אליטה
אֵלִיטָה (מצרפתית: élite, נבחרים. על פי האקדמיה ללשון העברית: "עִלִּית") הוא מונח בסוציולוגיה המתאר קבוצת אנשים מצומצמת בחברה, אשר זוכה ליחס מועדף על פני יתר הקבוצות בחברה, מחזיקה בעוצמה חברתית המאפשרת לה שליטה או השפעה מכריעה על החברה או על חלקים ממנה. ההמון, לעומת האליטה, מהווה מספרית את רוב החברה ואינו מאורגן, נעדר עוצמה ומגויס מלמעלה על ידי האליטות.[1]
מאפייניה הייחודיים של קבוצת האליטה מזכים אותה ביחס מועדף על פני יתר החברה, בין מאפיינים אלו נמנים: מעמד חברתי, מעמד כלכלי, מוצא אתני, בעלות על משאבים, כישורים ותפקידים מיוחדים. למרות עוצמתה, האליטה זקוקה לתמיכה מההמון.[2]
קיומה ומעמדה של האליטה
קיומה ומעמדה של אליטה בחברה תלוי בשלושה גורמים עיקריים:
- תפישה עצמית: חברי אליטה מחזיקים וחייבים להחזיק תמיד בתפישה עצמית אליטיסטית, שלפיה מעמדם המועדף מוצדק בגלל כישורים עודפים שלהם לבצע החלטות או לקיים שליטה בתחומים מסוימים. תפישה עצמית זו, בהגדרה, חייבת להיות תמיד כוזבת ומיוסדת על הגישה המועדפת של האליטה למשאבים מוערכים.
- גישה למשאבים מוערכים: התפישה העצמית של חברי האליטה מבוססת תמיד על העובדה שיש לקבוצה גישה נוחה יותר למשאבים או תכונות הזוכים להערכה מצד כל או רוב החברים בחברה. משאבים ותכונות אלו עשויים להיות כל דבר המבחין בין חברים בחברה: מוצא, תכונות פיזיות, מין, אמונה, חינוך, מזון, הון, מקום מגורים, וכן הלאה. משאבים ותכונות שאינם מצויים בחסר—היינו, כאלו הזמינים או היכולים להיות זמינים בכמות מספקת לכל החברים בחברה—אינם משאבים מוערכים. לדוגמה, עור שחור לא יהווה תכונה מוערכת בשבט בקונגו; ושיער בלונדיני לא יקנה מעמד אליטה לבעליו בנורווגיה.
- אישור כללי: כדי שאליטה תתקיים, כל או רוב החברים בחברה חייבים להעריך את המשאבים והתכונות שבחסר באופן דומה לזה של האליטה. לדוגמה, נערה גבוהה תזכה למעמד אליטה בכיתה רק אם אין שפע של נערות גבוהות אחרות (חסר) וכאשר תכונת הגובה בנערות נחשבת אצל שאר בני הכיתה כתכונה נחשקת ורצויה.
כיצד נוצרת ונשמרת אליטה
חברות נוצרות ומתקיימות כדי לסייע לפרטים שבתוכן להשיג גישה קלה ונוחה יותר למשאבים שבחסר. בזכות עליונות מסוימת, בכוח, מבנה פיזי, תבונה, ערמה, מיקום פיזי או תכונות אחרות, מצליחה קבוצה מסוימת בחברה לרכוש לה גישה נוחה יותר משל אחרות למשאבים בחסר. בחברות פשוטות, שמספר חבריהן קטן או שאין בהן חלוקה מורכבת של עבודה, יתרון גישה זה אינו מאריך ימים, בדרך כלל. בחברות גדולות יותר, שמקום מושבן קבוע ושיש בהן חלוקה מורכבת של עבודה, מצליחה לרוב קבוצה מסוימת בתוך האוכלוסייה להפוך את יתרון הגישה הנוחה יותר למשאבים בחסר לקבוע ואף להורישו מדור לדור בתוכה.
כדי לשמר את האבחנה בין הקבוצות השונות באוכלוסייה לתועלתה, יוצרת אליטת קבע מוסדות חברתיים שמטרתם לשמר את עליונותה לאורך זמן. מוסדות חברתיים אלו עשויים להיות דת, מסורת, חינוך, משפט, וכדומה והם מכוונים לשמר את האליטה הקיימת, ולהנציח את יתרונותיה באופן שיהיה תלוי פחות בנגישות למשאבים.
שימור האליטה הקיימת מתבצע במיוחד באמצעות מוסדות משפט, מסורת ודת. אלו, קובעים כי הנגישות המועדפת של האליטה למקורות מעוגנת בחוקים או בצווים אלוקיים, שאדם אינו יכול לשנותם. החוקים והצווים האלוקיים נועדו לשמש חסמים פיזיים ומוסכמתיים למעבר של אדם שאינו נמנה עם האליטה אל האליטה. מעבר כזה אינו רצוי לאליטה מהסיבה הפשוטה שכל מצטרף חדש מדלל את יתרון הגישה המועדפת למשאבים ממנו היא נהנית. כך, לדוגמה, טוענות אליטות אצולה כי יתרון הגישה שלהן (לדוגמה, הון כספי או קרקע) מבוסס על קביעות החוק או הדת או על מסורת מתמשכת. במלים אחרות, הטענה היא כי הגישה המועדפת מוצדקת בכך שהיא קיימת. אם לאדם מסוים יש מעמד אליטה, זו גם ההצדקה העיקרית למעמד האליטה שלו.
הנצחת האליטה מתבצעת באמצעות מוסדות מסורת ודת, אך בעיקר באמצעות חינוך. לחינוך האליטה שלוש מטרות עיקריות: האחת היא להעניק לגם לדור הבא של האליטה יתרון גישה כפי שהיה לקודמו; השנייה היא לאפשר לבני האליטה לזהות זה את זה על נקלה, כדי שיוכלו להעניק יתרונות זה לזה; השלישית, להוות חסם יעיל בפני חדירת אנשים או קבוצות שאינם מבני האליטה אל הקבוצה השלטת. הענקת יתרונות לדור הבא של האליטה דורשת לימוד מיומנויות שתהיה בהן תועלת לבני האליטה בניהול ובשליטה בקבוצות אחרות בחברה. דרישה זו אינה קיימת כדי לקיים את הצורך בזיהוי הדדי של בני אליטה והצבת חסמי הצטרפות אליה. לכן, כולל חינוכה של האליטה לימוד מיומנויות רבות שאין בהן תועלת לצורך גישה למשאבים, אך הקושי שבלימודן מציב חסם עקיף בפני המבקשים להצטרף לאליטה, משום שהוא מציב דרישה נוספת לגישה למשאבים. לדוגמה, לימוד משפטים בלטינית אינו מקנה יתרון מהותי לבני אליטה, אך הזמן והכסף הנדרשים מאחרים ללימודם דורש החזקה בהון שאינו נגיש למי שאינם בני האליטה.
מאפייני אליטה
ישנם כמה מאפיינים מובהקים, המשותפים לכל או לרוב האליטות הקבועות הנוצרות בחברות אנושיות.
- בעלות על קרקע והון: כמעט כל אליטה בהיסטוריה האנושית החזיקה או מחזיקה בקרקע ובמיוחד בכסף רב. כסף זה מאפשר לאליטה ליהנות מיתרונות פיזיים (אוכל, נוחות, בידור, וכו'), להעניק חינוך יקר לבניה ולרכוש סממני מעמד מיוחדים, שאין בהם תועלת לבעלי האליטה, אך מהווים חסם יעיל בפני מצטרפים חדשים אליה.
- שונות פיזית: פעמים רבות בני האליטה שייכים לקבוצה החברתית בה הם שולטים מבחינה גזעית או שבטית. לעיתים, ישנם יתרונות זעירים שהאליטה מדגישה אותם כמבחינים חשובים. מקרה נפוץ יותר הוא טענה כוזבת ליתרון, במיוחד בהדגשת היות בני האליטה יפים, גבוהים, נקיים, וכו' ביחס לאחרים. יתרון זה מיוסד לרוב על נגישות מועדפת נוכחית למשאבים. לדוגמה, אוכל טוב יניב אנשים גבוהים וחזקים יותר מבחינה פיזית, ובתקופות בהן הנגישות למזון הייתה בחסר משמעותי, נחשב השומן למסמל שיוך לאליטה. בתקופות אחרות, כמו בדורנו, היכולת להימנע מצריכת מזון שמן והשקעה בהימנעות מאכילה וטיפוח הגוף נחשבת למאפיין אליטיסטי. לעיתים נפוצות פחות, ישנו שוני גזעי או אחר ממשי בין האליטה לקבוצות אחרות באוכלוסייה, אך כאשר הוא קיים הוא מהווה חסם יעיל במיוחד להצטרפות לאליטה.
- מוצא: כמעט כל קבוצות האליטה טענו, בצדק או שלא בצדק, כי מוצאן מבני אליטה אחרים. לטענה זו נלוותה תמיד גם טענת המשנה כי מוצאו של אדם מבן אליטה מהווה הצדקה להיות אותו אדם בן אליטה גם כן. לרוב, טענה זו אינה מקובלת על שאר בני החברה כשלעצמה, אם אינה נתמכת באמצעות טיעונים אחרים או גישה מועדפת למשאבים. לדוגמה, בן אצולה ארמני המהגר בלא רכוש כלשהו לספרד לא יזכה ככל הנראה למעמד אליטה במקום החדש.
- חינוך שונה: רוב קבוצות האליטה לאורך הדורות הפרידו בצורה חדה בין החינוך המוענק לבני האליטה לחינוך המוענק לאנשים אחרים. ההפרדה בחינוך הייתה לרוב פיזית (בתי ספר אחרים). החינוך במוסדות שונים נועד כדי לאפשר לבני האליטה להכיר זה את זה וכדי לקבל חינוך שיקנה להם שוֹנוּת ביחס למי שאינם בני האליטה. לדוגמה, אליטות לאורך הדורות זכו להדרכה בנגינה, משחק או ציור, כאשר עיקר תועלתן של אלו היא להבחנה בין בני האליטה לאחרים.
- שפה והתנהגות: פעמים רבות מאופיינות קבוצות אליטה ביכולתן לדבר שפות שאינן נהוגות אצל רוב בני החברה. ברוסיה הצארית דיברה האליטה צרפתית. באנגליה תחת בית פלנטגנט דיברה האליטה בצרפתית נורמנית, בוייאטנאם דיברה האליטה צרפתית ואילו במצרים התלמאית דיברה האליטה יוונית. מאפיין נפוץ אפילו יותר הוא השימוש באופן מסוים בשפת המקום, הנקבע כשימוש ה'נכון' בשפה. לרוב, מאופיינת האליטה גם באופני התנהגות שנועדו להבחינה מקבוצות אחרות. במיוחד, מפתחת האליטה קוד התנהגותי ייחודי שמטרתו להבחין במהירות בין מי ששייכים לאליטה ומי שאינם שייכים לה.
- דת: לעיתים, מחזיקה האליטה בסוג שונה במקצת של דת מזו המקובלת על שאר החברים בחברה, או שנפוצה בתוכה החברות בכתות סודיות שאינן פתוחות בפני מי שאינם בני האליטה. לרוב, מוגדרת האמונה השונה מבחינת אליטה רק כל עוד האמונה הייחודית או הכת אינם פתוחות בפני שאר החברים בחברה. כאשר היא פתוחה לקהלים רחבים יותר, היא מאבדת לרוב את הייחוד האליטיסטי שלה.
אליטות כוזבות
בחברות מודרניות שונות התפתחה לעיתים הגדרת אליטה כוזבת, המבקשת לעגן את ההבדל בין קבוצת האליטה לקבוצות אחרות בנימוקים אובייקטיביים, כביכול. כך, לדוגמה, טענו קבוצות דתיות שונות שאחזו באמונה הקלוויניסטית כי האליטה מונה "קדושים" שהם אנשים שנבחרו מראש על–ידי האל (פרדסטינציה). דוגמה אחרת היא האידאולוגיה הגזענית של הנאצים, שטענה כי אנשים ממוצא ארי הם אליטה, משום שהם נהנים מעליונות גזעית על פני גזעים אחרים; וקבוצות שונות טענו וטוענות לעקרון מריטוקרטי, לפיו השלטון צריך להיות מסור בידי אנשים בעלי כשרון רב בתחום מסוים.
אליטות אלו כוזבות בדרך כלל משום שאינן עומדות בתנאי היסוד של אליטה: הן טוענות כי התפישה העצמית שלהן מיוסדת על טעמים אובייקטיביים (ולא כוזבים או סובייקטיביים בהגדרה, כנדרש); אין להן בהכרח גישה מועדפת למשאבים; ואין לטענת העליונות שלהן בדרך כלל הכרה כללית מצד רוב האוכלוסייה. חמור מכל אלו, פעמים רבות הקבוצה המוגדרת כאליטה רחבה מאוד, הכניסה אליה פשוטה והיכולת להבחין בין חברי האליטה לאחרים מוגבלת עד מאוד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- חוה עציוני-הלוי ואבא אתזוני-הלבי, מקום בצמרת הוצאת צ׳ריקובר, 1997. הספר דן בקבוצת האנשים המחזיקה את מרבית עמדות המפתח במדינת ישראל. גישת הספר היא מחקרית-סוציולוגית.
- שגיא אלבז וניוה גולן־נדיר, אליטות אסטרטגיות בישראל: חלוקת הכוח בחברה הישראלית, הוצאת כרמל, 2018.
הערות שוליים
