רבי יצחק בן וואליד

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק בן וואליד
תמונה של רבי יצחק בן וואליד שחור לבן.jpg
כינוי הנר המערבי
מקום קבורה תטואן

רבי יצחק בן וואליד (תקל"ז - ח' באדר תר"ל), כונה ריב"ו והנר המערבי. אחד מדמויות הגאונים של חכמי מרוקו ויהודי תטואן, רב ומקובל, מחבר שות "ויאמר יצחק".

תולדות חייו

רבי יצחק בן וואליד נולד בשנת ה'תקל"ז בעיר החכמים והסופרים תטואן למשפחת רבנים ולאביו רבי שם טוב. נקרא על שם סבו רבי יצחק. משחר ילדותו העידו עליו שלגדולות הוא נועד. עוד לפני שהגיע לגיל מצוות שקד על לימודי התורה ומגיל צעיר התגלו בו ניצני קדושה וטהרה.

בצעירותו התייתם מאביו והוא ומשפחתו חיו בדוחק רב. מספרים שלאחר מות אביו כלכלת הבית הוטלה על אימו שעבדה ויגעה על הבאת לחם לביתה מרובה הילדים. באחד הימים כשעמדו על חרפת רעב נאלצה אימו למכור את הש"ס (סידרי משנה) של אביו כדי לקנות לחם לילדיה הקטנים. רבי יצחק הצעיר שראה את עצבונה של אימו החליט לעשות כל שביכולתו כדי לקנות את הש"ס של אביו בחזרה וכך עשה, אסף פרוטה אחר פרוטה עד שהצליח להשיב לאימו את ספריו של אביו שנפטר.

בגיל 17 גילה בקיאות וידע רב בתורה ובהלכה וכל רבני הדור הכירו בו והאמינו שיגיע לגדולות. בגיל 18 נשא לאישה בת למשפחת רבנים אשר ילדה את בנו הבכור, אולם תוך זמן קצר נפטרה והותירה אותו עם ילדו הקטן. לאחר מספר שנים נשא לאישה את שמחה וידאל ביבאס- רבנית דגולה, שעזרה לו בעבודות הקודש וילדה לו עשרה ילדים אשר כולם עסקו בתורה ונהפכו לרבנים גדולים.

משפחתו שמנתה 13 נפשות חיה חיי דלות והסתפקה במועט, הוא התפרנס מכתיבת שטרות ובית הכנסת שהיה ברשותו.

רבי יצחק בן וואליד היה ידוע בצניעותו הרבה וסירב למשרות רבות שהוצעו לו, רבים פנו אליו בדבר הלכה אך כאשר פנו אליו אנשי העיר תטואן לשמש כרבם סרב. כיוון שאנשי הקהילה לא הרפו מבקשתם, עזב ר' יצחק את טטואן ועבר לגיברלטר. אנשי עירו שלחו אחריו שליחים על מנת להחזירו לעירם והתעקשו שיבוא לשמש להם כרב, לאחר בקשותיהם החוזרות קיבל את הכהונה ושימש כרב העיר וכאב בית הדין במשך 40 שנה. גם בתפקיד זה נשאר צנוע, נעים הליכות ואוהב אדם ונענה לכל בקשה ושאלה בנושא הלכה. הוא התגלה כמנהיג בעל שיעור קומה ודאג ללא לאות לבני קהילתו ולעניים יתומים ואלמנות בפרט.

בספרו "ויאמר יצחק" פסק שמנהיגיה של הקהילה היהודית יכולים להתקין תקנות שונות על בני קהילתם רק אם הם מונו בקונצנזוס.

אהבתו לארץ ישראל הייתה עזה, ומסופר שהשתוקק לכל פיסת מידע מארץ ישראל. הוא תרם ביד רחבה לאנשים שהגיעו מארץ ישראל ואף ביקר בה עם משפחתו בשנת ה'תרכ"ב.

אחד מגדולי תלמידיו היה רבי ישעיה בן נאים אשר בנו רבי רפאל חיים משה נודע לימים כאחד מגדולי הדור.

בשנת ה'תרכ"ח פנה במכתב ביחד עם רבי יצחק נהון למשה מונטיפיורי בבקשה לסיוע אל מול האלימות כנגד יהודים במרוקו, עקב רצח אכזרי של שתי נשים יהודיות בתטואן.[1]

בדומה לרבנים חשובים אחרים התפרסם כבעל מופת. כך למשל, היה לרבי יצחק מטה ששימש לו כמקל הליכה שעבר מדור לדור במשפחתו והיה ידוע בסגולותיו הרבות בריפוי מחלות ובייחוד כסגולה ללידה קלה. סיפורים רבים סופרו על כך שהמקל ריפא אנשים שאיש לא הצליח לרפא, ועל נשים רבות עם בעיות וסיבוכים בלידה שנפתרו באורח פלא לאחר ברכתו של רבי יצחק.

מותו

בגיל 93 נחלש כוחו וגם כאשר שכב במשך 3 שבועות על ערש דווי הקפיד שיגיעו לביתו מנין לתפילה, ובשנת ה'תר"ל עם כניסת השבת נפטר בעת ששפתיו מדובבות את המילים "מזמור שיר ליום השבת".

בצניעותו ציווה בצוואתו שכאשר ילוו את מיטתו לא יקראו לו בתארים אלא רק רב ודיין, ואת בניו שימשיכו במעשי צדקה. ביקש שיכריזו לבקש מחילה אם פגע במישהו.

הוא נטמן בעירו תטואן וקברו נודע כאתר עלייה לרגל וביום השנה לפטירתו היו באים המונים להתפלל להשתטח על קברו.


תקופת חייו של רבי יצחק בן וואליד על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

ספריו והנצחתו

רבי יצחק בן וואליד כתב דברי קודש וספרים רבים שהמוכר שבהם נקרא "ויאמר יצחק" שאלות ותשובות, אשר רבי חיים שמואל נתן הסכמה לספר ומכנה את רבי יצחק בתוארי שבח רבים ומעלה את נס גדולתו בתורה ובין היתר כתב עליו "כתר תורה גדולה, משירי כנסת הגדולה מעלת הרב הגדול מעז ומגדול, סבא דמשפטים". היסטוריונים בני ימינו מגדירים את ספרו "ויאמר יצחק" כספר "ההיסטוריה הכלכלית, החברתית והדתית של יהודי תטואן", שכן הוא מקור עשיר לידע על החיים היהודיים באזור.[2] כמו כן מופיעים בו טקסטים נדירים בשפת החכיתיה (הניב הצפון אפריקאי של לדינו). יצחק בן וואליד החזיק בספריה מכובדת שכללה ספרים נדירים, כולל עותק של משנה תורה של הרמב"ם מהמאה הרביעית לאלף השישי שהודפס בפאס, בתקופה הקצרה שיהודים הפעילו בה בתי דפוס.

מספר מוסדות לימוד תורה נקראים על שמו בארץ שהגדול ביניהם "תולדות יצחק" יושב בהר נוף שבירושלים.


לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. אליעזר בשן, נשים יהודיות במרוקו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2005, עמ' 234-230.
  2. Sarah Taieb-Carlen, The Jews of North Africa: From Dido to De Gaulle, University Press of America, 2010, p. 97.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0