סאדיזם
בהגדרה בסיסית, סאדיזם הוא התופעה בה בני אדם מסוימים מפיקים הנאה מגרימת סבל ממשי לזולת (אדם או בעל חיים). עם זאת, מונח זה עשוי לתאר שתי תופעות התנהגותיות השונות מאד מבחינה מוטיבציונית. תופעה אחת בה אדם כביכול גורם סבל לאדם אחר (מזוכיסט) אם כי בדרך כלל קשרים או משחקים אלה נעשים מרצון שני הצדדים ובהסכמתם, ומטרתם צימוד והשגת הנאה הדדית, כך שלא מדובר בסאדיזם במובן הבסיסי או הפתולוגי של המונח והיא מתרחשת אך ורק בין בני אדם שנתנו לה הסכמה במפורש, ולא בין אדם לבעל חיים.
תופעה שנייה שהמונח עשוי לתאר היא סאדיזם פתולוגי, והיא הנחשבת לשיקוף המדויק יותר של המונח ונוגעת לסאדיזם אמיתי הכרוך בדרך כלל בפסיכופתיה (נטייה קיצונית לחוסר אמפתיה מוחלט לזולת) ולפיכך, להבדיל מהתופעה הראשונה שתוארה לעיל, נוגעת להפקת תחושת הנאה מגרימת סבל ממשי (או לכל הפחות לתחושה כי נגרם סבל ממשי כזה) לקורבן שבשום מצב לא בחר לחוש אותו, יהיה קורבן זה אדם או בעל חיים. קיימת מחלוקת בשאלה האם לסווג סאדיזם פתולוגי כזה כהפרעת אישיות (Sadistic personality disorder, ובקצרה SPD). בכל מקרה מתייחסים אליו כמי שמסכן באופן עקבי את הפרט או את סביבתו, ולפיכך כדורש אבחנה, פרוגנוזה, וטיפול פסיכיאטרי. הסאדיזם הפתולוגי מעבר להיותו כרוך בדרך כלל בפסיכופתיה, נקשר לא אחת גם בהפרעת אישיות אנטיסוציאלית.
היסטוריה של המונח
המושג נטבע לראשונה על ידי הפסיכיאטר האוסטרי-גרמני ריכרד פון קְרַאפְט-אֶבִּינג וקרוי על-שמו של המרקיז דה סאד, אציל צרפתי שהתפרסם עקב העונג שהפיק מאלימות ומגרימת כאבים לזולת, מהלקאות, וממראה של דם.
אף שנראה שהיו בהיסטוריה דמויות שהתעלו בסאדיזם שלהם על המרקיז דה-סאד, הרי תופעת הסאדיזם, בדומה למזוכיזם, קרויה על שם מי שנתן לה ביטוי ספרותי מוצלח. המרקיז דה-סאד הותיר תיעוד מלא באמצעות כתביו, אותם כתב בעת היותו חבוש בבית הסוהר, ובערוב ימיו כאשר היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש.
התנהגות משלימה לסאדיזם היא מזוכיזם (על שמו של לאופולד פון זאכר-מאזוך). זיגמונד פרויד שילב את שתי ההתנהגויות למונח אחד: סאדו-מזוכיזם.
דירוג הסאדיזם הפתולוגי
הפסיכולוג אריך פרום דירג את הסאדיזם לשלשה סוגים, מהקל אל הכבד[1]
- שליטה בזולת וגרימה לו לתלות והפיכתו למכשיר ביד השולט בו.
- ניצול ושימוש בזולת וגניבה ממנו, הן מבחינה פיזית וחומרית והן מבחינה רגשית ותבונית.
- פגיעה מכוונת בזולת מתוך רצון לגרום לו סבל, או לחזות בסבלו, שיכול להיות גופני אך יכול לעיתים רבות להיות גם נפשי כמו השפלה.
פרום הדגיש את התלות של הסאדיסט באדם שבו הוא שולט. משום שתחושת הכוח והקיום שלו נובעת בשל עצם שליטתו בזולתו ובלעדיה הוא ירגיש מרוקן, ממוטט ומיואש. סוגים של יחסים אלו, לתפיסתו, מצויים פעמים רבות ביחסים של מערכות נישואים ובין הורים לילדיהם. עוד העיר פרום כי לעיתים קרובות יחסים אלו מוסווים באהבה, בשפע טוב לב, ובדאגה לזולת. ונטיות אלו מקבלות התרצות (רציונליזציות) שונות: החל מהטיעון שהאדם השולט מאמין שהוא יודע מה טוב לאדם הנשלט יותר ממנו, או שהוא מאמין כי עשה רבות למען האדם הנשלט ולכן "מגיע" לו לשלוט, ועד לסוג התוקפני שבו האדם מונע מנקמה, ואף מטיעון של הגנה עצמית.[2]
הערות שוליים
24834841סאדיזם