

במשך השנים חל שינוי בגישתו של דוד לחקר ספרטה. מהתמקדות בהיסטוריה חברתית־כלכלית ובהיסטוריה של הרעיונות הוא פנה לכיוון ההיסטוריה של המנטאליות, הסמיוטיקה של התקשורת והאנתרופולוגיה. מעבר זה משתקף בכמה מאמרים:

  • "Laughter in Spartan Society" ("הצחוק בחברה הספרטנית").[7]
  • "Dress in Spartan Society" ("הלבוש בחברה הספרטנית").[8]
  • "Sparta Social Hair".‏[9]
  • "Sparta's Kosmos of Silence" ("עולם השתיקה של ספרטה").[10]

מאמרים אלה על הצחוק, השתיקה, הלבוש וסוגיות אחרות, שנכתבו בשנים שונות, בודקים כיצד אפיקי תקשורת שונים, בעיקר לא-וורבליים, נוצלו בידי המדינה לצורך ביסוס סטריאוטיפים של נחיתות, שנועדו לשמור על ההייררכיה החברתית הקיימת ועל עליונותם של הספרטנים אל מול ההלוטים ויסודות חברתיים אחרים או אל מול זרים. פיקוח המדינה על דפוסי ההתנהגות ועל אפיקי התקשורת של האזרחים במשך כל חייהם מבטא את היות ספרטה המדינה הטוטליטרית הראשונה בהיסטוריה (מלבד היותה שילוב של יסודות פרוטו-דמוקרטיים ואוליגרכיים מובהקים).

  • העניין במנטאליות ובאנתרופולוגיה, שהשתקף כבר במאמרים דלעיל, הוביל גם לחקר הזיקנה בספרטה. מחקר זה התפרסם במונוגרפיה "Old Age In Sparta" ("הזיקנה בספרטה"), ובדק על יסוד גישה השוואתית את המשמעויות הפוליטיות, החברתיות והמנטאליות של חברה גרונטוקראטית, המייחסת חשיבות מכרעת לנושא הגיל והזיקנה.[11] מאמרים נוספים מתחום המנטאליות והאנתרופולוגיה שכתב פרופ' דוד הם:
  • "Hunting in Spartan Society and Consciousness" ("הציד בחברה ובתודעה הספרטנית"), כשהכוונה לא רק לציד חיות, אלא גם לפעילויות אחרות שנתפסו כדמויות־ציד, כמו חטיפה טקסית של נשים וחיסול הלוטים שנחשבו למסוכנים, קרי ציד אדם.[12]
  • "Suicide in Spartan Society" ("ההתאבדות בחברה הספרטנית"), מאמר הבוחן את המקרים המתועדים, הרקע המעמדי של המתאבדים, מניעיהם, שיטותיהם ויחס החברה הספרטנית לתופעת ההתאבדות.[13]

העיסוק בהיבטים השונים של תולדות ספרטה שצוינו לעיל הוביל גם לחקר האידיאליזציה של ספרטה ולבדיקה כיצד צמח המיתוס הפוליטי סביב המחוקק הספרטני ליקורגוס.

  • "Myth and Historiography: Lykourgus" ("מיתוס והיסטוריוגרפיה – ליקורגוס"). מאמר זה בוחן את מקומו של המיתוס הליקורגי בהיסטוריוגרפיה העתיקה באופן כללי: כיצד נתהווה, כיצד צבר תאוצה ובאיזה אופן שאב השראה מכיוונים שונים, לפעמים מנוגדים בתכלית. כמו כן הוא בודק מה הייתה זיקתו לאידיאליזציה הכוללת של ספרטה.[14]
  • ואילו המאמר "'Xénophon et le mythe de Lycurgue " ("קסנופון והמיתוס של ליקורגוס") עוסק בתפקיד המרכזי שמילא ההיסטוריון קסנופון בבניית המיתוס הפוליטי הזה.[15]

אתונה: תיאטרון ואוטופיה פוליטית

נוסף לספרטה עסק דוד גם בחקר יריבתה הגדולה, אתונה: החברה האתונאית, מוסדות המדינה, המנטאליות והתרבות של פוליס זו.

  • המונוגרפיה " Aristophanes and Athenian Society of the Early Fourth Century B.C." ("אריסטופאנס והחברה האתונאית בתחילת המאה ה-4 לפנה"ס") מראה כי המחזות האחרונים ששרדו מכתביו של אריסטופאנס יכולים לשמש עדות ממדרגה ראשונה למציאות החברתית־כלכלית, למשבר שפקד את אתונה לאחר תבוסתה במלחמה הפלופונסית ולמנטאליות של התקופה. חיבור זה בודק, בין היתר, את הזיקה בין הרעיונות ה'קומוניסטיים' המושמים ללעג אצל אריסטופאנס לבין האוטופיה האפלטונית, תוך הדגשת השוני המהותי: ה'קומוניזם' שמועלה אצל אריסטופאנס הוא הדוניסטי (נהנתני), וולגרי ודמוקרטי רחב; לעומתו הקומוניזם האפלטוני שואף לצנע, הוא אריסטוקרטי מובהק ומיועד במדינה האידיאלית שהציע רק לאליטה השלטונית, זו שאמורה להיות נטולת אינטרסים כלכליים.[16]
  • נושא האוטופיה העסיק את דוד כבר במאמרו הראשון: "Some Remarks on the Platonic Utopia" ("הערות אחדות על האוטופיה האפלטונית"),[17] ובא לידי ביטוי גם במאמר "The Problem of Representing Plato's Ideal State in Action" ("בעיית הצגת מדינתו האידיאלית של אפלטון בפעולתה").[18]

אתונה: הדמוקרטיה האתונאית

רוב מחקריו של דוד על אתונה הוקדשו למשטרה הפוליטי. עיקריהם מסוכמים בספרו "הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה".[19] הספר נועד לקוראים המתעניינים בהיסטוריה של הדמוקרטיה, בעיקר למורים ולסטודנטים במדעי הרוח והחברה. במבוא ובמדורים שונים הוא עורך השוואה בין הדמוקרטיה הקלאסית לדמוקרטיה המודרנית. הדמוקרטיה האתונאית נתפסת בספר לא כמופת לחיקוי או כמושא לגינוי, אלא כנושא מרתק למחקר היסטורי וכדוגמה לחשיבותו של דו-שיח בין הווה לעבר. הספר גם מסכם תוצאות של מספר מחקרים של דוד, בין היתר מאמרים בנושא אידאולוגיה, תעמולה פוליטית ומהפכות באתונה. להלן כמה דוגמאות:

  • במאמר "Solon's Electoral Propaganda" ("תעמולת הבחירות של סולון") עוסק דוד במסע האלקטורלי המתועד הראשון בהיסטוריה; הוא דן בשיטות התעמולה בהן נקט סולון במעין מסע אלקטורלי, כדי לקבל מעמד של מחוקק מיוחד בעל סמכויות עליונות באתונה למשך שנה, כשמטרתו להציע מעין חלופה לטיראניה במתכונת של רפורמות מקיפות בחברה, בכלכלה ובמוסדות המדינה והמשפט.[20]
  • במאמרו "A preliminary stage of Cleisthenes Reforms" ("השלב הראשוני ברפורמות של קלייסתנס") מראה דוד, שלרפורמות של קלייסתנס, שהניחו את היסודות לדמוקרטיה הקלאסית, היה שלב מקדמי, בו ניסה קלייסתנס לגבור על מתנגדיו באמצעות תעמולה דמאגוגית.[21]
  • מאמר אחר על תעמולה פוליטית ואידאולוגיה באתונה מתמקד בחוק למניעת אדישות אזרחית, חוק שיוחס על ידי מספר מקורות עתיקים לסולון. במאמר זה, "Solon, Neutrality and Partisan Literature of Late-Fifth-Cenury Athens" (סולון – נייטרליות וספרות 'מפלגתית' באתונה בשלהי המאה החמישית") מפקפק דוד באותנטיות ההיסטורית של החוק הזה כחוק סולוני. החוק שלל זכויות פוליטיות מאזרח שבעת ריב סיעות בפוליס לא התייצב לצד אחד המחנות. במאמר נטען, שתוכן החוק אינו תואם את רוח הרפורמות של סולון ואת תקופתו, אלא משקף מטרה פוליטית של האוליגארכים בשלהי המאה החמישית לפסה"נ; אלה ביקשו להיתלות בסולון ולנצל בציניות את עיקרון האקטיוויזם הפוליטי של הדמוקרטיה הקלאסית כדי לפגוע בבסיסה החברתי, על ידי שלילת זכויות פוליטיות מהמוני אתונאים שלא היו מסוגלים, מפאת מצבם הכלכלי, להתחמש על חשבונם.[22]

בהמשך למאמר זה כתב דוד סדרת מאמרים על המהפכות האוליגרכיות באתונה ועל מהפכות בפולייס אחרות בעולם היווני, בעיקר בארגוס וברודוס, תוך התמקדות בשיטות התעמולה הפוליטית שהופעלו על ידי מנהיגי הסיעות היריבות. גם מסקנותיהם של רבים ממאמרים אלה באות לידי ביטוי בספר על הדמוקרטיה הקלאסית.

ספרים שכתב

  • Ephraim David, Sparta Between Empire and Revolution (404-243 B.C.): Internal Problems and their Impact on Contemporary Greek Consciousness. New York, Arno Press, 1981.
  • Ephraim David, Aristophanes and Athenian Society of the Early Fourth Century B.C.. Leiden, Brill, 1984.
  • Ephraim David, Old Age in Sparta. Amsterdam, Hakkert, 1991.
  • אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2003.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Ephraim David, Sparta Between Empire and Revolution (404-243 B.C.): Internal Problems and their Impact on Contemporary Greek Consciousness. New York, Arno Press, 1981.
  2. ^ Ephraim David, "The Spartan Syssitia and Plato's Laws". The American Journal of Philology 99 (1978), pp. 486-495 .
  3. ^ Ephraim David, "The Pamphlet of Pausanias". La Parola del del Passato 34 (1979), pp. 94-116.
  4. ^ Ephraim David, "The Conspiracy of Cinadon." Athenaeum 57 (1979), pp. 239-259.
  5. ^ Ephraim David, "Aristotle and Sparta", Ancient Society 13-14 (1982-83), pp.67-103.
  6. ^ Ephraim David, "The Trial of Spartan Kings". Revue Interntionale des Droits de l'Antiquité 32 (1985), pp. 131-140.
  7. ^ Ephraim David, "Laughter in Spartan Society", in: A. Powell (ed.), Classical Sparta: Techniques behind her Success. London, Routledge, 1989. pp. 1-25.
  8. ^ Ephraim David, "Dress in Spartan Society". The Ancient World 19 (1989) pp. 3-13.
  9. ^ Ephraim David, "Sparta's Social Hair". Eranos – Acta Philologica Suecana 90 (1992), pp. 11-21.
  10. ^ Ephraim David, "Sparta's Kosmos of Silence", in: S. Hodkinson and A.Powell (eds.), Sparta: New Perspectives. London and Swansea, The Classical Press of Wales, 1999. pp.117-146.
  11. ^ Ephraim David, Old Age in Sparta. Amsterdam, Hakkert, 1991.
  12. ^ Ephraim David, "Hunting in Spartan Society and Consciousness". Echos du Monde Classique/Classical Views 12 (1993), pp. 393-413.
  13. ^ Ephraim David, "Suicide in Spartan Society", in: T. Figueira (ed.), Spartan Society. London and Cardiff, University of Wales Press, 2004. 25-46.
  14. ^ Ephraim David, "Myth and Historiography: Lykourgus", in: G. Herman and I. Shatzman (eds.), Greeks between East and West: Essays in Greek Literature and History in Memory of David Asheri, Jerusalem, The Israeli Academy of Sciences and Humanities, 2007. pp. 115-135.
  15. ^ Ephraim David, "Xénophon et le mythe de Lycurgue". Ktema 32 (2007), 297-310.
  16. ^ Ephraim David, Aristophanes and Athenian Society of the Early Fourth Century B.C.. Leiden, Brill, 1984 (Supplement to Mnemosyne, Bibliotheca Classica Batava, 81).
  17. ^ Ephraim David, "Some Remarks on the Platonic Utopia". Eshkolot 9-10 (1977-78), pp. 68-79
  18. ^ Ephraim David, "The Problem of Representing Plato's Ideal State in Action". Rivista di Filologia e di Istruzione Classica 112 (1984), pp. 33-53.
  19. ^ אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2003.
  20. ^ Ephraim David, "Solon's Electoral Propaganda". Rivista Storica dell'Antichità, 15 (1985), pp. 7-22.
  21. ^ Ephraim David, "A Preliminary Stage of Cleisthenes' Reforms". Classical Antiquity 5 (1986), pp. 1-13.
  22. ^ Ephraim David, "Solon, Neutrality and Partisan Literature of Late-Fifth-Cenury Athens". Museum Helveticum 41 (1984), pp. 129-138
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28991327אפרים דוד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אפרים_דוד&oldid=1500726"