פרתנון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6 | |
מדינה | יוון |
---|---|
הפרתנון הוא מקדש יווני הניצב על האקרופוליס של אתונה העתיקה והוא נחשב לבניין המפורסם ביותר מתקופת יוון העתיקה, ולאחד הבניינים המפורסמים ביותר בעולם.
הפרתנון נבנה באמצע המאה ה-5 לפנה"ס כהודיה על ניצחון אתונה והיוונים במלחמת פרס-יוון. הבניין נקרא רשמית "המקדש של אתנה הבתולה", ושמו הפופולרי נגזר מהמילה היוונית לבתולה, "פרתנוס".
הפרתנון נבנה במקום בו ניצב מקדש קודם שנהרס על ידי הפרסים. מלבד היותו מקדש, שימש הפרתנון כבית אוצר, ומשנת 454 לפנה"ס נשמר בו האוצר של הליגה האטית-דלית, גוף פוליטי שמאוחר יותר הפך לאימפריה האתונאית. במאה ה-6 לספירה הוסב המבנה לכנסייה נוצרית, ובמאה ה-14 הוסב למסגד, לאחר שיוון נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית. הסבתו ממקדש פגאני לכנסייה ומאוחר יותר למסגד סייעו לשימורו והישארותו שלם עד המאה ה-17. המבנה חרב חלקית בשנת 1687 לאחר התפוצצות מחסן תחמושת שנפגע מפגז במלחמה בין ונציה והעות'מאנים. במאה ה-19 נלקחו חלק מעיטוריו, לרבות האפריז המפואר שלו (הנודע כשיש אלגין), על ידי תומאס ברוס, הרוזן מאלגין ושגריר בריטניה לאימפריה העות'מאנית, והובאו לאנגליה. בשנת 1975 החל תהליך שחזור ושימור המבנה על ידי משרד התרבות היווני אשר נמשך עד היום.
על אף שכיום הפרתנון הרוס בחלקו הגדול, ניתן להתרשם מגדולתו ומיופיו. בתקופה בה היה הפרתנון שלם, הוא נחשב לכליל השלמות וייצג את פסגת האדריכלות היוונית ואת אתוס הסגנון הדורי אשר לפיו נבנה. מעבר ליופיו, נחשב הפרתנון לסמל של הדמוקרטיה האתונאית ומייצג את שיאה של התרבות היוונית הקלאסית בעת העתיקה.
הפרתנון, כחלק מהאקרופוליס של אתונה, הוכרז בשנת 1987 כאתר מורשת עולמית.
תכנון ובנייה
הפרתנון נבנה ביוזמתו של פריקלס, המדינאי האתונאי המשפיע ביותר במאה החמישית לפני הספירה. הוא נבנה תחת השגחתו הכללית של הפסל פידיאס, שהיה גם אחראי על העיטור הפיסולי, והאדריכלים היו איקטינוס וקליקרטס. הבנייה החלה ב-447 לפנה"ס והבניין הושלם ברובו ב-438 לפנה"ס, אך העבודה על העיטורים המשיכה לפחות עד 433 לפנה"ס. מן החשבונות הכספיים של בניית הפרתנון אשר בחלקם שרדו, עולה כי העלות הגבוהה ביותר הייתה שינוע האבן מהר פנטליקוס, כ-16 ק"מ מאתונה, עד האקרופוליס. ב-454 לפנה"ס, הועבר האוצר של הליגה האטית-דלית מהמקדש הפן-הלני בדלוס לאקרופוליס.
אף על פי שמקדש הפייסטוס הקרוב הוא השריד השלם ביותר של מקדש יווני דורי, הפרתנון, בימיו, נחשב למקדש מוצלח ויפה יותר. למקדש, כתב ג'ון יוליוס נורוויץ', יצא מוניטין כמקדש הדורי המושלם ביותר שנבנה אי פעם. אפילו בעת העתיקה, הדיוק האדריכלי של המבנה יצא למרחוק, ובמיוחד היחס העדין בין הקער של הסטילובטה (הרצפה שעליה עומדים העמודים), העיקום של קירות הנאוס והאנטזיס (עיוות שנועד לתקן את הפרספקטיבה) של העמודים. הסטילובטה מתעקם קלות למעלה מסיבות אופטיות. התרחבות של העמודים נועדה לתקן את האפקט האופטי של ההסתכלות מעלה. האפקט הכללי שגורמים הקיעורים הקלים האלה הוא של סימטריות גדולה יותר מכפי שהיא באמת. מידותיו של הפרתנון במדרגה העליונה הן 30.9 × 69.5 מטר. הנאוס[1] היה 19.2 × 29.8 מטר, עם שתי שורות של עמודים דוריים פנימיים, ההכרחיים לצורך החזקת הגג. קוטרם של העמודים הדוריים מבחוץ הוא 2.8 מטר, וגובהם 10.4 מטר. קוטר העמודים בפינות גדול מעט יותר.
העלייה לאקרופוליס
הפרתנון נמצא על פסגת האקרופוליס באתונה ובקצה הדרך הפנאתנאית המובילה אליו. דרך זו המובילה לאתונה מכיוון צפון מערב היא דרך עתיקה אשר קישרה בין המקומות הקדושים ביותר ביוון העתיקה. באזור אתונה נצפה האקרופוליס מן הדרך לכל אורכה אשר עברה גם דרך האגורה של העיר. את הפרתנון ניתן לראות כאשר הולכים לאורך דרך זו ולכשמתקרבים אל שיפולי האקרופוליס עצמה הדרך מתפתלת והפרתנון נראה מכמה זוויות שונות עד שלא ניתן לראותו. בעלייה המפותלת אל ההר לא ניתן לראות את המקדש עד אשר עוברים את הפרופילאה - מבנה השער של האקרופוליס. עם ההגעה לראש האקרופוליס נראה הפרתנון במלוא הדרו ויופיו בזווית ובמרחק כאלו אשר יוצרים את הפרספקטיבה המרשימה ביותר של המקדש. הפרתנון נראה מכיוון מערב וניתן מכיוון זה לראות שתיים מחזיתותיו ולתפוש את כל גודלו. תוך כדי התנועה במתחם מראה הפרתנון משתנה בעוד העולה אל ההר סובב אותו ומתרשם מיופיו. החזית הדינמית נוצרת בזכות החללים המקיפים את המבנה מאחורי שדרות העמודים.
סוג חוויה זו אשר חווה מי שעולה בשביל זה אל האקרופוליס ונחשף אל מבנה הפרתנון אינה מקרית והיא תוכננה בקפידה. המבנים באקרופוליס וביניהם הפרתנון פזורים במתחם ללא גאומטריה אחידה וללא סידור סימטרי באופן כזה הנראה טבעי לחלוטין. הזווית בה נבנה המקדש כמו גם מיקומו וחלקיו המעוקמים מעט תוכננה ליצור את הפרספקטיבה המושלמת כדי לחזות במבנה. סוג תכנון זה אפיין גם מקדשים יוונים נוספים אשר נבנו בתקופה הקלאסית[2] אך תכנון זה של הפרתנון נחשב למוצלח ולמרשים ביותר.
פרופורציות
יופיו של הפרתנון נובע בעיקר בזכות תכנון קפדני של הפרופורציות בין כל אחד מחלקי הבניין ומידות הבניין כולו. פרופורציות אלה הן חלק מהסדר הדורי לפיו הוא בנוי אך ההקפדה על המידות יחד עם העקמומיות הקלה של המבנה ופרטיו העיטוריים הפכו אותו למקדש הדורי המושלם ביותר שנבנה.
לפי תאוריות מסוימות, הפרופורציות בין חלקיו של הפרתנון לפי יחס מתמטי המכונה "יחס הזהב" השווה בקירוב ל-1.618. יחס מתמטי זה מאפיין יחסי מידות רבים בטבע וייתכן שזה גרם לכך שהיה בו שימוש גם באדריכלות החל מסגנון הבנייה הקלאסי. היחס בא לידי ביטוי בפרתנון ביחסי מידות זהים גם ביחס בין הרכיבים הגדולים, כגון גובה העמודים וגובה האנטבלטורה ובהמשך גם ביחס שבין שאר הרכיבים והאלמנטים הקישוטיים בארכיטרב ובאפריז. התמונה משמאל מדגימה את יחס הזהב שבין כל רוחב החזית וגובהה, החלוקה בין העמודים והאנטבלטורה, היחס בין הגמלון לשכבת האפריז והארכיטרב ולבסוף גם את יחסי המטופות והטריגליפים שבאפריז.
עיטורים
מקדש הפרתנון קושט במערכת מורכבת של עיטורים פיסוליים. רק חלקם של עיטורים אלו שרד אולם אנו יכולים ללמוד על רובם מאיורים תיאוריים של ז'אק קרי (Jacques Carey), אשר רשם את שרידי העיטורים של הפרתנון בהזמנתו של שגריר צרפת בקונסטנטינופול בשנת 1674. חלק מעיטורי הפרתנון, אשר זכו לכינוי "שיש אלגין", שמורים כיום במוזיאון הבריטי בלונדון. אחרים מוצגים במוזיאון הארכאולוגי אשר הוקם על האקרופוליס באתונה. מיעוט מתבליטי המטופות מוצג עדיין על הבניין.
מראם של העיטורים במקדש הפרתנון היה רחוק מן הדימוי של הפיסול היווני המוכר לנו כיום - כפסלי שיש לבן ובוהק. עיטורים אלו היו צבועים בצבעים עזים ובוהקים. גם חלקים אדריכליים בבניין היו צבועים ושימשו כ'רקע' וכהבלטה לפסלים, אשר נצפו על ידי המבקרים מלמטה וממרחק רב. ידוע למשל, כי התקרות הפנימיות של הפרתנון נצבעו בכחול עמוק, וכי קבוצות הפסלים על הגמלונים נצבעו בצבעים בהירים ועזים. יש הסבורים כי החלקים העליונים של הפרתנון נצבעו באדום וכחול בוהקים. כמו כן הוספו תוספות שונות לפסלים כגון אלמנטים מפוסלים בברונזה.
העיטורים הותאמו למיקומם במקדש בקפדנות תוך יצירת משמעות עלילתית וסימבולית. בחיבורם של האלמנטים השונים "מתחברים יחד שלושת היסודות של התודעה הדתית היוונית בתקופה הקלאסית: המיתוס (במטופות), האלילים (בגמלונים) והמפגש כביכול בין האלילים לבני האדם (באפריז)".[3]
המטופות
חלק מן המטופות (באנגלית: Metopes), משטחי האבן הממוקמים מתחת לגמלון המקדש ומופרדים זה מזה על ידי טריגליפים, קושטו באדריכלות היוונית על ידי תבליטי שיש. בפרתנון נקבעו תבליטים בכל 92 המטופות שבבניין. הם נקבעו לגובה של 1.2 מטר. 32 מהם מוצגים בכל צד מאורכו של מקדש הפרתנון, בצד מזרח ומערב, ו-14 מהם בצדו המזרחי והמערבי. גובה גילוף התבליטים במטופות משתנה בין תבליט לתבליט. גם מבנה התבליט (הקומפוזיציה) שונה ומגוונת. שטחי הרקע של התבליטים היו צבועים בצבע, כנראה אדום, אשר הדגיש את הדמויות. לפי השערה אשר העלו חוקרים, ייתכן כי חלק מתבליטי המטופות שימשו כעיטורים גם במקדש הפרתנון 'קימוניאן' ('Kimonian') המוקדם ונחתכו כדי להתאים למידות המקדש החדש. ביקורת שנמתחה על הצעה זו מצאה אותה כ"לא סבירה", על אף שיש בה "הסבר לכמה בעיות במטופות הדרומיות"[4] בעיקר בכל הקשור לקומפוזיציה הנראית כחתוכה.
המטופות הקבועות בצד המזרחי הציגו את מלחמתם של אלילי יוון בטיטאנים כביכול. מתבליטים אלו נשארו רק שברים. מצבם הגרוע של התבליטים הוא כנראה תוצאה מהרס מכוון איקונוקלסטי אשר התרחש בעת הפיכת הפרתנון לכנסייה נוצרית, כנראה בתחילת המאה השישית לספירה.[5] בכל מטופה (לבד מאחת) מוצגות שתי דמויות במאבק. לרוב האלים מתוארים כשהם מכניעים את הענקים הטיטאנים, עם זאת ישנן כמה מטופות בהן המאבק בין הדמויות טרם הוכרע. על אף שאין המשכיות בין המטופות, בקומפוזיציה הכללית ניכרת התאמה בין כיוון האפריז לבין המטופות בכיוון התנועה לעבר מרכז הבניין.
במטופות שבצד הדרומי מתוארות עלילות ארכתאון ותזאוס, מלכי יוון ובכלל זה מלחמת הלפיתים והקנטאורים ותפיסת נשים יווניות בידי קנטאורים. במטופות אלו, אשר נשמרו במצב הטוב ביותר, חולקו כך שבכל מטופה תואר מאבק בין זוג דמויות. יש הרואים העיצוב בקומפוזיציה ביטוי לבגרות האמנותית של התקופה הקלאסית, ביכולת להותיר שטחים גדולים בתבליט כרקע שטוח, ללא החשש מ"אימת הריק" הארכאית.[6]
בצד הצפוני ישנם תיאורים הקשורים למלחמת טרויה. מן המטופות הללו אשר לא נשמרו במצב טוב ניתן לזהות את המלחמה באמזונות בהנהגת תזאוס. המטופות בצד המערבי הציגו נושא של מלחמת בני יוון העתיקה ב"מזרחיים". יש הרואים בדמויות אלו דווקא את דמותן של האמזונות.
האפריז
אורכו של אפריז מקדש הפרתנון הוא 170 מטר וגובהו כמטר אחד. הוא ממוקם סביב מרכזו הפנימי של בניין המקדש היווני. מיקום זה הפך אותו לנראה פחות לעיני הציבור הרחב אשר פקד את המקדש. אף על פי כן, ניסו הפסלים היוונים להקל על הצפייה בעבודה על ידי הדגשת הצללים סביב הדמויות בעזרת שיפוע בתבליט, היורד מחלקו העליון, הגבוה, לחלקו התחתון של האפריז. על האפריז הופיע תבליט אשר הציג את התהלוכה הגדולה של הפאנאתנאיה, הפסטיבל השנתי לכבוד אתנה, בו נשאו הצועדים בגד פפלוס (גלימת שרד) מקודש כמנחה לאלילה.
התיאור על האפריז הוא רצוף ונמשך לאורכו של הבניין. התהלוכה החלה בצדו המערבי, האחורי, של המקדש והתפצלה לשתי תהלוכות נפרדות אשר הקיפו את הבניין. בראש התהלוכה תוארו בהמות המובלות לקרבן ולאחריהם נושאי מנחות, אזרחים, פרשים על סוסים ועוד. חידוש זה ביחס שבין העיטור לאדריכלות יוצר לכאורה קשר ממשי התיאור הסימבולי לבין המציאות של מבקרי המקדש ונותן ביטוי לחיים היוונים.[7] בראש האפריז, הממוקם במרכזה של החזית המזרחית המהווה את הכניסה למקדש, מופיעים האלילים, בראשם זאוס ואתנה. הם מתוארים גדולים יותר משאר הדמויות בשל תנוחת הישיבה שבה הם נמצאים.[8] האלילים מוצגים כשהם יושבים, משוחחים ומביטים בפרוזאיות בתהלוכה המתקרבת. משני עברי קבוצת האלילים מופיעים עשרת הגיבורים האפונימיים. אלו הם ראשי עשרת השבטים של אטיקה, שבתחומה נמצאת העיר אתונה. למרות פשטות הקומפוזיציה ולמרות פיסולו של התבליט כנמוך באופן יחסי, ניכר בו שימוש רחב בהסתרת דמויות כאמצעי ליצירת עומק.
בספרו "תולדות האמנות הקלאסית", מוצא מיכאל אבי יונה בתאורי תבליט האפריז ביטויים לחוסנו ולהשפעתו של מעמד הביניים באתונה על ידי נתינת מקום נרחב לתיאור הפרשים אשר "היו מעמד חברתי מיוחד, והיו מתומכי מעמד הביניים וממתנגדי הדמוקרטיה הקיצונית". אֵלי האולימפוס, אשר "צלמיהם עשויים בדמות בני-האדם", מוסיף אבי-יונה, ירדו, בתקופה הקלאסית בגדולתה "אל תוך קהל המאמינים"[9]
הגמלונים
הגמלונים במקדש היו קשורים למיתוסים אודות האלילה אתנה. בגמלון המזרחי, הקדמי, הוצגה לידתה של האלה מראשו של זאוס. במרכז ניצבים זאוס ואתנה, אשר יצאה מזאוס כשהיא בוגרת וחמושה. ליד זאוס עומד הפיסטוס ואילו ניקה רצה להודיע על לידת אתנה לאלילים אחרים הנמצאים בקומפוזיציה. בקצה הגמלון נמצאים הליוס ה"מגיח" מן הים וסליני, אלילת הלילה, שוקעת אל הים מעברו השני של הגמלון. בכך מצליח האמן להתאים בצורה מושלמת את הנרטיב הסיפורי אל הקומפוזיציה המשולשת של הגמלון.
בגמלון הממוקם בצד מערבי של המקדש הוצגה התחרות בין אתנה לפוסידון על השליטה באטיקה. אתנה ופוסידון, הממוקמים במרכז הקומפוזיציה של הגמלון, נעים בתנופה הרחק זה מזו. משני עבריהם מוצבים מרכבות עם סוסים. האלילה ניקה אשר משמשת כרכב במרכבתה של אתנה מעידה על הניצחון הקרב של האלה על פוסידון. הרחק יותר נמצאים, כנראה, דמויותיהם של גיבורי אטיקה, ודמויות אשר זוהו כאלילי נהר הקשורים לאתנה. סבורים כי בגמלון הוסף עץ זית, עשוי כנראה ברונזה, אשר היה מתנתה של אתנה לאטיקה ובזכותו הפכה לפטרונית העיר.
פסלי הגמלונים של הפרתנון מציגים את שיאה של יכולת התיאור הפיסולית של אמנות יוון הקלאסית. שלא כמו בפסלי הגמלונים של מקדש זאוס באולימפיה, פסלי הגמלונים ממקדש זה היו מפוסלים בכל צדדיהם ולכן הם יכולים לשמש כ"פסלים חופשיים" בחלל, על אף שעבודם לאדריכלות. בבחינת תיאור הדמויות מציגים הפסלים תיאור האנטומי חופשי שאינו מגזים בייצוג שרירי הגוף. גם יכולת תיאור התנועה של הגוף בעזרת בגדי הדמויות הוא מושלם. גם מבחינת תכנון הקומפוזיציה חלה התקדמות גדולה. לא רק בהתאמת הדמויות לצורת הגמלון, התאמה המושגת על ידי שילוב דמויות הנמצאות בתנוחת הסבה, או בעזרת תיאור הסוסים, אלה גם ביכולתו של האמן לתאר אווירה חסרת היררכיה נוקשה, בה האלילים מתוארים כבני אנוש ומפגינים רגשות אנושיים כגון תמיהה והפתעה.
היסטוריה מאוחרת
הפרתנון שרד כמקדש החשוב ביותר של הדת היוונית הקדומה לקרוב לאלף שנה. הוא בוודאי היה עדיין שלם במאה הרביעית לספירה, כאשר גילו היה כמו גילה של קתדרלת נוטרדאם של פריז כיום, וישן בהרבה מבזיליקת פטרוס ה"קדוש" ברומא. במאה ה-4 הייתה אתונה רק עיר פרובינציאלית באימפריה הרומית, אך לעברה המפואר נשאר הפרתנון כמצבה. בזמן כלשהו במאה החמישית הפסל הגדול של אתנה נבזז של ידי אחד מהקיסרים, ונלקח לקונסטנטינופול, שם הוא נהרס מאוחר יותר, ייתכן במהלך ביזת העיר במסע הצלב הרביעי ב-1204.
זמן קצר לאחר מכן הוסב הפרתנון לכנסייה נוצרית. בתקופה הביזנטית הוא היה הכנסייה של התאוטוקוס (מרים, אימו של אותו האיש), ובזמן האימפריה הלטינית נעשה לכנסייה הקתולית של הגבירה למשך כ-250 שנה. כחלק מההסבה של המקדש לכנסייה, הוסרו העמודים הפנימיים וחלק מקירות הנאוס, ויצרו גומחה בצד המזרחי. דבר זה הוביל, בהכרח, להסרת חלק מהפסלים. אלה שתיארו אלילים פגניים כנראה הוסרו במתכוון, וייתכן כי נהרסו.
ב-1456 נפלה אתונה בידי האימפריה העות'מאנית, ושימושו של הפרתנון הוסב שוב כשהפך למסגד. בניגוד לאגדות שקמו, כיבדו העות'מאנים בדרך כלל מונומנטים עתיקים בשטחים שלהם, ולא הרסו בכוונה את עתיקות אתונה, אף שלא הייתה גם תוכנית לשימורם. בזמני מלחמה הם היו מוכנים להרוס אותם על מנת לספק חומר גלם לקירות ולביצורים. העות'מאנים הוסיפו לפרתנון מינארט והוא תפקד כמסגד לכל דבר. במהלך המאה ה-17 העידו מבקרים אירופאיים כי המבנה שלם ברובו.
ב-1687, במהלך "המלחמה הטורקית הגדולה", ספג הפרתנון את המכה הגדולה ביותר כאשר הוונציאנים התקיפו את אתונה, והעות'מאנים ביצרו את האקרופוליס והשתמשו בפרתנון כמחסן לאבק שרפה. ב-26 בספטמבר פגז ונציאני התפוצץ במחסן הנשק והבניין חרב חלקית. המבנים הפנימיים נהרסו, מה שנשאר מהגג התמוטט, וחלק מהעמודים, במיוחד בצד הדרומי, נפלו. הפסלים אף הם נפגעו מאד - רבים נפלו, וחלקיהם נהיו אחר כך למזכרות. לאחר מכן הבניין הפך לחורבה.
בסוף המאה ה-18 ביקרו אירופאים רבים באתונה, והחורבות של הפרתנון צוירו פעמים רבות, דבר שעזר לעורר אהדה בדעת הקהל הבריטית והצרפתית לעצמאות יוונית. ב-1801 קיבל השגריר הבריטי בקונסטנטינופול, תומאס ברוס, הרוזן מאלגין, "פירמן" (אישור) מהסולטאן להעתיק ולצייר את בנייני האקרופוליס, להסיר מבנים קיימים על מנת לאפשר צפייה של העתיקות, ולהסיר פסלים מהם. הוא ראה אישור זה כאישור לקחת כמה פסלים שיכול. חלק מן הפסלים הוא לקח מהמבנה עצמו, אחרים הוא אסף מהקרקע, ואחרים הוא קנה מהאוכלוסייה המקומית.
היום נמצאים פסלים אלה במוזיאון הבריטי, שם הם ידועים כ"שיש אלגין". פסלים אחרים מהפרתנון נמצאים במוזיאון הלובר בפריז ובקופנהגן. שאר הפריטים נמצאים במוזיאון האקרופוליס שנמצא בסמוך לפרתנון. מקצת הפסלים והעיטורים עדיין מצויים על הבניין עצמו. הממשלה היוונית מנסה זה כמה שנים להשיב את הפסלים מהמוזיאון הבריטי ליוון. המוזיאון סירב לבקשות, וממשלות בריטיות לא ניסו לכפות זאת על המוזיאון.
כאשר יוון העצמאית השיגה את השליטה באתונה ב-1832, הוסר המינארט מהפרתנון וכל המבנים הנוספים מימי הביניים ועד המאה ה-19 אשר נבנו באקרופוליס הוסרו. האזור נעשה לאתר היסטורי, שנשלט על ידי ממשלת יוון. היום הוא מושך מיליוני תיירים בשנה, שעולים בשביל בצד המערבי של האקרופוליס, דרך הפרופילאה המשוחזרת, ובמעלה הדרך הפנתנאית עד הפרתנון, שמוקף בגדר נמוכה על מנת למנוע נזק.
שחזור ושימור
ב-1975 החלה ביוזמת ממשלת יוון עבודת שחזור ושימור של המבנה כמו גם את שאר המבנים העתיקים שנמצאים באקרופוליס. פרויקט השימור קיבל בהמשך גם תמיכה רחבה מהאיחוד האירופי והוא נמשך גם בימינו. צוות ארכאולוגים תיעד בשלב הראשון כל פרט ושריד של המבנה שהיו באתר בעוד צוות אדריכלים מצא בעזרת מחשב וטכנולוגיה מתקדמת את מיקומם המקורי. במהלך עבודות השימור אף נתגלה כי עבודות שחזור ישנות יותר שנעשו שגו בשחזור חלקים מסוימים של המבנה. פסלים ופריטים מסוימים הועברו באופן פרטני למוזיאון האקרופוליס ולא נשארו באתר הפרתנון. באתר נבנה מנוף המסייע בהזזת לבני השיש הגדולות אשר תוכנן להתקפל מתחת לקו הגג של המבנה על מנת לא להפריע למראה האתר ולפגוע בנוף המרשים במהלך העבודות. לאחר שהוסרו השחזורים השגויים של המבנה החל תהליך שחזור מדויק וקפדני.
תוכנית השימור לא תוכל לשקם את הפרתנון למצב בו היה לפני פגיעתו בפיצוץ ב-1687 אך כמעט כולו, ובעיקר מעטפת הבניין, מתוכננים להיות משוחזרים באופן מלא. חלקי מבנה אשר הוחרבו לחלוטין או אבדו ונבזזו עם השנים מושלמים על ידי שיש הנחצב מהמחצבה המקורית ממנה נלקח החומר לבניית הפרתנון בעת העתיקה על מנת שההתאמה בין החומר הישן והחדש תהיה מושלמת ככל האפשר.
העמודים המקוריים של הפרתנון נבנו מחתיכות שיש גליליות קטנות יותר אשר הונחו אחת מעל השנייה וחוברו בעזרת מסמרי ברזל בצורת "H" כדי לסייע ליציבות העמוד. ברזלים אלו היו עטופים בעופרת כדי למנוע מהם להחליד אך עבודת שימור שנעשתה במאה ה-19 לא השתמשה בשיטה זו וכתוצאה מכך נוצרו חלודה ושיתוך אשר פגעו גם באבן השיש.[10] חלק מעבודות השימור הן החלפת מסמרים אלו בטיטניום.[11]
איומים סביבתיים בזמננו
האיומים הגדולים ביותר על הפרתנון היום הם סביבתיים. אתונה גדלה מאד מאז מלחמת העולם השנייה וקיימות בה בעיות תנועה וזיהום אוויר חמורות. ויברציות וכלי הרכב של אתונה מאיימים על היסודות של הפרתנון, גשם חומצי מאיים לפגוע בשיש ובאבן של הפסלים שנותרו ועל המקדש עצמו. הממשלה היוונית ועיריית אתונה התקדמו מעט בעשרים השנים האחרונות בנושאים אלה, ולכן סכנות אלו עודן מאיימות על עתידו של הפרתנון.
נמצא כי הפסלים והעיטורים של הפרתנון המצויים במוזיאון בבריטניה השתמרו במצב הרבה יותר טוב מאשר אלו שנשארו יחד עם המקדש ונחשפו לזיהום הסביבתי. בדיון סביב השבת שיש אלגין חזרה ליוון נטען כי דווקא הבריטים שימרו את יצירות הפיסול של הפרתנון ובסביבתן המקורית הן ייפגעו על ידי הזיהום והגשם החומצי.
ראו גם
עיינו גם בפורטלים: | |||
---|---|---|---|
פורטל יוון העתיקה | |||
פורטל האדריכלות |
- אדריכלות יוון העתיקה
- אדריכלות קלאסית - מונחים
- מקדש יווני
- הסדרים הקלאסיים
- פיסול יווני
- ארכתיאון
- פריקלס
- פידיאס
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרתנון |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תבליטי הפרתנון |
- תיאור הפרתנון במוזיאון הבריטי (באנגלית)
- פסלי הפתרנון באתר המוזיאון הבריטי (באנגלית)
- הפרתנון והאמנות שבו, אוסף צילומים של פסלי הפרתנון מאתר של סאנדרה גי' שאו (באנגלית).
- תיאור המטופות, אתר "פרסאוס" (באנגלית).
- הגמלון המערבי אתר "פרסאוס" (באנגלית).
- פסלי הפרתנון מאתר "יוון העתיקה" (באנגלית).
- פסלים מהפרתנון במוזיאון הבריטי, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 2015
הערות שוליים
- ^ נאוס הוא האולם הפנימי של המקדש. מכונה גם "קֲלֵה" (באנגלית: Cella). בנאוס נמצא פסל האל שלכבודו המקדש.
- ^ מהתקופה ההלניסטית ובעיקר באדריכלות של התקופה הרומית המקדשים תוכננו להיראות ישר מהחזית הראשית שלהם ומוקמו באופן גאומטרי מושלם יחסית לסביבתם.
- ^ אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004, עמ' 123.
- ^ Boardman, Jhon, Greek Sculpture, the Classical Period, Thames and Hudson, London, 1985, p.103.
- ^ Schwab Hathrine A., "The Parthenon Esat Methopes, The Giganomachy, and Digital Technolagy", The Parthenon and its Sculptures, Cambridge University Press, Cambridge. 2004, p.150.
- ^ אימת הריק - החשש מהשארת שטחים גדולים ללא דימוי, אשר אפיין את האמנות של מצריים העתיקה ואת הפיסול והציור היווני עד התקופה הקלאסית.
- ^ ראו: אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004, עמ' 118.
- ^ הגדלת הדמויות נועדה כנראה ליצור רצף אחיד בין גובהי הדמויות השונות באפריז. השוואה גבהים כזו נקראת "איסוקפאליה".
- ^ אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, עמ' 120.
- ^ http://www.smithsonianmag.com/history/unlocking-mysteries-of-the-parthenon-16621015/ כתבה באתר של סמיסוניאן] (באנגלית)
- ^ Mary Beard, The Parthenon, Profile books, 2002 p. 114
25066671פרתנון