בריאן מגי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בריאן מגי
קריקטורה של בריאן מגי
קריקטורה של בריאן מגי
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
עיסוק פילוסוף, פוליטיקאי, מבקר מוזיקה, שדרן, מנחה טלוויזיה, סופר
מפלגה הלייבור (1958–1982)
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (1982–1983)

בריאן אדגר מגי (באנגלית: Bryan Edgar Magee;‏ 12 באפריל 1930 – 26 ביולי 2019) היה פילוסוף, שדרן, מנחה טלוויזיה, פוליטיקאי, סופר ומבקר מוזיקה בריטי, שנודע בעיקר בזכות מפעלו להנגשת הפילוסופיה לקהל הרחב, בין היתר בתוכניות הטלוויזיה "אנשי הגות" ו"הפילוסופים הגדולים" של ה-BBC.

ראשית חייו

מגי נולד להורים ממעמד הפועלים בהוקסטון, לונדון, בשנת 1930, במרחק של כמה מאות מטרים מהמקום שבו נולדו סבו וסבתו. הוא התגורר בדירה מעל לחנות הבגדים המשפחתית, שם חלק מיטה עם אחותו הגדולה, ג'ואן.[1] הוא היה קרוב לאביו, אך ניהל מערכת יחסית סבוכה עם אמו המתעללת.[2][3] כילד בזמן מלחמת העולם השנייה, הוא פונה למרקט הארבורו בלייסטרשייר. כשחזר ללונדון מצא חלק גדול מהוקסטון מופצץ והרוס. מגי התחנך בבית הספר כרייסט'ס הוספיטל בעזרת מלגה של מועצת מחוז לונדון. במהלך תקופה מכוננת זו, הוא פיתח עניין רב בפוליטיקה סוציאליסטית, ובמהלך חופשות הלימודים נהנה להאזין לנאומים פוליטיים בפינת הנואמים, בהייד פארק, ולבקר בתיאטראות ובקונצרטים.[4]

במהלך שירותו הלאומי, שירת בצבא הבריטי ובחיל המודיעין[2] ועסק בחיפוש אחר מרגלים אפשריים בין הפליטים שחצו את הגבול בין יוגוסלביה לאוסטריה. לאחר שחרורו זכה במלגה למכללת קיבל (Keble), באוקספורד, שם למד היסטוריה כסטודנט לתואר ראשון ואז פילוסופיה, מדע המדינה וכלכלה בשנה אחת.[5] בין חבריו באוקספורד נמנו אנשי התקשורת והפוליטיקאים לעתיד: רובין דיי, וליאם ריס-מוג, ג'רמי ת'ורפ ומייקל הססלין. מגי נבחר לנשיא איחוד אוקספורד, ולימים הפך לחבר של כבוד במכללת קיבל.[6]

באוקספורד התערה מגי גם עם משוררים, ובשנת 1951 השתתף בפרסום ספר שירה. המו"ל לא שילם לכותבים וציפה שהם יקנו בעצמם מספר מסוים של עותקים (עסקה דומה נקשרה עם סופרים כמו דילן תומאס ופיליפ לרקין עבור האנתולוגיות הראשונות שלהם). הכרך הדק הוקדש לזכרו של ריכרד וגנר, וכלל ציטוט של ריינר מריה רילקה מתוך אלגיות דואינו:[7] "כי מה היפה/ אם לא ראשית הנורא, שעל גבול הנסבל/ ואדם משתאה לו על כי בשויון נפשו/ הוא בז להרגנו. כל מלאך הוא נורא"[8]. מאגי אמר מאוחר יותר כי הוא די מתבייש בשירים כעת, אף על פי שהמשיך לכתוב למגירה.[2] עם זאת לא זנח את קריירת הכתיבה שלו ובמשך חייו, מגי חיבר רומן מרגלים בשם "Living in Danger" ורומן רחב יריעה בשם "Facing Death". האחרון, היה מועמד לפרס של יורקשייר פוסט.[9][1]

בשנת 1955 החל שנת לימודים בפילוסופיה באוניברסיטת ייל בעזרת מלגה שלאחר התואר.[10] הוא ציפה לשנוא את אמריקה אך מצא שהוא אוהב אותה. הערצתו העמוקה לשוויון ההזדמנויות במדינה באה לידי ביטוי בסדרת ספרים: "לך מערבה, איש צעיר" (1958), "הרדיקליות החדשה" (1963) ו"המהפכה הדמוקרטית" (1964).[11]

קריירה

מגי עזב את ארצות הברית וחזר לבריטניה, בתקווה להפוך לחבר בפרלמנט הבריטי, מטעם מפלגת הלייבור. הוא נכשל פעמיים, בבחירות הכלליות בשנת 1959 ובבחירות הביניים בשנת 1960.

במקום זאת, מגי התקבל לעבודה כאחד ממגישי תוכנית הטלוויזיה השבועית This Week (אנ') של חברת התקשורת ITV. מגי יצר תוכניות תיעודיות בנושאים חברתיים שנויים הקשורים בעניינים שבצניעות. מגי אף כתב ספר בנושא תועבה בשם "אחד מעשרים". שנים אחר כך, מגי אמר בראיון על התקופה הזו כי: החברה הבריטית הייתה ליברלית במספר תחומים, שכיום נחשבים למובנים מאליהם... רוי ג'נקינס (אנ') שינה אותם, ותורים (אנ') התנגדו לו במרירות... היה תפריט של שינוי חברתי, ואני האמנתי מאוד בסדר היום הליברלי הזה.[12]

בסופו של דבר, מגי הצליח להיבחר כחבר פרלמנט מטעם לייטון (אנ') בבחירות הכלליות בבריטניה בפברואר 1974. אולם, מגי מצא את עצמו שרוי בחילוקי דעות רבים עם מייקל פוט, ראש מפלגת הלייבור דאז.[12] ב-22 בינואר 1982 הוא התפטר מהלייבור ובמרץ 1982 ערק למפלגה הסוציאל-הדמוקרטית, אך איבד את מושבו בבחירות הכלליות של 1983.

מגי חזר לכתוב ולשדר, והמשיך גם בתפקידים מנהליים שונים. מגי שב גם לקריירה אקדמית באוקספורד. הוא גם מצא יותר זמן לכתוב ביקורות על מוזיקה קלאסית ואף עבד על יצירות משלו. הוא הודה שבעוד שהיצירה שלו הייתה "ניתנת לשריקה", היא גם הייתה "סנטימנטלית ביסודה".[11] ויליאם ריס-מוג (אנ'), בן תקופתו מאוקספורד, אמר עליו בראיון: "מעולם לא ידענו לאיזו דרך בריאן יקפוץ. וכפי שחייו המחישו בהמשך, תמיד נותרה השאלה בעינה, האם הוא בבסיסו אינטלקטואל או מישהו שמתעניין בפוליטיקה. לכן, זו לא הייתה הפתעה כשהוא נכנס לחיים הציבוריים, אבל האינטלקטואליות הייתה באמת היסוד השולט באישיותו ונראה שהספרים מייצגים את בריאן האמיתי, יותר מכפי שעשתה הפעילויות הפוליטיות."[2]

ההשפעה החשובה ביותר של מגי בתרבות הפופולרית הייתה מאמציו להנגיש את הפילוסופיה לציבור הרחב. בשנים 1970–1971 הציג סדרה לרדיו ה-BBC בשם "שיחות עם פילוסופים".[13][2] פורמט הסדרה היה שמגי משוחח עם מספר פילוסופים בריטים עכשוויים, שדנו הן ביצירתם והן ביצירתהם של פילוסופים בריטים מוקדמים יותר מהמאה העשרים. הסדרה החלה בשיחת היכרות בין מגי לאנתוני קווינטון, ותוכניות אחרות כללו דיונים על ברטראנד ראסל, ג'ון אוסטין, ג. א. מור, ולודוויג ויטגנשטיין, ובין היתר, אודות הקשר בין פילוסופיה ודת. קטעים מכל אחת מהשיחות הודפסו ב-The Listener זמן קצר לאחר השידור.[14] וגרסאות מתוקנות ומורחבות של כל הדיונים זמינות בספר "פילוסופיה בריטית מודרנית" משנת 1971.[15] קרל פופר הופיע פעמיים בסדרה, וזמן קצר לאחר מכן, מגי כתב ספר מבואי על הפילוסופיה של פופר, שיצא לראשונה בשנת 1973.[16]

בשנת 1978 הגיש בערוץ טלוויזיה של ה-BBC את התוכנית "אנשי הגות". בתוכנית מגי דן עם פילוסופים עכשוויים על סוגיות שונות בתולדות הפילוסופיה. בשנת 1987, מגי הגיש תוכנית טלוויזיה נוספתו במתכונת דומה, בשם "הפילוסופים הגדולים". בתוכנית זו, נעשתה התמקדות בפילוסופים מרכזיים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. שתי התוכניות מנו 15 פרקים כל אחת. ושתיהן עובדו לספרים, שגם תורגמו לעברית. בשנת 2002 כתב הפילוסוף הישראלי ד"ר ירון סנדרוביץ בהארץ:

בתוכניות אלה נעשה שימוש מוצלח במגבלות המדיום הטלוויזיוני. בשתיהן בחר מגי לחשוף שדה מחשבה בעזרת דיאלוג שהוא עצמו ניהל, עם פילוסוף בכיר בן-זמננו. 'אנשי הגות' הציג לפני הקהל כמה מגדולי הפילוסופים של המאה העשרים: קוויין, מרקוזה, פאטנם, סירל, חומסקי ואחרים. הדיאלוג הלא-פורמלי איפשר היכרות ישירה וייחודית מסוגה עם השקפת העולם הפילוסופית של ההוגה המרואיין. 'הפילוסופים הגדולים' הציג בפשטות ובתמציתיות את עיקרי משנתם של גדולי הפילוסופים המערביים לדורותיהם בעזרת ריאיון עם מומחה בכיר בתחום. בשני המקרים הבחירה בדיאלוג הייתה מוצלחת. היא הציגה את ההוגה לקהל באופן לא פורמלי, ועם זאת מדויק בדרך כלל [...] [בתוכניות אלה] נחשף מגי כאיש שיחה אינטליגנטי, כמראיין שמדייק בשאלותיו וכבקיא בתחומו.

— ירון סנדרוביץ, חיים פופולריים בתרגום מרושל, באתר הארץ, 25 בפברואר 2001

בתקופה שבין שידורי הסדרות, מגי הוציא את המהדורה הראשונה של המגנום אופוס האקדמי שלו: "הפילוסופיה של שופנהאואר" (הספר פורסם לראשונה בשנת 1983, והורחב משמעותית בשנת 1997).[17][18] החיבור נותר אחד הטיפולים המהותיים והרחבים ביותר בהגותו של שופנהאואר. בספר, מגי מעריך את השפעתו העמוקה של שופנהאואר על ויטגנשטיין, וגנר ויוצרים אחרים.

עבודה מאוחרת והתעניינות בווגנר

בשנת 1997 פורסם סיפרו "וידויו של פילוסוף",[19][20][21] שגם תורגם לעברית. הספר הציג למעשה מבוא לפילוסופיה, אך בצורה אישית. בספר, מגי משרטט את התפתחותו הפילוסופית שלו בהקשר אוטוביוגרפי. הוא גם מדגיש את חשיבותה של הפילוסופיה של שופנהאואר כניסיון רציני לפתור בעיות פילוסופיות. בנוסף, מגי פתח בביקורת נוקבת על הפילוסופיה האנליטית.[22] בעקבות הספר, מגי היה מעורב בתביעת לשון הרע. בשל אחת מהן, מגי חזר בו מהשמועה כי ראלף שנמן, מקורבו השנוי במחלוקת של ברטרנד ראסל בעשור האחרון של חייו, הושתל על ידי ה-CIA במאמץ להכפיש את ראסל. שונמן תבע בהצלחה את מגי בגין הוצאת דיבה בבריטניה, וכתוצאה מכך נפסקה ההדפסה הראשונה של המהדורה הבריטית של הספר.[23] תביעת לשון הרע השנייה, הוגשה בקליפורניה נגד רנדום האוס, והוסדרה בשנת 2001. ההאשמות פגו ביישוב סכסוכים, והוצאה מהדורה חדשה סופקה ליותר מ-700 ספריות אקדמיות וציבוריות.[24]

למגי היה עניין מיוחד ריכרד וגנר, בחייו, בהגותו, ובבמוזיקה שלו. מגי כתב שני ספרים בולטים על המלחין ועל עולמו: "אספקטים של וגנר" (1968; 1988),[25] ו"אקורד טריסטן: וגנר ופילוסופיה" (2001).[26][27] ב"אספקטים של וגנר", מגי משרטט את ההישגים והעומק של וגנר ומראה כיצד המוזיקה הסנסציונית שלו מבטאת את תוכנה המודחק והטעון ביותר של הנפש. הוא גם בוחן את כיווני הבמה המפורטים של וגנר, ואת עבודות הפרוזה בהן ניסח את רעיונותיו, ושופך אור חדש ומעניין על האנטישמיות שלו. המהדורה המתוקנת כוללת פרק חדש על "וגנר כמוזיקה".[28]

בשנת 2016, לקראת יום הולדתו ה-86, פרסם מגי את ספרו "שאלות אולטמטיביות", שפורסם באוניברסיטת פרינסטון. ג'וליאן באגיני, כתב באינדפנדנט כי "מגי לא תמיד מתאים את בהירות הניסוח שלו לטיעונים ריגורוזיים, ולעיתים מתעלם מהעיקרון שלו כי התחושה 'כן, בטח שזה חייב להיות נכון' אינה 'תוקף, אפילו לא אישור'. אבל אפשר לסלוח על כך. אפלטון ואריסטו טענו שהפילוסופיה מתחילה בפליאה. מגי הוא ההוכחה כי עבור חלקנו, הפליאה לא מתה אלא רק מעמיקה."[29]

בשנת 2018 מגי התראיין לג'ייסון קאוולי מ"ניו סטייטסמן", בתקופה בה התגורר בחדר יחיד בבית חולים סיעודי באוקספורד, ודן בחייו ובספרו "שאלות אולטמטיביות" משנת 2016. מגי אמר שהוא מאמין שהוא חסר מקוריות, ועד לספר זה הוא נאבק לתרום תרומה מקורית לפילוסופיה, באומרו:

לפופר הייתה מקוריות זו, לראסל הייתה אותה, ולאיינשטיין הייתה אותה בשפע. איינשטיין יצר דרך לראות את הדברים שהפכה את האופן בו אנו רואים את העולם ואפילו את האופן בו אנו מבינים דברים מהותיים כמו זמן ומרחב. ואני מבין באולם יסודי שמעולם לא יכולתי לעשות זאת, לעולם לא. הלוואי והייתי במעמד הזה - לא כי אני רוצה להיות בחור פיקח אלא כי אני רוצה לעשות דברים ברמה הרבה יותר טובה מזו שעשיתם.

באותו הראיון, מגי סיפר כי הוא עוקב מקרוב אחר החדשות והפוליטיקה וכי הוא מחשיב את ההצבעה עבור הברקזיט כ"טעות היסטורית".[30]

חיים אישיים

בשנת 1953 מונה מגי לתפקיד הוראה בשוודיה ובזמן שהכיר שם את אינגריד סודרלונד, רוקחת במעבדת האוניברסיטה. הם התחתנו ונולדה להם בת אחת בשם גונואלה. מגי אמר אחר כך:

הנישואין התפרקו די מהר וזו הייתה תקופה הרת אסון בחיי. חזרתי לאוקספורד אחרי תואר ראשון. אבל מאז, שוודיה הייתה חלק מחיי. אני הולך לשם כל שנה והבת שלי מבקרת אותי. תמיד הנחתי שבמוקדם או במאוחר אתחתן שוב אבל זה מעולם לא קרה, אם כי היו לי כמה מערכות יחסים ארוכות מאוד. ועכשיו אני לא רוצה להתחתן שוב. אני אוהב את החופש.[2]

ספר הזכרונות שלו, "ענני התהילה: ילדות הוקסטון", זכה בפרס ג'יי.אר אקרלי לאוטוביוגרפיה בשנת 2004.

מותו

מגי מת ב-26 ביולי 2019, בגיל 89, בבית החולים סנט לוק שבהדלינגטון, אוקספורד.[3] הוא הותיר אחריו את בתו, ילדיה ונכדיה.[31][1] הלווייתו התקיימה רק ב-15 באוגוסט.[32][33]

סיפרו האחרון שיצא לאור במהלך חייו - "להפיק מזה את המרב" (2018) - נחתם כך:[34][32]

"אם היה ניגלה לי בוודאות, שהחיים הם חסרי משמעות, וכשאמות מנת חלקי תהיה להיות שרוי בנשיה נצחית, והייתי אז נשאל: 'ביודעך דברים אלו, ולו הבחירה הייתה ניתנת בידך, האם היית בוחר להיוולד?', תשובתי הייתה נצעקת 'כן!'. אהבתי לחיות. אפילו אם התרחיש הגרוע ביותר הוא זה האמיתי, מה שהיה לי היה טוב לאין שיעור מכלום. למרות מה שהיה שגוי בחיי, ולמרות משהיה שגוי בי, אני אסיר תודה באופן בל יתואר על שחייתי. זה נורא ומחריד שנצטרך למות, אבל אפילו האפשרות של איון נצחי היא מחיר ששווה לשלם כדי לחיות".

פילמוגרפיה חלקית

ביבליוגרפיה

ספרים

תורגמו לעברית

באנגלית

(חלקם ניתנים להשאלה באתר Open Library)

מאמרים

באתר JSTOR:[61]

קישורים חיצוניים

מודעות אבל
מקורות נוספים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Obituaries, Telegraph (2019-07-26). "Bryan Magee, author, broadcaster, MP and academic with an unsurpassed ability to render complex philosophical ideas easily digestible – obituary". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2019-07-26.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 "I think, therefore I write". 6 ביוני 2003. נבדק ב-24 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 Kavanagh, Dennis (2019-07-26). "Bryan Magee obituary". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-07-26.
  4. ^ Magee, Bryan (5 בדצמבר 2008). Growing Up In A War. Random House. ISBN 9781407015316 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Magee, Bryan (1998). Confessions of a Philosopher. New York: Random House. p. 10. ISBN 0-375-50028-6.
  6. ^ "Current Honorary Fellows — Keble College". אורכב מ-המקור ב-2015-07-14. נבדק ב-24 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Magee, B. (1951), Crucifixion and Other Poems, London, Fortune Press
  8. ^ ריינר מריה רילקה, אלגיות דואינו, הספריה החדשה לשירה בהוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה ובתרגום: שמעון זנדבנק
  9. ^ LeMahieu, D. L. (2018-07-03). "Life Writing and Philosophy: Bryan Magee and the Subjectivities of the Examined Life". Life Writing. 15 (3): 399–411. doi:10.1080/14484528.2016.1267547. ISSN 1448-4528.
  10. ^ Magee, Bryan (1998). Confessions of a Philosopher. New York: Random House. pp. 122–138. ISBN 0-375-50028-6.
  11. ^ 11.0 11.1 "Bryan Magee obituary". 27 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 12.0 12.1 "Profile: Bryan Magee". 7 ביוני 2003. נבדק ב-27 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 13.0 13.1 Magee, Bryan. (2001). Talking Philosophy: Dialogues With Fifteen Leading Philosophers. Magee, Bryan. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0192854178. OCLC 47676350. OL 20954079M.
  14. ^ Modes of philosophizing - A round table debate (with Jonathan Barnes, Myles Burnyeat, Raymond Geuss and Barry Stroud).9 May 2008 Eurozine
  15. ^ Magee, Bryan (1971). Modern British philosophy. Oxford [Oxfordshire]: Oxford University Press. ISBN 0192830473. OCLC 13329024. OL 24753553M.
  16. ^ Bibliography Karl R. Popper 2.1 Writings on Karl Popper and His Work (Current state: June 2019) University of Klagenfurt (AAU)
  17. ^ Staff, Guardian (2003-06-07). "Profile: Bryan Magee". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-03-09.
  18. ^ Janaway, Christopher (1984). "Review of The Philosophy of Schopenhauer". Mind. 93 (372): 608–610. ISSN 0026-4423. JSTOR 2254272.
  19. ^ Miller, Stephen (1998). "Review of Confessions of a Philosopher: A Journey through Western Philosophy". The Wilson Quarterly (1976-). 22 (2): 104. ISSN 0363-3276. JSTOR 40259748.
  20. ^ 20.0 20.1 Wellbank, Joseph H. (1999). "Review of Confessions of a Philosopher: A Journey through Western Theism [sic]". The Personalist Forum. 15 (1): 188–190. ISSN 0889-065X. JSTOR 20708808.
  21. ^ Rogers, Ben (1997-06-15). "My favourite Schopenhauer". The Independent (באנגלית). נבדק ב-2019-08-10.
  22. ^ Noble, Barnes &. "Confessions of a Philosopher: A Personal Journey Through Western Philosophy from Plato to Popper|Hardcover". Barnes & Noble.
  23. ^ Baldwin, Paul (11 בנובמבר 1999). "Bertrand Russell aide wins libel damages". {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Staff. "libraryjournal.com". Schoenman Settles Defamation Suit Against Random. אורכב מ-המקור ב-17 ביוני 2012. נבדק ב-31 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Seaman, Gerald (1989-01-01). "Aspects of Wagner". History of European Ideas. 10 (4): 494. doi:10.1016/0191-6599(89)90019-3. ISSN 0191-6599.
  26. ^ Lezard, Nicholas (13 באוקטובר 2001). "Review: Wagner and Philosophy by Brian Magee". {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Rockwell, John (2001-12-05). "BOOKS OF THE TIMES; A Philosopher Explains Wagner's Third Element". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-08-19.
  28. ^ Magee, Bryan (1 בספטמבר 1988). "Aspects of Wagner". Oxford University Press. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Ultimate Questions by Bryan Magee: A wonderful, wonder-full life". The Independent. 24 במרץ 2016. נבדק ב-24 באוגוסט 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Even in old age, philosopher Bryan Magee remains wonder-struck by the ultimate questions". www.newstatesman.com. נבדק ב-3 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Hardy, Henry. "Bryan Magee - Obituary". www.wolfson.ox.ac.uk. נבדק ב-2019-08-08.
  32. ^ 32.0 32.1 "Funeral notice for Bryan Magee". www.dignityfunerals.co.uk. נבדק ב-2019-08-17.
  33. ^ Bryan Edgar Magee 12 April 1930 – 26 July 2019 (funeral service sheet)
  34. ^ "Bryan Magee, philosopher, writer and broadcaster". Financial Times (באנגלית בריטית). נבדק ב-2019-08-17.
  35. ^ King, Anthony (27 במרץ 1964). "The New Radicalism. By Brian Magee. (New York: St. Martin's Press, 1963. Pp. 238. $5.00.)". American Political Science Review. 58 (1): 161. doi:10.1017/S0003055400288710. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. ^ Magee, Bryan Edgar (27 ביולי 1964). "The democratic revolution". Bodley Head. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Magee, Bryan (27 ביולי 1965). "Towards 2000: The World We Make". Macdonald. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ Magee, Bryan (1966). The television interviewer (באנגלית). Macdonald & Co.
  39. ^ "Bryan Magee's Aspects of Wagner". www.counter-currents.com.
  40. ^ Weinberg, Justin (26 ביולי 2019). "Bryan Magee (1930-2019)". Daily Nous. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Magee, Bryan (27 ביולי 1973). "Karl Popper". Viking Press. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Magee, Bryan (27 ביולי 1974). Popper. Psychology Press. ISBN 9780713001099 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  43. ^ Magee, Bryan (27 ביולי 1977). Facing death. Kimber. OCLC 3771699. {{cite book}}: (עזרה)
  44. ^ Snelgrove, David (Spring 1980). "Men of Ideas (Book Review)". Journal of Thought. Fayetteville, Ark. 15 (1): 103–104. JSTOR 42590182.
  45. ^ Magee, Bryan (27 ביולי 1982). Men of Ideas: Some Creators of Contemporary Philosophy. Oxford University Press. ISBN 9780192830340 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  46. ^ Magee, Bryan (27 ביולי 1997). "The Philosophy of Schopenhauer". Oxford University Press. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Magee, Bryan. (1987). The Great Philosophers : An Introduction to Western Philosophy. London: BBC Books. ISBN 0563205830. OCLC 17157462. OL 2043183M.
  48. ^ Magee, Bryan (27 ביולי 2000). "The Great Philosophers: An Introduction to Western Philosophy". Oxford University Press. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Hacking, Ian (2 בינואר 1997). "The Passing Show". pp. 9–10. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ "Book review / Onward and upward; Confessions of a Philosopher by Bryan". The Independent. 7 ביוני 1997. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Magee, Bryan (1 בינואר 1998). The story of thought. The quality paperback bookclub. ISBN 9780789444554 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  52. ^ Ali, Muhammad. "The story of philosophy.pdf".
  53. ^ "Wagner and Philosophy by Bryan Magee | Issue 34 | Philosophy Now". philosophynow.org.
  54. ^ Fodor, Jerry. "Opera Today : MAGEE: THE TRISTAN CHORD — Wagner and Philosophy". www.operatoday.com.
  55. ^ Reisz, Matthew (2003-06-29). "Observer review: Clouds of Glory by Bryan Magee". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2019-08-19.
  56. ^ Wesker, Arnold (2003-08-15). "Review: Clouds of Glory by Bryan Magee". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-08-19.
  57. ^ Magee, Bryan (27 ביולי 2007). Growing up in a war. Pimlico. OCLC 75713988. {{cite book}}: (עזרה)
  58. ^ "Even Men Of Ideas Are Mortal | Anthony Kenny". Standpoint. 23 בפברואר 2016. אורכב מ-המקור ב-2019-08-03. נבדק ב-2019-10-20. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ "Ultimate Questions by Bryan Magee: A wonderful, wonder-full life". The Independent. 24 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Johnny Lyons. "Philosopher in a Hurry". Dublin Review Of Books.
  61. ^ "How to register & get free access to content". JSTOR Support Home (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-08-09.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33626056בריאן מגי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בריאן_מגי&oldid=2114234"