קרב ארגינוסאי
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפלופונסית | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 406 לפנה"ס – הווה (כ־2,430 שנה) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב נוטיון | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב אייגוספוטמוי | |||||||||||||||||
| מקום | איי ארגינוסאי ליד האי לסבוס בים האגאי | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אתונאי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב ארגינוסאי (ביוונית: Ἀργινούσαι, בלטינית: Arginusae) הוא קרב ימי שהתחולל ב-406 לפנה"ס, בשלהי המלחמה הפלופונסית, בין ציי אתונה וספרטה. ההתנגשות ארעה ליד איי ארגינוסאי, מזרחית לאי לסבוס שבים האגאי, בין צי ספרטני בפיקוד קליקרטידס לבין צי אתונאי בפיקוד משותף של שמונה סטרטגים. ייחודו של הקרב אינו בלחימה עצמה, אלא בהשפעתו הישירה על המאבק הפוליטי עקוב הדם שהתנהל באתונה בין סיעת העם התומכת בדמוקרטיה לבין האוליגרכים מתנגדיה.
מאז כישלון מסע המלחמה האתונאי לסיציליה ב-413 לפנה"ס, בעקבותיו התערער מעמדה של אתונה כמנהיגת הברית האטית-דלית, עברה זירת הלחימה העיקרית אל מזרח הים האגאי וההלספונטוס. זמן מה קודם לקרב ארגינוסאי הצליח צי ספרטני (140 אוניות) להטיל הסגר מן היבשה והים על נמל מיטילנה שבלסבוס, שם עגן צי אתונאי בפיקודו של קונון לאחר שהוכה בקרב ים סמוך לפתח הנמל. כשהגיעו לאתונה הידיעות על הצי הנצור, כונס ונשלח במהירות כוח חילוץ, אשר בגלל מצוקת הזמן ודחיפות הפעולה היה מורכב בחלקו הגדול מאוניות חדשות שזה עתה הושקו ואויש בחותרים ובמלחים בלתי מנוסים ובהם עבדים ומטויקים (גרי תושב). בקרב שנתלקח בין הצדדים ליד איי ארגינוסאי נקט צי החילוץ האתונאי (150 אוניות) בתחבולות טקטיות, ולמרות נחיתותו הצליח לנחול ניצחון על אוניות הספרטנים.
אלא ששמחת הניצחון הייתה קצרה. סערה שפרצה לאחר הקרב מנעה מאוניות האתונאים לחלץ מן הים את צוותי 25 מן הספינות שניזוקו בקרב והתמלאו מים, ואלפי חותרים ומלחים טבעו.[1] הצי הספרטני, לעומת זאת, הצליח למצוא מקלט בנמל מיטילנה. כשהגיעה בשורת האסון אל אתונה, לחץ האספסוף האתונאי להעניש ומיד את הסטרטגים שפיקדו על הצי. אספת העם נכנעה לזעם ההמון, ובהליך חפוז ובניגוד לנהלים גזרה את דין שישה מהם למוות והם הוצאו להורג. השניים הנותרים לא שבו לאתונה מחשש לגורלם.
המפלה בקרב הימי הניעה את הספרטנים לפנות שוב אל האתונאים כדי לשאת ולתת על שלום ולהביא לסיומה של המלחמה. למרות שהתנאים שהציעו היו נוחים לאתונה בהתחשב במצבה באותו זמן, גברה ידה של סיעת העם המצדדת בהמשך המלחמה והאתונאים דחו את ההצעה. הפיקוד על הצי הספרטני בים האגאי עבר לידיו של ליסנדרוס, יריבו הפוליטי של קליקרטידס, ובתוך פחות משנה ניצח את הצי האתונאי באייגוספוטמוי והכריע את המלחמה כולה לטובתה של ספרטה.
מקורות
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, תשס"ב.
- אפרים דוד. הדמוקרטיה הקלאסית - התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג.
- אריסטו. מדינת האתונאים. תרגם מיוונית, הקדים מבוא והוסיף הערות דוד אשרי. תרגם את קטעי הפיוט אביב מלצר. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשכ"ז.
- פלוטארכוס. חיי אישים - אנשי יוון. תרגם מיוונית והוסיף הערות א"א הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"א. (הביוגרפיות של סולון, תמיסטוקלס ואלקיביאדס תורגמו על ידי מ"ה בן שמאי.)
- פלוטרכוס. ספרטה - אמרות ומנהגים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשע"א.
- Morrison, J.S., J.F. Coates and N.B. Rankov. The Athenian Trireme. Cambridge, Cambridge University Press, 2000 (2nd edition).
- Hale. John R. Lords of the Sea: The epic story of the Athenian navy and the birth of democracy. London, Penguin Books, 2009.
- Xenophon, Hellenica. Translated by C.L. Brownson. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918 (reprinted 1968).
- Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather and others. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1933-1967.
לקריאה נוספת
- Debra Hamel, The Battle of Arginusae: Victory at sea and its tragic aftermath in the final years of the Peloponnesian War. Baltimore ( Maryland), Johns Hopkins University Press, 2015.
הערות שוליים
- ^ צוותה של טריארה אתונאית מנה 200 איש.
