מורים
מוּרִים (בספרדית: Moro) היה כינוי נפוץ באירופה הנוצרית למוסלמים, ובפרט למוסלמים תושבי צפון אפריקה וספרד המוסלמית. המקור של הכינוי הוא בשם מאורים, עם נוודים מהעת העתיקה שמוצאו ממאוריטניה. במאה השמינית לספירה התאסלמו המאורים והפכו למוסלמים, ובשפות האירופאיות שמם הפך לכינוי לכלל המוסלמים תושבי האזור. הכינוי "מורים" גם לא הבדיל בין מוסלמים ממוצא ערבי או ברברי. בהרלדיקה, המורי מוצג בדרך כלל כאפריקאי מהאזור שמדרום לסהרה, גם בסרי לנקה יש קבוצת אוכלוסייה בשם זה.
היסטוריה
תחת הנהגתו של טארק בן זיאד חצו המוסלמים (או: "המורים" ) את מצר גיברלטר (הקרוי על שמו של איבן זיאד ג'בל–טאריק) בשנת 711 והשתלטו בקלות על ממלכת הויזיגותים המתפוררת של רודריק. בשנת 732 הם התפשטו מעבר להרי הפירנאים ופלשו אל תוך גאליה, שם הובסו בקרב טור על ידי קרל מרטל. בשנת 765 ייסד עבד אל רחמן הראשון את שושלת אומיה בקורדובה. נסיכות זו הפכה תחת הנהגתו של עבד אל רחמן השלישי לח'ליפות קורדובה, שהייתה עשירה והתנהלו בה חיי תרבות פעילים. בשלהי המאה העשירית הסתכסך המושל אל מאנסור בשורה של מאבקים מרים עם הממלכות הנוצריות בצפון ספרד, שבה הייתה מלכתחילה ההתנגדות הרבה ביותר לשלטון המורי.
ערי הדרום, קורדובה, סביליה, וטולדו, הפכו במהירות למרכזי התרבות העיקריים. אף על פי כן, להוציא תקופות קצרות, לא היה שלטון מרכזי אחד בספרד המוסלמית והכוח חולק בין מנהיגים מקומיים. ח'ליפות קורדובה נפלה ב-1031 והמורביטון השתלטו ב-1086 על ספרד המורית, שהייתה לאורך כל התקופה קשורה בשלטון עם מרוקו. שלטון המורביטון נחלש בהדרגה וב-1174 הוחלף על ידי האל-מווחידון.
גלים אלו של הגירה הביאו לספרד אומנים מוסלמים מיומנים, וחוואים שתרמו לשגשוג הארץ. רובם נרצחו או הוגלו עם הכיבוש מחדש של הממלכות הנוצריות הצפוניות, שהחל בסיפוח טולדו על ידי אלפונסו השישי, מלך ממלכת לאון וקסטיליה. הניצחון הנוצרי הגדול של נבאס דה טולוסה בשנת 1212 סלל את הדרך לנפילת המורים בספרד. קורדובה נפלה בידי פרננדו השלישי מקסטיליה בשנת 1236 ועם התקדמות המאבקים נפלו מאחזי המורים בזה אחר זה, עד שנותרה רק ממלכת גרנדה.
אך גם גרנדה נפלה בשנת 1492 בידי פרננדו השני מאראגון ואיזבלה מקסטיליה. מוסלמים רבים נשארו בספרד. אלו שנשארו נאמנים לאסלאם נקראו "מודחארים", ואלו שבחרו להתנצר נקראו "מוריסקוס". הם הורשו להישאר בספרד אך היו תחת השגחה מתמדת. הם נרדפו על ידי פיליפה השני, התמרדו בשנת 1568 ולבסוף הושמדו ברובם בידי האינקויזיציה. בשנת 1609 גורשו המוריסקוס הנותרים, ואגב כך חוסלה בהדרגה תרבות המורים בספרד, שתרומתה המשמעותית לתרבות המערב-אירופאית אינה ניתנת לשיעור.
ממחקר גנטי שהתפרסם ב-2008 עולה, כי ל-11% מתושבי חצי האי האיברי יש שורשים מוריים, ממוסלמים שהתנצרו או התערבבו עם האוכלוסייה המקומית.[1].
