רבי מאיר דלויה
הרב מאיר דלויה (מכונה: 'מהר"ם דלויה'; סביב ה'ש"ס, 1600 - סביב ה'ת"ם, 1680) היה דרשן, פרשן מקראי ודיין במרקש במאה השבע עשרה.
קורותיו
נולד במרקש למשפחת דלויה שהייתה ממגורשי ספרד. לימים התמנה לדיין בבית הדין של מרקש, ככל הנראה בראשותם של הרב יהודה בן ישראל ורבי יהודה בנבנישתי.[1] עסק בפירוש המקראות, ובפירוש מדרשי חז"ל. והיה משיב ליהודי העיר על שאלותיהם במקרא.[2] שיטתו דומה לשיטת האברבנאל והאלשיך, לשאול מספר שאלות דקדוקיות ולענות עליהן במהלך אחד כולל. בפירושיו נטה ללמד זכות על אישי התנ"ך, ולא לבקר אותם.[3] האמין בתורת הגלגולים.[4] כבר בחייו, כתביו זכו לפרסום והעתקות שונות,[5] וכתביו הגיעו גם לערי צפון מרוקו, כדוגמת מקנס[6] וצפרו.[7]
נפטר במרקש סביב שנת ה'ת"ם, 1680.[1]
לרבי מאיר ארבעה בנים תלמידי חכמים: רבי יצחק שכיהן כרבה של מרקש. רבי יעקב שהיה דרשן,[8] רבי משה שהיה מורה צדק במרקש,[9] ורבי יהודה שלימים נרצח על קידוש השם.[10]
חיבוריו
- ביאור על המקרא
- ביאור על מדרשי חז"ל
- דרשות
מקבץ משארית כתביו הנ"ל, נדפסו בתוך ספר 'תורת משפחת דלויה' - 'ביאורי מהר"ם דלויה' עמ' 137–261.
לקריאה נוספת
- מבוא ראשון - תולדות משפחת דלויה וחכמיה, נדפס בספר 'תורת משפחת דלויה' עמ' 33–47.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ראו 'קורא הדורות' (נדפס בתוך: אוסף כתבי היד הרבניים עמ' 208-211).
- ^ ראו ביאורו לפרשת מקץ, ספר תורת משפחת דלויה עמ' 172.
- ^ ראו: ספר תורת משפחת דלויה עמ' 37-8.
- ^ ראו 'ביאורי מהר"ם דלויה', דרשה 'לנפטר ביסורין' (נדפס בספר תורת משפחת דלויה עמ' 240-245).
- ^ ראו כ"י בניהו, מאיר, ירושלים, ישראל Ms. G 32.
- ^ ראו פירוש על ההושענות מאת רבי יהודה טולידאנו, מבוא א', עמ' 16, הוצאת מכון טולדיאנו. ראו גם הקדמה לספר 'מראה עיניים' לרבי אלעזר בהלול, מקנס, תע"ב.
- ^ ראו: 'קבוץ גליות' דפים ו-ז, מאת רבי ישעיה דיאבילא. (נדפס בתוך: 'מלל לאברהם').
- ^ רבי מאיר מזכיר את בנו בביאוריו לפרשת 'לך 'לך' (נדפס בספר תורת משפחת דלויה עמ' 143).
- ^ ראו: 'לשון למודים' קמו, לרבי יעקב אבן צור.
- ^ ראו: לשון למודים קמח, לרבי יעקב אבן צור.
