קרב סלמיס
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמות פרס-יוון | ||||||||||||||||||
| תאריכים | ספטמבר 480 לפנה"ס – הווה (כ־2,504 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני |
קרב ארטמיסיון (קרב ימי) וקרב תרמופילאי (קרב יבשתי) | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב פלטאיה (קרב יבשתי) | |||||||||||||||||
| מקום | סמוך לאי סלמיס שביוון | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יווני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 תרשים קרב סלמיס | ||||||||||||||||||
קרב סלמיס היה קרב ימי שניטש בספטמבר 480 לפנה"ס, במהלך פלישת חשיארש הראשון (שנודע גם בשמו היווני קסרקסס) מלך פרס לארץ יוון, בין הצי הפרסי לצי הברית ההלנית. לאחר שנכשלו הניסיונות הראשונים להדוף את הפולש בקרב תרמופילאי ובקרב ארטמיסיון, התייצבו היוונים לקרב הכרעה במימי המצר המפריד בין אטיקה לאי סלמיס, צפונית-מערבית לאתונה. ניצחון היוונים בקרב הימי הציל את ארץ יוון מכיבוש ומשעבוד בידי האימפריה הפרסית. בעקבות תבוסת הצי הפרסי, החיוני לתנועות צבא הנלחם מעבר לים הרחק ממולדתו, הפסיק חשיארש את מסע המלחמה ושב לפרס. צבאו, שנסוג צפונה ונערך לחידוש הלחימה ביבשה, הוכה גם הוא שנה לאחר מכן בקרב פלטאיה.
ייחודו של קרב סלמיס בהיותו אירוע היסטורי מכונן לא רק בתולדות היוונים, אלא גם בדברי ימי תרבות המערב בכלל. הניצחון היה שיאו של עימות, ובעקבותיו גיבשו היוונים זהות אתנית כלל-יוונית המבליטה את עליונותם התרבותית והפוליטית על "הבָּרְבָּרִים"; תוצאת הקרב במימי סלמיס היא שהולידה את המיתוס של אירופה ואת חלוקת העולם לשני גושים, "מערב" מול "מזרח", "אירופה" מול "אסיה".
רקע
הקרב הימי בסלמיס הוא נקודת השיא של מערכה גדולה שניטשה במשך עשרות שנים בין ממלכת פרס לבין הפוליס של יוון העתיקה, ונקראת בשם מלחמת יוון-פרס. כישלון המתקפות הפרסיות הקודמות בשנים 492 לפנה"ס בעקבות טביעתו של הצי הפרסי, וב490 לפנה"ס בתבוסה בקרב מרתון, הניעו את חשיארש מלך פרס לשלוח צבא גדול ליוון בניסיון להכניעה. צבא פרס נחל ניצחון פירוס בקרב תרמופילאי, ותיקו (עם אבדות קשות לפרסים) בקרב הימי ארטמיסיון. לאחר קרבות אלה נסוג הצי היווני אל מצר סלמיס הסמוך לאתונה, החזקה מבין הפוליס היווניות.
האורקל מדלפי ניבאה כי "רק חומות עץ יגנו על אתונה". מנהיג אתונה, תמיסטוקלס, השתמש בנבואת האורקל על מנת לשכנע את תושבי אתונה לנטוש את העיר ולמקד את כוחם של הפוליס היווניות בצי, שם היה להם יתרון ניכר על פני הפרסים, בעוד שבצבא היבשה היה לפרסים יתרון מוחץ שיוכל להכריע את אתונה ובנות בריתה. ספינות יוון היו, לפי תמיסטוקלס, חומת העץ שתגן על אתונה. בני אתונה התפנו מעירם בעזרת הצי, מלבד מיעוט שהתעקש לפרש את נבואת האורקל כלשונה והתבצר באקרופוליס שבאתונה, מעבר לחומות העץ של העיר, אך נטבח לבסוף על ידי הפרסים שהעלו באש את העיר. בעניין הצורך שבתגבור הצי הימי, התקשה תמיסטוקלס בשכנוע העם היווני בגודל האיום הפרסי ובצורך הממשי שבהקצאת משאבי המדינה לצורך תגבור הצי הימי, ולכן שיקר לעם היווני על קיומו של איום אחר קרוב יותר לבית; שאנשי אייגינה מהווים איום לספינות המסחר של אתונה, ולכן יש צורך בהצטיידות הצי לקראת מלחמה מולם.
מהלך הקרב
בשלב הזה עמד הצי היווני ללא תנועה בתוך מצר סלמיס, ואילו הצי הפרסי עגן במפרץ הסרוני מחוץ למצר. תמיסטוקלס שלח שליח פרסי אל חשיארש, אשר סיפר לו כי היוונים מתכוונים לחמוק בלילה מצדו השני של המצר. חשיארש התפתה להאמין ושלח את השייטת המצרית שלו לחסום את פתחו השני של המעבר. באותו הזמן נע צפונה עם מהלך המצר חלק מהצי היווני, דבר שרק אימת את חשדותיהם של הפרסים בדבר הבריחה.
בבוקר למחרת נכנסו האוניות הפרסיות בטור לתוך מצר סלמיס. חשיארש עצמו ישב באותה עת על כיסא מוזהב על ראש אחת הגבעות הצופות על המצר מכיוון היבשת. בעת כניסתן של הספינות הפרסיות הגדולות והכבדות למצר תקפו את אגפן הדרומי התלת-חתריות היווניות הקלות, ובה בעת תקפו את אגפם הצפוני של הפרסים הספינות היווניות אשר התקדמו במצר והתחבאו בין פיתוליו. הספינות הפרסיות הגדולות התקשו לתמרן ולפנות במעבר הצר והתנגשו זו בזו מחמת כמותן וצפיפותן. הספינות היווניות הקלות הבקיעו בעזרת אילי הניגוח שלהן את בטן הספינות הפרסיות ושברו את משוטיהן.
200 ספינות פרסיות הוטבעו, מפקד הצי נהרג בקרב, ושאריות הצי ברחו לכיוון הים הפתוח. חשיארש עצמו חזר לארצו, אולם שאר הצבא נסוג להתארגנות מחודשת בבויאוטיה ובתסאליה. אבדותיהם של היוונים היו נמוכות בהרבה; כ-40 ספינות יווניות בלבד הוטבעו. לקרב היו משמעויות מרחיקות לכת: ההסתערות הפרסית הגדולה ביותר אל אירופה נכשלה באופן נחרץ, ומלבד קרב פלטאיה לא שבו עוד הפרסים לתקוף את יוון.
ראו גם
-
-
האי סלמיס,
תצלום לווין
קישורים חיצוניים
24952894קרב סלמיס