הקולוניזציה היוונית

תחומי הקולוניזציה היוונית

הקולוניזציה היוונית הוא מונח כללי המתאר את גלי ההגירה מיוון של השבטים ההלנים והתיישבותם ברחבי ארצות אגן הים התיכון, שהתרחשו החל מהמאה ה-8 לפנה"ס ונמשכו לאורך המאות ה-7 וה-6 לפנה"ס. יש להבדיל בין הגירה זו לבין גלי הפלישה של השבטים ההלניים ליוון גופא שהתרחשו עד ארבע מאות שנה קודם לכן, והיוו הבסיס להתפתחות התרבות ההלנית ביוון. הקולוניזציה היוונית התרחשה כתופעה שאפיינה את התרבות ההלנית.

תהליך ההקמה של קולוניות

מפת ההתיישבות היוונית והפיניקית

היוזמה להתיישבות יכולה להיות של פוליס מסוימת, או של קבוצות אנשים באופן "פרטי". כמו במקרים רבים בעת העתיקה, יסוד של קולוניה חדשה היה כרוך באלמנט טקסי. בדרך כלל כהקדמה לייסוד הקולוניה נערכה התייעצות עם האורקל, לרוב האורקל מדלפי. יסוד הקולוניה לווה גם הוא בטקסים דתיים, ביניהם הבאת אש מקודשת מהמקדש של הפוליס המייסדת.

לגיוס אזרחים לקולוניה חדשה היו מספר דרכים: לעיתים נקראו שכבות אוכלוסייה שלמות לקחת חלק ביסוד, לעיתים נבחרו המייסדים בגורל - למשל בחירה של בן אחד מכל משפחה בפוליס. גרים ועבדים שהיו מעוניינים להצטרף נתקבלו בדרך כלל אף הם בברכה, ובקולוניה החדשה נהנו ממעמד של אזרח.
למהגרים נבחר מנהיג מהאזרחים הבולטים בפוליס. המנהיג והאבות המייסדים של הקולוניות זכו לאחר מותם למעמד של הרוס - גיבור מיתולוגי.

במקום ההתיישבות ייסדו עיר. בתחילת דרכה של המושבה החדשה, היה קשר פוליטי ודתי חזק עם הפוליס שהקימה אותה: החוקה של הפוליס המייסדת אומצה על ידי הקולוניה, מדיניות החוץ של הקולוניה הייתה כפופה להחלטות הפוליס המייסדת, והקולוניה המשיכה להשתתף בפולחן האלילים של הפוליס על ידי שליחים ומתנות. הקשרים הדתיים נמשכו לעיתים אף מאות שנים לאחר יסוד הקולוניה.

אולם בשלבים מאוחרים יותר התרחשו לעיתים עימותים ואף פרצו קרבות בין הקולוניה לבין הפוליס המייסדת, והתוצאות היו לפעמים שהקולוניה הפכה לפוליס בפני עצמה, ולפעמים שלטון מאולץ של הפוליס המייסדת על הקולוניה. ברב המקרים הקשרים הראשוניים של תלות נפסקו עם הזמן בעיקר בגלל קשיים לוגיסטיים והמושבות הפכו לפולייס (רבים של "פוליס") עצמאיות שלעיתים אף שלחו בעצמן מתיישבים וייסדו ערים חדשות.

מאפייני הקולוניות

לקולוניות היו מספר מאפיינים בולטים:

• שני סוגים עיקריים של קולוניות:
  • אפויקיאי (apoikiai) - קולוניות שנוסדו כערים בפני עצמן.
  • אמפוריה (emporia) - קולוניות שנוסדו כתחנות מסחר.
• קירבה לחוף ים.
• שני גלים עיקריים של יסוד קולוניות: המחצית הראשונה של המאה השמינית לפנה"ס והמאה השישית לפנה"ס.

תפוצה גאוגרפית

התפשטות הקולוניות היווניות הייתה בראש ובראשונה לאורך חופים. היוונים, עם של יורדי ים, הקימו קולוניות בכל אזור באגן הים התיכון בו לא היה שלטון ריכוזי חזק.

• במערב: גבול ההתפשטות המערבי היה חופיה המזרחיים של ספרד, שם הוקמו הקולוניות סגונטו והראוסקופיון. הריכוזים העיקריים של הקולוניות בחלקו המערבי של הים התיכון היו חופי צרפת, צפון הים הטירני, דרום איטליה ומזרח סיציליה.
• בדרום: ריכוז עיקרי באזור קירני (לוב) וקולוניה בודדת (נאוקרטיס) במצרים.
• במזרח הים התיכון: חופי קיליקיה ומערב קפריסין.
• בצפון: סביב הים השחור וים השיש.

המגבלה העיקרית על ההתפשטות היוונית הייתה כאמור כוחות חזקים אחרים. הכוח הבולט ביותר שהגביל את הקולוניזציה היו הפיניקים. גם מצרים לא איפשרה התיישבות יוונית בשטחה (למעט נאוקרטיס, שקיבלה אישור מיוחד מהפרעונים).

הסיבות לקולוניזציה

תופעת הקולוניזציה ביוון נבעה ממספר גורמים:

1. המצוקה הכלכלית, אליה נקלעו תושבי חצי האי היווני שנבעה מגידול האוכלוסייה מצד אחד, ומחוסר היכולת של הקרקע לשאת גידול זה מן הצד האחר (עקב הגאוגרפיה ההררית ברובה), הביאה לנדידה של יחידים וקבוצות בחיפוש אחר מקורות פרנסה ומשאבים חדשים.
2. תופעה נוספת שנבעה מכך וכן מהתפתחויות טכנולוגיות, הייתה המעבר מחקלאות למסחר. המעבר מחקלאות למסחר השפיע על התרחבות תופעת הקולוניזציה בכמה אופנים:
   1. מסחר אינו זקוק לקרקע ולא כרוך בבעלות על קרקע ולפיכך העוסקים בו ניידים מאד יחסית לעוסקים בחקלאות.
   2. למסחר יש נטייה להתפשט ולחפש שווקים חדשים, גם מחוץ לגבולות הארץ.
   3. על מנת להקל על הנ"ל נוצרת תופעה של פתיחת תחנות מסחר מחוץ לתחום ההתיישבות המקורי, תחנות אשר באופן טבעי הפכו לערים.
3. השפעה נוספת הייתה גם לרקע הפוליטי שנוצר ביוון עם התפתחות משטרי הפוליס:
   1. ההבדל המעמדי בפוליס בין אזרחי הפוליס לבין התושבים שלא נהנו מזכויות האזרח עודד תושבים לצאת ולהקים פולייס חדשות בהן ייהנו הם ממלוא זכויות האזרח מתוקף היותם "האבות המייסדים".
   2. תופעה דומה היא אי שביעות הרצון מהמצב הפוליטי שבפוליס, ובעיקר זו של בני האצולה אשר איבדו את זכויות היתר והתפקידים שקודם להיות הפוליס היו עוברים אליהם מתוקף ירושה, וכעת ניתן היה כמעט לכל אזרח לאחוז בהם.
   3. לא פעם שימשו הקולוניות להרחקת קבוצות או יחידים מהפוליס, אם מטעמים פוליטיים ואם כצורת ענישה.

המשותף, והייחודי לרקע הפוליטי של תהליך הקולוניזציה הוא שעצם קיום הפוליס כדגם למסגרת מדינית, עודד אנשים לצאת ולהקים פולייס חדשות. קרוב לוודאי שזו גם אחת הסיבות לכך שאף על פי שרוב התופעות הנזכרות כאן משותפות לעמים ולארצות רבות, תופעת הקולוניזציה הייתה די ייחודית ליוונים.

לקריאה נוספת

• הרודוטוס ד', ה' (תרגום: פרופ' בנימין שימרון וד"ר רחל צלניק)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25499661הקולוניזציה היוונית