מוזיקה אנדלוסית קלאסית
מוזיקה אנדלוסית קלאסית (בערבית: طرب أندَلُسي; בספרדית: música andalusí) היא סגנון מוזיקלי שנפוץ בימינו בעיקר בארצות המגרב ובקרב יהודים ספרדים, ומקורו באל-אנדלוס שבספרד המוסלמית של ימי הביניים.
שורשים
המוזיקה האנדלוסית הקלאסית נולדה בימיה של אמירות קורדובה במאה ה-9. נהוג לייחס את ראשית המוזיקה האנדלוסית למוזיקאי הפרסי הידוע בשם זיריאב (789-857), אשר פעל בחצרו של הח'ליף הרון אל רשיד בבגדאד ועזב את חצרו לאחר סכסוך עם מורו אסחאק אל-מאווסילי. הוא היגר לאל אנדלוס (ספרד המוסלמית) וייסד אסכולה מוזיקלית חדשה בקורדובה, בחצר הח'ליף האומיי עבד א-רחמן השני. במאה ה-12, שילב המלומד החשוב אבן באג'ה מסרגוסה את המוזיקה שיצר זיריאב עם סגנונות מערביים יותר, וכך פיתח את המוזיקה האנדלוסית ועזר להפיץ אותה ברחבי חצי האי האיברי וצפון אפריקה של התקופה.
המוזיקה האנדלוסית הקלאסית היא תוצר של שילוב המסורת המוזיקלית הערבית הקלאסית של בגדאד עם מסורות מוזיקליות נוספות שהתקיימו בספרד, בעיקר המסורת הווזיגותית-נוצרית ומסורות ברבריות מצפון אפריקה. סינתזה רבת שנים בין מסורות אלו יצרה את הבסיס למוזיקה האנדלוסית.
במאה ה-11, הפכה ספרד המוסלמית למרכז לייצור כלי נגינה. בסביליה, טולדו, ולנסיה וגרנדה, הוקמו בתי ספר למוזיקה שבהם למדו וביצעו את המוזיקה האנדלוסית. השפעת המוזיקה האנדלוסית וכלי הנגינה שלה ניכרה בפרובאנס בצרפת ובהמשך בשאר אירופה, והשפיעה על ההתפתחות של כלי הנגינה והמוזיקה המערביים. בעקבות הקשרים הענפים בין ספרד המוסלמית לצפון אפריקה, במהירות רבה התפשטה המוזיקה האנדלוסית גם לשם, במיוחד בתקופת השושלות אל-מוראביטון ואל-מוואחידון שאיחדו את ספרד המוסלמית והמגרב תחת יחידה מדינית אחת.
המוזיקה האנדלוסית הקלאסית מראשיתה ועד היום הייתה גם מנת חלקה של יהדות ספרד בכלל ויהדות צפון אפריקה בפרט. החוקר חיים זעפרני ציין בספרו "יהדות אנדלוסיה והמגרב":”בספרד ומרוקו שִמרו יהודים באדיקות את המוזיקה האנדלוסית ומסורותיה העתיקות”. בקרב יהודי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה המוזיקה האנדלוסית שולבה עם הפיוטים כחלק משירת הבקשות בבתי הכנסת.
הנובה האנדלוסית
במוזיקה האנדלוסית הצפון אפריקנית, הנובה היא יצירה מורכבת הכוללת סולם מוזיקלי ומערכת חוקים שעל פיהם נבנית היצירה, בדומה למקאם המקובל במוזיקה הערבית-המזרחית (דומה לכך היא הסוויטה במוזיקה המערבית).
בקהילות יהודי צפון אפריקה נעשה שימוש במסורת המוזיקלית של הנובות, במסגרת הפיוטים בבית הכנסת ושירת הבקשות.
על פי חוקרי ההיסטוריה של המוזיקה, מסורת מוזיקלית זו נוצרה בספרד לפני כ-1150 שנה, בידיו של המוזיקאי הפרסי עלי אבן נאפיע שהיה מכונה "זיריאב". מקובל לחשוב שבאופן מסורתי היו 24 נובות שנוצרו על ידי זיריאב, ומבוססות על 24 מודוסים (סולמות מוזיקליים) הנקראים "טובוע" (ביחיד - "טבע"), כנגד 24 שעות היממה.
המוזיקה כיום
המוזיקה האנדלוסית הקלאסית מהווה הבסיס למוזיקה האנדלוסית בצפון אפריקה כיום, שלצד זאת מכילה גם מרכיבים צפון אפריקאים חדשים. ברבות מהערים הגדולות של צפון אפריקה המערבית (במרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב) קיימות תזמורות אנדלוסיות ענקיות בו המוזיקאים שרים ומנגנים בו זמנית.
בעיר אשדוד שבישראל פועלת התזמורת האנדלוסית הישראלית; התזמורת נוסדה בשנת 1994 ומשמרת את המוזיקה האנדלוסית עם גוון יהודי, כפי שהייתה נהוגה בקרב יהדות ספרד וצפון אפריקה.
כלי הנגינה העיקריים של המוזיקה האנדלוסית הם עוד, רבאב, דרבוקה, קאנון, קמנג'ה (כינור ברך), טאר (תוף מרים ערבי) ועוד. כיום נהוג לשלב במוזיקה האנדלוסית גם כלי נגינה מערביים כגון פסנתר, צ'לו, קונטרבס ואפילו גם בנג'ו, סקסופון וקלרינט.
התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון הייתה התזמורת הראשונה מזה שנים רבות שבה ביצעה לראשונה מוזיקה אנדלוסית בעיבודים תזמורתיים, ובעונת הקונצרטים 2016/2017 של התזמורת הכינו סדרה מיוחדת המוקדשת כולה לסגנון המוזיקלי הזה בשם: "מאנדלוסיה באהבה". שמואל אלבז הוא המנצח והמנהל המוזיקלי של הסדרה ויורם אזולאי הוא יועצה המוזיקלי של סדרה זאת. את תזמורת ראשון לציון ליוותה קבוצת מוזיקאים מלוד בשם "מטרוז" שניגנה על כלים מסורתיים אשר התאימו לסגנון מוזיקלי זה.
לקריאה נוספת
- אמנון שילוח, המוזיקה בעולם האסלאם : מבט חברתי תרבותי. ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ס 1999
- אברהם עילם אמזלג, משקל ומקצב מוזיקלי בפיוט של יהודי מרוקו, בתוך: "פאס וערים אחרות במרוקו: אלף שנות יצירה", הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2013, עמ' 155-178.
- אמנון שילוח ואברהם עילם אמזלג, המורשת המוזיקלית של קהילות ישראל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1985.
- Amnon Shiloah, The Theory of Music in Arabic Writings (ca 900 to 1900), 2 Vol., series Bx of the Répertoire international des sources musicales, Henle Verlag, Muenchen.
- Haïm Zafrani (2002). Juifs d'Andalousie et du Maghreb. Maisonneuve & Larose. p. 228.
- Dwight Fletcher Reynolds, Music in Medieval Iberia: Contact, Influence and Hybridization, E.J. Brill, 2009.
- Carl Davila, The Andalusian Music of Morocco: Al-Ala: History, Society and Text, Ludwig Reichert Dr., 2013.