סנט הלנה

סנט הלנה
Saint Helena
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	נאמן ובלתי ניתן לערעור Loyal and Unshakeable
המנון לאומי	א-לוהים, נצור את המלך (רשמי) אי סנט הלנה שלי (לא רשמי)
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
שפה נפוצה	אנגלית
עיר בירה	ג'יימסטאון 15°55′28″S 5°43′5″W / 15.92444°S 5.71806°W; (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
אזור זמן	UTC
היסטוריה
הקמה
הכרה כמושבת כתר	22 באפריל 1834
דמוגרפיה
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	13.66%
גילאי 15 - 24	8.74%
גילאי 25 - 54	33.10%
גילאי 55 - 64	17.56%
גילאי 65 ומעלה	26.95%
כלכלה
מטבע	פאונד סנט הלני‏ (SHP)
שונות
סיומת אינטרנט	sh
קידומת בין־לאומית	290

סנט הלנה (באנגלית: Saint Helena) הוא אי געשי בדרום אוקיינוס האטלנטי, בשליטת הממלכה המאוחדת. האי, אחד מהמקומות המיושבים הנידחים בעולם, נמצא במרחק של כ-2,000 ק"מ מהחוף המערבי של אפריקה. מאז שנת 2009, סנט הלנה הוא חלק מהטריטוריה הבריטית "סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה".

האי שימש כנקודת מעגן אסטרטגית עבור אוניות מאירופה בדרכן לאוקיינוס ההודי לפני שנחפרה תעלת סואץ.

בסנט הלנה אוכלוסייה קטנה למדי. ממדיו הקטנים של האי ונדחותו הביאו לכך שרבים מתושבי האי מאשימים את ממשלת בריטניה בהתעלמות. הכלכלה של האי חלשה למדי, והוא תלוי כמעט לחלוטין בסיוע מהממשל הבריטי.

עיקר פרסומו של האי בא מגלותו במקום של נפוליאון בונפרטה, אשר סיים בו את חייו, ותעשיית התיירות באי מבוססת בעיקר על הצגת פן זה של ההיסטוריה של האי. דמויות מוכרות ממלחמת הבורים, כולל גנרל פיט קרוניה (Piet Cronje) (אנ') הושמו גם הן במעצר באי.

היסטוריה

האי התגלה ב-21 במאי 1502 על ידי הנווט הפורטוגזי ז'ואו דה נובה במהלך מסעו חזרה הביתה מהודו. הוא כינה אותו "סנטה הלנה". הפורטוגזים לא הקימו בו התיישבות קבע מלבד בודדים שגרו על האי תקופות מסוימות. מכיוון שהוא היה שולי לפורטוגזים עבר האי לידי ההולנדים לתקופה קצרה ולבסוף נתפס על ידי הבריטים בשנת 1661.

בשנות השלטון הבריטי נשלט האי על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית. הם בנו את העיר היחידה שבו, ג'יימסטאון, את המבצר שמגן עליה, והציבו חיל משמר באי. תחת שליטתם שגשג האי. ספינות בריטיות רבות עגנו בו בדרכן חזרה מהודו והשאירו בו חלק מעושרן. בנוסף הוקמו בו מטעים שעובדו על ידי עבדים שחורים וסינים שנקנו מספינות העבדים שעגנו באי.

בשנת 1815 הובא לאי על ידי השלטונות הבריטיים נפוליאון בונפרטה כאסיר. היה זה לאחר שהצליח לחמוק מכלאו הקודם באי אלבה, ולשלוט בצרפת בתקופת מאה הימים. הוא נכלא לאחר תבוסתו בקרב ווטרלו. נפוליאון חי באי שש שנים, עד מותו.

משנת 1834 החל הכתר הבריטי לשלוט ישירות באי שלא באמצעות חברת הודו המזרחית הבריטית. אולם בשנות ה-70 של המאה ה-19 החל האי לדעוך בעקבות התפתחות ספינות שלא היו זקוקות לתחנת עצירה, ופתיחת תעלת סואץ. מאז היה האי התיישבות חסרת חשיבות מיוחדת של בריטניה. למרות זאת הוא עלה לכותרות פעם נוספת בשנת 1982 כאשר שימש בסיס יציאה בריטי במלחמת פוקלנד.

בשנת 1858 הכריזה ממשלת בריטניה על כך שהיא מעניקה שני אזורים באי לצרפת: את שטחו של הבית שבו גר נפוליאון בעת גלותו, וכן את העמק שבו נקבר.

בין הדמויות המפורסמות מהאי כיום, הוא הצב ג'ונתן שידוע בשל אריכות ימיו כשהוא עוד נחשב בריא כשהוא בן 190 לפחות ב-2023.

כלכלה

כלכלת האי נשענת בעיקר על הסיוע מבריטניה.

התושבים מתפרנסים ברובם מדייג, גידול בקר, תיירות ותעשייה אתנית של מוצרי מלאכת יד. בנוסף, מתקיים גידול חקלאי מצומצם של ירקות שונים. במחצית הראשונה של המאה ה-20 התבססה הכלכלה, במידה רבה, על גידול ועיבוד פשתה ניו זיילנדית (phormium tenax), צמח ששימש לייצור חבלים. פיתוחם של חבלים סינתטיים הפך את הענף לבלתי-כלכלי, ובית המלאכה האחרון לפשתה זו באי נסגר ב-1966.^[1]

קשיי פרנסה מאלצים רבים להגר מהאי. ממשלת בריטניה מנסה לעודד פיתוח כלכלי, ולשם כך בנתה שם בין השאר גם שדה תעופה.

גאוגרפיה

שטחו הכולל של האי כ-122 קמ"ר והוא מכוסה ברובו בסלעים ואפר געשי.

מרכזו של האי מכוסה ביער אשר חלקו טבעי וחלקו נטוע. האזור ההררי במרכז נהנה מכמויות משקעים גבוהות יותר מאשר באזורי החוף וגם הטמפרטורה בו נמוכה יותר.

עולם החי והצמחייה במרכז האי מקומיים ואופייניים לו. לעומת זאת אזורי החוף צחיחים ואינם מקיימים עולם חי וצומח משלהם. חלק גדול מההיעלמות של הצומח המקומי האופייני ניתן לזקוף לחובת ההתיישבות של בני אדם במקום ובעיקר לבעלי החיים שהגיעו איתם כגון עיזים, וכן לצמחים פולשים אשר הביאו את המינים המקומיים לסף הכחדה.

תחבורה ותקשורת

סנט הלנה וטריסטן דה קוניה הם מהאיים המיושבים המבודדים בעולם. הגישה אליהם אפשרית דרך הים, ומשנת 2017, אחרי פתיחת נמל תעופה בינלאומי באי סנט הלנה - גם דרך האוויר. ספינת הדואר הבריטי "סנט הלנה" משייטת בין נמלי בריטניה, האיים ודרום אפריקה. משך ההפלגה מקייפטאון שבדרום אפריקה הוא חמישה ימים, והספינה מפליגה אחת לשלושה שבועות בערך.^[2]

באי שדה תעופה, שהקמתו עלתה על 400 מיליון דולר, והיה אמור להיפתח בפברואר 2016 ולשרת טיסות מדרום אפריקה ומהאי אסנשן. הוא נפתח רק באוקטובר 2017, ואולם רוחות עזות השוררות באי מונעות נחיתות והמראות של מטוסים גדולים. הדבר הביא לפתיחתה של וועדת חקירה פרלמנטרית, שקבעה שיש לכנות את המיזם כ"שדה התעופה המיותר ביותר בעולם".^[3]^[4]

כיום חברת airlink מתפעלת קו שבועי בין סנט הלנה לוינדהוק שבנמיביה כל שבת.

בסנט הלנה תחנת רדיו אחת, וכן קישור לרשת האינטרנט. שני עיתונים מקומיים יוצאים לאור ולהם גם מהדורת אינטרנט.

דמוגרפיה

במפקד אוכלוסין משנת 2008 נמנו 4,255 תושבים באי. כ-25% מהתושבים הם צאצאי מהגרים מאירופה, כ-25% נוספים מוצאם ממזרח אסיה וכ-50% הנותרים מוצאם מאפריקה ומהודו. רוב תושבי האי נוצרים, רבים מהם משתייכים לארגון עדי ה'. בעשורים האחרונים מתאפיינת הגירה מהאי לבריטניה ולאיי פוקלנד, בעיקר מתוך אילוצי תעסוקה. במפקד אוכלוסין קודם, ב-1998, נמנו באי 5,157 תושבים.

תושבי האי הם אזרחים של "הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים", בעלי אזרחות בריטית מלאה.