פסימיות
פֶּסימיות היא השקפת עולם הרואה בעולמנו מקום שלילי במהותו. ההשקפה הנגדית לפסימיות היא אופטימיות. פסימיסטים מאמינים כי אנשים הם רעים במהותם ומאורעות בחיים הם מבשרי רע.
ניסוחים שונים לגישה הפסימית ידועים בשם "חוקי מרפי". באמנות ובספרות הסגנון המורה על גישה פסימית נקרא דקדנס.
אטימולוגיה
מקורה של המילה הוא במילה הלטינית pessimus שפירושה הוא "הרע ביותר".
פילוסופיה פסימית
שופנהאואר
הפילוסופיה של ארתור שופנהאואר ידועה כפסימיסטית במיוחד. מקור הפסימיזם של שופנהאואר הוא בהעלאתו על נס את הרצון, על חשבון התבונה, כמוטיבציה העיקרית לפעילות אנושית. שופנהאואר התייחס למניעים כמו רעב, הצורך לטפל בילדים והצורך במקלט וביטחון אישי, כמקור האמיתי למוטיבציה אנושית. לטענתו, ההגיון והרציונליות הם רק "תחפושות שהרעב הערום שלנו לובש כאשר הוא מופיע בציבור". הוא רואה את האינטלקט כחלש וחסר משמעות לעומת הרצון הדומיננטי, ובמקום אחד ממשיל אותו לפיסח שיכול לראות אך נאלץ לרכב על כתפיו של הרצון, שנמשל לענק עיוור וטיפש.
שופנהאואר ראה את מעגל החיים וההתרבות האנושית, כלא שונה באופן מהותי מזה של בעלי חיים אחרים. מדובר במחזור חסר משמעות הממשיך ללא מטרה. הפרוגנוזה כי נגזר עלינו להמשיך להתרבות עד אין קץ, או להכחד בחוסר כל, היא מקור נוסף לפסימיות העמוקה של שופנהאואר.
שופנהאואר אינו רק מביע את זווית הראייה האישית שלו כפסימית, אלא אף מנסה להוכיח זאת באופן לוגי. כתגובה להוכחתו של לייבניץ כי העולם שלנו הוא הטוב ביותר מבין העולמות האפשריים[1], שופנהאואר רוצה לטעון כי העולם שלנו הוא הגרוע ביותר. תוקף ההוכחה מבוסס על התובנה שהעולם בכלל וכל אינידיבדואל בפרט, נמצא במאבק הישרדות קיומי. שינוי במשהו מהתנאים העדינים של עולמנו היה מונע ממנו להתקיים. כלומר, עולם קצת יותר גרוע לא היה בר קיום, ממילא, העולם שלנו הוא הגרוע ביותר שעדיין אפשרי.
פסימיסטים אחרים
ניטשה האמין כי היוונים הקדמונים (500 לפנה"ס) המציאו את סגנון הטרגדיה כתוצאה מהפסימיות שלהם. ניטשה ראה את המודל היווני כאפשרות לתגובה הפוכה לפסימיות מזו של שופנהאואר באופן המאפשר התעלות ויצירה, במקום שקיעה בדכדוך וחוסר מעש.
פרויד היה שותף לרבים מרעיונתיו של שופנהאואר וניתן לראות גם אותו כפסימיסט. הוא ראה את הקיום האנושי תחת מתקפה מתמדת הן מצד כוחות פנים-נפשיים והן מצד כוחות חיצוניים כמו הטבע והחברה. ציטוט פסימי במיוחד נלקח מספרו של פרויד "תרבות בלא נחת":
עידן הקדמה והטכנולוגיה, אותו רבים כל כך מתעבים, סיפק לנו הטבות רבות. אולם, בשלב זה מתעורר הקול של המבקר הפסימי, המזכיר לנו כי רוב ההנאות הללו נופלים לתבנית של "הנאה זולה" המומלצת בבדיחה כלשהי, הנאה המתאפשרת על ידי הוצאת רגל יחפה מחוץ לשמיכה אל הלילה החורפי הקר ואז החזרתה פנימה... מה התועלת בחיים ארוכים אם הם קשים, מחוסרי הנאה ומלאי סבל עד כדי ראיית המוות כברכה?
יצירה פופולרית בעלת מסר פסימי במיוחד היא ספרו של סטיבן קינג, בית כברות לחיות שעשועים. בהתייחסות לספרו, קינג אמר כי "נראה שהוא אומר ששום דבר אינו עובד וכי שום דבר אינו שווה את זה, אך אני לא מאמין בזה".
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: פסימיות |
- יורם שורק, מה מקור המושגים אופטימיות ופסימיות?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
הערות שוליים
- ^ מתוך שלמותו העליונה של האל מתחייב שבבראו את העולם בחר בתוכנית הטובה ביותר (האופטימאלית) שאפשר…השטח, המקום והזמן ערוכים באופן הטוב ביותר..היצורים יש בהם המידה הגדולה ביותר של יכולת, ידיעה, אושר וטוב שהעולם היה יכול להכיל….העולם כמו שהוא בפועל הוא השלם ביותר שבאפשר -- עקרוני הטבע והחסד המיוסדים בשכל, גוטפריד לייבניץ, 1714 תרגום: יוסף אור
23152475פסימיות