קרב מרתון
 | ||||||||||||||||||||||
| מרתון כיום | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יוון-פרס | ||||||||||||||||||||||
| קרב לפני | המרד האיוני | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב תרמופילאי וקרב ארטמיסיון (כעבור 10 שנים) | |||||||||||||||||||||
| מקום | מישור מרתון, אטיקה, יוון | |||||||||||||||||||||
| עילה | סיועה של אתונה למרד האיוני. | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אתונאי | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
קרב מרתון (ביוונית: Μάχη τοῦ Μαραθῶνος; 490 לפנה"ס) היה הניסיון המשמעותי ביותר של דריווש, מלכה של האימפריה האחמנית הפרסית לכבוש ערים יווניות ביוון היבשתית. הקרב שהתרחש בין צבא אתונה לצבא הפרסי, התפרסם בעיקר בשל הניצחון האתונאי על אף נחיתותו המספרית של צבאם.
הרקע המדיני לקרב
בשנת 500 לפנה"ס פרץ מרד של הערים היווניות באיוניה, חבל ארץ בחוף המערבי של אסיה הקטנה, כנגד השלטון הפרסי. לבקשת העזרה שנשלחה על ידי המורדים לערים העיקריות ביוון באותה עת נענו רק אתונה וארטריה, בשלחן אוניות סיוע למורדים.
המרד נכשל והסתיים בשנת 494 לפנה"ס עם כיבוש העיר האיונית המובילה, מילטוס ושריפתה.
לאחר סיום המרד והשלטת הסדר באיוניה, ניסו הפרסים (492) לבצע מסע צבאי כנגד הערים ביוון, אולם זה נכשל בשל פגיעת סערה בצי הפרסי. אחרי כישלון זה החליט דריווש לתקוף את ארטריה ואתונה. באופן יוצא דופן הצי הפרסי הפליג בין האיים ולא בסמוך לחוף, והגיע מוקדם משהיוונים ציפו. בשנת 490 לפנה"ס הוחרבה ארטריה על ידי הצבא הפרסי ותושביה נהרגו או נמכרו לעבדות. מארטריה יצא הצי הפרסי לכיוון אטיקה, שם נחת במפרץ מרתון.
מהלך הקרב
המקור העיקרי לידיעותינו על הקרב הם כתביו של הרודוטוס היווני, שטרם נולד כשהאירועים אותם הוא מתאר התרחשו. מכאן נובעים ספקות בנכונות הפרטים.
יחסי הכוחות
לפי הרודוטוס, מנה הצבא הפרסי כמאה אלף איש, אולם ההערכות המקובלות על ידי חוקרים בני ימינו נעות בין 15,000 ל-30,000. הצבא הפרסי הורכב מגרעין של יחידות פרסיות ומדיות הנחשבות לאיכותיות, וממגויסים מקרב העמים השונים שהיו תחת שלטון האימפריה הפרסית. ציודו של הצבא הפרסי לא היה אחיד, ולרוב לא כלל שריון גוף.
הצבא האתונאי כלל 10,000 אתונאים אליהם נוספו 1,000 לוחמים מפלטאיה שבביאוטיה. חיילים אלו היו הופליטים המאומנים להילחם בטקטיקת הפלנקס. על הכוח היווני פיקדו עשרה מפקדי גדודים ("סטראטגים") שהתחלפו בפיקוד מדי יום, ובראשם קאלימאכוס - המפקד העליון ("פולימארכוס").
ההתנגשות
במשך מספר ימים ניצבו הצבאות זה מול זה על החוף מבלי לבצע פעולות התקפיות. לא ידוע מדוע נמנע הצבא הפרסי מלתקוף, אולם הרודוטוס מוסר כי בפיקוד היווני היו חילוקי דעות באשר לצעד שעליהם לנקוט.
לבסוף, הפרסים החליטו לפלוש לאתונה דרך הים ולא דרך היבשה והחלו לשלוח סירות להקיף את האי איתקה כדי להגיע לאתונה, היוונים שהבינו את כוונת הפרסים נערכו לתקיפה טרם הפרסים יעלו על ספינותיהם ויפליגו לאתונה, בפיקודו של מילטיאדס באותו היום, במערך הפלנקס הסטנדרטי כאשר עומק השורות הסטנדרטי צומצם כדי להאריך את חזית צבאם, אך האגפים עובו. במצב זה הסתערו היוונים לעבר הצבא הפרסי.
במרכז המערך הפרסי ניצבו חיילים פרסים וסאקים (עם נוודים ממרכז אסיה). ההסתערות היוונית על חיילים אלו נהדפה והם אף הבקיעו את המערך היווני, אך האגפים היווניים הביסו את אלה של הצבא הפרסי, השלימו תנועת מלקחיים ושבו על עקבותיהם כדי לסגור מאחור על הלוחמים הפרסים שנותרו ולהביסם.
על פי הרודוטוס, נהרגו בקרב זה 192 לוחמים יוונים וכ-6,400 פרסים. בין ההרוגים היוונים היה גם מפקד הצבא, קאלימאכוס.
תוצאות הקרב
לניצחון היווני בשדה הקרב וכישלונו של שארית הצי הפרסי לעלות על אתונה בטרם יספיק הצבא לשוב היו מספר תוצאות:
- באופן מיידי, נמנע כיבוש אתונה בידי פרס.
- הקרב העלה מאד את מעמדה של אתונה בקרב הערים היווניות.
- הניצחון "קיבע" לזמן רב וחיזק את המשטר הדמוקרטי באתונה.
- ההצלחה האתונאית במרתון היוותה השראה בשלב מאוחר יותר של מלחמת פרס-יוון, כאשר כוחות פרסיים גדולים בהרבה פלשו ליוון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שירות הידען, אסטרונומים: המרתון הראשון היה באוגוסט – והרץ כנראה מת מחום, באתר "הידען", 27 ביולי 2004
23241838קרב מרתון