עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.

עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי
עיתון צרפתי מכריז על כניעתו של המנהיג האלג'ירי עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי מול צבא צרפת.

עבד אל-קאדר אל-ג'זאיריערבית: عبد القادر الجزائري, 6 בספטמבר 1809- 26 במאי 1883), היה מנהיג סופי אלג'ירי שהנהיג את המרד נגד הכיבוש הצרפתי בין השנים 1832-1847. עבד אל-קאדר כונה לרוב בתואר "אמיר" או "שיח'". הכינוי "אל-ג'זאירי" נוסף לאחר יציאתו לגלות, ומשמעותו בערבית היא "האלג'יראי".

שנותיו הראשונות

עבד אל-קאדר נולד באלג'יריה בכפר אל-קיטנה שליד העיר מועסכר הרחוקה כ 95 קילומטר מעיר הנמל אוראן. אביו מוחיי א-דין אל-חוסייני, מצאצאי הנביא מוחמד, היה שיח' סופי מזרם הקאדריה. בילדותו קיבל עבד אל-קאדר חינוך אסלאמי, ומסופר עליו כי בילדותו כבר שינן את הקוראן בעל-פה. בשנת 1825 יצא לחג' במכה עם אביו, שם נפגש עם האימאם שאמיל. אחר כך המשיך לדמשק ולבגדד, שם ביקר בקברי מנהיגים מוסלמים ידועים. בדרכו חזרה מן החג' התרשם עבד אל-קאדר מן הרפורמות שהנהיג מוחמד עלי במצרים. חודשים ספורים לאחר חזרתו כבשו הצרפתים את אלג'יריה.

המרד נגד הכיבוש הצרפתי

בשנת 1830 נכבשה אלג'יריה על ידי צרפת ובכך תמה האוטונומיה האלג'יראית בחסות האימפריה העות'מאנית. בשנת 1832 בחרו זקני השבטים האלג'יראיים בעבד אל-קאדר להנהיג את המרד בצרפתים. המרד, שאופיין במלחמת גרילה, נמשך עד 1847 עם מספר הפסקות אש טקטיות. מסופר כי עבד אל-קאדר נהג בהגינות במלחמתו עם הצרפתים, ואף שחרר שבויים מאחר שלא היה ברשותו די אוכל על מנת להזינם.

שלבי המרד

בזכות תושייתו הדיפלומטית והצבאית הצליח בתוך זמן קצר מתחילת המרד להבטיח את תמיכתם של רוב שבטי אלג'יריה. מבירתו תלמסאן בנה עבד אל-קאדר מדינה אסלאמית המבוססת על הקהילות השבטיות, בתמיכת הארגונים האסלאמיים. עד שנת 1839 שלט ביותר משני שלישים משטח אלג'יריה, ממשלו קיים צבא סדיר ומאורגן, מערכת חינוך, ומערכת בירוקרטית לגביית מסים והשקעות בתשתיות ציבוריות. כל אותו הזמן ניהל עבד אל-קאדר מלחמת התשה נגד צבא צרפת.

בעקבות המרד תוגבר הצבא הצרפתי עד לכדי 108 אלף חיילים שהיוו כשליש מן הסד"כ הצרפתי בתקופה האמורה. הצבא הצרפתי כלל את כוחות לגיון הזרים הצרפתי שהוצבו באלג'יריה החל מ-1831. אף על פי שכוחותיו הובסו על ידי הצרפתים ב-1836, הצליח עבד אל-קאדר להשיג הסכם הפסקת אש לטובתו בשנת 1837. על פי ההסכם הכירו הצרפתים בריבונות המדינה האסלאמית. הצרפתים הפרו את ההסכם בשנת 1839 בכך שכבשו את העיר קונסטנטין, עבד אל-קאדר הגיב בחידוש הלחימה, השמיד מושבות צרפתיות והתקדם לעבר הבירה אלג'יר. על פי עקרונות הגרילה תקף עבד אל-קאדר נקודות מבודדות וחלשות ונמנע מתקיפת נקודות חזקות.

למרות הצלחתו הזמנית של המרד, במשך הזמן צבר הצבא הצרפתי הישגים צבאיים. הטקטיקה הצרפתית כללה אימוץ שיטות לחימה ברוטליות, בכללן מדיניות האדמה החרוכה - לאחר הריסת בסיסיו של צבא המרד השמידו הצרפתים את אמצעי המחיה של האוכלוסייה האזרחית, בכללם הרס יבולים ועדרים. במקרים רבים רצחו כוחות צרפתיים אזרחים אלג'ירים לא חמושים. גם שיטות הגרילה של אל-קאדר הפכו חסרות ערך משום שחיילי הלגיון שהיו כוח הלחימה של הצרפתים היו נעים ללא שירות אספקה ולכן היה קשה לתקוף אותם מן המארב. בזה אחר זה נפלו מעוזי המרד, ומנהיגיו נפלו או נשבו. רבים מן השבטים, בייחוד אלו השוכנים במזרח אלג'יריה, החליפו נאמנות, ובשנת 1843 התמוטטה המדינה המוסלמית, עבד אל קאדר ברח למרוקו, והמרד הוגבל למלחמת גבול. ב-21 בדצמבר 1847 נאלץ עבד אל-קאדר להיכנע לחיל המצב הצרפתי. בניגוד לסיכום מוקדם עם השלטונות הצרפתיים, לפיו יוגלה למצרים, הוגלה עבד אל-קאדר ונאסר בצרפת.

גלות

עבד אל קאדר ומשפחתו גורשו מאלג'יריה ונכלאו בעיר הנמל הצרפתית טולון ולאחר מכן הועברו לערים פו (Pau) ואמבואז (Amboise). לפני צאתו למלחמה, הפקיד אל קאדר את כל אוצרותיו ותכשיטיו בידי משפחה יהודית מכובדת באלג'יר (קרובתו של פייר בלוך) והיא החזירתם לו בשלמותם בתום המערכה[1]. בשנת 1852 שוחרר עבד אל-קאדר על ידי נפוליון השלישי לאחר שנשבע לעולם לא לקחת חלק בענייניה של אלג'יריה. בשנת 1855 היגר לדמשק, שם התיידד עם ליידי ג'יין דיגבי וריצ'רד פרנסיס ברטון. ב-1860, בעקבות סכסוך עקוב מדם בין הדרוזים לנוצרים המארונים בהר הלבנון, רצחו פורעים מוסלמים מעל 3,000 נוצרים בדמשק. עבד אל-קאדר ואנשיו הצילו כ-12 אלף מן הנוצרים שבעיר, ובכללם הקונסול הצרפתי ואנשיו, בכך שהבריחו אותם למצודת העיר, הרחק מן ההמון הפורע. בתמורה למעשה זה הוענק לעבד אל-קאדר מן הממשלה הצרפתית אות לגיון הכבוד וכן פנסיה בסך 4,000 לואי. ב-1864 הצטרף עבד אל-קאדר לבונים החופשיים. משנה זאת הקדיש את זמנו לכתיבה והגות. מעמדו הציבורי בדמשק גרם למנהיג המארוני הגולה ברומא, יוסוף כרם, לבקשו ב-1877 לעמוד בראש מדינה ערבית שתקום על חורבות האימפריה העות'מאנית המתמוטטת. ב-1878 חזרה ההצעה, הפעם מפי מנהיגים סורים ולבנונים מכל העדות: סונים, מארונים ודרוזים, באירוע שלימים נקרא "ועידת דמשק". למרות זאת לא השתתף עבד אל-קאדר בהתארגנויות הלאומיות הערביות עד מותו בשנת 1883.

עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי נקבר סמוך למאוזולאום של אבן ערבי בדמשק, אך עצמותיו הועברו לקבורה באלג'יריה ב-5 ביולי 1966, לאחר שאלג'יריה השיגה את עצמאותה ובדיוק במלאת 136 שנה לתחילת הכיבוש הצרפתי. שמו של עבד אל-קאדר מונצח במסגד שנקרא על שמו בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה.

לימים נחשב אל-ג'זאירי לגיבור עצמאות אלג'יריה. דגלו הלבן-ירוק אומץ על ידי תנועות השחרור של אלג'יריה והמדינה האלג'ירית העצמאית. על אף שלא ראה עצמו לאומן ערבי אלא לוחם ג'יהאד נגד הכיבוש האירופאי, נחשב עבד אל-קאדר לאחד ממבשרי התנועה הלאומית הערבית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מיכאל אנסקי, יהודי אלג׳יריה (עמ' 14), קריית ספר, ‏1963
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0