רבי שלמה אבן דנאן
 | |
| לידה |
10 ביוני 1848 ט' בסיון ה'תר"ח פאס, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 1929 (בגיל 81) כ"ד בחשוון ה'תרפ"ט |
| מקום קבורה | פאס, מרוקו |
הרב שלמה אבן דנאן (1848–1929) היה אב בית דין ורבה הראשי של פאס שבמרוקו. מחבר שו"ת 'אשר לשלמה' ו'ביקש שלמה', ומגדולי רבני יהדות מרוקו.
קורות חיים
נולד בפאס שבמרוקו לרב משה ולחנה ב-10 ביוני 1848 (ט' בסיון ה'תר"ח). אביו היה תלמיד חכם ומחבר ספרי הלכה. לאחר שהתייתם מאביו, שנפטר בגיל 30 ב-10 ביוני 1857 (י"ח בסיון ה'תרי"ז), גדל אצל סבו, הרב שמואל אבן דנאן.
בתחילה למד אצל אביו ואצל דודו, רבי יצחק אבן דנאן, ולאחר מכן למד אצל רבי אבנר ישראל הצרפתי. בגיל 16 החל ללמוד את תורת הקבלה, ובגיל 18 לימד תלמוד בישיבה מקומית. לאחר שנישא לקרובתו סולטנה בת הרב שאול אבן דנאן, הצטרף בגיל 21 לדיונים וההכרעות של רבני פאס.
במטרה לבדוק אפשרות להתיישב בארץ ישראל, בשנת 1875 (ה'תרל"ה) הצטרף לדודו רבי יצחק אבן דנאן לביקור בארץ. במשך שלושים ושלושה ימים שהו בארץ, וביקרו בכל המקומות הקדושים. בדרכם עברו באלכסנדריה שבמצרים, שם פגשו את הרב משה פארדו, רבה של אלכסנדריה, ודנו איתו בדברי תורה ופתרו לו שאלה שהתעוררה אצלו בתוספות.
כשחזר לפאס מונה לשמש כגזבר וכפרנס הקהילה, ובמסגרת התפקיד תמך ודאג לעניי העיר. שלוש שנים שימש בתפקיד זה, עד שהתמנה בשנת ה'תרל"ח לשמש כרב וכדיין של העיר. את תפקידו ניצל ליצירת קשרים בין קהילות מרוקו וקהילות אירופה, לגיוס כספים לקהילות שונות, ולגיוס דעת הקהל העולמית לטובת הקהילה היהודית בפאס[1].
בשנת 1869 (ה'תרכ"ט) מונה לדיין. בחודש יולי 1879 (תמוז ה'תרל"ט) נבחר לשמש כדיין וכמורה צדק בבית הדין הגדול, וישב בבית דינם של הרב יוסף סירירו, ודודו, רבי יצחק אבן דנאן.
בשנת 1919 (ה'תרע"ט) נבחר בידי השלטונות הצרפתים לתפקיד דיין בבית הדין הגדול לערעורים שבעיר רבאט, בראשותו של ידידו הרב רפאל אנקווה. עקב הקושי שלו לעזוב את משפחתו בעיר פאס, ועל אף יחסי הידידות שהיו לו לחברי בית הדין הרבני, ביקש מהשלטונות לשחררו מתפקיד זה ולהחזירו לפאס.
בחודש ינואר 1921 (שבט ה'תרפ"א) שב לפאס, והתמנה לרב ראשי וראש בתי הדין.
השלטון הצרפתי העריכו מאוד, חיבב את פסקיו ההלכתיים, ואף העביר דיונים שהוגשו על ידי יהודים מבית המשפט לבית הדין שבראשותו. כן התייעצו איתו בשאלות שנגעו בענייני הקהילה היהודית, וקיבלו את חוות דעתו[2]. בתקופה זו התפרסם כאחד מגדולי רבני מרוקו והיה המוסמך היחידי לענייני חליצה, בכל מרוקו. עד גיל מבוגר למד ופסק בסוגיות המורכבות שיותר שבאו לידו[3].
הלך לעולמו ב-7 בנובמבר 1929 (כ"ד בחשוון ה׳תרפ"ט) לאחר מחלה, ונקבר בפאס. נכדו הוא הרב ציון אבן דנאן ששימש אף הוא כדיין בפאס.
תלמידיו
- הרב מתתיהו סירירו – דיין ומורה צדק בעיר פאס.
- הרב משה בן שמחון – דיין בעיר מוגאדור.
- בנו, הרב שאול אבן דנאן - לפנים אב בית דין בעיר מוגאדור ואחר כך כחבר בית דין לערעורים ברבאט ורב ראשי של מדינת מרוקו. מחבר ספר "הגם שאול", פאס ה'תש"ט[4].
- בנו, רבי משה אבן דנאן, שהחליפו ברבנות עד לפטירתו בשנת תרצ"ו.
חיבוריו
- שו"ת אשר לשלמה - ספר עם הסכמות של הרב חיים חזקיהו מדיני בעל "שדי חמד". נדפס בירושלים שנת ה'תרס"ו.
- שו"ת בקש שלמה, נדפס על ידי בניו בקזבלנקה, ה׳תרצ"ו.
לקריאה נוספת
- חכמי מרוקו - עמ' 158-177.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר מיי צדיק
- ביוגרפיה באתר מורשת מרוקו
- רבי שלמה אבן דנאן, באתר 'תורת צפון אפריקה'.
הערות שוליים
- ^ אתר מורשת מרוקו
- ^ עובדות אלו נמצאות בכתביו: "שאלוני נסיכי הממשלה אדוני הארץ, משם ראש הממשלה האדון זיריניאל גורו". במקום אחר כתב "כאשר הייתי בארץ מולדתי בעיר המהוללה פאס יע"א, נדרשתי לחוות דעתי מהממשלה הרוממה ממשלת צרפת ירום הודה"
- ^ הרב יוסף בן נאים, כתב בספרו " מלכי רבנן ", כי בהיותו רבי שלמה אבן דנאן בן שמונים שנה, ישב ולמד תורה בהתלהבות גדולה, כמו אברך בן עשרים שנה, הפלפול ובחריפות, בבקיאות ובסברא ישרה".
- ^ אודותיו, באתר החכם היומי.
23981043שלמה אבן דנאן