הצבא המוקדוני

מערך סכמטי של הצבא המוקדוני בתקופתו של אלכסנדר הגדול בקרב

הצבא המוקדוני הושתת על שני מרכיבים עיקריים. האחד הוא מוקדוני שממנו שאבו מלכי מוקדון בעיקר את חיל הרגלים הכבד ששירת בפלנקס וביחידות מיוחדות ואת הפרשים הכבדים שמהם גויסו ההטיירוי. המרכיב השני היה בעלי ברית ושכירי חרב שהשלימו את הצבא המוקדוני ותרמו לו בעיקר חיל רגלים קל ופרשים קלים.

הצבא המוקדוני הגיע לשיא בתקופת שלטונם של פיליפוס השני וביתר שאת בתקופת שלטונו של בנו, אלכסנדר הגדול (שלט בין 336 ל-323 לפנה"ס). מלחמותיו של אלכסנדר הגדול בנוסף לפלישה הגאלית, מלחמות הדיאדוכים, סכסוכים בתוך יוון והגירה ממוקדון למזרח רוקנה במידה רבה את עתודת כוח האדם שעמדה לרשות הממלכה. רק במאה ה-2 לפנה"ס חזר הצבא המוקדוני להיקפו בתקופת אלכסנדר הגדול ופיליפוס, אך היה זה כבר מאוחר מדי ולמרות מאמצי המלכים האחרונים של מוקדון, ניגף צבאה לפני הצבא הרומי ומוקדון נכבשה.

לפני פיליפוס

העדויות הכתובות על עברה העתיק של מוקדון הן מעטות וקשה לשחזר את הרכבו של הצבא המוקדוני לפני שלטונו של פיליפוס. הכוחות הלוחמים הראשונים של הצבא המוקדוני התבססו על המלך שנבחר על ידי אספת הלוחמים והוא בתורו בחר את רעיו ה"הטיירוי" ששירתו כפרשים כבדים והיו הכוחות המזוינים של הממלכה. לצדם היה גיוס אד הוק של יחידות מיליציה. כינונו של חיל רגלים קבוע יש לייחס כלל הנראה לאלכסנדר הראשון (שלט בין 498 ל-454 לפנה"ס).

ייתכן שחיל הפרשים המוקדוני קיבל השראה מיחידות דומות בצבא הפרסי ואילו חיל הרגלים המוקדוני הוקם בהשראתו של הדגם הפרסי או בפיקוחו בסוף המאה ה-5 לפנה"ס בעת מלחמת פרס-יוון (הפלישה הפרסית ליוון התרחשה בין 480 ל-479 לפנה"ס) כשמוקדון נפלה תחת שלטונה של פרס. העדויות המעטות מאפשרות רק הצצה חטופה למבנה הצבא לאחר הרפורמות של אלכסנדר הראשון. נראה שחיל הרגלים נזנח ברובו והצבא התבסס בעיקר על הפרשים.

מספרי הלוחמים המוקדונים שמוזכרים בחטף במקורות העתיקים העוסקים בתקופה שבין הפלישה הפרסית לעלייתו של פיליפוס השני לשלטון אינם גבוהים ולא עולים מעל 1,000 לוחמים. אין אפשרות לדעת אם זה כל הצבא או רק החלק שנשלח לביצועה המשימה שתוארה במקור. כך או כך נראה שהצבא המוקדוני בתקופה זו היה חלש יחסית ולא היה מסוגל לבסס את מוקדון כשחקנית מפתח בפוליטיקה היוונית.

תקופת פיליפוס ואלכסנדר הגדול

הרפורמות של פיליפוס

פיליפוס ערך רפורמה מקיפה בצבא המוקדוני. הוא שאב ממקורות עתיקים והן ממקורות יוונים, המבוססים על שהותו בתבאי בנעוריו.

החיל העיקרי בצבא המוקדוני היה הפרשים הכבדים, ההיטיירוי. פיליפוס דאג להגדיל את מספרם מ-600 בעת הכתרתו לכ-4,000 בסוף תקופת כהונתו. הוא עשה את זה על ידי חלוקה מסיבית של קרקעות לאציליו כדי שתהיה להם יכולת לכלכל את עצמם. כמו כן, אימץ מבנה טקטי חדש, דמוי טריז שהיה גמיש יותר ממבנה הקו שבו השתמשו הפרשים המוקדונים עד כה.

חיל רגלים המוקדוני שתמיד היה משני ושירתו בו איכרים נבערים חסרי אימון צבאי, עבר מהפכה של ממש בתקופתו. הוא יסד את הפלנקס המוקדוני, חימש את חייליו ברומח כבד שאורכו מגיע עד 5.5 מטרים בשם סריסה. רומח זה היה כפול באורכו מחנית הדורי הסטנדרטית של ההופליטים היוונים. הרפורמה כללה לא רק שינוי חימוש, אלא בעיקר אימון אינטנסיבי. חייליו למדו להשתמש בכלי נשקם וגם לצעוד מרחקים ארוכים.

בנוסף, יסד חיל חדש ההיפספיסטים. חימושם איננו ודאי, אך ידוע שרגלים אלה היו חיילי עלית. בקרב הוצבו בדרך כלל בין הפלנקס לחיל הפרשים הכבד. בנוסף, פעמים רבות יצאו למסעות איגוף או תמרונים מורכבים אחרים. היו בין הראשונים להסתער על חומות העיר הנצורה.

פיתוח חשוב נוסף היה בחיל ההנדסה. פיליפוס יזם את הבאת כלי הארטילריה החדשים לארצו. מגוון קטפולטות, בליסטראות ושאר ההמצאות היווניות התחילו לזרום למוקדון.

שינוי חשוב נוסף היה בלוגיסטיקה. פיליפוס אסר על חייליו להביא משרתים רבים, כפי שהיה מקובל בצבא היווני. משרתים אלה או עבדים היו צריכים לסחוב את הציוד של החיילים ולטפל בהם בעת מסע המלחמה. בצבא היווני היה נהוג משרת אחד על כל חייל. פיליפוס צמצם את המספר למשרת אחד לעשרה חיילים ובכך הקטין באופן דרסטי את הסיבוך הלוגיסטי שאפיין את הצבאות היוונים ואיפשר מסעות בזק במונחי העת העתיקה. חייליו נדרשו לחיות מהקרקע - לשדוד או לקנות מצרכי מזון מהאוכלוסייה המקומית. מטחנות קמח ידניות עשויות אבן חולקו לחייליו כדי לטחון את גרעיני החיטה לקמח לאפיית לחם.

על כל המרכיבים הלאומיים נוספו שכירי חרב ובעלות ברית. התרקים סיפקו חיל פרשים קל ורגלים קלים. שכירי החרב היוונים שירתו בצבא בתור הופליטים. בנוסף לחייליו, צירף פיליפוס לחצרו 50 פרחי קצונה - בניהם הצעירים של אציליו הבכירים. אלה היו צריכים לשרת אותו באופן אישי ולהתאמן באמנויות צבאיות. כך השיג את נאמנות האריסטוקרטיה.

מעבר לכל זה, החלק החשוב ביותר היה פיליפוס עצמו. הוא הצליח לשלב בין הפרשים לרגלים. שילוב זה היה חדש יחסית בהיסטוריה הצבאית של יוון. אמנם היו מקרים שבהם שיתוף פעולה הדוק בין חיל רגלים לפרשים הביא לניצחון כמו למשל בקרב דליום כשפגונדס הורה לפרשיו לתקוף את האגף האתונאי שהצליח להבקיע דרך צבאו, אך היה זה היוצא מהכלל שהעיד על הכלל - היוונים נלחמו בדרך כלל בעזרת חיל הרגלים. חיל הפרשים היה לא יותר מחיל מסייע, שנלחם בדרך כלל ללא תיאום עם חיל הרגלים. פיליפוס הצליח לשלב את הפרשים בתוכנית קרב סדורה. כעת, תחת הנהגתו, הפלנק שימש ככח רתק שעליו נשבר האויב ואילו הפרשים, שהיו כח הלם נייד, שברו את התנגדות המערך שערער הפלנקס. זה היה חידוש טקטי גדול לשעתו.

הרכב הצבא

הפרשים

הפרשים בצבא המוקדוני התחלקו לשני סוגים עיקריים: כבדים וקלים. הכבדים היו מוגנים בשריון ונלחמו במערכים צפופים. מטרתם של הפרשים הכבדים הייתה השגת הכרעה בקרב. הפרשים הקלים נועדו לסיור, אבטחה ומודיעין בין הקרבות. בקרב עצמו סוככו לרוב על הפרשים הכבדים מהתקפות הקשתים של האויב. היו חמושים לרוב בכידוני הטלה. לא היו מוגנים בדרך כלל בשריון גוף.

הפרשים היו מאורגנים לרוב בפלוגות הידועות בשם "אילה" בנות 200 לוחמים כל אחד. האילות קובצו לחטיבות גדולות יותר על בסיס מוצא. כך התסלים נלחמו יחד עם התסלים, היוונים יחד עם היוונים וכך הלאה. סך הכול היו לאלכסנדר כ-5,000 פרשים בתחילת המסע. לאחר מכן המספר הזה גדל, בעיקר בזכות שילוב העמים הכבושים בצבאו.

הטיירוי

ערך מורחב – הטיירוי

מערך טריז של ההטיירוי - החיל בראש הכוח הוא מפקדו והחיילים בקצוות השורה האחרונה הם מש"קים

בגלל סיבות פוליטיות היו ההייטירוי סוג הפרשים החשוב ביותר בצבאו של אלכסנדר הגדול. הם גויסו לרוב מקרב האצולה המוקדונית והיו לפיכך החלק המיוחס בצבאו. סך הכול היו לאלכסנדר כ-1,800 הטיירוי. כמו כן, נותרו כמה מאות הטיירוי במוקדון עצמה. בקרבות נועדו בדרך כלל להשיג הכרעה על ידי פריצה בין שורות האויב ותקיפת אגפו. היו מקרים שבהם אלכסנדר השתמש בהם במסעות עומק שנועדו להשיג הפתעה.

הטיירוי היו חמושים ברומח בשם "קסיסטון" באורך של כ-3 או 4 מטרים ובחרב כנשק משני. כהגנה היה להם שריון שכיסה את כל גופו של הפרש וקסדה מדגם בויוטי.

הפרשים התסלים

פרש תסלי בצבאו של אלכסנדר הגדול. צילום מסרקופג של אלכסנדר

הפרשים התסלים גויסו מקרב האצולה התסלית והם נודעו בתור הפרשים הטובים ביותר ביוון הקלאסית. הם לא נפלו אפילו מההטיירוי ובמלחמה שפרצה עם מותו של אלכסנדר הגדול הידוע בשם מלחמת לאמיה הם הביסו מספר פעמים את ההטיירוי בקרב. סביר להניח שגם התסלים חולקו ל-8 פלוגות וסביר להניח שגם אצל התסלים אחת הפלוגות הייתה גדולה יותר מהיתר. סך הכול היו קצת פחות מ-2,000 פרשים תסלים בצבאו של אלכסנדר. החטיבה התסלית פורקה באקבטנה, אך 130 התנדבו להישאר עם הצבא.

המידע על כלי נשקם איננו ודאי, אך סביר להניח שהם היו חמושים בדומה להטיירוי, להוציא השימוש ברומח הארוך. סביר יותר להניח שהם השתמשו בחנית היוונית הקצרה יותר. חוץ מזה, אין הבדלים ניכרים בין שתי החטיבות. בניגוד להטיירוי שנלחמו במערך הטריז, התסלים נלחמו במערך דמוי מעוין עם מפקד בקודקוד המעוין.

פרודומוי

פרודומוי או "רצים" היו הפרשים הקלים של ממלכת מוקדון. הם גויסו מנתינים בעלי המוצא התראקי של הממלכה. הפיקוד על היחידות האלה נמסר לידיהם של קצינים ממוצא מוקדוני. השם "פרודמוי" מתאר לעיתים פרשים אחרים שגויסו מקרב בעלות הברית התראקיות, אבל בדרך כלל שמור לפרשים אלו. (ראו את הקושי במקורות עתיקים בפרק "מקורות"). סך הכול היו בצבאו של אלכסנדר 4 פלוגות של פרודומוי, סביר להניח גם כן בנות 200 פרשים כל אחת.

תפקידם כלל בראש ובראשונה סיור והשגת מודיעין על תנועות האויב. לצורך העניין חוזקו הפרודומוי לעיתים קרובות ביחידות של רגלים קלים או פרשים כבדים. בקרב אבטחו את אגפי הפרשים הכבדים ולעיתים הצטרפו אליהם להסתערות.

בתחילת שלטונו של אלכסנדר בעת מסעות המלחמה שלו באירופה חימושם הורכב ככל הנראה מכידוני הטלה וקסיסטון שהיה בשימוש ההטיירוי. לאחר מכן, עם התחלת המסע הפרסי, נזנח הכידון ונותר רק הקסיסטון. לעיתים, נקרא הרומח של הפרודומוי "סריסה" והפרשים "סריסופורים", אך לא סביר להניח שהם היו חמושים ברומח באורך של 6 מטרים וככל הנראה מדובר בטעות שמקורה בחוסר תשומת לב של ההיסטוריונים העתיקים. שריונם היה דל וכלל לרוב קסדה בלבד.

פרשים תראקים

לצד הפרודומוי שהיו ממוצא תראקי, היו פרשים תראקים קלים נוספים בצבא. סביר להניח שחימושם היה דומה לזה של הפרודומוי, אך פחות מאורגן כי הם לא היו חלק אינטגראלי מהצבא המלכותי. תפקידם היה דומה לזה של הפרודומוי.

התראקים היו היסודות הפרועים בצבאו של אלכסנדר. אם היחידות של הפרודומוי היו תחת שליטה נומינלית, גם אם לא אדוקה, של קצינים מוקדונים, הרי שפרשים תראקים שלא באו משטחי הממלכה היו פרועים ביותר. הם נודעו בשתייה מופרזת, הוללות ואהבת הביזה. עם זאת, היו אלו חיילים אמיצים שתפקדו היטב בקרבות.

פרשים שכירים

בתחילת מסעו הפרסי של אלכסנדר, צבאו סבל מנחיתות מספרית משמעותית בפרשים קלים שהיו נחוצים לו לסיורים. בנוסף לכך, הוא נאלץ להשאיר פלוגה אחת של פרשים קלים באסיה הקטנה על מנת לאבטח את עורפו. הפרשים השכירים השלימו את החסר בתחום זה. בקרב גאוגמלה השתתפו ככל הנראה כ-800 פרשים קלים שכירים. הם היו ממושמעים יותר מהפרשים התראקים, אך היו יעילים פחות מהתראקים בקרב.

פרשים של בעלות הברית היווניות

אלכסנדר רצה לתת רושם של "מסע כלל-הלני" נגד הפרסים. כתוצאה מכך היו בצבאו יחידות של בעלות בריתו היווניות. ידוע על 3 פלוגות (ככל הנראה גם כן בנות 200 לוחמים) בתחילת המסע ויש עדויות נוספות לגבי 3 פלוגות נוספות שהשתתפו בקרב גאוגמלה. לכן, סביר להניח שהיו סך הכול כ-1,200 פרשים של בעלות הברית היווניות בצבא.

רוב בעלי הברית השתתפו במסעו של אלכסנדר שלא מרצונם החופשי וכתוצאה מכך היחידות שנשלחו היו קטנות. מהמקורות עולה שאף עיר לא שלחה יחידה מספיק גדולה על מנת להרכיב פלוגה מבני אותה עיר. יחד עם זאת, אלכסנדר הסכים לסידור זה כי הסיבה העיקרית לשיתוף היוונים הייתה פוליטית ולא צבאית.

לא ברור באופן חד משמעי מהמקורות מה היה החימוש של פרשים אלו, אך סביר להניח שהוא היה דומה פחות או יותר לחימוש התסלים.

חיל רגלים

פלנקס מוקדוני על פי פוליביוס

חיל רגלים היה החיל העיקרי בצבאו של אלכסנדר מוקדון. חיל הרגלים הורכב משני סוגים עיקריים: קל וכבד. חיל הרגלים הקל שימש בעיקר לאבטחה, סיור ותמיכה בפרשים קלים. חיל הרגלים הכבד הרכיב את המסה העיקרית של הצבא בקרב. בנוסף אליהם היו כמה אלפי פלטסטים שמסווגים אותם לפעמים כ"חיל רגלים בינוני" ולפעמים כ"חיל רגלים קל", תלוי בספר.

גם חיל הרגלים גויס מכמה מקורות: בני מוקדון המקוריים, בעלי הברית היווניים, שכירי חרב ותראקים. רוב החי"ר הכבד הגיע ממוקדון ויוון, חלק משכירי החרב גם כן היו רגלים כבדים, ואילו היתר סיפקו את הרגלים הקלים.

המערך האופייני לחיל רגלים כבד היה הפלנקס ואילו הרגלים הקלים יותר נלחמו במערך מפוזר יותר. על אף החשיבות שהייתה לחיל זה, השירות בו נחשב, בדרך כלל, לנחות יחסית לשירות בחיל הפרשים.

אימון

המקורות מוסרים מידע מצומצם בלבד אודות שגרת האימונים בצבאו של פיליפוס, שאותו ירש אלכסנדר הגדול. יחד עם זאת, דיודורוס סיקולוס מזכיר שפיליפוס טרח לאמן את אנשיו והעלה את רמת המשמעת שלהם. פּוֹלִיאַינוֹס מזכיר גם כן אימונים שעבר צבאו של פיליפוס אחרי הרפורמות שלו. האימונים כללו בעיקר מסעות מפרכים באורך של כ-45 ק"מ בציוד מלא.

כמו כן, מניתוח הקרבות של אלכסנדר ופיליפוס אפשר להסיק, כי צבאם היה בעל מיומנות טקטית ממדרגה ראשונה, הניתנת להשגה באימון בלבד. התמרונים המורכבים בקרב כיירונאה, מערכותיו של אלכסנדר באיליריה וקרבות אחרים מדגימים זאת היטב.

פזטיירוי

פזיטיירוי מוקדוני (תבליט על סרקופג של אלכסנדר)

ערך מורחב – פזטיירוי

פזטיירוי היו החיילים שהרכיבו את הפלנקס בצבאו של אלכסנדר הגדול. הם גויסו מקרב בני מוקדון מקוריים. לצד ההטיירוי וההיפספיסטים הם היו החלקים המלכותיים בצבאו של אלכסנדר הגדול ובין הנאמנים ביותר.

מספרם נע סביב ה-9,000 בתחילת המסע כשהם מאורגנים בשש חטיבות שונות. בדרך כלל, הפזטיירוי נלחמו יחד, אם כי ידועים מקרים שבהם חטיבה מסוימת נשלחה למשימתה ללא שאר החטיבות. בדומה להטיירוי, גם הפזטיירוי גויסו על פי בסיס טריטוריאלי.

היפספיסטים

ערך מורחב – היפספיסט

ההיפספיסטים (מיוונית: נושאי המגן), ידועים גם בשם "ארגירספידים" (נושאי המגן הכסוף) היו חיל רגלים נבחר. עד היום לא ברור לגמרי מה היה חימושם. כנראה הם היו מעין כלאים של פלנקס עם פלטאסטים (חי"ר בינוני). מהמקורות נובע שהם נלחמו גם במערך הפלנקס (אם כי עם חניתות ולא עם הסריסה) וגם בשורות מפוזרות בנוסח של החי"ר הקל. הם נלקחו לעיתים קרובות למסעי איגוף בעורף האויב, כמו כן היו בין הראשונים בהסתערות על החומות, דבר שמרמז שהם גם אומנו בחרב לא פחות מאשר בחנית. ההיפספיטים היו חשובים מאד לצבא המוקדוני והיוו את הגורם המגשר בין הפלנקס המוקדוני הכבד לחי"ר קל.

תפקיד חשוב נוסף נשמר להם בקרבות גדולים: הם היו החוליה המקשרת בין הפרשים הכבדים לפלנקס. ההיפספיסטים היו מאורגנים בשישה גדודים בני 500 לוחמים כל אחד. בדומה להטיירוי אחד הגדודים שלהם גם כן אגמה ובדומה לאגמה הרכובה גם הם היו שומרי ראשו של המלך.

לאחר מותו של אלכסנדר הגדול שינו היפספיסטים את שמם לארגרספידים והשכירו את שירותיהם לכל דורש והיו אחת היחידות המובחרות בעת מלחמות הדיאדוכים. לאחר השתלטותו של אנטיגונס השני גונטס על מוקדון לא שומעים יותר על היספספיסטים, אך ייתכן שפלטסטים שמוזכרים במקורות כמשתתפי קרב קינוסקפלאי הם למעשה הפיספיסטים ולא פלטסים.

חיל רגלים של בעלות הברית היווניים

היוונים סיפקו לאלכסנדר כ-7,000 חי"ר, רובו ככולו חי"ר כבד. היוונים שירתו בפלוגות שהורכבו מבני אותה עיר והיו תחת פיקודו של קצין יווני. הפיקוד העליון על חיל הרגלים היווני נמסר לקצין מוקדוני. חיילים אלו היו הופליטים וחימושם כלל חנית באורך של בערך שני מטר, מגן, קסדה וככל הנראה גם שריון גוף.

חלקים אלו לא היו נאמנים במיוחד לאלכסנדר והם גויסו בעיקר מסיבות פוליטיות. היוונים שוחררו לביתם באקבטנה, זמן קצר לאחר הניצחון בקרב גאוגמלה.

חיל רגלים קל ובינוני

חיל הרגלים הקל הורכב מפסילוי וקשתים מכרתים. המקורות העתיקים מוסרים מידע זעום על הפסילוי, בעיקר כי היה זה חיל נחות שרק העניים שבחיילים שירתו בו. תפקידם היה סיור, אבטחה, הטלת כידונים וכיוצא באלה. מספרם איננו ודאי. הקשתים מכרתים היו בין האיכותיים ביותר ביוון העתיקה ואף נשאו מגן קטן להגנתם. המקורות לא מזכירים את הקשתים האלה אחרי אקבטנה, וייתכן שהם שוחררו לביתם. לא ברור לגמרי גם מה מקורם של הקשתים האלה. ייתכן שהיו אלה שכירי חרב, אך ייתכן גם שהם היו חלק מבעלות הברית שסיפקו לאלכסנדר חיילים מתוקף היותו הגמון הליגה הקורינתית.

חיל הרגלים הבינוני כלל פלטסטים מובחרים. הטובים ביותר היו מקרב האגריאנים. האגריאנים קיבלו בדרך כלל תפקידי מפתח במסעות איגוף ובקרבות. מספרם ההתחלתי היה ככל הנראה 500, אך עם הזמן גדל ל-1,000.

לצד החיילים האלה היו עוד כ-7,000 חי"ר קל ובינוני שמקורו בתראקיה. חימושם איננו ודאי, אך ככל הנראה הם היו חמושים בעיקר בכידוני הטלה.

כוחו של הצבא המוקדוני

אלכסנדר יצא למלחמה נגד פרס ולקח איתו למערכה כ-30,000 עד 43,000 רגלים ו-4,000 עד 5,500 פרשים. שליש מהם בני מוקדון והיתר בעלות ברית ושכירים. בנוסף לכך, במהלך המלחמה ערך אלכסנדר הגדול גיוסים נוספים מקרב תושבי מוקדון.

ראו גם

• הטקטיקה והאסטרטגיה ההלניסטית

לקריאה נוספת

• כתריאל בן אריה, קרבות מופת.

• Ruth Sheppard (ed.), Alexander the Great at War, Osprey, 2008
• Donald W. Engels, Alexander the Great and the Logistics of the Macedonian Army, University of California Press, 1978
• Waldemer Heckel, Macedonian Warrior Alexander's Elite Infantryman, Osprey
• Waldemar Heckel, The marshals of Alexander's Empire, Routledge, 1992
• Josef Roisman and Ian Worhington (eds.), A Companion to Ancient Macedonia, Blackwell, 2010

קישורים חיצוניים

• מידע רב על חיל הרגלים של אלכסנדר הגדול (באנגלית)
• מידע רב על חיל הפרשים של אלכסנדר הגדול (באנגלית)
• מאמר המוקדש לצבא המוקדוני בתקופתם של פיליפוס השני ולאכסנדר הגדול (באנגלית)

• Jacek Rzepka, ‏The Units of Alexander’s Army and the District Divisions of Late Argead Macedonia, GRBS 48 (2008) 39-56, Institute of History, Warsaw University Pretoria, September, 2007, באתר Academia.edu

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22187624הצבא המוקדוני