אמנות יוון העתיקה

אמנות יוון העתיקה היא הסגנון האמנותי שהתפתח ביוון העתיקה וסביב הים האגאי באלף הראשון לפנה"ס והייתה מרכיב חשוב בתרבותה. סגנון אמנותי זה השפיע רבות על האמנות בעולם המערבי עד המאה ה-20, בעיקר בתחום הפיסול, האדריכלות והקדרות.

רקע לאמנות יוון העתיקה

האמנות היוונית התקיימה במשך כ־1000 שנים באזור איי הים התיכון ומשני צדי הים האגאי. יוון קשורה לארצות שסביבה באמצעות הים, וכך נוצרו ההשפעות ההדדיות. היוונים היו יורדי ים, הם חיו באיים והקשר ביניהם נוצר באמצעות ספינות. מסיבה זו כל אי התפתח כמדינה עצמאית, ולעיתים בתוך אותו אי התפתחו ערי מדינה קטנות יותר שהיו מופרדות בגאיות, בעמקים ובהרים.

המתיישבים הראשונים באיי יוון הגיעו מהמזרח דרך היבשה מאזור אסיה הקטנה (טורקיה), כי במזרח היה "עודף" של אוכלוסייה. אזור הסהר הפורה היה עשיר מאד באוכלוסייה שחיפשה מקום חדש להתיישב בו. התרבות היוונית החלה עם התיישבותם של שבטים נודדים יונים ודורים. השבטים היונים התיישבו בחופי טורקיה והשבטים הדורים התיישבו בפלוקונסוס.

ההתפתחות האמנותית של יוון היא פועל יוצא של התפתחות חברתית. משבטים נודדים לערים ולחברה המובילה להתפתחות עמדות של ערכים, מערך חוקים ואסתטיקה. מתקיים תהליך של מעבר מופולחן עצמי של זביחה לאלים במקדשון ביער לבניית מקדש לכבוד כל אל, ציון יום חג לזביחה כללית של הציבור וקביעת פטרונות של אל מסוים לעיר.

פיסול

ערך מורחב – פיסול יווני

התקופה הגאומטרית והדמוי מזרחית

בתקופה הגאומטרית והדמוי מזרחית קיימת השפעה חזקה של האמנות המצרית שלא השתנתה 4,000 שנים (ייצוגית מונומנטלית לפרעה, סכמאטית ודו-ממדית), אך לעומתה באמנות היוונית ישנה התפתחות ושינויי ב-1200 שנותיה, מהרבה בחינות היא אנושית יותר מהמצרית.

האמן היווני מעוניין להעביר תיאור נכון של גוף האדם, גודל הפסלים הוא אנושי, תחת השפעת האתלטים היווניים מתחילים לראות קרבה של הפיסול לגוף האדם אך היוונים שואפים ליופי ולכן אין זקנה בפיסול כיוון שהיא נחשבת למכוערת וכן תיאור הילדים עדיין כשל אנשים מוקטנים.

קורוס וקורה, השפעה מצרית חזקה על הפיסול, כל הפסלים צבועים לחלוטין (אידיאליזציה של עיניים כחולות ושיער בלונדיני) גוף בצבע בז' ומעט איפור בדמות הקורה. פיסול באבן ובשיש עיצוב השיער כפאה בהשפעת הפיסול המצרי, תיאור המבנה הפנימי של הגוף בקווים כללים בלבד וסימון הברכיים. חוסר פרופורציה בין הראש, היד וכף הרגל לשאר הגוף שתיאורו אמנם סכמאטי אך קרוב יותר למציאות מן הפיסול המצרי. הגברים מסמלים אידיאל של יופי, הנשים לבושות תמיד, מתארות את האופנה.

התקופה הארכאית

בתקופה זו ניתן לראות כי הפסלים היווניים מתחילים לתת תשומת לב גדולה יותר לפרטים הקטנים. מתחיל ביטויי לגוף הנשי ולסממניו, על מנת לתת לדמוית נופך אנושי מופיע חיוך ספק מאולץ שזכה לכינויי "חיוך ארכאי", אך למרות זאת יש בהבעה משום קפאון, סטאטיות ללא תנועה. משתנות פרופורציות הגוף והראש קטן, מופיע עיצוב שרירי יותר של הגוף. מתבטאת תשומת לב לעיצוב ריאליסטי של המפרקים ותיאור הבד הופך עדין יותר. יחד עם זאת חשוב לזכור כי עדיין אין במדובר בפיסול אנטומי מדויק, כפי שיתפתח מאוחר יותר.

התקופה הקלאסית

התקופה הקלאסית מציבה מספר חידושים: פסל היקפי בתנועה, מעברים מדורגים ועדינים, הפסלים אינם מחייכים או מראים כל הבעה בפנים, אתוס מול פאתוס. נוצר "קנון" חדש של הגוף האנושי ה"אידיאלי", פרופורציות הראש מול הגוף משתנות ל - 1:7, תיאור הדמויות תמיד כצעירות, יפות, ולא מחייכות. תיאור השרירים והמפרקים ריאליסטי ושואף לתיאור אנטומי, תוך שמירה על עידון במעברים. "אף יווני" ישר ויפה. מופיעה עמידת ה"קונטרה פוסטו" (משקל הגוף על רגל אחת קדמית יותר והאגן מעט בכיפוף) הבאה לידי ביטויי בפסלים רבים בתקופה זו. הפיסול בתקופה זו שואף אל האידיאליזציה של הגוף והפנים, ליופי ולהרמוניה. ישנה שאיפה לשמירה על ניקיון ההבעה והימנעות מיצירת דרמה.

התקופה ההלניסטית

חזרתו של הפאתוס בעוצמה כה רבה לחייהם של היוונים השפיעה עמוקות על הפיסול. הרגש, סבלם של הבריות כסמל מיתולוגי או כישויות פרטניות מוחצן ומהווה נושא בפני עצמו. כך גם ההתמסרות הטוטאלית לתענוגות הגוף והרגיעה. הגוף מתואר באופן נטורליסטי- אנטומי, השרירים מעוצבים מתחת לעור ונראים במלוא פעולתם בין אם בפעולה מאומצת או במנוחה. הבדים עדינים, מתוארים בפרוטרוט עם הרבה תנועה וקפלים, כאילו עברה בהם רוח פרצים. הפיסול שמתפתח בתקופה זו אינו מאופק וחסר תנועה כבעבר, אלא מביא עמו יותר תנועה, חושניות ופחות איפוק.

ציור

התקופה הגאומטרית והדמויי מזרחית

כדים הם מדיום אמנותי ושימשו לכל דבר, כדים קטנים לשימוש יום יומי כגון שתייה ואוכל וכדים גדולים שימשו לאיפסון, למסחר וכמצבות זיכרון. ציורי הכדים בתקופה הגאומטרית מאופיינים באימת החלל הריק ובדגמים דקורטיביית בעלי דפוס חוזר, ציור שטוח ותיאור גוף באופן גאומטרי וסכמאטי, איזוקופליה (מסגרת לציור ותחימת הדמויות). אין ניסיון לתאר עומק, קיים רצף ציורי בשורות סיפוריות זו תחת זו.

750 לפנה"ס החלו לצייר דמויות אדם על כדי האמפורה. זהו המעבר לתקופה הגאומטרית המאוחרת כאשר מתחילים להשתמש בבני אדם לעיטורים.

700 לפנה"ס החל סיפור בעיטור הכד בכדי האמפורה טקס הקבורה של האדם (פרוטסיס). הדמויות היו מעוצבות בצורה הבסיסית ביותר. הנשים המקוננות. (קינה, בכל כד במרכזו היו מצוירות הנשים המקוננות בתהלוכה אחרי המת כאשר הן תולשות את שער ראשם). ישנו גם שינוי בצורת הכדים כאשר היה מעבר ממקום האשכבה למקום הקבורה. הכדים נקראים כדי קארטר.

התקופה הארכאית

התקופה הארכאית מאופיינת בטכניקת "הדמויות השחורות", כשהרקע היה צבע החרס האדמדם, וליצירת הפרטים הקטנים השתמשו בחרט. על הכד סיפור מרכזי אחד, תיאור של סיפורים מהמיתולוגיה היוונית בלבד. ניסיון ליצירת עומק בציור על ידי הסתרה של דמויות וחפצים זו את זה (כדוגמת הכד "אכילס ואייקס – משחקיי האשקוקי"). מתחיל ניסיון לתיאור שרירי של הגוף וכן מתחיל תיאור של דמויות הפונות ומתייחסות זו אל זו. העין עדיין חזיתית, שיער וזקן עדיין בהשפעה אשורית. בסוף התקופה הארכאית הומצא סגנון בשם "סגנון הדמויות האדומות". בסגנון זה הרקע נצבע בשחור, והדמויות נשארו בצבע החרס האדמדם. המעבר לטכניקה זו נעשה כי בטכניקה זו יכלו להשתמש, ליצירת הפרטים הקטנים, במכחול דק בצבע לבן. כך יכלו ליצור קו אורגני הרבה יותר מהקו שנוצר על ידי החרט בטכניקת "הדמויות השחורות".

התקופה הקלאסית

מופיע סגנון "אדומי הדמויות" (מאופיין על ידי דמויות אדמדמות על רקע שחור ), בטכניקה זו יכלו ציירי הכדים להכניס פרטים רבים יותר כגון פיתולים של הגוף והקצרות ניסיוניות. החלל שטות והפורטרטים עדיין זהים אך ניתן להבחין בהתפתחות בתיאור העין בפרופיל שהופכת למעט משולשת. בתקופה זו מתחילים להופיע כדי לקיטוס (כדי אפר מתים) לבנים ועליהן דמוית בקו מתאר שחור. מופיע הכיתוב של חתימת הצייר בסגנון "איקיטאוס עשה אותי".

אמנות הבמה

ערך מורחב – תיאטרון ביוון העתיקה

אדריכלות יוון בעת העתיקה

ערכים מורחבים – אדריכלות יוון העתיקה, הסדרים הקלאסיים, הסדר הדורי, הסדר האיוני, הסדר הקורינתי

האדריכלות היוונית מתרכזת בבניית מקדשי שיש בהם השקיעו את מיטב המחשבה. המקדשים הראשונים ששרדו ביוון הם מהמאה ה־7 לפנה"ס מהתקופה הארכאית, כי הם היו עשויים מאבן (לפני כן גם בנו מקדשים, אך הם נעשו מעץ ולכן לא נשתמרו).

צורת המקדש

המקדש היווני התקיים באותו האופן לאורך כל התרבות היוונית. צורתו מלבנית והוא מוקף עמודים מכל הכיוונים דרכם ניתן להיכנס למקדש. המקדש אמור להשתלב בטבע, ולכן הוא פתוח - דרך העמודים רואים את הנוף. בנוסף, המקדש לא גדול מדי כדי שלא יפריע לנוף. המקדש מוקף בעמודים נושאי כותרת, מעל הכותרת מונחות שתי קורות, הראשונה חלקה והשנייה (העליונה) מחולקת למטופות (=לוחות מרובעים עליהם יש תבליטים). מעל הכול נמצא הגמלון, צורתו משולש שנוצר כתוצאה מהחיבור של שני שיפועי הגג.

במרכז המקדש נמצא אולם פנימי שחולק לשלושה חלקים:

• משכן האל (נאוס) - מקום שבו נמצא פסל האל.
• חדר לאוצרות.
• חדר לשימוש הכוהן.

סביב המאה ה־5 לפנה"ס הגיע סגנון הבנייה לשלמותו והוא התחלק לשניים:

סגנון דורי סגנון שהתפתח בתקופה הקלאסית. עמוד דורי הוא עמוד ללא בסיס, מונח ישירות על הרצפה. העמוד הולך ונעשה צר יותר כלפי הכותרת. הכותרת מורכבת משתי כריות: כרית עגולה וכרית מרובעת.

סגנון איוני סגנון נוסף שהתפתח במקביל. ההבדל הוא בכותרת של העמודים: במקום כותרת "פשוטה" יש כותרת מפוארת יותר, מעוטרת בצורות צמחים.

בתקופה ההלניסטית - המאה השלישית לפנה"ס - התפתח סגנון נוסף, קורינתי, שדומה מאד לסגנון היוני, רק מפותח יותר ומפואר יותר.

כל שלושת סוגי העמודים היו באותו הגובה, אבל היחס בין העמוד לכותרת היה שונה. בעמוד הדורי הגובה היה פי 5 מהקוטר - אלו עמודים שמנים ורחבים שנראים יציבים מאוד. בעמודים היוני והקורינתי הגובה היה פי 8 מהקוטר, והם נראו דקים מאד ועדינים מאוד. כל ארבעת הצדדים של העמודים היו שווים.

ראו גם

• התרבות ההלניסטית
• אדריכלות קלאסית
• קדרות יוון העתיקה
• טכנה

לקריאה נוספת

• "אתונה בימי גדולתה" - מאת אלכסנדר פוקס ("תולדות הציור היווני" עמודים 215-210)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמנות יוון העתיקה בוויקישיתוף

• ארכיון על שם בזלי שמוקדש לאמנות של יוון העתיקה באתר אוניברסיטת אוקספורד

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0