פוליס

שרידי האקרופוליס של אתונה, הפוליס היוונית המפורסמת ביותר

פּוֹליס (ביוונית πόλις, פולֵייס πόλεις ברבים) היא קהילה פוליטית אוטונומית כפי שהתקיימה ביוון העתיקה. לרוב הייתה הפוליס גם קשורה למיקום גאוגרפי. הפוליס הייתה מעין מדינה בזעיר אנפין (ומכאן כינויה הרווח "עיר-מדינה") אשר סיפקה את הצרכים הקהילתיים של תושביה - הגנה, שיפוט, חקיקה, תרבות ופולחן דתי, ובמקרים מסוימים גם שירותי רווחה וחינוך (אף ששירותים אלה היו נדירים בעולם העתיק כשירות הניתן על ידי הקהילה/השלטון).

מקובל לומר שהפוליס היא בעלת מובן של "גוף אזרחים" יותר מאשר במובן של אוסף מבנים במיקום גאוגרפי ספציפי.

מאפייני הפוליס

גאוגרפיה

ברוב המקרים הייתה הפוליס קשורה לאזור גאוגרפי מסוים. הדגם הרווח היה של עיר מוקפת חומה, במרכזה מצוי האקרופוליס ובו מצויים המקדשים ומוסדות השלטון העיקריים, וסביבה יישובים חקלאיים שתושביהם נמנים גם הם על תושבי הפוליס. שטח הפוליס הגדולה ביותר (אתונה) לא עלה על 2,500 קמ"ר והקטנה ביותר (כפי הנראה דלוס) על שטח של 5 קמ"ר. עם זאת, הקשר הגאוגרפי לא היה הכרחי, כפי שניתן לראות בפרשת מסע הרבבה של קסנופון ובנטישת אתונה בעת הכיבוש הפרסי. גם לספרטה למשל היה מבנה יוצא דופן: היא ישבה על 5 כפרים. האומדנים המקובלים לאוכלוסיית הפוליס הם בין 20,000 תושבים (פוקאיה, פריאנה) ל-250,000 תושבים (אתונה, סירקוסאי). רוב הפולייס נבנו בסמוך לחוף הים באזור שאיפשר קיום נמל.

מוסדות השלטון

גם למוסדות השלטון לא הייתה תבנית קבועה - המוסדות השתנו מפוליס לפוליס, ולא פעם אף עברו שינויים במהלך ההיסטוריה של הפוליס. עם זאת, ניתן לזהות חמישה סוגי מוסדות שלטון בסיסיים אשר משותפים לרוב הפולייס:

1. אספת העם
2. מועצה
3. משרות ממלכתיות
4. השופטים
5. האסטרטגים

הסמכויות של כל אחד מהנ"ל השתנו, כאמור, מפוליס לפוליס. באופן כללי ניתן לומר כי אספת העם הייתה הריבון האמיתי של הפוליס לפחות מבחינה רשמית, גם אם לא מעשית. אסיפות העם הן אלה שקיבלו את ההחלטות המדיניות - בין אם יזמו אותן (כבמשטר דמוקרטי) ובין אם תומרנו לקבלתן (כבמשטר טיראני). אספת העם הורכבה מכלל האזרחים של הפוליס.
למועצה היו בדרך כלל סמכויות של ייעוץ ו/או ביקורת של המשרות הממלכתיות ו/או הנחיה של אספת העם. המועצה כללה בדרך כלל אזרחים "מכובדים" - ממוצא אצילי, זקנים, ראשים של בתי אב וכדומה.
נושאי המשרות היוו מעין "רשות מבצעת" - סמכויותיהם כללו טיפול בהיבטים שונים של חיי היומיום בפוליס. בחלק מהמקרים נושאי המשרות היו נבחרים לתפקידם, לתקופות כהונה משתנות.

דת ותרבות

לתושבי הפוליס בכלל ולאזרחיה בפרט הייתה זהות תרבותית ודתית ייחודית. מעל הכל, התגבשה הפוליס תחת פולחן עם סממנים משותפים, לעיתים של אליל משותף אשר נחשב כאל "של" הפוליס, אולם לרוב היה זה פולחן של הרוס (גיבור) מקומי, בעוד שפולחן האלילים כללי יותר ומתייחס לאלים המשותפים ליוונים ואף לעמים הסובבים אותם.

סממנים נוספים של התרבות הייחודית היו לוח שנה על מועדי החגים והאירועים הדתיים שבו, סגנון ספרותי ייחודי, אדריכלות, קרמיקה ועוד.

אזרחים ותושבים

אוכלוסיית הפוליס נחלקה למספר קבוצות שנבדלו ביניהן בטיב הזכויות אותן העניקה להן הפוליס. שלוש הקבוצות העיקריות הן האזרחים, המטויקים והעבדים. בתוך קבוצות אלו ניתן לזהות קבוצות משנה.

אזרחים

הקבוצה העיקרית, אם כי הקטנה ביותר, היו האזרחים. הזכות העיקרית ממנה נהנו האזרחים הייתה ההשתתפות בפולחן הציבורי של הפוליס - זכות זו הגדירה את היותו של אדם כאזרח הפוליס. מעבר לזכות זו, ובהבדלים רבים בין פולייס שונות, היו לאזרחי הפוליס זכויות וחובות נוספות: בתחום השירות הצבאי (מחובת הגיוס ועד לזכות הפיקוד), בתחום השלטון (מזכות ההצבעה באספת העם ועד הזכות לכהן בתפקידים), בתחום מערכת המשפט (מהזכות להיות מוגן על ידי המערכת ועד הזכות לכהן כשופט), בתחום הדתי (הזכות לשמש ככהן) ועוד. באתונה שלאחר הרפורמה של סולון, למשל, היו זכויות אזרחיות שהיו תלויות בשומת הרכוש של האזרח, ואילו לאחר פריקלס נהנה כל אזרח מכל הזכויות האפשריות ללא תלות במעמדו הכלכלי או מוצאו.

אזרח בפוליס היה גבר בלבד (גיל המינימום השתנה מפוליס לפוליס), אשר נולד לאזרח ו"אזרחית" (ראו להלן). יחד עם זאת, היו לפעמים דרכים שאיפשרו צירוף של אדם זר לגוף האזרחים, דרכים אלה השתנו מפוליס לפוליס. הידועה שבהן היא אימוץ על ידי אזרח, בית אב או שבט של הפוליס. היו מקרים מסוימים של מתן אזרחות על ידי חקיקה גורפת, כפרס על השתתפות בקרב או התנהגות רצויה כזו או אחרת.

נשים וילדים

למעט יוצאי דופן, לנשים וילדים לא היו זכויות פוליטיות. הנשים והילדים נחשבו לחלק מרכושו של הגבר, אך אשתו של אזרח נחשבה כשותפה לו בניהול הבית - במובהק, שותפה זוטרה. תפקידי האישה היו ללדת ילדים, לגדלם ולחנכם, וניהול משק הבית. "אזרחיות", קרי מי שהיו בנות לאזרח ואזרחית, היו שייכות בהגדרתן לרובד החברתי העליון ועליהן חלו כללי התנהגות נוקשים, ביניהם אף איסור כמעט מוחלט על היציאה מהבית.

בני תערובת

כבני תערובת נחשבו מי שאביהם היה אזרח אך אמם לא. מעמדם של אלה היה בעייתי והיחס אליהם לא היה קבוע. דוגמה מפורסמת לשינוי במעמד של בני תערובת עקב חקיקה ניתן לראות באתונה שם שללה חקיקה שניזומה על ידי פריקלס את זכויות האזרח של בנו, שכן זוגתו אספסיה לא הייתה אזרחית העיר.

פריויקים ומטויקים

בשטח הפוליס ומסביב לה התגוררו תושבים שלא נהנו מזכויות אזרח, אך יחד עם זאת נחשבו לאנשים חופשיים. הפריויקים ישבו בשטח הפוליס שמחוץ לעיר, לרוב עסקו בחקלאות. במקורם היו לא פעם שרידים לתושבים המקוריים של הארץ אשר קדמו להקמת הפוליס או אף לפלישות ההלניות. עם התפתחות הפוליס איבדו "אדוני הארץ" המקוריים את מעמדם אולם הורשו להישאר ביישוביהם ולעבד את אדמתם כאנשים חופשיים.

המטויקים היו זרים אשר ישבו בתוך תחומי העיר: מהגרים, נציגי סוחרים, פליטים פוליטיים וכדומה. תמורת הזכות להתגורר בעיר שילמו הללו מסים, אך זכויות פוליטיות היו מהם והלאה. גם בכל האמור בזכויות משפטיות היה מעמדם נחות מזה של האזרחים. לרוב, בשל איסור הבעלות על קרקע, עסקו במקצועות כמסחר ואמנות. מטויקים עשויים היו להגיע למעמד כלכלי גבוה ביותר וחלקם, על אף היעדר הזכויות הפוליטיות, השפיעו לא מעט על מדיניות הפוליס.

עבדים

ערך מורחב – עבדות ביוון העתיקה

העבדות היוותה חלק חשוב בכלכלת הפולייס. לעבדות היו מספר מקורות עיקריים: שיעבוד עקב חובות, שבויי מלחמה, סחר עבדים שמקורם בארצות אחרות וריבוי טבעי.
לעבדים לא היו זכויות פוליטיות כלשהן, ולרוב גם קבלת זכויות אחרות כרוך היה בהסכמת המשעבד.
העבדים הועסקו במגוון רחב של עבודות, בדרגות קושי שונות. עבדות במכרות נחשבת היום כקשה מכולן, אך היו עבדים שהועסקו במלאכות "קלות" כגון חינוך ילדים.

צבא

ערך מורחב – לוחמה יוונית בעת העתיקה

בתקופה הארכאית (החל מסוף האלף השלישי לבה"ע לערך) הצבא היה בעיקרו צבא יבשתי. הצבא הורכב מאזרחי הפוליס בלבד. הגיוס לצבא הפוליס היה חובה, אך נעשה על פי רוב על פי שומת רכוש של האזרחים והחלוקה לחילות השונים נקבעה על פי מעמדו הכלכלי של האזרח. שיטה זו הייתה הכרחית היות שעל כל אזרח/חייל היה לשאת בהוצאות חימושו האישי.
הצבא לא היה סדיר, אלא גויס אד-הוק. למלחמה וגיוס צבא נודעה השפעה כלכלית מרחיקת לכת, היות שהאזרחים שגויסו נותקו למעשה ממקורות פרנסתם עד לסיום המלחמה. בתקופה זו התקיימו בצבאות הפולייס מספר חילות עיקריים: חיל פרשים, הופליטים וחי"ר קל. פולייס מסוימות אף החזיקו בצי ימי.
החיל העיקרי היה חיל ההופליטים - חיל רגלים כבד. חיל זה, על שיטת הלחימה הייחודית לו (הפלנקס), נועד להביא להכרעה מהירה כל קרב, היות שכאמור המבנה הכלכלי של הפוליס לרוב לא איפשר לה החזקת צבא סדיר.

בתקופה הקלאסית ניתן למצוא מספר חידושים בצבאות היווניים. החל מהמאה השניה לאלף החמישי ובעיקר לאחר מלחמת פרס-יוון חלה התפתחות של הציים אשר בפולייס מסוימות (כגון אתונה) הפכו לחיל העיקרי. כמו כן גויסו לצבאות הפוליס תושבים שאינם אזרחים - מטויקים ולעיתים אף עבדים.

התפתחות הפוליס

דרך התפתחותן של הפולייס לוטה בערפל, וישנן תאוריות רבות המנסות לתת תשובה לשאלת התפתחות המבנה הפוליטי המוכר לנו מיוון הקלאסית.

אחד הראשונים שנתן דעתו לשאלת התפתחות הפוליס היה אריסטו. אריסטו ראה במבנה הפוליס "שותפות המורכבת מכמה כפרים", שמטרתה סיפוק של צרכים שמעבר לצרכים הפיזיים של הפרט. לפי התאוריה שלו, התהוות הפוליס הייתה תהליך טבעי שנבע מצורך טבעי. שלבי התהליך המתואר על ידו הם:

1. יצירת יחידת הבסיס – "הבית", המהווה שותפות של זכרים ונקבות מצד אחד, ושליטים ונשלטים מהצד האחר.
2. יצירת שותפות מכמה בתים – "כפר" (המבוסס על קשרי דם).
3. יצירת שותפות מכמה כפרים כאמור לעיל – היא הפוליס.

נקודת הכשל העיקרית בתאוריה זו היא שלא התפתחו משטרים דמויי פוליס בשום מקום מחוץ לעולם היווני, כך שטענת התהליך הטבעי כשלעצמה אינה מספיקה.

פלוטארכוס מציג את התפתחות הפוליס כתוצאה של יוזמה אישית. אתונה, למשל, התגבשה לטענתו כפוליס של ומתוך כלל תושבי אטיקה. במקרה של אתונה רואה פלוטארכוס בגיבוש הפוליס מפעל אישי של תזאוס אשר גיבש את הפוליס על ידי הרכבת "קואליציה" של השבטים ("דימוס") שישבו באטיקה. לטענתו, תיזאוס הוא שהגה את רעיון הפוליס, גיבש את השבטים על ידי שידול והבטחות ובחלק מהמקרים כנראה גם באמצעות איומים מרומזים ("…העדיפו להשתכנע מלהיות נאלצים להסכים עמו"), וקבע את מבנה המוסדות הראשוני של הפוליס, משטרה, ומספר חגים לאומיים.

תאוריות מודרניות יותר, המתבססות על השוואה בין מבנה החברה ביוון הארכאית לזה של התקופה הקלאסית, מראות את התפתחותם של מוסדות הפוליס מהחברה השבטית אשר התקיימה ביוון בתקופה הארכאית, ואשר תיאורה עולה בעיקר מתוך הטקסטים ההומריים. חברה זו הייתה מורכבת מבני השבט, אשר בסיס הקשר ביניהם היה משפחתי, בראש השבט עמד המלך (בזילאוס) וכן התקיימה מעין מועצת אצילים. בפוליס אנו מוצאים את סמכויות המלך מפוזרות בין נושאי התפקידים השונים, את מועצת האצילים הופכת למועצות המצומצמות כדוגמת מועצות הזקנים, ובני השבט ההופכים לאסיפת העם.

ביוון התרחשו מספר תופעות שגרמו לשינוי מבנה החברה השבטית:

• מצוקה כלכלית, אליה נקלעו תושבי חצי האי היווני, שנבעה מגידול האוכלוסייה מצד אחד, ומחוסר היכולת של הארץ לשאת גידול זה מן הצד האחר. מצוקה זו גרמה לערעור המסורות הקיימות היות שהשבט התקשה למלא את תפקידו כמבטיח פרנסה לכל בניו, והפרנסה הפכה לבעיה פרטית ואישית של כל אדם.
• תופעה נוספת שנבעה מחוסר היכולת של הארץ לשאת את תושביה, וכן נבעה מהתפתחויות טכנולוגיות, הייתה המעבר מחקלאות למסחר. השינוי בסוג הכלכלה יצר צרכים חברתיים וכלכליים חדשים שעודדו התנתקות ממסורות קיימות. התפתח מעמד חדש של בעלי ממון, אשר כוחם הכלכלי יצר מציאות פוליטית חדשה – תחרות לאצולה המסורתית. בנוסף, השחרור של ההמונים מהתלות הבלעדית באצולת הקרקע הגדיל את כוחם הפוליטי גם של חסרי הרכוש.

גם תאוריות אלו מתקשות להסביר את הייחודיות של תופעת הפוליס ליוון העתיקה, שכן תופעות המצוקה הכלכלית וההתפתחויות הטכנולוגיות משותפות למקרים רבים בעולם העתיק.

הקולוניזציה

ערך מורחב – הקולוניזציה היוונית

תאוריה נוספת טוענת כי התפתחות משטר הפוליס נבעה מהתלכדות של חבר מתיישבים/פליטים/הרפתקנים לישות פוליטית אחת (בדרך כלל בניכר) אשר מתוקף היותם של אלה תלושים במידת מה מהמסורת השבטית במולדת, נאלצו למצוא חלופות לצורך ארגון חברתי שיתאים למצבם החדש. לפי תאוריה זו, המתיישבת עם העובדה שתהליך הקולוניזציה קדם להתפתחות משטר הפוליס המוכר לנו ועל הקשר שנשמר בין הקולוניות לבין ערי האם, הרי שבקולוניות התפתחו משטרים אשר לאחר מכן חילחלו חזרה לערי המוצא שלהן.

הפוליס ההלניסטית

הפוליס ההלניסטית כללה את השטחים המקיפים אותה, שהיו שייכים לה והיא ניזונה מהם. המועצה העירונית ניהלה את הפוליס, והעומדים בראש המועצה נבחרו לתקופה מוגבלת. ייחודה של הפוליס הוא בחבר האזרחים, שהיה אחראי לניהול העיר, ושבו נבחרו בעלי התפקידים העירוניים. ביוון ובחלקים אחרים ממוקדון נחשבה הפוליס למסגרת המתאימה לכל יווני בן חורין.

התהוות הפוליס נעוצה בעובדה שהמלכים המוקדונים שלטו במזרח על מרחבים עצומים ועל אוכלוסייה אדירה. כדי לעמוד במשימת הכיבוש וגם לנצל אותו לטובתם הם היו זקוקים לאנשים משלהם. אחת הדרכים לעשות כן הייתה התיישבות יוונית יזומה במזרח. המתיישבים - אנשי צבא, פקידים, סוחרים, מהנדסים, רופאים וכו' - באו מן העולם היווני, עולם שבו התקיימו ערי פוליס. לכן בבואם להתיישב במזרח הייתה הפוליס הצורה המועדפת עליהם.

ניהול העיר ופיתוחה במזרח היה קשור ברצונו של המלך ששלט באזור, ובכל זאת צורת החיים בה הייתה מושכת. כך היו הפוליס ומוסדותיה, ובכללם הגימנסיון (בית הספר) והתיאטרון, למאפייני התרבות היוונית ולמפיציה העיקריים במזרח. רק חניכי הגימנסיון זכו לזכויות אזרח מלאות, שכן זה היה המקום שנרכשו בו הלשון, הערכים והתרבות היוונית, ובו למעשה הפך האדם ל"בן תרבות". ייסודן של ערי פוליס במזרח, על מוסדותיהן השונים, ושגשוגן מסבירים את עומק ההשפעה היוונית על עמי המזרח.

לקריאה נוספת

• אריסטו, מדינת האתונאים, הוצאת מאגנס, תשכ"ז.
• אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה - המשטר החברה וחיי-הרוח בעיר-מדינה יוונית, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ז.
• משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, ירושלים, ינואר 1984

קישורים חיצוניים

• אלכסנדר פוקס, מהותה של הפוליס היוונית, בתוך: מדינה וחברה ביוון, מוסד ביאליק, 1976. ב"תולדוט" אתר ההיסטוריה של מט"ח