ספרות יוון העתיקה
ספרות יוון העתיקה הוא מונח המתייחס לספרות שנכתבה ביוונית למן המאה ה-11 ועד לשלהי העת העתיקה. ניתן להבחין בה בחמש תקופות: התקופה המיקנית, התקופה הארכאית, התקופה הקלאסית (תור הזהב האתונאי), התקופה ההלניסטית, יוון תחת הכיבוש הרומאי.
תהיה זו הגזמה לטעון כי כל הספרות המערבית אינה אלא הערת שוליים לספרות יוון העתיקה (ברוח הערת וייטהד על יחס הפילוסופיה המערבית לאפלטון), אך בה במידה נכון הוא שעולמם המחשבתי של היוונים היה כה מקיף ורב השפעה עד כי קשה למצוא היום רעיון שלא התחבטו בו כבר סופרים יוונים.
התקופה המיקנית
הטקסטים היווניים הקדומים ביותר הידועים לנו הם לוחות חומר ממיקנה, הכתובים בשפה קווית B. מסמכים אלה הם תעודות פרוזאיות העוסקות בעיקר בענייני מסחר (רשימות ורשימות מצאי, קבלות וכדומה); לא נתגלתה ספרות של ממש, והועלו מספר תאוריות בניסיון להסביר את היעדרה. על פי תאוריה אחת הספרות המיקנית, בדומה ליצירותיו של הומרוס ויצירות אפיות אחרות, היא ספרות שבעל-פה, מכיוון שאותיות שפה קווית B אינן מעבירות היטב את צלילי השפה היוונית. תאוריה אחרת משערת שיצירות ספרותיות, שהיו על פי רוב נחלתה של אליטה מצומצמת, נכתבו על גבי חומרים יקרים יותר (קלף, למשל), שלא שרדו עד ימינו.
התקופה הארכאית
תקופה ספרותית זו משתרעת מהומרוס ועד עלייתו של אלכסנדר הגדול במאה ה-4 לפנה"ס.
שירה אפית
בתחילת דרכה של הספרות היוונית ניצבות בתחום השירה האפית שתי יצירות-הענק של הומרוס, האיליאדה והאודיסיאה. דמותו של הומרוס עצמו לוטה בערפל. אף כי היצירות בגרסתן המוכרת כיום מיוחסות לו, ניכר כי שורשיהן טמונים בעבר הרחוק, הרבה לפני זמנו.
האיליאדה היא סיפורה המוכר של מלחמת טרויה, והיא ממוקדת בדמותו של אכילס, המגלם את האידיאל ההירואי היווני. בעוד האיליאדה כולה טרגדיה, האודיסיאה היא תערובת של טרגדיה וקומדיה; זהו סיפורו של אודיסיאוס, אחד מלוחמי יוון. אחרי עשר שנות לחימה עוברות עליו עשר שנים נוספות בהפלגה הביתה, אל אשתו ומשפחתו. במהלך עשר שנות השיבה הביתה נהרגים כל רעיו למסע וכל ספינותיו אובדות. הוא מגיע לביתו באי איתקה מחופש לקבצן, ומגלה כי בהיעדרו ניסו להשיא את אשתו פנלופה בעל כורחה, מכיוון שחשבו שהוא מת. הוא מספיק לעצור את החתונה הכפויה ברגע האחרון. שתי השירות מבוססות כנראה על אגדות עתיקות. הסיפורים מוגשים בשפה פשוטה, ישירה ורהוטה, וגם כיום הם מרתקים וקריאים ביותר, כשם שהיו ביוון העתיקה.
המשורר הגדול הנוסף של יוון הקדם-קלאסית היה הסיודוס. שלא כהומרוס, הסיודוס מדבר על עצמו בשיריו; כל הידוע לנו אודותיו הוא מן הפרטים המופיעים ביצירותיו. הוא נולד בבויאוטיה שבמרכז יוון, והסברה היא כי הוא חי ועבד בסביבות שנת 700 לפני הספירה. שתי יצירותיו הן מעשים וימים (תורגם לעברית גם כעבודות וימים) ותאוגוניה. הראשונה היא תיאור נאמן של חיי הדלות בכפר, שאותם הכיר היטב, וכלולים בה עקרונות וחוקים עבור האיכרים. תאוגוניה היא תיאור שיטתי של הבריאה ושל האלילים. מתוארים בה בחיות כל עידני האדם, החל מתור הזהב הקדום. בנוסף שתי יצירות נוספות של היסודיוס אשר רובן לא שרדו עד ימינו הן "קטלוג הנשים" ו "מגן הרקולס". עבור היוונים היו יצירותיהם של הומרוס והסיודוס מעין ספרי קודש. הומרוס סיפר את סיפורי הגבורה של העבר, והסיודוס טיפל במציאות ההווה.
אניטה מטגאה הייתה בין המשוררות הבולטות בתקופת המאה ה-3 לפנה"ס.
שירה לירית
שירה לירית היא סוג של שירה הקרוי על שם כלי הנגינה לירה, כנראה סוג של נבל קטן, שבו היו מלווים קריין או מקהלה. בין המשוררים הליריים נמנים ארכילוכוס איש פארוס, ואלקאיוס איש מטילנה. שניהם חיו בסביבות שנת 700 לפני הספירה. רק פרגמנטים נותרו מיצירתם של משוררים אלו. מן המעט שנותר נראה כי הם היו הרפתקנים שחיו חיים סוערים, ובסוף ימיהם הפכו למרי נפש.
משוררת חשובה נוספת היא סאפפו, שחיה בין השנים 610 ו-580 לפני הספירה. יצירתה של סאפפו נחשבה תמיד כמופת ליופי מושלם. כתיבתה אישית מאוד, ועוסקת באהבה ובטינה שחשה כלפי נשים אחרות, אם כי כמה משיריה עוסקים באחיה, כראקסוס. גם משיריה לא נותרו כיום אלא פרגמנטים מעטים.
התקופה הקלאסית ותור הזהב של אתונה
שירה לירית
בשיריהם של פינדארוס ובאקכילידס ניכר המעבר מן התקופה הקדם-קלאסית לתקופה הקלאסית. שניהם חיו סביב שנת 500 לפנה"ס, ונחשבים לגדולי הליריקנים היוונים. יצירותיהם המפורסמות ביותר עסקו בניצחונות הגדולים שנחלו ספורטאים יוונים בתחרויות באולימפיה, דלפי ומצר קורינתוס.
תיאטרון
ערך מורחב – תיאטרון ביוון העתיקה
טרגדיה
הטרגדיה היא אחד הז'אנרים החשובים שהומצאו ביוון העתיקה, בעת ההיא – וכמה מן הטרגדיות היווניות נחשבות עד ימינו כיצירות מופת. בתקופה שאחרי מלחמת פרס–יוון באה לידי ביטוי רוחה הלאומית המתעוררת של אתונה העתיקה בשורה של מאות טרגדיות משובחות, רובן בנושא הגבורה האגדית של ימים עברו. המחזות הטראגיים התפתחו משירים מקהלתיים פשוטים ודיאלוגים שבוצעו בדיוניסיה (חגיגות האליל דיוניסוס), בין השאר בתיאטרון דיוניסוס באתונה. אזרחים עשירים קיבלו על עצמם לממן את הוצאות התלבושות והחזרות כחובה דתית וציבורית. הצפייה בהופעות אלו נחשבה כפולחן דתי, וטובי המשוררים התחרו ביניהם על כתיבת המחזה הטוב ביותר, ופרסים חולקו לזוכים.
מבין מאות הדרמות שנכתבו והוצגו בתקופה הקלאסית, רק מספר מצומצם של מחזות הגיע לידינו, וגם אלו מאת שלושה מחזאים בלבד: אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. המוקדם מבין השלושה היה אייסכילוס, שנולד ב-525 לפני הספירה. הוא כתב בין 70 ל-90 מחזות, מהם נותרו כיום שבעה. רבים ממחזותיו נכתבו כטרילוגיה - קבוצה של שלושה מחזות בעלי נושא משותף. הטרילוגיה היחידה שנותרה בשלמותה היא האורסטיאה: אגממנון, נושאות הנסכים ונוטות החסד (תורגם לעברית גם כבנות החסד). "הפרסים" הוא שיר הלל לכבוד הניצחון על הפרסים. פרומתאוס הכבול הוא סיפורו של הטיטאן פרומתאוס שגנב את האש מן האלילים ונתנה לבני האדם.
במשך כ-16 שנה, בשנים 468–484 לפני הספירה, זכה אייסכילוס בכל הפרסים בתחרויות הטרגדיה. אבל ב-468 תפס את מקומו מתמודד חדש, סופוקלס. חייו של סופוקלס חפפו כמעט בדיוק את תור הזהב של אתונה. הוא זכה יותר מעשרים פעם בחגיגות הדיוניסיות, וכתב יותר ממאה מחזות, שמתוכם נותרו רק שבעה. הדרמה אנטיגונה טיפוסית ליצירתו: הגיבורה היא מופת להקרבה עצמית הראויה לאישה. על כל פנים, מחזהו הידוע ביותר כיום הוא אדיפוס המלך, שזכה לעיבודים מאוחרים רבים על במת התיאטרון, בקולנוע ובאופרה.
השלישי מבין כותבי הטרגדיות הגדולים של יוון העתיקה היה אֶוְרִיפִּידֶס. הוא כתב לפחות 92 מחזות; מביניהם ידועים כיום 67, אך מחלקם שרדו קטעים בלבד, ובכמה מקרים רק השם. רק 19 שרדו בשלמותם, ולגבי אחד מהם ("רסוס" (אנ')) יש ספק אם אכן נכתב בידי אוריפידס. הטרגדיות שלו עוסקות בבני אדם בשר ודם, לא דמויות אידיאליות; אריסטו קרא לו 'הטראגי במשוררים', כי מחזותיו היו המרגשים ביותר. יצירתו המוכרת היותר כיום היא כנראה מדיאה, אבל גם אלקסטיס (אנ'), היפוליטוס, נשות טרויה, אורסטס ואלקטרה מבריקים לא פחות.
קומדיה
בדומה לטרגדיה, גם הקומדיה צמחה מפולחן האליל דיוניסוס, אלא שבמקרה זה שפעו המחזות גסות רוח, ניבולי פה ועלבונות. ב-486 לפני הספירה היו הקומדיות לחלק רשמי מחגיגות הדיוניסיה באתונה, וההצגות הטובות ביותר זכו בפרסים. כמו במקרה הטרגדיות, רובן של הקומדיות אבד ברבות השנים, ולא נותרו לנו אלא מקצת ממחזותיו של אריסטופאנס. קומדיות אלו הן אוצר בלום של מחזאות קומית, ואריסטופאנס לא היסס במחזותיו להשתלח בכל מוסד אפשרי. מעט מאוד מחזות משתווים למחזותיו בדמיונם הפרוע, בלגלוגם חסר-הרחם, בגסויות ללא גבול ובביקורת פוליטית וחברתית ארסית. בקומדיה "הציפורים" הוא לגלג על הדמוקרטיה האתונאית; ב"העננים" הוא תקף את סוקרטס; ב"ליסיסטרטה" הוא הוקיע את המלחמה. רק אחד-עשר ממחזותיו שרדו עד ימינו.
במהלך המאה הרביעית לפני הספירה התפתח סגנון הקרוי כיום הקומדיה החדשה. מנאנדרוס נחשב הטוב שבכותביה, אף כי לא שרדו מחזות מאת מתחריו, כך שאין דרך להשוות. מחזהו היחיד של מנאנדרוס ששרד בשלמותו הוא "הנרגן" (ὁ Δύσκολος). מחזותיו של מנאנדרוס לא עסקו בנושאים ציבוריים חשובים כאלה של אריסטופאנס; במקום זאת הוא התמקד בדמויות בדויות ויומיומיות: האב המחמיר, חיי הצעירים, עבדים תככנים ואחרים. למחזותיו הייתה השפעה גדולה על הדורות הבאים - עיבודים חופשיים לכמה ממחזותיו נעשו בידי המשוררים הרומאים פלאוטוס וטרנטיוס במאות השלישית והשנייה לפני הספירה, ובסופו של דבר הם התגלגלו בקומדיה דל'ארטה ובקומדיות של קרלו גולדוני ומולייר.
היסטוריוגרפיה
שניים מגדולי ההיסטוריונים שפעלו אי-פעם חיו ועבדו ביוון העתיקה: הרודוטוס ותוקידידס. הרודוטוס נקרא בידי קיקרו כ-"אבי ההיסטוריה", וספרו "היסטוריות" הוא הדוגמה הראשונה בספרות המערבית לכתיבת פרוזה ספרותית של ממש. מבין שני ההיסטוריונים תוקידידס נחשב טוב יותר. הוא התייחס למקורותיו בביקורתיות הראויה והתייחס בכבוד כלפי תרבויות המזרח הקדום. כמו כן, הוא כלל מסמכים בכתביו וערך מחקר קפדני עבור חיבורו תולדות המלחמה הפלופונסית. בכך הוא הורה את הדרך לדורות של היסטוריונים שבאו בעקבותיו.
היסטוריון יווני נוסף, קסנופון, כתב את חיבורו הלניקה (יצא בעברית בשם זכרונות) כהמשך לחיבורו של תוקידידס, שמת לפני תום המלחמה הפלופונסית; הספר מתאר את שבע השנים האחרונות למלחמה ואת תוצאותיה, ומגיע עד שנת 362 לפני הספירה. בהשוואה לתוקידידס כתיבתו שטחית יותר, אבל הוא נחשב בר-סמכא בנושאים צבאיים. ספרו הטוב ביותר, לפיכך, הוא אנבסיס ("מסע הרבבה" בעברית), בו הוא מתאר את חוויותיו כשהשתתף במסע שכירי החרב היוונים שניסו לעזור לכורש הצעיר, שמרד באחיו ארתחשסתא השני. כמו כן כתב קסנופון שלושה חיבורים המהללים את סוקרטס ומעלים את זכרו. אף כי גם קסנופון וגם אפלטון הכירו את סוקרטס באופן אישי, כל אחד מהם מתאר אותו באור שונה, ומעניין להשוות בין נקודת ראותו של הפילוסוף-המשורר לזו של ההיסטוריון הצבאי.
פילוסופיה
- ערך מורחב – פילוסופיה יוונית
ההישגים הספרותיים המרשימים ביותר מן המאה הרביעית לפני הספירה היו בתחום הפילוסופיה. מבין הפילוסופים היוונים הרבים שפעלו באותה התקופה, מתבלטים שלושה משכמם ומעלה: סוקרטס, אפלטון ואריסטו. קשה להפריז בתיאור השפעתם על הציוויליזציה המערבית בכלל.
סוקרטס עצמו לא כתב דבר, אבל הגותו ידועה לנו בזכות ציטוטים ותיאורים נרחבים שלה בדיאלוגים של אפלטון, בכתביו של קסנופון ובחיבורים אחרים. סגנון הכתיבה של אפלטון ניכר ביופיו, המזדהר גם מבעד לתרגום. כתביו מקיפים את כל חוויותיו של בן-אנוש. הידוע מבין הדיאלוגים הוא "המדינה", חיבור ארוך למדי. בנוסף, קיימים גם חיבורים קצרים רבים, ביניהם פיידרוס וכארמידס, הכוללים את שיחותיו של סוקרטס בעל העין החדה והבוחנת עם חבריו, בנושאים רבים ומגוונים. בדיאלוגים המאוחרים באה השקפת עולמו של אפלטון עצמו לידי ביטוי, תחילה בדברים שהוא מייחס לסוקרטס ולבסוף בדיאלוגים הדומים יותר למסות, שסוקרטס נעדר מהם כליל.
בהיסטוריה של ההגות האנושית כמעט ואין מתחרים לאריסטו. המשפט הראשון בחיבורו "מטאפיזיקה" הוא: "כל בני האדם שואפים מטבעם לדעת". כיוון שכך, הוא כונה "אבי היודעים". בימי הביניים קרא לו ממשיכו תומאס אקווינס פשוט "הפילוסוף"; לא היה צורך בציון שמו. אריסטו היה תלמיד באקדמיה של אפלטון, וידוע שאף הוא, כמורו, כתב דיאלוגים, אך אלה לא שרדו. רוב חיבוריו שהגיעו לידינו מבוססים מן הסתם על הרצאות שנשא בבית הספר שהקים הוא עצמו באתונה, הליקיאון. מספרים אלה ניכרים תחומי התעניינותו רחבי-הידיים. התחומים שחקר חרגו מתחומי מה שהיום אנו מכנים בשם 'פילוסופיה'; לוגיקה, מדעי הטבע, מדעי החיים, אתיקה (ראו: האתיקה של אריסטו), פוליטיקה וממשל היו בין תחומי המחקר שלו. כמו כן הוא חיבר מסות על הנפש ועל רטוריקה. "הפואטיקה" פרי עטו השפיעה על הספרות ועל תאוריית הספרות במשך דורות רבים אחריו. עם מותו בשנת 322 לפני הספירה הגיעה לקיצה התקופה הקלאסית בספרות יוון העתיקה. במאות השנים הבאות לא תחזור עוד תקופה כזו של שגשוג ספרותי כמו במאות הרביעית והחמישית לפני הספירה.
התקופה ההלניסטית
בשנת 338 לפני הספירה היו כבר כל ערי המדינה היווניות (מלבד ספרטה) נתונות לשלטונו של פיליפוס השני מלך מוקדון. בנו של פיליפוס, אלכסנדר מוקדון, הרחיב רבות את תחום כיבושיו של אביו, ובכך פתח את העידן הקרוי כיום התקופה ההלניסטית. כיבושיו של אלכסנדר היו במזרח, ובתחילה נטתה התרבות היוונית גם היא בכיוון זה. אתונה איבדה לזמן מה את בכורתה ככס התרבות הראשי, שעבר זמנית לאלכסנדריה במצרים. לאחר עלייתה של האימפריה הרומית נמצא כל אגן הים התיכון בשליטת אימפריה יחידה, ותרבות יוון החלה להתפשט גם מערבה. רומאים משכילים למדו לדבר ולכתוב יוונית, והם ראו בתור הזהב היווני מקור השראה מרכזי בתחומי הפילוסופיה, השירה והדרמה. הרומאים ינקו כה הרבה מתרבות יוון, עד כי מעט מאוד יצירות רומאיות, במיוחד בתחומי התיאטרון והפילוסופיה, אינן מבוססות על יצירות יווניות מוקדמות.
החל במאה השלישית לפני הספירה הפכה אלכסנדריה שבצפון מצרים למרכז השוקק של תרבות יוון. עד מהרה התאספה בה גם קהילה יהודית גדולה, שהפכה את העיר לאחד המרכזים החשובים בעולם העתיק להגות יהודית; פירות מחשבתה של היהדות ההלניסטית, שאלכסנדריה הייתה לבה, נדחו על ידי המסורת הרבנית של חז"ל, ומה ששרד מהם שומר על ידי הכנסייה. מאוחר יותר הפכה העיר גם למרכז חשוב שבו התפתחה התאולוגיה הנוצרית. הדיאדוך תלמי הראשון יזם את הקמתו של המוזיאון, או היכל המוזות בעיר, בו שכנו הספרייה הגדולה של אלכסנדריה ובית ספר. מראשיתו היה המוזיאון למוסד בינלאומי מפואר, ותהילת הספרייה, שהכילה בשיאה יותר מחצי מיליון כרכים (רובם ביוונית), נודעה ברחבי העולם העתיק. היא הכילה, קרוב לוודאי, כמעט כל יצירה שנכתבה ביוונית עד אז.
אחת מתרומותיה החשובות של התקופה ההלניסטית לספרות העולם היה תרגום התנ"ך ליוונית. מלאכה זו נעשתה באלכסנדריה, ונשלמה בסוף המאה השנייה לפני הספירה. מאחר ששפתה הראשית של הנצרות הקדומה הייתה יוונית, הפך תרגום השבעים לחלק מהקאנון הנוצרי, וכמותו תרגומים ליוונית של הספרים החיצוניים, שנעשו אף הם באלכסנדריה. הכנסייה האורתודוקסית עדיין רואה בתרגומים אלה את הגרסה המוסמכת של הברית הישנה.
שירה הלניסטית
- ערך מורחב – האנתולוגיה היוונית
השירה היוונית המאוחרת פרחה בעיקר במאה השלישית לפני הספירה. המשוררים העיקריים היו תאוקריטוס, קאלימאכוס ואפולוניוס איש רודוס. תאוקריטוס, שחי בערך בשנים 310 עד 250 לפני הספירה ומוצאו כנראה בסיציליה, כתב שירה פסטורלית, סוגה שתגיע לשיאה מאוחר יותר באקלוגות של ורגיליוס. משירת הרועים שלו, המשובחת ביותר היא האידיליה "חגיגת קציר". הוא גם כתב מחזות פואטיים ("מימות") על רקע תפאורה כפרית, וכן שירה אפית ולירית חשובה פחות.
קאלימאכוס, שהיה בן זמנו של תאוקריטוס, חי ופעל באלכסנדריה, שם הוא עבד כמקטלג בספרייה הגדולה. רק פרגמנטים בודדים מעבודתו השתמרו. יצירתו המפורסמת ביותר היא האַייטִיָה ("סיבות"), פואמה אלגית בארבעה ספרים, המסבירה את מקורם האגדי של מנהגים נשכחים, חגים ושמות. מבנה היצירה שימש כמודל לחיבוריו של המשורר הרומי אובידיוס. מבין האלגיות שכתב לאירועים מיוחדים, הידועה מכולן היא תלתלה של ברניקי, המספר את סיפור אובדן שערה של ברניקי השנייה. זו שירה חצרונית שעובדה מאוחר יותר בידי קאטולוס. בנוסף לכמה שירים קצרים לאירועים מיוחדים, כתב קאלימאכוס לפחות אפוס קצר אחד, איביס, שכוון כנגד תלמידו-לשעבר אפולוניוס.
אפולוניוס מרודוס נולד בסביבות שנת 295 לפני הספירה. הוא זכור בעיקר בזכות האפוס ארגונאוטיקה, על יאסון והארגונאוטים בחיפושם אחר גיזת הזהב. אפולוניוס למד בהדרכתו של קאלימאכוס, ומאוחר יותר רב איתו. גם הוא עבד כספרן בספרייה באלכסנדריה במשך 13 שנה. מלבד הארגונאוטיקה, הוא כתב שירים על ייסודן של ערים, וכן מספר רב של אפיגראמות (מכתמים). עבודתו השפיעה עמוקות על ורגיליוס בכותבו את האיניאדה, וכן על אובידיוס במטמורפוזות.
בין המשוררים הזוטרים מן המאה השלישית לפני הספירה נמצאים אראטוס מסולי והרודאס (אנ'). אראטוס כתב את פאינומנה ("תופעות"), גרסה שירית של כתביו האסטרונומיים של אודוקסוס מקנידוס, שחי במאה הרביעית לפני הספירה. הרודאס כתב "מימות" המזכירות את אלו של תאוקריטוס, ונותנות לנו מושג על הבידור הפופולרי בימיו. מימות ופנטומימה היו חלק חשוב מן הבידור העממי בתחילת ימי האימפריה הרומית.
יוון תחת שלטון רומא
המעבר מתקופה פוליטית אחת למשנה לא שיקף מהלך מקביל גם בספרות; הגם שהאוטונומיה היוונית אבדה, החברה הרומית הייתה דומה במובנים רבים לחברה היוונית, מה שאולי בסופו של דבר פעל לטובת היוונים.
היסטוריוגרפיה
ההיסטוריונים החשובים בתקופה שאחרי אלכסנדר הגדול היו טימאיוס, פוליביוס, דיודורוס סיקולוס, דיוניסיוס איש הליקרנסוס, אפיאנוס איש אלכסנדריה, אריאנוס ופלוטרכוס. כולם יחד מכסים את התקופה שמסוף המאה הרביעית לפני הספירה עד המאה השנייה לספירה.
טימאיוס נולד בסיציליה, אך רוב חייו עברו עליו באתונה. חיבורו "היסטוריות", אף כי אבד, חשוב ביותר בשל השפעתו על פוליביוס. ב-38 כרכים הקיף "היסטוריות" את תולדות סיציליה ואיטליה עד שנת 264 לפני הספירה, ומשם המשיך פוליביוס בעבודתו. טימאיוס כתב גם את אולימפיוניקאי, מחקר כרונולוגי רב-ערך של המשחקים האולימפיים.
פוליביוס נולד בסביבות שנת 200 לפני הספירה. הוא הגיע לרומא כבן ערובה ב-168. ברומא הוא התיידד עם המצביא סקיפיו איימיליאנוס, נכדו המאומץ של סקיפיו אפריקנוס. הוא כנראה התלווה לאיימליאנוס במסעו לספרד וצפון אפריקה במסגרת המלחמה הפונית השלישית כנגד קרתגו, וחזה בחורבנה של העיר בשנת 146 לפנה"ס. החיבור ההיסטורי ("היסטוריות") שעליו תהילתו כלל 40 כרכים, מתוכם שרדו חמישה בשלמותם וכן קטעים רבים. הם מהווים תיאור חי ומפורט של עלייתה של רומא למדרגת מעצמה. ספר נוסף בנושאים צבאיים, "טקטיקה", אבד.
דיודורוס סיקולוס חי במאה הראשונה לפני הספירה, בן זמנם של יוליוס קיסר ואוגוסטוס. הוא כתב חיבור היסטוריה כללית בשם ביבליותקה היסטוריקה, בארבעים כרכים. מבין אלה, שרדו חמשת הראשונים וכן כרכים 11–20. שני החלקים הראשונים טיפלו בהיסטוריה של התקופה ההלניסטית המוקדמת. החלק השלישי עוסק בתחילת מלחמותיו של יוליוס קיסר בגאליה.
דיוניסיוס מהליקרנאסוס חי בסוף המאה הראשונה לפני הספירה; חיבורו על ההיסטוריה של רומא מראשיתה ועד המלחמה הפונית הראשונה (264 עד 241 לפני הספירה) כתוב מנקודת ראות רומאית, אבל מבוסס על מחקר קפדני. הוא גם כתב מסות בנושאים אחרים, כולל "על החיקוי", "הערות על נואמים קדומים" ו"על סידורן של מילים".
אפּיאנוס ואריאנוס חיו שניהם במאה השנייה לספירה. אפיאנוס כתב על רומא וכיבושיה, ואילו אריאנוס זכור בעיקר בשל עבודתו על מלחמות אלכסנדר מוקדון. אריאנוס שירת בצבא הרומאי, וספרו מתמקד לפיכך בהיבטים הצבאיים של חיי אלכסנדר. אריאנוס כתב גם מסה פילוסופית בשם דיאטריבאי, המבוססת על תורתו של מורו אפיקטטוס.
מבין ההיסטוריונים היוונים המאוחרים, הידוע ביותר כיום הוא פלוטרכוס, שמת בסביבות שנת 119. חיי אישים שלו, ביוגרפיות המסודרות בזוגות של אנשי שם, היו חומר קריאה ולימוד בדורות שבאו אחריו, והשפיעו עמוקות על יוצרים שונים עד ימינו. יצירותיו האחרות מקובצות תחת השם מוראליה (הלכות מוסר) - מסות בענייני אתיקה, דת, פוליטיקה, ספרות וכדומה.
מדעים ומתמטיקה
- ערך מורחב – מתמטיקה ביוון העתיקה
ארטוסתנס איש אלכסנדריה, שמת בסביבות שנת 194 לפני הספירה, כתב חיבורים על אסטרונומיה וגאוגרפיה, אבל רוב מחקריו ידועים בזכות דיווחים מאוחרים יותר עליהם. הוא נחשב לאדם הראשון שהצליח לחשב את היקף כדור הארץ, ופיתח אלגוריתם למציאת מספרים ראשוניים הקרוי על שמו, הנפה של ארטוסתנס.
רכים מכתביהם של המתמטיקאים ארכימדס ואוקלידס (שניהם חיו בתחילת המאה השלישית לפני הספירה) הגיעו לידינו. אוקלידס ידוע כיום בעיקר בזכות ספרו יסודות, ששאב רבות מקודמו, אודוקסוס מקנידוס. "יסודות" עוסק בגאומטריה, והשפעתו על המתמטיקה עצומה - דורות של סטודנטים שיננו את ספרו, וחמש האקסיומות שלו מהוות בסיס לתחום המתמטי הנקרא על שמו עד היום: גאומטריה אוקלידית.
כמה וכמה מסות מאת ארכימדס הגיעו לידינו. ביניהן "מידת המעגל", שבה הוא הגיע לקירוב טוב של פאי; "מתודה בנוגע למשפטים מכניים", על מחקריו במכניקה; מונה החול, העוסק במספרים גדולים; ו"על הגופים הצפים", בו מנוסח חוק הציפה הנקרא על שמו.
גלנוס הרופא הוא אחד האישים המשפיעים ביותר בתולדות הרפואה, אחרי היפוקרטס, שהניח את היסודות למדע הרפואה במאה החמישית לפני הספירה. גלנוס נולד בשנת 129 לספירה, חקר בקפידה את תחום האנטומיה, והיה הראשון לתאר שורה של מחלות, ביניהן צליאק. תורתו של גלנוס עיצבה את דרכו של מדע הרפואה עד לגילויים החדשים בתקופת הרנסאנס.
סטראבון, שמת בשנת 23, היה גאוגרף והיסטוריון חשוב. ספרו גאוגרפיקה, בן 17 כרכים (שמהם שרדו 16) הוא החיבור היחיד מהתקופה המתאר את כל העמים והארצות שהיו ידועים ליוונים ולרומאים בזמן שלטונו של אוגוסטוס. גאוגרף אחר, פאוסניאס, שחי במאה השנייה, כתב תיאור של יוון המהווה מסמך חשוב מאין כמוהו ועוסק במקומות רבים שכיום הם עיי חורבות, ולפיכך בעל חשיבות שלא תסולא בפז עבור ארכאולוגים. הספר כתוב כסיור ביוון, המתחיל באתונה. ממצאים ארכאולוגיים רבים מאמתים את תיאוריו של פאוסניאס.
מבין המדענים היווניים בתקופה הרומית, לתלמַי ודאי הייתה ההשפעה העזה ביותר על הדורות שבאו אחריו. גם הוא חי במאה השנייה, אך כמעט דבר לא ידוע על חייו. יצירתו החשובה ביותר, "אי מֶגָאלֶה סִינְטַקְסִיס" או "החיבור הגדול" (מוכרת יותר בשמה הערבי, אלמאגסט, שהוא שיבוש השם היווני), היא תיאור מפורט של היקום, כאשר כדור הארץ עומד במרכזו. גרסה שגויה זו של המציאות שלטה בתחום האסטרונומיה במשך 1300 שנה נוספות, עד זמנם של גלילאו, קופרניקוס וקפלר.
פילוסופיה
הפילוסופים היוונים המאוחרים אינם משתווים לאפלטון ולאריסטו. אפיקטטוס, שמת בסביבות 135 לספירה, היה מעורב בהגות המוסרית של האסכולה הסטואית. תורתו התפרסמה בחיבוריו של תלמידו, אריאנוס, "דיסקורסים" ו"אנכירידיון" (מדריך למידה). דיוגנס לארטיוס, שחי במאה השלישית, חיבר את "קורות חיי פילוסופים מפורסמים, תורתם ודבריהם", חיבור המהווה ספר עזר שימושי. פילוסוף חשוב נוסף מאותה התקופה היה פלוטינוס, שחי אף הוא במאה השלישית. הוא היה בין הפילוסופים שעיבדו מחדש את תורתו של אפלטון ויצרו אסכולה חדשה הנקראת כיום נאופלטוניזם. חיבורו "אנאדות" השפיע על הגות המערב לפחות עד המאה ה-16.
קישורים חיצוניים
- ספרות יוון העתיקה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
קריאה נוספת
פרנאן רובר, הספרות היוונית : (התקופה העתיקה), תרגם אהרן אמיר, תל אביב 1969
אריה סימון, פרקים בספרות היוונית העתיקה, ירושלים תשי"א.
Beye, Charles Rowan (1987). Ancient Greek Literature and Society. Ithaca, New York: Cornell University Press.
Easterling, P.E.; Knox, B.M.W., eds. (1985). The Cambridge History of Classical Literature: Volume 1: Greek literature. Cambridge: Cambridge University Press.
Flacelière, Robert (1964). A Literary History of Greece. (Translated by Douglas Garman). Chicago: Aldine Pub.
Gutzwiller, Kathryn (2007). A Guide to Hellenistic Literature. Blackwell..
Lesky, Albin (1966). A History of Greek Literature. Translated by James Willis; Cornelis de Heer. Indianapolis / Cambridge: Hackett Publishing Company.
Schmidt, Michael (2004). The First Poets: Lives of the Ancient Greek Poets. London: Weidenfeld & Nicolson.
C. A. Trypanis (1981). Greek Poetry from Homer to Seferis. University of Chicago Press.
Whitmarsh, Tim (2004). Ancient Greek Literature. Cambridge: Polity Press.
| תרבות יוון העתיקה | |
|---|---|
|
| יוון העתיקה | ||
|---|---|---|
| תקופת המעבר | איונים • דורים • הפלישה הדורית • התקופה הגאומטרית |  |
| התקופה הארכאית | פוליס • הקולוניזציה היוונית • טיראניה • הומרוס • הסיודוס | |
| התקופה הקלאסית | מלחמת פרס–יוון • אתונה העתיקה • ספרטה • תבאי • התיאטרון ביוון העתיקה | |
| התקופה ההלניסטית | התרבות ההלניסטית • הממלכה הסלאוקית • מוקדון • מצרים • יוון • פונטוס • פרגמון • אפירוס | |
| היסטוריה צבאית | פלנקס • הופליט • הצבא הספרטני • הצבא המקדוני | |
| נושאי רוחב | אדריכלות • אמנות • דת • החברה • כלכלה • מטבח • תיאטרון • מיתולוגיה • מתמטיקה • פילוסופיה • ספורט • ספרות | |
| פורטל יוון העתיקה | ||
ספרות יוון העתיקה37638730Q657246