רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית

מפת רשת הכבישים המתוכננת של הפרויקט

רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית היא פרויקט בינלאומי לסלילת כבישי אורך ורוחב ביבשת אפריקה, במטרה לעודד את המסחר בה. הגופים המבצעים של הפרויקט הם הנציבות הכלכלית של האו"ם לאפריקה (United Nations Economic Commission for Africa), הבנק האפריקאי לפיתוח (ADB) והאיחוד האפריקאי. תשעת הכבישים המתוכננים במסגרת הפרויקט יהיו בעלי אורך של 3,523 עד 10,808 קילומטרים, ואורכם הכולל מגיע ל-56,683 קילומטרים.

מצב הכבישים באפריקה

כיום מתאפשרת נסיעה נוחה בכל תנאי מזג האוויר רק בדרום ומזרח אפריקה. כבישים סלולים חסרים בעיקר במרכז היבשת בשל פני הקרקע, היערות ותנאי מזג האוויר, המקשים מאוד על סלילת כבישים ומצריכים תחזוקה גבוהה של כבישים קיימים. גם צפונה משם, בקמרון ובצ'אד, פני הקרקע וסכנת שיטפונות מקשים על סלילת כבישים ותחזוקתם. מציאות זו מגבילה את יכולת הסחר בין כל אזורי המשנה של יבשת אפריקה – צפון, מערב, מרכז, מזרח ודרום.

תחזוקת הכבישים שכבר נסללו מהווה בעיה של ממש ביבשת, כאשר גשם, סופות חול ומפולות סלעים מאיימים להפוך קטעים מן הכבישים לבלתי עבירים. בנוסף, מצבי מלחמה ועימות השוררים ברבות ממדינות היבשת מכבידים על סלילת כבישים וגם מביאים לפגיעה בתשתית הכבישים ומפריעים לתחזוקתה.

לאפריקה יש היסטוריה דלה בכל הנוגע לשיתוף פעולה בינלאומי בסלילת כבישים. מעצמות קולוניאליות ואחריהן מעצמות על ומעצמות אזוריות לא עודדו סלילת כבישים בין אזורי השליטה וההשפעה שלהן מעבר למידה ההכרחית. מדינות אפריקה שזכו לעצמאות הגבירו את המגבלות במעברי הגבול שלהן במקום להקל אותן, בין השאר בשל סכסוכי גבול ביניהן. גם העוני של מדינות היבשת הכביד ועדיין מכביד על גיוס השקעות לשם סלילת כבישים ביניהן.

הקמת הפרויקט

הארגונים השותפים לפרויקט רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית מבקשים לקדמו על מנת לעודד מסחר, אשר ישפר את המצב הכלכלי ביבשת ואת מצב שירותי החינוך והבריאות בה, בין השאר על ידי הרחבת האפשרות להביאם לאזורים מרוחקים. רשת הכבישים המתוכננת מגיעה אל כל מדינות אפריקה למעט תשע מהן: אריתראה, בורונדי, גינאה המשוונית, דרום סודאן, לסוטו, מלאווי, סווזילנד, סומליה ורואנדה. ללסוטו, מלאווי, סווזילנד ורואנדה יש כבישים סלולים המתחברים אל כבישי הרשת.

הפרויקט מבוסס על שימוש ככל האפשר בכבישים מקומיים הקיימים במדינות אפריקה כחלק מהכבישים המתוכננים, תוך שיפוץ כבישים אלו לפי הצורך. לארגונים המפתחים את הפרויקט ברור הקושי הנוסף בשימוש בכבישים ביבשת, הנובע ממגבלות המוטלות על התנועה בהם במחסומי כביש ובמעברי גבול, וידוע הצורך בפישוט הסדרי התנועה בהם. עם זאת טרם נמצאו לקשיים אלו פתרונות מניחים את הדעת.

המונח "רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית" איננו נמצא בשימוש נרחב מחוץ לחוגי הארגונים המתכננים והמוציאים לפועל של הפרויקט וכמעט שאינם מופיעים לעת עתה על גבי מפות של ארצות היבשת או בשלטי דרכים בה.

הכבישים המתוכננים

אלו הכבישים המתוכננים במסגרת הפרויקט ומצב הפיתוח שלהם נכון לשנת 2007:

כבישי אורך (בכיוון צפון-דרום)

• כביש 2: אלג'יר-לגוס, נקרא גם כביש הטרנס-סהרה:
  • אורך: 4,504 קילומטרים.
  • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של אלג'יריה, ניז'ר וניגריה. יתחבר לכבישי הרוחב 1, 5, 7 ו-8.
  • מצב: נסלל כולו למעט 200 קילומטרים, אך מחסומי גבול ואילוצי אבטחה מגבילים את השימוש בו.
• כביש 3: טריפולי-קייפטאון:
  • אורך: 10,808 קילומטרים.
  • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של לוב, צ'אד, הרפובליקה של קונגו, אנגולה, נמיביה ודרום אפריקה (במקור, לפני תום עידן האפרטהייד, לא היה מתוכנן להיסלל בה). יתחבר לכבישי הרוחב 1, 5, 6, 8 ו-9 ולכביש האורך 4. ארגון הקהילה הדרום אפריקנית לפיתוח (SADC) משתתף בפיתוח חלקו הדרומי.
  • מצב: חלקים נרחבים מהכביש טרם נבנו, בעיקר בצ'אד ובקונגו.
• כביש 4: קהיר-קייפטאון:
  • אורך: 10,228 קילומטרים.
  • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של מצרים, סודאן, אתיופיה, קניה, טנזניה, גמביה, זימבבואה, בוטסואנה ודרום אפריקה (במקור, לפני תום עידן האפרטהייד, לא היה מתוכנן להיסלל בה). יתחבר לכבישי הרוחב 1, 6, 8 ו-9 ולכביש האורך 3. מבוסס בעיקרו על התוואי המתוכנן של הכביש הפאן-אפריקני, שהחזון לבנייתו הועלה בימי השליטה הנרחבת של האימפריה הבריטית ביבשת. ארגון הקהילה הדרום אפריקנית לפיתוח (SADC) השתתף בפיתוח חלקו הדרומי.
  • מצב: הכביש נסלל כולו למעט שני קטעים, בצפון קניה ובמרכז טנזניה.

כבישי הרוחב 1 ו-7 (להלן) מיועדים ליצור יחד כביש אורך נוסף לאורך חופה הצפון-מערבי של היבשת.

כבישי רוחב (בכיוון מזרח-מערב)

• כביש 1: קהיר-דקר:
  • אורך: 8,636 קילומטרים.
  • תיאור: זהו כביש חוף בעיקרו, המיועד לעבור בשטחיהן של מצרים, לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, מאוריטניה וסנגל. יתחבר לכבישי האורך 2, 3, 4, ולכבישי הרוחב 5 ו-7. נסלל במעורבות של ארגון איחוד המגרב הערבי.
  • מצב: הכביש סלול ומוכן בעיקרו. עם זאת, גבול אלג'יריה-מרוקו סגור ובכך מונע מעבר בכביש.
• כביש 5: דקר-נג'מנה, נקרא גם הכביש הטרנס-סהלי:
  • אורך: 4,496 קילומטרים
  • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של סנגל, מאלי, בורקינה פאסו, ניז'ר, ניגריה וצ'אד. יתחבר לכבישי האורך 2 ו- 3 ולכבישי הרוחב 1 ו-7. ארגון הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה משתתף בבנייתו ובתחזוקתו.
  • מצב:כ-80% ממנו מוכנים לשימוש.
• כביש 6: נג'מנה-ג'יבוטי:
  • אורך: 4,219 קילומטרים.
  • מיועד לעבור בשטחיהן של צ'אד, סודאן, אתיופיה וג'יבוטי. יתחבר לכבישי האורך 3 ו-4.
  • מצב: כ-3,400 קילומטרים מהכביש סלולים ומוכנים בהתבסס על כבישים מקומיים. יתרתו, בעיקר במערב מאלי, טרם נסללה.
• כביש 7: דקר-לגוס, נקרא גם כביש החוף הטרנס-מערבי:
  • אורך: 4,010 קילומטרים.
  • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של סנגל, גינאה ביסאו, גינאה, סיירה לאון, ליבריה, חוף השנהב, גאנה, טוגו, בנין וניגריה. יתחבר לכביש האורך 2 ולכבישי הרוחב 1, 5 ו-8. הכביש מיועד ליצור ביחד עם כביש 1 כביש אורך נוסף לאורך חופה הצפון-מערבי של היבשת. ארגון הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה משתתף בבנייתו ובתחזוקתו.
  • מצב: כ-80% מהכביש נסללו.
• כביש 8: לגוס-מומבסה:
  • אורך: 6,259 קילומטרים.
  • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של ניגריה, קמרון, הרפובליקה המרכז-אפריקנית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אוגנדה וקניה. יתחבר לכבישי האורך 2, 3, 4, ולכביש הרוחב 7.
  • מצב: מחציתו המזרחית נסללה כולה וכך גם קצהו המערבי, אך קטע ארוך במרכזו בתחומי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו טרם נבנה כלל.
• כביש 9: ביירה-לוביטו:
  • אורך: 3,523 קילומטרים.
  • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של אנגולה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, זמביה, זימבבואה ומוזמביק. יתחבר לכבישי האורך 3 ו-4. ארגון הקהילה הדרום אפריקנית לפיתוח (SADC) משתתף בפיתוחו.
  • מצב: חלקו המזרחי טרם נסלל וחלקו המערבי מצריך בנייה מחדש.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית34405633Q1583618