קידומת טלפון בינלאומית היא קוד מספרי המאפשר, בחיוג ישיר, הקמת שיחות בינלאומיות, היינו שיחות טלפון בין מדינות שונות. הקידומת הבינלאומית מחויגת לפני מספר המנוי אליו רוצים להגיע. לכל יחידה מדינית או שטח חסות בדרגה כלשהי, או לאזור גאוגרפי אחר, או לשירות תקשורתי לוויני וכדומה, יש קידומת בינלאומית משלו. כדי להקים שיחה בינלאומית מקובל לחייג קוד גישה לפני הקידומת הבינלאומית. קוד הגישה משתנה ממדינה למדינה או בין ספקי שירות שונים באותה מדינה. קוד הגישה משמש להפניית השיחה למרכזית השער הבינלאומית המקומית. ברוב המדינות נהוג הצירוף 00 אך גם 99, 001, 011 וכו'. רשימת קידומות הטלפון הבינלאומיות נקבעת על ידי ITU-T שהוא גוף התקינה בתחום הטלקום באיגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU) המהווה חלק ממנגנון האומות המאוחדות.
היסטוריה
עד ראשית שנות השישים של המאה ה-20 רוב שיחות הטלפון הבינלאומיות נעשו בעזרת תיווך אנושי, חיוג ישיר לא היה נפוץ. כדי להקים שיחת טלפון היה צורך לחייג למרכזייה בינלאומית במדינת המקור, למסור למרכזנית את שם מדינת היעד ומספר הטלפון של המינוי הסופי. המרכזנית יצרה קשר עם מרכזנית במדינת היעד שהתקשרה למנוי הסופי לאחר המענה חוברו שני המנויים זה לזה על ידי המרכזניות. לעיתים הייתה אפשרות לחיוג חצי אוטומטי, היינו חיוג בסיוע מרכזנית כאשר המרכזנית במדינת המקור חייגה ישירות למנוי במדינת היעד.
בשנת 1960 אישר ארגון התקינה CCITT, בכינוס האספה הכללית של הארגון, שהתקיימה בעיר דלהי, חלוקת קידומת בינלאומית עבור מדינות אירופה ואגן הים התיכון [1]. בהחלטה זו קיבלה ישראל את הקידומת 34. כאשר ההחלטה התייחסה גם לחיוג ישיר אבל גם לחיוג חצי אוטומטי. בפועל שימשה קידומת זו בעיקר לחיוג בסיוע מרכזנית. בשנת 1964 אישר הארגון, בכינוס האספה הכללית של הארגון, שהתקיימה בעיר ז'נבה, חלוקת קידומת בינלאומית עבור כלל מדינות העולם[2]. החלטה זו היא הבסיס לקידומות הבינלאומיות, המכילות בין סיפרה אחת לשלוש ספרות, המקובלות כיום. המלצת הארגון הייתה שמספר הספרות בחיוג בינלאומי לא יעלה על 12 ספרות. על כן הקצה הארגון קידומת קצרה יותר למדינות גדולות שבהם מספר הספרות, בחיוג בתוך המדינה, הוא גדול יותר. לאורך שנות השישים עברו מדינות רבות לחיוג בין לאומי ישיר תוך שימש בקידומות הבינלאומיות שתוקננו. בשנת 1968 נוספו קידומות המתחילות ב 5 עבור מדינות אמריקה הלטינית. מדינות מרכז אמריקה הועברו משימוש בקידומת 1 לקידומות המתחילות ב 5.
חיוג בינלאומי ישיר בישראל
לפני קיומו של חיוג ישיר לחו"ל, חייגו אזרחי ישראל למרכזיה הבין לאומית בעזרת שירות 18 והשירות ניתן בתיווך מרכזנית. בשנות השישים של המאה ה-20 שיחות בינלאומית מישראל בוצעו באמצעות שידור רדיו בגלים קצרים ומספר השיחות הבינלאומיות שהיה ניתן להקים בו זמנית היה מוגבל מאוד. ההנחה הייתה שמעבר לחיוג ישיר יעלה את תעבורת השיחות הבינלאומיות. משרד הדואר החליט לאפשר חיוג ישיר מישראל רק לאחר שיונח כבל תקשורת תת-ימי לאירופה. ואכן, בשנת 1968 הוחל בהנחת הכבל בין ישראל לצרפת. הנחת הכבל הסתיימה בשנת 1969. בשנת 1970 החל משרד הדואר לספק שירות של שיחות טלקס ישירות לאיטליה והולנד[3]. המדינה הראשונה שממנה ניתן היה להתקשר למנויי טלפון בישראל בחיוג ישיר הייתה ארצות הברית, ובאמצע שנת 1972 הצטרפה גם שווייץ .בסוף שנת 1972 נפתח שירות החיוג הבינלאומי הישיר גם למערב-גרמניה, בשיחת טלפון בין שר התקשורת הגרמני לשר הדואר שמעון פרס[4]. בשנת 1972 נחנכה תחנת שידורי הלווין בעמק האלה הדבר אפשר הקמת שיחות לחו"ל גם באמצעות לווין. ב-1973 נפתחה האפשרות לחיוג ישיר ממדינות נוספות במערב אירופה. האפשרות של מנויי הטלפון בישראל לחייג ישירות לחו"ל נפתה בהדרגה - בתחילה יכלו לחייג לחו"ל בחיוג ישיר רק מנויים נבחרים. באוקטובר 1973 נפתח השירות ל 3000 מנויים בתל אביב ובבת ים. חיוג ישיר מירושלים נפתח רק מפברואר 1974. על פי התכנון המקורי היה אמור הכבל התת- ימי לצרפת לספק את כל הצרכים עד סוף שנות השבעים השל המאה ה-20. אבל נפח שיחות הטלפון לחו"ל עלה בהרבה מעל המצופה, לכן נאלץ משרד התקשורת להניח כבל תת-ימי נוסף לאיטליה, שנחנך בשנת 1975.
השיטה
מבנה מספר טלפון בינלאומי הוא כדלהלן (מחויג משמאל לימין): מספר המנוי - קידומת האזור - קידומת בין לאומית - קוד גישה. על פי המלצת ארגון ITU-T מקובל לסמן את קוד הגישה עם הסימן "+"[5].
לדוגמה, מספר טלפון באזור חיוג 03 ייכתב 6543 987 3 972+. בזמן החיוג מוחלף הסימן + בקוד הגישה במדינה.
כל קידומת בינלאומית מונה בין ספרה בודדת לשלוש. כאשר קידומת של מדינה אחת לעולם לא תהווה תחילתה של קידומת של מדינה אחרת. כל המדינות ושטחי החסות בעולם חולקו לקבוצות לפי מפתח יבשתי ואזורי, ולפיו נקבעה הספרה הראשונה בקידומות שלהן, כדלקמן:
למרות זאת קיימים יוצאי דופן, לדוגמה - גרינלנד, איי פארו וארובה שהקידומת שלהם מתחילה בספרה 2 אף על פי שאינן חלק מאפריקה.
מספרי הקידומת של מדינות שחדלו להתקיים מועברים למדינות חדשות. לדוגמה:
יש מדינות ואזורים שאינם עושים שימוש בקידומת שהושמה להן, כמו הוותיקן שנחשבת לחלק מאיטליה לצורך זה, או זנזיבר שמשתמשת בקידומת הכללית של טנזניה.
סן מרינו נטשה את הקידומת ה"אפריקאית" שלה (295) כאשר התפנתה לה קידומת "אירופית" (378), ומספר יחידות מדיניות ברחבי העולם עברו למערכת הקידומות של צפון אמריקה, כמו גואם וסמואה האמריקאית.
קיימות גם מספר תופעות יוצאות דופן:
- בקוסובו נהוגה הקידומת 381 כמו בכל סרביה אך רק לקווים פיזיים. מספרי טלפון נייד משתמשים בקידומת 377 של מונקו. בסוף שנת 2016 קיבלה קוסובו קידומת עצמאית: 383.
- לרפובליקה הדומיניקנית שני מספרי גישה בינלאומיים - 1-809 ו-1-829.
- נגורנו קרבאך הוא הלכה למעשה אזור חיוג מקומי בתוך ארמניה (374-97) אף שדה יורה המחוז הוא חלק מאזרבייג'ן; וכך גם לגבי הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין שמהווה אזור חיוג מקומי בתוך טורקיה (90-392).
- לרשות הפלסטינית מיועדת קידומת בינלאומית משלה: 970, אך בפועל רשת הטלפוניה ברשות הפלסטינית היא חלק מרשת הטלפוניה הישראלית, לה מוקצת הקידומת 972. הקידומת 970 נמצאת בשימוש במדינות עוינות לישראל, שחוסמות את הגישה לקידומת הישראלית 972, ובמדינות המאפשרות להשתמש בשתי הקידומות.
רשימת הקידומות
- אזור 0
נכון להיום אזור חיוג זה איננו בשימוש.
- אזור החיוג הבינלאומי עם הקידומת 1: אמריקה הצפונית
- אזור החיוג הבינלאומי עם הקידומת 2: אפריקה
- אזור החיוג הבינלאומי עם הקידומת 3: אירופה
- אזור החיוג הבינלאומי עם הקידומת 4: אירופה
| קוד החיוג הבינלאומי |
מדינה
|
| +40 |
רומניה רומניה
|
| +41 |
שווייץ שווייץ
|
| +42 |
בעבר שימש את צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה בלבד. כיום אזור חיוג זה מתחלק באופן הבא:
|
| +420 |
צ'כיה צ'כיה
|
| +421 |
סלובקיה סלובקיה
|
| +422 |
--
|
| +423 |
ליכטנשטיין ליכטנשטיין
|
+424
+429 |
--
|
|
|
- אזור החיוג הבינלאומי עם הקידומת 5: אמריקה הלטינית
- אזור החיוג הבינלאומי עם הקידומת 6: אוקיאניה ודרום-מזרח אסיה
- אזור החיוג הבינלאומי עם הקידומת 7: רוסיה וקזחסטן (בעבר ברית המועצות)
| קוד החיוג הבינלאומי |
מדינה
|
| +7 |
קזחסטן קזחסטן
|
| +7 |
רוסיה רוסיה
|
- אזור החיוג הבינלאומי עם הקידומת 8: מזרח אסיה ושירותים מיוחדים
| קוד החיוג הבינלאומי |
מדינה
|
| +800 |
רשת גוביינא בינ"ל
|
| +801 עד +807 |
--
|
| +808 |
שירות השתתפות במימון
|
| +809 |
--
|
| +81 |
יפן יפן
|
| +82 |
קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית
|
| +83 |
לא בשימוש
|
| +84 |
וייטנאם וייטנאם
|
| +850 |
קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית
|
| +851 |
--
|
| +852 |
הונג קונג הונג קונג
|
| +853 |
מקאו מקאו
|
| +854 |
--
|
| +855 |
קמבודיה קמבודיה
|
| +856 |
לאוס לאוס
|
| +857 עד +859 |
--
|
| +86 |
הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין (לא כולל הונג קונג, ומקאו)
|
| +870 עד +874 |
אינמרסט
|
| +875 עד +877 |
--
|
| +878 |
UPT
|
| +879 |
--
|
| +880 |
בנגלדש בנגלדש
|
| +881 |
מערכת לוויין עולמית
|
| +882 |
רשת בינלאומית
|
| +883 |
--
|
+884
+885 |
--
|
| +886 |
טאיוואן טאיוואן
|
| +887 |
--
|
| +888 |
--
|
| +889 |
--
|
| +89 |
לא בשימוש
|
- אזור החיוג הבינלאומי עם הקידומת 9: מרכז אסיה והמזרח התיכון
הערות לטבלה - שירותים מיוחדים
- 800: רשת גוביינה בינלאומית (universal international freephone number או UIFN) - מתפקדת בדומה למספרי גוביינא ארציים (1-800 בישראל), אך על בסיס בינלאומי.
- 808: שירות השתתפות במימון (Shared Cost Service) הוא שירות המאפשר למקבל השיחה לשאת בחלק מעלותה, והמתקשר ישא בתעריף הארצי הגבוה ביותר (דומה לשירות 1-700 בישראל).
- 870 (בעבר גם 871 עד 874): שירותי חברת הלוויין הבינלאומית אינמרסט (International Maritime Satellite או Inmarsat).
- 878: תקשורת אישית עולמית (Universal Personal Telecommunications או UPT) מאפשרת למנוי להחזיק במספר בודד ללא קשר לרשת התקשורת בה הוא נמצא בדרך של גישור.
- 881: מערכת לוויין עולמית (Global Mobile Satellite System או GMSS) מאגדת מספר ספקי שירותים לוויניים (למעט אינמרסט).
- 882: רשתות בינלאומית (International Networks) - חברות המספקות שירות כלל עולמי.
- 883: רשתות בינלאומית (International Networks) - חברות המספקות שירות כלל עולמי.
- 979: שירות מוסף בינלאומי (International premium-rate service או IPRS) מאגד מספרי שירות מוסף בינלאומיים.
- 991: הצעה של ITU שנגנזה. תוכננה עבור שירות תקשורות בינלאומי אישי (International Telecommunications Personal Correspondence Service).
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ C.C.I.T.T, RED BOOK VOLUME II bis, ז'נבה: INTERNATIONAL TELECOMMUNICATION UNION, ספטמבר 1961, פרק RECOMENDATION E.29
- ↑ C.C.I.T.T, BLUE BOOK VOLUME II, ז'נבה: INTERNATIONAL TELECOMMUNICATION UNION, 1965, פרק RECOMENDATION E.29
- ↑ צבי לביא, מהיום חיוג ישיר בטלקס למנויים בהולנד ואיטליה, מעריב, 15 בנובמבר 1970
- ↑ ממחר חיוג ישיר בין ישראל לגרמניה, מעריב, 8 באוקטובר 1972
- ↑ ITU-T, E.123, INTERNATIONAL TELECOMMUNICATION UNION, 2001, SERIES E: OVERALL NETWORK OPERATION, TELEPHONE SERVICE, SERVICE OPERATION AND HUMAN FACTORS
.svg){kind=small}
מלזיה
אוסטרליה (כולל אי חג המולד ו
איי קוקוס)
אינדונזיה
הפיליפינים
ניו זילנד 
ופיטקרן
סינגפור
תאילנד
מזרח טימור
הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית 
ונורפוק
ברוניי
נאורו
פפואה גינאה החדשה
טונגה
איי שלמה
ונואטו
פיג'י
פלאו
ואליס ופוטונה
איי קוק
ניואה
סמואה האמריקנית. כיום הקידומת של סמואה האמריקנית היא +1-684
סמואה
קיריבטי
קלדוניה החדשה
טובאלו
פולינזיה הצרפתית
טוקלאו
מיקרונזיה
איי מרשל
טורקיה
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
הודו
פקיסטן
אפגניסטן
סרי לנקה
מיאנמר (בורמה)
האיים המלדיביים
לבנון
ירדן
סוריה
עיראק
כווית
ערב הסעודית
תימן
עומאן
הרשות הפלסטינית
איחוד האמירויות הערביות
ישראל
בחריין
קטאר
בהוטן
מונגוליה
נפאל
איראן
טג'יקיסטן
טורקמניסטן
אזרבייג'ן
גאורגיה
קירגיזסטן
אוזבקיסטן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קידומת טלפון בינלאומית
