יוון המיקנית

אגרטל הלוחמים מציג את החימוש האופייני לתקופה המיקנית

יָוָון המִיקֶנִית היא השלב האחרון בתקופת הברונזה ביוון העתיקה, היא שימשה כתפאורה לשירה האפית של הומרוס וסיפורים אחרים מהמיתולוגיה היוונית. התקופה המיקנית שואלת את שמה מהאתר הארכאולוגי המרכזי מיקנה הממוקם בצפון-מזרח מחוז ארגוס אשר בחצי האי פלופונסוס בדרום יוון. אתונה ותבאי הן גם ערים מיקניות מרכזיות.

התרבות המיקנית

התרבות המיקנית פרחה בין המאה ה-17 לפנה"ס לבין סיום תקופת הברונזה סמוך לשנת 1100 לפנה"ס. נפילתה של התרבות המיקנית מיוחסת בעיקר לפלישות של השבטים הדורים, למרות שכיום היסטוריונים מטילים ספק בקיומן של פלישות אלה. היו מספר ערים מרכזיות בתרבות המיקנית ביניהן אתונה, תבאי, יולקוס ואף אתרים על איים מרוחקים כגון כרתים. בנוסף לערים הגדולות, היו ביוון מספר מוקדי פולחן מסורתי בצורת מקדשים ביתיים, כגון לרנה. מושבות מיקניות הופיעו גם על איים בים האגאי, על חופי אסיה הקטנה וכן בקפריסין.

התרבות המיקנית נשלטה ברובה על ידי אריסטוקרטיה של לוחמים. סביב המאה ה-15 לפנה"ס המיקנים הרחיבו את שליטתם עד כרתים, מרכז התרבות המינואית, ועם כך אימצו את הכתב ליניארי א' כדי לכתוב את גרסתם המוקדמת ליוונית.

לא רק שהמיקנים ניצחו את המינואים, אלא שניצחונם כלל גם התגברות מיקנית על הענקית טרויה, עיר מינואית עוצמתית במיוחד שהיוותה יריב לכוח המיקני. מכיוון שהטקסטים היחידים שמתעדים את האירועים הללו הם האיליאדה והאודיסאה של הומרוס וטקסטים יוונים אחרים המהולים בכבדות במיתולוגיה, ישנם ספקות רבים בנוגע לקיומה של מלחמת טרויה. ב-1897 הארכאולוג הגרמני היינריך שלימן חשף עתיקות באסיה הקטנה (בימינו על אדמת טורקיה) שלטענתו הן השרידים של טרויה, אך ישנן סתירות רבות בין הריסות אלה לתיעוד של טרויה באיליאדה של הומרוס.

המיקנים קברו את האצולה שלהם בקברים דמויי כוורת (Tholoi). אחוזות קבר אלה היו חדרי ענק עגלגלים עם תקרות גבוהות וכניסות ישרות מרוצפות באבן. בתדירות גבוהה אנשים נקברו עם פגיונות, או ציוד צבאי מסוג כזה או אחר. האצולה הגבוהה נקברה לעיתים קרובות מעוטרת בכתרים, מסכות זהב, שריון מתכת ואף כלי נשק עם אבני חן. כמו כן הם נקברו בצורת ישיבה וחלק מהם אף עברו תהליך של חניטה. כקונטראסט אכילס ופאטרוקולוס שנמצאו בהריסות של שלימן לא עברו תהליך של חניטה אלא תהליך של שריפת הגופה ובמקום מסכת זהב זכו לכבוד של כד מוזהב שבתוכו נח אפר המת.

נכון להיום לא זוהתה אוכלוסיית כמורה בתרבות המיקנית. נמצאו עדויות על חותמים, טבעות ואף אמצעי פולחן לריטואלים של תפילה. מתפללים בדרך כלל מצוינים על ידי ידיים שלובות, על ידי יד ימין מורמת כאות שלום או על ידי השמת יד אחת על המצח. באלילים ניתן להבחין בסצנות בהן שתי הידיים באוויר או בתנועה קדימה של נתינה וקבלה.

סוף המאה ה-12 לפנה"ס ותחילת המאה ה-11 לפנה"ס החלה הדעיכה של יוון המיקנית. האוכלוסייה התמעטה בצורה ניכרת וחלק גדול מהאוכלוסייה נהיה בור. בצורה מסורתית דעיכה זאת מיוחסת לפלישות של השבטים הדורים, אך כיום ישנם ספקות בנוגע לטענה זאת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוון המיקנית בוויקישיתוף

• שי שמש, אילן יוחסין של עם, באתר מדע גדול בקטנה, 8 בנובמבר 2017

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0