ארתור שופנהאואר
 | |
| לידה |
22 בפברואר 1788 גדנסק, ממלכת פרוסיה |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1860 (בגיל 72) פרנקפורט, העיר החופשית פרנקפורט |
| זרם | רומנטיציזם |
| תחומי עניין | מטאפיזיקה, אסתטיקה, פנומנולוגיה |
| הושפע מ | אפלטון, עמנואל קאנט, ברוך שפינוזה, ז'אן-ז'אק רוסו, בודהה, אופנישדות |
| השפיע על | ניטשה, פרויד, ויטגנשטיין, ואגנר, ראבה, מאן, אלפרד אדלר, רייל, ברנהרד, די-אסיס, צ'וראן, בראואר, בורחס, הרטמן, הסה, מגי |
| יצירות ידועות |
העולם כרצון וכדימוי Parerga und Paralipomena (הגיונות) |
ארתור שופנהאואר (גרמנית: Arthur Schopenhauer; 22 בפברואר 1788 - 21 בספטמבר 1860) היה פילוסוף גרמני. שופנהאואר התפרסם בעיקר בזכות המגנום אופוס שלו "העולם כרצון וכדימוי", שבו טען שעולמנו מונע מאי שביעות רצון תמידית, ומחתירה מתמדת לסיפוק. שופנהאואר הושפע מההגות עולם המחשבה של המזרח, והחזיק בדעה ש"האמת הוכרה על ידי חכמי הודו"; עקב כך, פתרונותיו באשר לסבל האנושי דומות במידה רבה לאלה של חכמי הודאנטה והבודהיזם. אמונתו באידיאליזם טרנסצנדנטלי הובילה אותו לקבל את האתאיזם וללמוד מפילוסופיה נוצרית.
שופנהאואר עמד על חשיבות האמנות בחיי האדם. הוא החזיק בהשקפות פציפיסטיות וקוסמופוליטיות, ותורתו שימשה כשלב חשוב בהתפתחות הפילוסופיה האירציונלית. הושפע מכתביהם של אפלטון, קאנט וכתבי פילוסופיה הודית וכן מהמשורר גתה אותו העריץ והתקרב לחוגו ב-1813.
חייו
ארתור שופנהאואר נולד ב-1788 בדנציג למשפחת סוחרים אמידה. ב-1793 עברה המשפחה להמבורג. אביו שאף שארתור יירש את עסקיו, לכן רצה שבנו יכיר את העולם ודאג שילמד צרפתית. ב-1804 עזב את הגימנסיה לפני תום הלימודים, וטייל עם הוריו באנגליה, צרפת, הולנד ובלגיה. עם שובו החל לעבוד כפקיד בחברה מסחרית. ב-1805 התאבד אביו, ואמו הסופרת, יוהאנה שופנהאואר, עברה לוויימאר. שנתיים אחר כך עזב את עבודתו ועבר גם הוא לוויימאר, שם השלים את השכלתו הקלאסית בשיעורים פרטיים. עם הגיעו לגיל 21 קיבל חלק מירושת אביו ועקב כך נהנה מעצמאות כלכלית.
ב-1809 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת גטינגן אך במהרה פנה ללימודי פילוסופיה, וב-1811 עבר ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת ברלין. ב-1813 עזב לאוניברסיטת יינה, שם קיבל תואר דוקטור ב-1813 על עבודתו: "השורש המרובע של עקרון הסיבה המספקת".
במהלך שנות לימודיו התעמק הן בכתביהם של אפלטון וקאנט מן המערב, והן באופנישדות ובכתבי הבודהיזם מן המזרח. מקורות אלו השפיעו מאוד על עבודתו ועל יצירתו העיקרית "העולם כרצון ודימוי" אותה פרסם בשנת 1818.
פרסום הספר הביא להכרה מסוימת בשופנהאואר והוא מונה ב-1820 למרצה לפילוסופיה באוניברסיטת ברלין. במהלך הרצאותיו באוניברסיטה הביע התנגדות חריפה להגליאניזם, הפילוסופיה השלטת באותם ימים ברחבי אירופה ובמיוחד באוניברסיטת ברלין, בה הרצה גם הגל עצמו. התעקשותו של שופנהאואר לקיים את הרצאותיו בדיוק בשעות בהן העביר יריבו הגל את הרצאותיו שלו, גרמה לכך שמעט תלמידים נכחו בהרצאותיו, עד שלבסוף הופסקו כליל.
שופנהאואר מעולם לא נישא, הוא התגורר לבדו עם כלבו, ובינו לבין אמו שרר נתק שנמשך עד מותה. לכל אורך חייו סבל שופנהאואר מחרדות שונות, ויש הטוענים כי הייתה לכך השפעה על הפסימיזם הפילוסופי שלו.
בשנת 1860 חלה הידרדרות במצב בריאותו של שופנהאואר, והוא מת באותה שנה.
מטפיזיקה
אחדות וריבוי
נקודת המוצא של שופנהאואר היא הפילוסופיה של קאנט. שופנהאואר פירש את מושג ה"דבר כשהוא לעצמו" - נואמנון, אצל קאנט כעולם ממשי הקיים מאחורי עולם התופעות, שהוא אשליה. לפי קאנט, התודעה מטילה על הדברים כשהם לעצמם את הקטגוריות שלה: הזמן, המרחב והסיבתיות; וכך מכוננת את העולם המוכר לנו - עולם התופעות.
שופנהאואר צעד צעד נוסף וטען כי כל הבחנה המוכרת לנו בין שני דברים יסודה בזמן, במרחב או בסיבתיות. לפיכך הנואמנון, שאינו כפוף לקטגוריות האלה חייב להיות דבר אחד המסתתר מאחורי ריבוי התופעות. מסקנה זו קירבה את שופנהאואר לזרמים מסוימים בפילוסופיה ההודית (בבודהיזם המוקדם).
הרצון
שופנהאואר הסב את תשומת הלב לנקודה מרכזית שקאנט התעלם ממנה. איננו רק צופים בעולם ומארגנים אותו בתודעתנו, אנחנו גם חלק ממנו. יש לנו היכרות "מבפנים" עם גופנו שהיא מפתח להבנת העולם. אנו מבחינים כי מאחורי כל התנועות שלנו קיים רצון. בגלל אופיו האחדותי של העולם אנחנו יכולים להסיק שהרצון הוא מהותם של כל הדברים.
המונח רצון אצל שופנהאואר מבטא דחף בסיסי הקודם לתודעה ולכוונה. הרצון אינו זהה עם הנואמנון שאותו לא ניתן להכיר כלל, אך הוא מהווה את הדרך שבה הנואמנון מופיע.
אתיקה
לפי שופנהאואר, הרצון יוצר את התשוקות השונות, והתשוקות הן מקור לסבל. הרצון, כמקור הסבל, הוא רע. שופנהאואר משבח, בדומה לבודהיזם, אורח חיים נזירי הממית את התשוקות ומבטל את הסבל. שופנהאואר מכנה זאת "שלילת רצון". האדם עצמו הוא גילוי של הרצון, ובתור שכזה אין לו רצון חופשי אינדיבידואלי. כאשר מתרחשת "שלילת הרצון", הרצון הוא זה ששולל את עצמו, ומדובר באירוע ולא בבחירה של האדם.
אסתטיקה
מפלט נוסף מהרצון ששופנהאואר מציע הוא האמנות. לדעתו, ההתבוננות האסתטית מתייחסת לאובייקט באופן טהור, משוחרר מתשוקות ואינטרסים מעשיים, ובכך היא מהווה שחרור זמני. שופנהאואר העדיף את המוזיקה על הציור והפיסול הפיגורטיבים שכן היא משוחררת לחלוטין מעיסוק בעולם. לתאוריית המוזיקה שלו הייתה השפעה על וגנר.
שופנהאואר העריץ את דמות הגאון. לדעתו המאפיין העיקרי של גאונות הוא חירות יחסית מתשוקות מעשיות, המאפשרת התמסרות ליצירה.
פסיכולוגיה
שופנהאואר הגה את רעיון ה"לא מודע", שלפיו המניעים העיקריים שלנו הם תשוקות ורצונות שאינם מודעים. הוא גם ההוגה הראשון בתקופתו שכתב על יחסי האישות. יצר האישות הוא בעיניו גילוי בסיסי של הרצון. רעיונות אלה השפיעו על פרויד, אך אצל שופנהאואר, בניגוד לפרויד, הלא מודע קודם למודע ואינו "מחסן" לתכנים שהודחקו מהמודע.
הסבל האנושי
שופנהאואר מסכים עם טענתו של קאנט לגבי המציאות: קיים מסך בין האדם למציאות. וכל עוד יש מסך לא נדע את המציאות. המסך הוא התפיסה שלנו. התוספת של שופנהאואר: את התפיסה הזו אנו מכירים בצורה ישירה ביותר. החוויה של היכרות ישירה עם האני. הדבר הכי בסיסי ל"אני" למציאות זה: הרצון. המניע, התשוקה ל... כלומר: כוח הרצון מניע את היקום וזה התנועה המרכזית שלנו. המציאות פועלת באנרגיה עיוורת והיא לא מודעת לנו וגם אנחנו לא מודעים אליה. האנרגיה הזו מניעה אותנו לפעול באופן עיוור (בלתי מודע). לדוגמה, יצר האישות: האנרגיה הבלתי מודעת מובילה אותנו ליחסים בינינו. האנרגיה הזו פועלת ללא התחשבות בבני האדם, דורסנית, כובשת. התנהגותנו מתבטאת באלימות וביחסי אישות שהם ביחד. על פי שופנהאואר יצרים אלו לא נפרדים ולכן האדם מבטא הרבה תוקפנות שחלק ממנה מתבטא ביחסי האישות. פרויד מושפע מגישה זו. המסקנה היא שאנו יצורים סובלים המונעים על ידי תשוקות ששולטות בנו.
על כן מציע שופנהאואר פתרונות לסבל האנושי:
- פתרון חלקי: הפתרון החלקי של שופנהאואר מגולם באמנות – אם אתה אומן ויוצר, אתה יוצר עולם חדש שמודע לעצמו ומאורגן מתוך כוונה ולא מדחף. המניע של היוצר הוא טהור כמו המניע ללדת, היצירה כולה חיובית – רובנו יוצרים.
- אם אתה צורך אומנות תהיה נקי משום שכשאתה נחשף לאומנות אתה נהנה ומקבל סיפוק והתאווה נדחית. זוהי הנאה טהורה ונקייה של סיפוק.
- כקולטים יש לנו תובנה אמיתית אם המציאות תראה כאידיאלית. כצופה באומנות האדם מגיע לסיפוקו ב-3 שלבים.
- ריגוש – האדם חש קשר ליצירה, מזדהה ולומד ממנה.
- קוגניציה - ישנה הכרה והבנה מהו אידיאל (אידיאל שאנו משווים לדברים אחרים).
- משמעות – למדנו והושפענו מהיצירה והיא מגולמת כסמל חשוב בחיינו.
- פתרון מלא לסבל האנושי: שופנהאואר מחלק את הפתרון המלא שלו לסבל האנושי ל-4 שלבים.
- מעקב אחרי פעילותנו – הכרה:
- כשאנו עוקבים אחר פעילותנו אנו מגלים כי אנו עוסקים כל הזמן ברכישה, השתלטות וכוחניות, ביחסי האישות. אנו נדחפים לפעילויות אלו ואין לנו שליטה עליהן.
- הדברים הללו מזהמים את נפשנו, הנפש הופכת בעקבות כך פסיבית וחלשה ומתמלאת צרכים חייתיים, כי היא מוגבלת. לכן על האדם להכיר בפעולות אלו.
- מעקב אחר תחושותינו:
- רוב היום אדם מרגיש סובל ולא מסופק מכיוון שהוא רוצה כל הזמן, הוא בעל רצון בלתי פוסק.
- כשנעקוב אחר תחושותינו נגלה כי חיינו לא נוחים וכי עלינו לחפש עמוק יותר.
- הגילוי:
- עלינו להיכנס לעומק עצמנו ולמצוא את הגילוי.
- נגלה שתחושת הסבל נגרמת בגלל השתוקקות תמידית למילוי החסר, הפוגעת בנפשנו.
- הסיבה לסבל היא חוסר חיפוש של יציבות בעולם משתנה והנפש שלנו נפגעת מכך.
- הפתרון – חזרה למודעות שלנו.
- על האדם לפתח את המודעות והתפיסה שלו לגבי עצמו במקום להתרכז בתשוקות ובדברים אותם הוא רוצה.
כתביו
עבודותיו העיקריות והחשובות הן:
- על השורש הארבעה-ראשי של עקרון הסיבה המספקת (הוגש כדיסרטציה לאוניברסיטת יינה, בקצרה מכונה מסה זו "משפט הסיבה"), 1813.
- העולם כרצון וכדימוי, 1818/1819.
- שתי בעיות היסוד של תורת המידות, 1841.
- parerga und paralipomena - (בתרגום ישיר, "נספחות ותוספות", חלקים מספר זה תורגמו לעברית תחת השם "הגיונות"), 1851.
- 38 דרכים לנצח בוויכוח - בספר הוא רואה את הוויכוח כקרב, ועל כן לא חשוב מי צודק, אלא המטרה היא לנצח. בספר הוא מחמש אותנו ב-38 תכסיסים לגבור על יריבנו בוויכוח.
- דברים אחדים על אודות הפנתאיזם (מגרמנית: טל מאיר גלעדי), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.
לקריאה נוספת
- פרידריך ניטשה, "שופנהאור כמחנך" (1874), מסות על חינוך לתרבות, ירושלים: הוצאת מאגנס, מגרמנית יעקב גולומב, 1988.
- מיכל זמורה-כהן, מסע מוזיקלי עם שופנהאואר, דביר, 2014.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ארתור שופנהאואר |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארתור שופנהאואר |
- שופנהאואר והאושר, אריק גלסנר, באתר:מבקר חופשי, 2011
- להבין את שופנהאואר
- ארתור שופנהאואר-200 שנה להולדתו
- עמית קרביץ, הגיהנום והצחוק, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2010
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-225 של שופנהאואר, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 22 בפברואר 2013
26661006ארתור שופנהאואר