רבי דוד צבאח
 | |
| לידה |
25 ביולי 1869 י"ח באב תרכ"ט רבאט, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
י"ח בשבט תשט"ז (בגיל 86) ירושלים, ישראל |
| רבותיו | ר' מסעוד צבאח, ר' יוסף בירדוגו (רבאט) ועוד |
| חיבוריו | "שושנים לדוד", "מגן דוד", "שגיון לדוד" |
הרב דוד צבאח (25 ביולי 1869, י"ח באב ה'תרכ"ט – 31 בינואר 1956, י"ח בשבט ה'תשט"ז) היה דיין ופוסק חשוב ממרוקו.
ביוגרפיה
נולד בשנת 1869 ברבאט שבמרוקו לאמו שמחה ולאביו רבי מסעוד לבית משפחת צבאח אשר מוצאה בספרד, אשר כיהן כדיין ברבאט. נקרא על שם הרב דוד חיים צבאח בעל ה"משכיל לדוד".
בצעירותו למד תורה ממספר רבנים ובהם רבי יעקב בן וואליד, אביו רבי מסעוד ורבי חיים יקותיאל בירדוגו. בהיות כבן ט"ו שנים נכנס לישיבת דודו הרב יוסף ברדוגו, שם למד ממנו את חשיבות לימוד העיון וההבנה הישרה על פני השטחיות.
בח' בטבת ה'תרמ"ה, בהיותו כבן תשע עשרה נישא לרעייתו רחל, בת רבי ראובן בן שעייא אח אמו, אשר התגורר בעיר פארה שבפורטוגל. כעבור חודש שב לרבאט, ועסק רוב היום בלימודו, כאשר לפרנסתו עסק גם כאפוטרופוס על יתומים.[1]
נדודיו לצורכי צדקה
מספר שניו אחר נישואיו קיבל הוראה מרבני העיר לצאת להתרים עבור נזקקי העיר, ביניהם הרב רפאל אנקווה ורבי חיים יקותיאל בירדוגו. מצויד בהמלצותיהם יצא לסבב התרמות בפורטוגל ובערי החוף; קזבלנקה, מוגאדור, אספי ועוד. לאורך השנים ערך סבבים רבים כאלו.[2]
במהלך שנות נדודיו, בשנת ה'תרס"א בהיותו בטנג'יר שיכל את בנו שלמה, ובתרס"ח שיכל את בנו משה בעיירה אלכיריזיריאת ונאלץ לקברו בארון בבית קברות מוסלמי. שניהם נפטרו בקטנותם.
באותן שנים הקפיד על הקדשת שעות רבות ללימוד תורה למרות קשיי הדרכים, וכן התכתב עם מספר רבנים בהלכה, ביניהם עם הרב רפאל אנקווה, עמו היה גם בקשר אישי ולימים החשיבו כרבו המובהק, עד שעמד לצידו בשעת פטירתו וטיפל בקבורתו.[1]
כסופר בית הדין ברבאט
בשובו לרבאט, מינהו הרב אנקווה לסופר בית הדין, ובמסגרת תפקיד זה היה כותב פסקי הלכה ומעבירם לאישור הרב אנקווה.
כאשר דרשו השלטונות הצרפתיים מבית הדין הגבוה לערוך מבחן בנושאי שטרות לכל רבני העיירות אצל חברי בית הדין, התבטא עליו הרב אנקווה כי בדיני גיטין אין צריך לבחון אותו בנימוק "הלוואי וידעתי גיטין כמו רבי דוד".
ראב"ד אל-ג'דידה
בי"ז בשבט ה'תרפ"ט - 1929, בהיותו כבן שישים, נתמנה לראב"ד אל-ג'דידה. בשבתו על כס הרבנות תיקן תקנות רבות לטובת הקהילה בדיני ממונות, קידושין, כשרות, שמירת שבת, לימוד תורה ועוד, כשאת תקנותיו הוא מעגן בפסקי הלכה מפורטים.[2]
באותן שנים כתב את ספרו העיקרי "שושנים לדוד" חלקים א' וב' אשר יצאו לאור בחייו, וכן את ספר מגן דוד שנותר בכתב יד, ויצא לאור בשנת ה'תשפ"ג על ידי צאצאיו.
ראב"ד פור-ליוטי
כעבור כעשור שנים קיבל הצעה מהרב שלמה הכהן צבאן ראב"ד אל קניטרה (אז פורט ליוטי) להתחלף בתפקידיהם ולעבור זה לעירו של זה. הרב צבאח קיבל את ההצעה, וכעבור עשר שנים בדיוק מיום הגיעו לאל ג'דידה, בי"ז בשבט ה'תרצ"ט - 1939, הגיע אל העיר פורט ליוטה (לימים "אל-קניטרה") והתמנה לראב"ד העיר, תפקידו בו כיהן במשך שנתיים.
באותה התקופה המשיך בכתיבת ספרו מגן דוד.
כראב"ד רבאט
בשנת ה'תש"א - 1941 נקרא לכהן כראב"ד רבאט ולהחליף את הרב רפאל עטיה אשר פרש לעת זקנותו. הרב צבאח קיבל את ההצעה וחזר לעיר הולדתו רבאט.
בשנת ה'תש"ג ערך סדרת תקנות ותפילות מיוחדות בשל האיום מצד השלטון הנאצי, אשר הקים מחנות השמדה בצפון אפריקה.
במסגרת תפקידו תיקן תקנות בעיר, ובין היתר קבל על חגיגות הילולה מופרזות אשר נהגו בעיר, והתבטא כי "אין זו הילולה אלא יללה". ביקורתו זו הובילה בין היתר לתקנת מועצת הרבנים במרוקו באספתה הראשונה בשנת ה'תש"ז לצמצום חגיגות אלו.
באותה העת ייסד ברבאט את "חברת השלום" להשכנת שלום בית בין איש לאשתו.[1]
בארץ ישראל
בשנת ה'תש"ח - 1948, עם קום מדינת ישראל בשנת 1948 עלה ארצה בספינה מקזבלנקה לנמל חיפה, ומשם למעברת עולים בפרדס חנה. בהמשך עבר לגור עם בנו חיים בחיפה ושלח מכתבים לבניו שנותרו במרוקו כי יזדרזו לעלות ארצה גם הם.
באותה עת יצר קשר עם הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל אשר כבדו מאוד והזמינו לגור בירושלים. הרב צבאח נענה לבקשתו ועבר לדירה ברחוב דוד ילין בירושלים, בה התגורר עד פטירתו.
בהמשך התמנה לנשיא תלמוד תורה בני ציון. בשבתו בירושלים נהג לפקוד רבות את בית כנסת זיכרון משה וקבע את מקומו בבית הכנסת לעדת המערבים של הרב יוסף שלוש.
באותה העת פעל יחד עם הרב יהודה צדקה ורבנים נוספים נגד פעילות הסוכנות היהודית אשר עודדה את נטישת היהדות בקרב בני הנוער. כמו כן חתם יחד עם עוד רבנים על קול קורא נגד גיוס בנות לשירות לאומי ועוד.[2]
פטירתו והנצחתו
נפטר בי"ח בשבט ה'תשט"ז בגיל 87 תוך כדי קריאת תהילים, ונקבר בחלקת הרבנים המערביים בהר המנוחות בירושלים.
בהלווייתו נכחו אנשים רבים, ובים המספידים היו הרב אברהם אלמליח והרב יוסף שלוש. הספדים אחר פטירתו נערכו גם ברבאט, בין היתר על ידי הרב יהושע מאמאן.
משפחתו
נולדו לו שלוש בנות ושבעה בנים, שניים מבניו נפטרו בקטנותם במהלך טלטוליו.
נכדו ברוך צבאח נפל כחייל בקרב בשנת ה'תשט"ו.
ספריו
רבים מכתבי ידו נעלמו ולא נמצאו עד היום.
- שו"ת שושנים לדוד, קזבלנקה: דפוס יהודה ראזון, 1935, באתר היברובוקס, על ד' חלקי שולחן ערוך
- שו"ת מגן דוד – תשובות בהלכה
- לדוד ללמד – קונטרסים על התורה, מוסר, סיפורי צדיקים וסיפר עלייתו לא"י, הוצאת טקסט רץ, ירושלים ה'תשפ"ג
- שגיון לדוד – על הלכות גיטין
- מ"י דוד – חידושים על הש"ס
- קיצור דיני שחיטה וטריפות – כפי שהעתיק מכ"י רבי יקותיאל בירדוגו
- בשורות טובות – מדרשים ודברים טובים אשר שמע על ארץ ישראל
בנוסף חיבר מספר פיוטים וקינות, והותיר כתבי יד רבים. חלקם ראו אור בספר "מן הגנזים", בהוצאת חברת אהבת שלום, חלק י'
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב פרופ' משה עמאר, 'ר’ דוד צבאח, תקופתו ויצירתו', מקדם ומים ז (תש"ס), עמ' 61–98.
- דוד צבאח, לְדָוִד בָּרוּךְ, הוצאת טקסט רץ, ה'תשפ"ג
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "הרב דוד צבאח", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4558
- רבי דוד צבאח (1869-1956) באתר "תורת אמת"
- רשימת הפרסומים של רבי דוד צבאח, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת מאמרים על רבי דוד צבאח באתר רמב"י
- 187, באתר "החכם היומי"
דוד בן מסעוד צבאח (1869-1956), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
| תקופת חייו של רבי דוד צבאח על ציר הזמן |
|---|
 |
36761952דוד צבאח