ריבוד חברתי

ריבּוד חברתי היא תופעה שבה אנשים, קבוצות וקטגוריות חברתיות מאורגנים במערכת מדרגית (היררכית) יציבה. הריבּוד הוא מאפיין מרכזי של המבנה החברתי ומתקיים כמעט בכל חברה אנושית.

ריבוד חברתי הוא חלוקת החברה לשכבות נפרדות בעזרת כלים חברתיים שונים. לרוב זה מעמד חברתי שנותן מושג על ההישגים והמשמעות של אדם במערכת. ישנן חלוקות ריבודיות שונות.

השכבות השונות במערכת חברתית מרובּדת נבדלות בנגישותן למשאבּים חברתיים. הסוציולוג מקס ובר מנה שלושה סוגים מרכזיים של משאבים: עושר (מעמד חברתי), יוקרה חברתית (סטטוס חברתי) ועוצמה פוליטית (כוח). לפיכך קיימות שלוש מערכות ריבּודיות, וביניהן תיתכן חפיפה, אם כי היא איננה מחויבת המציאות. מכאן שגם בחֲבָרות שוויוניות מבחינת חלוקת העושר וההכנסות עדיין תיתכן היררכיה על בסיס יוּקרה וכוח.

הריבּוד החברתי חופף במקרים רבים לקטגוריות סוציולוגיות כגון: מקצוע, השכלה, דת, מוצא, מפלגה.

בסוציולוגיה המודרנית משמש המושג בדרך כלל לציון ריבוד מעמדי, כלומר ההתפלגות של החברה לפי היכולות והאמצעים הכלכליים של הפרטים. המבנה הריבּודי בחברה עשוי להשתנות, אם במתכוון – במדיניות ישירה (למשל, על ידי הענקת זכות הצבעה שוויונית לכלל האזרחים), ואם שלא במתכוון – בשינויים תרבותיים וחברתיים אחרים.

שני תנאים מקדימים לריבּוד:

בידול (דיפרנציאציה): על המערכת החברתית להכיל בתוכהּ כמה תפקידים, שכן הבדלים ריבודיים מבוססים על הבדלים בתפקיד החברתי של האקטור.
היררכיה: על ההבדלים בין התפקידים להתבטא לא רק בהבדלים טכניים – נושאי אחריות שונים – אלא גם בהבחנה מדרגית; תפקיד אחד גבוה יותר במדרג החברתי מאחר. הבדלים אלה עשויים להתבטא במגוון דרכים – הבדלים ביוקרה, בתגמולים כלכליים או אחרים, ועוד.

התופעה שבה נותר ריבוד בעינו לתקופה של יותר מדור – כאשר ילדים נשארים באותו מקום במדרג הריבודי בו היו הוריהם – מכונה שִעתוק של המבנה הריבודי. כאשר מתקיים שעתוק שכזה, אפשר לדבר על מעמד חברתי. הניתוח הסוציולוגי הביקורתי מצביע על מנגנונים חברתיים שונים אשר פועלים לשעתוק המבנה הריבודי.

גישות שונות בסוציולוגיה מסבירות באופנים שונים את היווצרות הריבוד. לפי ההסבר הפונקציונליסטי, הריבּוד ממלא תפקיד חשוב במערכת הכלכלית. העובדה כי מקצועות שונים מקבלים תגמול שונה על עבודתם מבטיחה, לפי ההסבר הזה, הן את מילוי כלל התפקידים הדרושים בחברה והן את היוקרה הנדרשת למקצועות מסוימים. לטענת המצדדים בהסבר, מסיבה זו יש שאדם מוצא את מקומו בסולם הריבודי על סמך כישוריו המולדים ועל סמך הכשרתו המקצועית.

גישות קונפליקט, ובמיוחד הגישה המרקסיסטית, מצביעות על כמה בעיות בהסבר זה, והמרכזית שבהן היא כי השעתוק של הריבּוד לאורך הדורות מראה כי מיקומו של אדם בסולם הריבודי אינו תלוי רק בכישוריו. גישות אלו מציעות כהסבר לריבוד את המאבקים החברתיים, בהם קבוצות מסוימות מנצלות את כוחן החברתי על מנת להבטיח לעצמן משאבים. החזון המרקסיסטי, קרי ביטול הקניין הפרטי, מטרתו לחסל את הריבוד המעמדי בחברה.

ראו גם

לקריאה נוספת

דייוויס, ק., ווילברט, א. מור (1992). כמה עקרונות של הריבוד החברתי. בתוך: ד' רוט הלר ונ' נוה (עורכים) היחיד והסדר החברתי, הוצאת עם עובד עמ' 308–320
איריס ג'רבי, גל לוי ורות גביזון, השסע החברתי-כלכלי בישראל, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2000